חנוך תופר מנעלים -דעת החזו"א

[מן הדרום]

ידוע מה שאמר על זה ר"י סלנטר שיחוד היחודים הוא תפירות טובות [יעויין במעין החדש] מובא בכמה מקומות שהחזו"א שלל פירוש זה הצורה נחרצת. האם יש למישהו מידע או רעיון ,האם זה סתם בגלל הדוחק בפשט או שיש כאן ענין עקרוני יותר [אולי קשור לדעת החזו"א בענין תנועת המוסר- אף שאינני רואה לכאורה קשר]

[לייטנר]

תואם לשיטת החזו"א שכל הכתוב בחז"ל הוא כפי שכתוב.

[ירושלים]

בקובץ המעיין שהופיע זה עתה דנו בזה

[פלגינן]

עי' קדשי יהושע, סוף ח"ה.

[מה שנכון נכון]

ג"ש כותב שהמקור הראשון לחנוך תופר מנעלים הוא בספר מאירת עיניים. (לא הבנתי אם גם ההמשך ועל כל תפירה וכו' מופיע שם).

בהמעיין שם ניסה הכותב לפקפק בסגנון השמועה המובאת בשם הרי"ס במכתב מאליהו. ויש להעיר שכסגנון שבמכמ"א כן הוא בשיחות ר' ירוחם, דעת חו"מ ח"א מאמר סד.
[מה שהביא שם בהמעיין אינו ראיה לסתור, כי אפשר לומר כמה רעיונות מוסריים על אותו מאמר].

----
שמעתי מרש"ד פינקוס בשם ר"ש חרקובר ר"י בית התלמוד בארה"ב רעיון אחר על המאמר הנ"ל, [על כל תפירה וכו' - אינני סנדלר(במהותי)!], מסתמא נדפס בשיחותיו.

[שומר מצווה]

נעל, סנדל, וכו' רומזים ע"פ הסוד לדברים נשגבים,
מעניין לשמוע מקור לדברי החזו"א

[ישא ברכה]

נראה לי שבעומק הדברים היה ויכוח רחב יותר, (כמובן איני רשאי לפרשן את החזו"א, ובמיוחד על סיפור שאינו ברור אם היה ומה היה).

החזו"א לא קיבל כ"כ את המעמד העליון שתנועת המוסר ייחסה לעבודת המידות, אחת הנקודות המרכזיות שתנועת המוסר העמידה היה את ענין תיקון המידות והמעשים, וניתן לומר כי היא הוצבה במרומי סולם הערכים והעבודה עצמית בתנועת המוסר.
אצל החזו"א הערך העליון היה אמונה ותורה, וענין תיקון המידות היה משני בחשיבותו.

וידעתי כי יש רבים שיתרגזו על החלוקה השירורתית הזו ויבקשו הוכחות, אז אסביר מהיכן הוצאתי את זה.

יש דברים שיש עליהם הוכחה אחת חדה וברורה וא"א להתוכח, אבל יש מידע שאינו נובע מסיפור חד משמעי אלא מאוירה כללית שנושבת.
החזו"א אמנם אינו חי אבל רוחו חיה וקיימת עמנו.

כל מי שקורא את כתבי החזו"א אם בספרים אם באיגרות ואם באו"ב, ובכל הרוח היוצאת מבית מדרשו, חש שעיקר היהדות אצל החזו"א היה אמונה במציאות הבורא/ידיעת הבורא/זיכרון הבורא, ולימוד התורה בעמל.
בדקתי במחשב כמה פעמים החזו"א באיגרות כותב על אמונה/ידיעת ה'/לחיות עם בו"ע/לימוד תורה/עמל התורה/
וכמה פעמים הוא כותב על ענינים אחרים והתוצאה שיש הפרש עצום.

[ניים ושכיב]

היחס של החזו''א לעבודת המידות ולתנועת המוסר כתוב בפירוש ובהרחבה באמו''ד פ''ג-ד.

אבל לא הבנתי מה הקשר לפירוש של הרי''ס, הוא לא התכוון לזהירות מופלגת מגזל?

[עושה חדשות]

הרב משנ"נ, לא מצאתי את זה במאירת עיניים, אולי תוכל להפנות אותי.
וכן היכן זה מופיע עוד אצל הקדמונים.

