הגאון רבי שלום פוברסקי זצ"ל

[יונת אלם]

על שמועה כי באה הגאון רבי שלום פוברסקי זללה"ה מרביץ תורה עשרות בשנים בקול תורה ולפני כן בבאר יעקב.

[יוסף חיים אוהב ציון]

זכינו ללמוד אצל הגאון ר' שלום זצ"ל. היה מדקדק בלשונות הראשונים טובא, והיה תמיד רגיל לומר זה לא ט"ס ברא"ש וכן בשאר הראשונים.
היה מאיר פנים בחביבות לכל הניגש אליו גם לילדים קטנים חבל על דאבדין.

[נוטר הכרמים]

ש"ב הגאון ר' שלום זצ"ל ראוי לאשכול בפנ"ע.
גדול בתורה ובמעשים, רחוק מעיני הזרקורים.
מצטמק ויפה לו.

מעניין לחקור את מקורות גידולו.
למעשה נולד בפוניבז', אך בודאי לא היה פוניבזער, גם בלימוד, וגם בכל ההלוך ילך.
מתי הגיע ל'באר יעקב', כמה שנים למד ולימד בה?
היה קשור מאוד לר' משה שמואל, ומוזכר כ"פ בספריו.

[גלאגוזים]

כמדומני שלבאר יעקב הגיע עוד טרם נישואיו.
כך שהיה קרוב להגרמ"ש זצ"ל כעשרים שנה.

[בן ירושלים]

היה לו קשר הדוק עם הגר"מ אליפנט ר"י איתרי.
בשנים האחרונות של הגר"מ בקר אצלו ר' שולם הרבה פעמים ואף דאג לעניניו. פעם פגשתי אותו בבית החולים אצל הגר"מ וניכר היה שהוא נמצא שם די בקביעות ומתנהג כבן בית.
הבנתי שבצעירותו למד איתו (אולי בכולל שהגר"מ הקים לפני איתרי)
בזמנו התהלכו שמועות שהגר"מ רצה לראותו אחריו כראש הישיבה או כבעה"ב וחבר ההנהלה. (אך זה היה בגדר שמועות ולא שמעתי מקורות מוסמכים)

[איש_ספר]

למדתי שנתיים בקו"ת, לא הזדמן לי לשמוע את שיעוריו. לא הצלחתי ליצור איתו קשר. אבל דמותו האצילית והאריסטוקרטית, עם בת השחוק המאופקת שעל פניו תמיד, זכורה לי היטב. היה בו משהו גבוה מעל כולם, הופעה שהיה בו משהו החוצץ בינו לבין התלמידים. לדרך הלימוד שלו לא היה הרבה קונים (דיוק בלשונות הראשונים עד הקצה, בסגנון באר יעקב). סגנון שמצריך כובד ראש וישוב הדעת, שתי תכונות שאפיינו אותו יותר מכל ושחסרים לבחורים צעירים. ואעפ"כ לכולם היתה יראת כבוד מפניו.

[נוטר הכרמים]

שמעתי מהגאון רבי שלום פוברסקי שליט"א, מראשי ישיבת 'קול תורה', כי לאחר נישואיו דברו הצדדים על רכישת דירה במקום מעט רחוק מהישיבה, בסכום של עשרים וחמש אלף לירות, סכום עתק בימים ההם. אביו, מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', התבטא אז שאם תמצא דירה סמוכה יותר לישיבה, הוא יהיה מוכן להוסיף גם עוד חמש אלף לירות, העיקר שהבן יגור סמוך לישיבה. רבי דוד נימק את טעמו: "רצוני שההליכה לישיבה תעלה לו בקלות ולא בקושי. כך הוא לא יצטרך להרהר כל פעם מחדש, אם כדאי כעת לטרוח ללכת לישיבה אם לא, אלא פשוט הוא יקום וילך…".

