הכתב והמכתב כתב:בבלי דעת הכוונה שיעקב יברך את אפרים בחשבו שהוא מנשה והפוך.
אין הכוונה בצדיק שמתכוון לברך אותך שיהיה לך טוב למרות שאינו יודע מה הדבר הספציפי שעליו אתה צריך ברכה
ביליצר כתב:צ"ע מברכותיו של יצחק לבניו .
סגי נהור כתב:וכי רק על היפך הברכה בבלי דעת אמרו שהיא כשגגה היוצאת מפי השליט?
גל של אגוזים כתב:שמעתי פעם מעשה רב בעניין זה על הגר"א ז"ל שבירך מבלי דעת ממש ונתקיימה ברכתו. המעשה היה שילדה קטנה עמדה ושיחקה ועיכבה הדרך בעדו ואמר לה בשיגרא לישנא "זאלס מיך לעבן ביז הונדרעט צואנציק אבער שטייס מיך אין וועג..." [שתחיו עד מאה ועשרים אבל את עומדת ומעכבת אותי...] איני יודע אם יש מקור מוסמך לזה.
אליהו בן עמרם כתב:סגי נהור כתב:וכי רק על היפך הברכה בבלי דעת אמרו שהיא כשגגה היוצאת מפי השליט?
אם מר צודק בטענתו, היה רבינו הרמב"ן יכול לבאר חרון יוסף ביתר שאת, על כי חשש שמא יקבל אפרים הקטן את ברכת מנשה הבכור, בהנחה מבוססת ש"בכור נוטל פי שניים" גם בברכות.
ואם לא באר כך, נראה שבאמת "שגגה היוצאת מפי השליט" לא נאמרה אלא בקללה.
ביליצר כתב:ביליצר כתב:צ"ע מברכותיו של יצחק לבניו .
רמב"ן בברכות יצחק ,וז"ל או טעמו וגם ברוך יהיה "בעל כרחי" שאי אפשר להעביר הברכה ממנו, כי מאז שברך אותו "ידע ברוח הקודש" שחלה ברכתו עליו .
אליהו בן עמרם כתב:ביליצר כתב:ביליצר כתב:צ"ע מברכותיו של יצחק לבניו .
רמב"ן בברכות יצחק ,וז"ל או טעמו וגם ברוך יהיה "בעל כרחי" שאי אפשר להעביר הברכה ממנו, כי מאז שברך אותו "ידע ברוח הקודש" שחלה ברכתו עליו .
שאלה טובה בהחלט.
ולענ'ד החילוק הוא, שאם מתברר ש'רוח הקודש' גרמה ( או ליתר דיוק רצון ה' גרם) לברך את יעקב במקום עשיו אז תחול הברכה על יעקב. וזאת שנודע לו ברוח הקודש כבר משעת הברכה שזה רצון ה' ולאו בטעות עסקינן ואין עיצה ותבונה וכו'.
משא'כ חששו של יוסף, שמדובר בטעות אנוש שלא באה מרוח הקודש. וגם לא נודע שהסכימה 'רוח הקודש' לכך.
לבי במערב כתב:אף אם סבר יוסף שטעה יעקב, ודאי לא ראה בכך 'טעות אנוש' (ראוי לזכור, כי ב'מרכבה לשכינה' עסקינן!).
דאמר ר' יוחנן מנין שברית כרותה לשפתים שנאמר {בראשית כב-ה} ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו
אליהו בן עמרם כתב:א. א'כ, לדבריכם, מצוה ליישב דברי רבינו הרמב'ן.
ב. אולי שאני בין אמירה סתמית כ'מתעסק', לבין מבקש לברך את פלוני ונמצא אלמוני, שבוודאי אם היה יודע לא היה מברך את אלמוני.
עזריאל ברגר כתב:וארחיב מעט:
יש דברים שנפעלים ע"י תפילת וברכת הצדיק, והדברים האלו פועלים (עכ"פ - פועלים ביתר שאת) כאשר הצדיק מכוון בתפילתו ובברכתו. וכאשר חסר בכוונתו - חסר בהשפעה הנגרמת ע"י ברכתו.
אבל יש דברים שנפעלים בדרך-ממילא, אם מצד "ברית כרותה לשפתים" ואם מצד שזוהי עת רצון מיוחדת שמה שנאמר בה יתקיים (ראו דברי רש"י במגילה כז,ב ד"ה וכן למר - אף אתה תהא מבורך לכך שמא היה עת רצון ותתקיים אף בי). ושמעתי שבזה מבואר מארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך ואל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך - שתיהן מפני הענין שמא הדברים נאמרו בעת מיוחדת שכל הנאמר בה מתקיים וכיו"ב.
סגי נהור כתב:http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=54542#p684408
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 193 אורחים