הקדמת הרמב"ם למשנה
וכל ענין שאין לו רמז במקרא ולא אסמכתא ואי אפשר ללמדו באחת המדות, באלה בלבד אומרים הלכה למשה מסיני, ולפיכך כשאמרנו שעורין הלכה למשה מסיני הקשינו על זה ואמרנו, איך תאמר עליהם שהם הלכה למשה מסיני והרי השיעורים רמוזים בפסוק ארץ חטה ושעורה, והיתה התשובה על זה שהם הלכה למשה מסיני, ואין להם שום יסוד שילמדו ממנו באחת המדות, ואין להם רמז בכל התורה, אלא הסמיכום לפסוק זה כעין סימן כדי שישמרום ויזכרום, ואין זה מענין הפסוק, וזהו ענין אמרם קרא אסמכתא בעלמא, בכל מקום שנזכר
בלי להאריך בביאור דברי הרמב''ם, אבל נראה שיוצא ממנה שכל שהוא מכונה הלכה למשה מסיני אין לו רמז בתורה, ואין ידוע לנו רק ע''פ המסורת ממשה רבינו, ובכלל מנין זה הוא שיעורים שהם הלכה למשה מסיני
ויש להעיר מגמ' יומא דף פ עמוד א
''תניא נמי הכי שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני אחרים אומרים בית דינו של יעבץ תיקנום והכתיב אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה אלא שכחום וחזרו ויסדום''
ולפ''ר משמע שנחלקו בברייתא, לת''ק שיעורין הם הלכה למשה מסיני, ולאחרים הם מבית דינו של יעב''ץ ואף לביאור הגמ' ששכחום וחזור ויסדום, קצת משמע שהי' ע''י פלפול, שאם לא כן במאי פליגי הא לכו''ע הוא הלכה למשה מסיני