רבי שלום הביא לכך דוגמא ממעשה נפלא שהיה: באחד הימים בערוב ימיו, סבל רבי דוד מחום גבוה וחולשה גדולה. בני הבית דנו ביניהם אם יוכל לצאת מהבית במצב כזה. אך כל זה נשאר בגדר דיונים בלבד, משום שכאשר הגיע הזמן הקבוע ללכת לישיבה, ללא אומר ודברים וללא ספיקות למיניהם, הוא אזר כגבר חלציו, שכח ממצבו הרעוע, ופשוט קם והלך!

בנו הגדול, מורי ורבי הגאון רבי ברוך דוב פוברסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז', שאלו מאוחר יותר – כיצד באמת מצא היתר לסכן את עצמו ללכת לישיבה, בעודו חולה ותשוש עם חום גבוה?

רבי דוד השיבו בספור, מבלי להוסיף הסבר למה מכוונים דבריו: היתה פעם אשה מבוגרת, שהרופאים צוו עליה שלא לצום ביום-כפור, אך היא התעקשה שבכל אופן רצונה לצום. כמובן שעל פי ההלכה היה מוטל עליה לא להתחכם, ולהשמע להוראת הרופאים שלא לצום. אלא שבכל זאת כאשר ראה הרופא את עקשנותה, שנה את דעתו והורה שמותרת היא לצום. כשנשאל הרופא מדוע שנה את דעתו כה מהר, השיב: "הבחנתי בה שאם היא לא תצום, סכנתה גדולה יותר מאשר אם תצום. בעיניי השקול הזה עמד בבסיס ההכרעה שתצום, והכריע למול השקולים האחרים".

עד כאן ספר רבי דוד ולא יסף, אך את המסר הבין בנו ראש הישיבה שליט"א לבדו. עבור רבי דוד, לא לקום לתפילה בישיבה זו סכנה גדולה יותר, מאשר לקום וללכת עם חולי וחולשה. הדבר היה בנפשו.

מדהים!

אוצרותיהם אמלא (טורק) - תצוה.

[וונדרבר]

היה לו קשר הדוק עם הגר"מ אליפנט ר"י איתרי.
בשנים האחרונות של הגר"מ בקר אצלו ר' שולם הרבה פעמים ואף דאג לעניניו. פעם פגשתי אותו בבית החולים אצל הגר"מ וניכר היה שהוא נמצא שם די בקביעות ומתנהג כבן בית.
הבנתי שבצעירותו למד איתו (אולי בכולל שהגר"מ הקים לפני איתרי)

מה שנכתב כאן כמסופק, נכתב לפני כמה שנים בתור ידיעה ברורה.
viewtopic.php?f=19&t=31074&p=328584&hilit=#p328584

[רון]

על שמועה כי באה הגאון רבי שלום פוברסקי זללה"ה מרביץ תורה עשרות בשנים בקול תורה ולפני כן בבאר יעקב.

בכל יום שראיתיו כאן בבית וגן בהליכתו לישיבה ובחזרתו,
ידיו לא הפסיקו לזוז לכאן ולשם,
והיה ניכר לכל רואה שהוא תמיד באמצע סוגיא
חבל על דאבדין

[וונדרבר]

ספר "שמועה ברורה" שיעורי הגאון רבי שלום פוברסקי זצ"ל
https://tablet.otzar.org/pages/?&pagenum=1&book=621859

[תוכן]

אבא שלי למד אצל ר' שלום בבאר יעקב, וכשהגעתי לארץ, המליץ לי לבקרו ולהתקרב אליו. ואכן באתי לבקר אותו, וקירב אותי במאור פנים, אכלתי אצלו כמה פעמים בליל שבת, ולמדתי ממנו חכמה ובינה. אחד מהסיפורים שהוא סיפר לי הוא זה. בשנים הראשונות של נישואי ר' דוד פוברסקי הוא גר בבאר יעקב ביחד עם ר' משה שמואל שפירא, והסדר היה שהם נוסעים במוצ"ש כל השבוע לבני ברק ללמוד וחוזרים בערב שבת. רמ"ש היה נוהג לטייל עם אשתו למשך כשעה בשבת אחה"צ. פעם אחת שאלה אשת רד"פ את אשתו של רמש"ש, איך זה שאת לא מתביישת לקחת שעה מהזמן של בעלך, כשהוא היה יכול ללמוד באותה שעה?

