קטן שמגיע למצוות בי"א טבת שחל בשבת

[עזריאל ברגר]

הנה הסברא השטחית אומרת שיצום את תענית עשרה בטבת שחלה יום לפני הגיעו למצוות.
אמנם כד דייקת שפיר נראה לומר שאסור לו להשלים את התענית, שהרי אינו חייב כלל בתענית (כי אין "דין חינוך" אלא ביום כיפור), ומאידך בדיני כבוד שבת יש חיוב חינוך (ובפרט שבשבת עצמה הוא כבר יהיה בר-חיובא) ואחד מדיני כבוד השבת הוא שלא ייכנס אליה כשהוא מעונה, ואיך תענית-רשות תתיר לו לפגוע בכבוד השבת?

אך ליבי ממאן להורות כך למעשה (השאלה נוגעת לא' ממשפחתי), ודעתי נוטה לומר שחינוך הקטנים הוא שיקיימו את המצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן כמו הגדולים ממש.

מה דעתכם?

האם כבר הילכו בזה נמושות?

[יהודה בן יעקב]

היכן מצינו חיוב חינוך לתענית? אף לגבי יוה"כ נחלקו השו"ע והרמ"א [סי' תריח, ב] אם חייב להשלים, ומנלן שיתחייבו כן בשאר תעניות?

וא"כ נשארה סברתך, שחייב בכבוד שבת שלא יכנס אליה כשהוא מעונה.

[לענין]

ובדרך חידוד, מה שהוא מעונה בתור קטן אין עליו 'שם עינוי' כלפי זמן גדלותו.

ולקושטא דמילתא, לא מסתבר לומר שבעודו קטן יצטרך לאכול כדי שלא יגיע בגדלותו לאיסור דנכנס כשהוא מעונה, שהרי כלפי זמן הקטנות שפיר עביד, ועיין.

[עושה חדשות]

אם הטענה נכונה, אז זה נוגע לכל קטן, ולאו דוקא אם מגיע למצוות בי"א טבת, (שאז 'בשבת עצמה הוא כבר יהיה בר-חיובא'), כי יש חינוך על כבוד שבת ואין חינוך על תענית.

[עזריאל ברגר]

היכן מצינו חיוב חינוך לתענית? אף לגבי יוה"כ נחלקו השו"ע והרמ"א [סי' תריח, ב] אם חייב להשלים, ומנלן שיתחייבו כן בשאר תעניות?

כבר כתבתי, שאין כלל דין חינוך בה' תעניות, אפילו לא לשעות.

[עזריאל ברגר]

אם הטענה נכונה, אז זה נוגע לכל קטן, ולאו דוקא אם מגיע למצוות בי"א טבת, (שאז 'בשבת עצמה הוא כבר יהיה בר-חיובא'), כי יש חינוך על כבוד שבת ואין חינוך על תענית.

לכאורה נכון.

[העיברי]

במחשבה ראשונה היה נלע"ד שאסור לו לצום מכיון שבשבת נעשה בר מצוה וחייב במצות שבת א"כ לכאורה גם חייב בחיוב תוספות שבת בער"ש שהוא עשרה בטבת, דדוקא מי שחייב בהתענית הוא חייב גם לצום בזמן תוספות שבת, משא"כ בניד"ד שעדיין אינו בר חיובא בשעה שכנס הצום, איך מצי לדחות חיוב של תוספות שבת שהוא חייב בו בנגרר אחר השבת שהוא נעשה בו חיוב במצוות.

ואולי לפי מה שהביא הרב"י בשם הרד"א שם היה עשרה בטבת חל בשבת היה מתענים, א"כ גם תוס' שבת בודאי נדחה גם למי שנעשה בר חיובא בשבת, מיהו כבר כתב הרב"י שאינו יודע מקור לזה, אולם בא"ר הביא מקור טהור לזה, וכמובן שכ"ז לפלפולא בעלמא דלא נקטינן כוותיה להלכה.

אמנם שוב נזכרתי מש"כ בשו"ת חת"ס [חאו"ח סו"ס קע"ב] לחלק בין קטן שנתגדל במוצאי יוה"כ ובין קטן שנתגדל במוצאי שמיטה, שדוקא אצל שביעית הוא דחייב בתוספות משא"כ בתוס' של שבת עי"ש, ולפ"ד אין לומר כהנ"ל, וראה בשו"ת חת"ס מהדורה המאור שהביא בהערות להק' ע"ד החת"ס, ואינו תח"י כעת.