[מה שנכון נכון]

הרב משנ"נ, לא מצאתי את זה במאירת עיניים, אולי תוכל להפנות אותי.
וכן היכן זה מופיע עוד אצל הקדמונים.

הקטע לא מופיע במהדורת רח"א ארלנגר, אלא במהדורת גולדרייך.

מאע.GIF (9.52 KiB) נצפה 4112 פעמים

[פרנצויז]

לולא דמסתפינא, הייתי אומר שבמה שהובא מתוך "מאירת עינים", נראה להדיא (אחרי בקשת המחילה) דלא כהנשמע בשם בעלי המוסר.

[קראקובער]

נראה לי שבעומק הדברים היה ויכוח רחב יותר, (כמובן איני רשאי לפרשן את החזו"א, ובמיוחד על סיפור שאינו ברור אם היה ומה היה).

החזו"א לא קיבל כ"כ את המעמד העליון שתנועת המוסר ייחסה לעבודת המידות, אחת הנקודות המרכזיות שתנועת המוסר העמידה היה את ענין תיקון המידות והמעשים, וניתן לומר כי היא הוצבה במרומי סולם הערכים והעבודה עצמית בתנועת המוסר.
אצל החזו"א הערך העליון היה אמונה ותורה, וענין תיקון המידות היה משני בחשיבותו.

וידעתי כי יש רבים שיתרגזו על החלוקה השירורתית הזו ויבקשו הוכחות, אז אסביר מהיכן הוצאתי את זה.

יש דברים שיש עליהם הוכחה אחת חדה וברורה וא"א להתוכח, אבל יש מידע שאינו נובע מסיפור חד משמעי אלא מאוירה כללית שנושבת.
החזו"א אמנם אינו חי אבל רוחו חיה וקיימת עמנו.

כל מי שקורא את כתבי החזו"א אם בספרים אם באיגרות ואם באו"ב, ובכל הרוח היוצאת מבית מדרשו, חש שעיקר היהדות אצל החזו"א היה אמונה במציאות הבורא/ידיעת הבורא/זיכרון הבורא, ולימוד התורה בעמל.
בדקתי במחשב כמה פעמים החזו"א באיגרות כותב על אמונה/ידיעת ה'/לחיות עם בו"ע/לימוד תורה/עמל התורה/
וכמה פעמים הוא כותב על ענינים אחרים והתוצאה שיש הפרש עצום.

איך שכחת דיקדוק הלכה?! ואגב, תופר נעליים בהחלט יחשב דיקדוק הלכה בחו"מ.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

אני תמיד הבנתי את דברי הגרי"ס כמליצה בעלמא. רצה להדגיש שכל עבודת היחודים אינו אלא במי ששומר את דקדוק הדין בשלימותו, ולכן התחיל עבודת היחודים בדקדוק מגזל.

אגב, הסיפור מר' שמואל חרקובער היתה אצל שבע ברכות של בחור אחד, אשר חמיו זה עצה יצא לעבוד. ואמר הר"ש חרקובער שעל כל תפירה היה צועק 'אינני נעל', שאין זה מהותו, ובזה ייחד ייחודים לקונו. הסיפור מובא בספרו של הרב מיכל שורקין שליט"א, נמצא באוצר [url]כאן[http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?25972&/url]

[לעומקו של דבר]

[quote="ליטוואק פון בודאפעסט"]אני תמיד הבנתי את דברי הגרי"ס כמליצה בעלמא. רצה להדגיש שכל עבודת היחודים אינו אלא במי ששומר את דקדוק הדין בשלימותו, ולכן התחיל עבודת היחודים בדקדוק מגזל.


לכאו' פשיטא כמע"כ.

[יהושע100]

מתוך שיחת הרב מרדכי שטרנברג, ראש ישיבת הר המור

"...אני חושב שרבי ישראל סלנטר בא להוציא מהמחשבה שייחוד ייחודים הוא חשיבת מחשבות עליונות בלי שהן מביאות לידי עשיית המעשה כראוי. אם אדם חושב מחשבות אידיאליות אודות חשיבות עשיית הסנדל, אך אינו שם לב איך יש לעשות את הסנדל עצמו, האידיאל אינו באמת חי בו. צריכים לתקן את הסנדל כראוי, וצריך לעשות את כל עבודתנו היטב".