זה היה הבית שגדל בו רש"פ, ואידך זיל גמור...

[וונדרבר]

הג"ר שלום פוברסקי זצ"ל היה חתן הג"ר שמחה ב"ר אברהם פינס זצ"ל.
[קשר נוסף עם משפחת פינס, אח של אשתו הג"ר ברוך פינס זצ"ל היה חתן הג"ר דוד פוברסקי זצ"ל].
viewtopic.php?f=19&t=3368&p=25119&hilit=#p25119

[וונדרבר]

בשנים הראשונות של נישואי ר' דוד פוברסקי הוא גר בבאר יעקב ביחד עם ר' משה שמואל שפירא, והסדר היה שהם נוסעים במוצ"ש כל השבוע לבני ברק ללמוד וחוזרים בערב שבת.

כמדומה שהג"ר דוד פוברסקי זצ"ל הגיע מליטא לארץ ישראל כמה שנים אחרי החתונה שלו, והיו לו כבר כמה ילדים, ובהגיעו לארץ התגורר בתל אביב, ואח"כ עבר לבני ברק. ולא ידוע על תקופה שהיה גר בבאר יעקב.
[ואולי הסיפור היה בתל אביב, האם הג"ר משה שמואל שפירא זצ"ל היה גר בתל אביב אחרי נישואיו כשלמד בכולל חזון איש?].

[יוסף חיים אוהב ציון]

מי יעלה ההספד הנורא של הגרב"ד אחיו שילטו"א.

[גלאגוזים]

בשנים הראשונות של נישואי ר' דוד פוברסקי הוא גר בבאר יעקב ביחד עם ר' משה שמואל שפירא, והסדר היה שהם נוסעים במוצ"ש כל השבוע לבני ברק ללמוד וחוזרים בערב שבת.

כמדומה שהג"ר דוד פוברסקי זצ"ל הגיע מליטא לארץ ישראל כמה שנים אחרי החתונה שלו, והיו לו כבר כמה ילדים, ובהגיעו לארץ התגורר בתל אביב, ואח"כ עבר לבני ברק. ולא ידוע על תקופה שהיה גר בבאר יעקב.
[ואולי הסיפור היה בתל אביב, האם הג"ר משה שמואל שפירא זצ"ל היה גר בתל אביב אחרי נישואיו כשלמד בכולל חזון איש?].

לא כמדומה.
בודאות.
[בתקופת מגוריו של הגר"ד בת"א,לא נסע כלל ללמוד בבני ברק.
ובכלל, ר' דוד היה מבוגר מר' משה שמואל ב15 שנה, כך שהסיפור
בצורה שהובא, ממש מוזר.]

[עושה חדשות]

אוצרותיהם אמלא (טורק) - תצוה.

כעי"ז סיפר הגר"ש בהספדו על אביו בשעת ההלוויה. זכרונם לברכה לחיי העוה"ב.
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... book=61711

[רציני]

פעם דרש לכבוד הברית של בנו בפונוביז', והיו שם כולם, באמצע הרב שך הקשה עליו ולא הסכים איתו, והיה מאחוריו אחד מחביריו שאחר כך נהיה ראש ישיבה מפורסם [לא זוכר את שמו] ואמר לו מה להגיד לרב שך, והיה מתווכח איתו, עד שהרב מפונוביז' אמר לו אתה אומר טוב תמשיך, ואחר כך ליוה את רב שמואל ואמר לו שהוא צודק, וגם אביו אמר לו שהוא צודק. זה היה בחקירה אם הערלה מעכבת או לא להיות מהול.