[עזריאל ברגר]

מה שהביא הרב"י בשם הרד"א שם היה עשרה בטבת חל בשבת היה מתענים.

לפחות שנים מרבותינו הראשונים חולקים על האבודרהם בזה, והם הרמב"ם (בהלכות תעניות) ורש"י (כמדומני במגילה, בסוגיית מקדימין/מאחרין).

[במסתרים]

הנה הסברא השטחית אומרת שיצום את תענית עשרה בטבת שחלה יום לפני הגיעו למצוות.
אמנם כד דייקת שפיר נראה לומר שאסור לו להשלים את התענית, שהרי אינו חייב כלל בתענית (כי אין "דין חינוך" אלא ביום כיפור), ומאידך בדיני כבוד שבת יש חיוב חינוך (ובפרט שבשבת עצמה הוא כבר יהיה בר-חיובא) ואחד מדיני כבוד השבת הוא שלא ייכנס אליה כשהוא מעונה, ואיך תענית-רשות תתיר לו לפגוע בכבוד השבת?

אך ליבי ממאן להורות כך למעשה

לא הבנתי את השאלה. ראה אתה אומר שאין קטן חייב בתענית, ויפג לבו ממה?

[עזריאל ברגר]

לא הבנתי את השאלה. ראה אתה אומר שאין קטן חייב בתענית, ויפג לבו ממה?

פוק חזי מאי עמא דבר, לגבי כל קטן שהגיע לחינוך.
אני בעצמי התעניתי בעשרה בטבת שחל בערב שבת שבועיים לפני הגיעי למצוות.

ולפי המדובר כאן - לכאורה כל קטן אסור לו להתענות בע"ש!

[כדכד]

אבל כת"ר לא התחייב בעונג שבת מדאו' בשבת הסמוכה לעשרה באבת.

נכון שכן עמא דבר אבל לכאורה זו טעות

[יוסף חיים אוהב ציון]

לחכמי הספרדים אין שאלה.

[סגי נהור]

יש לדון בכל קטן שהגיע למצוות בשבת אם נתחייב מע"ש בכבוד אותה השבת מן התורה.
ושייך לדיון בקטן שהגדיל בפורים דמוקפין שחל בשבת, אם חייב לשמוע מגילה מע"ש. ועוד.

[לבי במערב]

לחכמי הספרדים אין שאלה.

דהיינו? יפרש נא כת"ר את שיחו.

עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ; אך, לפו"ר, מאון־לב הרב 'עזריאל ברגר' הוא מפני השמטת הפוסקים לדין זה. וילע"ע.

[לבי במערב]

לעצם הנדון -
בפשטות, אפי' את"ל 'שחינוך הקטנים הוא שיקיימו את המצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן כמו הגדולים ממש', הרי כמה פוסקים ס"ל דאף הגדולים לא ישלימו התענית.

[במסתרים]

השמטת הפוסקים

מצד ההלכה אין קטן מתענה בלא"ה.

[לבי במערב]

עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ.

[עזריאל ברגר]

אבל כת"ר לא התחייב בעונג שבת מדאו' בשבת הסמוכה לעשרה באבת.

נכון שכן עמא דבר אבל לכאורה זו טעות

האם יש חילוק בין חיוב דאורייתא לחיוב חינוך בכגון דא?

[עזריאל ברגר]

לחכמי הספרדים אין שאלה.

מה הדיוק דווקא בספרדים? וכי תורה אחרת יש להם?!

[עזריאל ברגר]

לעצם הנדון -
בפשטות, אפי' את"ל 'שחינוך הקטנים הוא שיקיימו את המצוות על כל פרטיהן ודקדוקיהן כמו הגדולים ממש', הרי כמה פוסקים ס"ל דאף הגדולים לא ישלימו התענית.

מיהם הפוסקים האלו?
זוהי מחלוקת תנאים בברייתא בעירובין, אבל הפוסקים שאת מימיהם אנו שותים הכריעו שמתענים (ויש שכתבו שדווקא עשרה בטבת יש צד להחמיר בו ע"פ דעת האבודרהם, למרות שהיא לא נפסקה להלכה, וכנ"ל), ופוק חזי מאי עמא דבר.

[ביקורת תהיה]

מיהם הפוסקים האלו?

רמ"א הלכות שבת סימן רמט:

יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא יַשְׁלִים, אֶלָּא מִיָּד שֶׁיּוֹצְאִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת יֹאכַל (טוּר וּמָרְדְּכִי סוֹף פֶּרֶק בַּכֹּל מְעָרְבִין בְּשֵׁם הָרַ"מ, וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' מֵהִלְכוֹת תַּעֲנִית).

ולגופה של שאלה: כל הנדון בהשלמת התענית הוא לאחר תפלת ערבית, אך אכילה לפני תפלת ערבית מאן דכר שמה?
ולהזכיר לשון אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו: אִסּוּר זֶה שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְשַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְעֻנֶּה – אִסּוּר קַל הוּא.

[עזריאל ברגר]

מיהם הפוסקים האלו?

רמ"א הלכות שבת סימן רמט:

יֵשׁ אוֹמְרִים דְּלֹא יַשְׁלִים, אֶלָּא מִיָּד שֶׁיּוֹצְאִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת יֹאכַל (טוּר וּמָרְדְּכִי סוֹף פֶּרֶק בַּכֹּל מְעָרְבִין בְּשֵׁם הָרַ"מ, וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק א' מֵהִלְכוֹת תַּעֲנִית).

אתה צודק (ואף שניתן לדחוק בלשונו כאילו כוונתו רק לתענית שאינה קבועה ולא לעשרה בטבת, אבל בסימן תקנ (סעיף ג) הרמ"א כותב במפורש לגבי עשרה בטבת שלגבי השלמת התענית יש לעיין בסימן רמט, דהיינו שיש מחלוקת).
וגם אני צודק - שאף הרמ"א (שם בהמשך דבריו) כתב למעשה להשלים את התענית.

ואולי י"ל בכל זה שב ואל תעשה עדיף, שמכיוון שהתענית היא ב"שב ואל תעשה" אפשר להקל בכבוד שבת ולהחמיר בהלכות תענית ולהתענות עד אחרי צאת הכוכבים.
ובפרט בחצי הכדור הצפוני שעשרה בטבת מגיע בימים הקרים והקצרים ביותר, ואין זה קשה כל כך (משא"כ ליושבי חצי הכדור הדרומי, שעשרה בטבת הוא יום ארוך וחם - אולי יש יותר מקום להקל להם בהלכות תענית ולהחמיר בהלכות שבת, ובפרט אלו הנוהגים בארצות ההם בכל שבת להתפלל ערבית מוקדם ולקדש מבעוד יום - אולי בשעת הדחק יש להקל להם גם בשבת זו?).

[ביקורת תהיה]

כל הנדון בהשלמת התענית הוא לאחר תפלת ערבית, אך אכילה לפני תפלת ערבית מאן דכר שמה?

וטעם הדבר, משום שלא חששו אלא כשנמנע מאכילה לשם צום. הלכך, רק אם הגיעה עת סעודה ואינו אוכל – נמצא מתענה בשבת; משא"כ כשהמניעה מאכילה היא מחמת שטרם הגיעה שעתה.

[לבי במערב]

ולגופה של שאלה: כל הנדון בהשלמת התענית הוא לאחר תפלת ערבית, אך אכילה לפני תפלת ערבית מאן דכר שמה?

אכן. ושוב יל"ד, אי יוצא י"ח בתפלת ערבית שלו מקודם צה"כ (כיון שנעשה בן י"ג רק בערבו של יום).

[כדכד]

אבל כת"ר לא התחייב בעונג שבת מדאו' בשבת הסמוכה לעשרה באבת.

נכון שכן עמא דבר אבל לכאורה זו טעות

האם יש חילוק בין חיוב דאורייתא לחיוב חינוך בכגון דא?

כוונתי היתה שלגבי קטן רגיל גם החיוב בעונג שבת וגם החיוב בתענית (אם יש) הוא מדין חינוך ושניהם מאותו שורש וכן אצל גדול (החיוב בתענית אמנם אינו דאורייתא) לעומת זאת כאן י/ש התנגשות בין חיוב מדאורייתא של עונג שבת בעוד שבתענית עצמה אינו חייב אלא אולי מדין חינוך.