[מן הדרום]

הייתי נוכח בסיטואציה הבאה-
הגר"ש נסע בקו 400 לירושלים, בצומת תל השומר עלה בחור עם מדים וכפה סרוגה, ר' שלום הפטיר לעברו בהתפעלות- בחור עם מדים וזקן של ספירה! הבחור שידע מי הדובר, התיישב לידו ,והתחילו לדבר בלימוד , במהלך הנסיעה התעניין ר' שלום בסדרי הלימוד במרכז הרב והופתע לשמוע שהלימוד דומה לשאר הישיבות, בסוף הנסיעה אחרי שעה ארוכה של דיבור בחביבות גדולה הוא סיים ואמר לבחור- תודה רבה

[עובדיה חן]

כמו שציינו מצד אחד אצילות אבל מצד שני חביבות בגובה העיניים משהוא נדיר במחוזותינו.

[עקביה]

ייזכר לטוב ר' שלום, שבהלוויית אביו זצ"ל היה הוא הספדן היחיד שהספיד בעברית.

סוג מיוחד של אנושיות.

[פנחסויפלל]

ייזכר לטוב ר' שלום, שבהלוויית אביו זצ"ל היה הוא הספדן היחיד שהספיד בעברית.

סוג מיוחד של אנושיות.

דיברו אז בזמנו שהוא העביר פתק באמצע ההספדים [שהיו רבים וארוכים] לשים על 'העמוד': 'בבקשה להספיד בלשון הקודש'. יבואו היודעים ויאשרו.

[ש. ספראי]

קיבלתי מהרא"ג, בוגר קו"ת בזמני:
הוא ז"ל היה מאוד מאפיס ומהביל סברות מהכרס של ילדים בני 18. כאומרו בדרך קבע [לחנך להערכה להתייחסות מכובדת לדברי הראשונים והאחרונים, ולא לשנות ולהטות עם כל מיני סברות רגעיות] 'איפה קבלת את השכל שלך? בגן? ואם זה אתה רוצה לחלוק על ראשונים או אחרונים'. כי כרגע קופץ לך משהוא. מה כתוב פה במפורש זה מה שמענין, השאר תשאיר בבטן...

[ש. ספראי]

קטע מתוך מאמר בענייני חינוך שייתפרסם ע"י בס"ד השבוע בעיתון באלעד:
שבת בבוקר, ישיבת קול תורה. הבחורים מתאספים אט אט לתפילת שחרית בישיבה. הגר"ש פוברסקי זצ"ל, שהשתתפנו בהלוויתו הכואבת במוצ"ש האחרון, הגיע מוקדם, פתח את הסידור והחל לברך את בכרות השחר בנעימה. משם עבר ל'פסוקי דזמרה' בנעימה ובקול. ראו שהוא נהנה ממזמוריו של דוד המלך וקוראם בנועם וברהיטות, כמונה מעות. חלפו להם עשר דקות והיושבים מול ה'מזרח' ראו שמשהו מציק לו, לר' שולם. מצחו התקמט והוא התחיל לחשוב. עלתה לו, ככל הנראה, קושיא או הערה בלימוד. ר' שולם מסתובב לאחור, שולף כרך רמב"ם מסט ה'פנינים' שמאחוריו , מדפדף, וזהו, התפילה התמזגה לה עם הרמב"ם. קולו לא יישמע, רק קמטי מצח ותנועות ידים אופייניות, מהרהר לעצמו, חושב....

"היצר הרע של ר' שולם הגיע"... לחשנו אז, "הרמב"ם"...

כל דברי המוסר אינם עושים רושם על הילד כמו הדוגמה האישית, שהוא רואה אצל הוריו ומוריו, אם לטובה ואם לרעה. מחנכים תקיפים לא יצליחו לחנך לסבלנות. מחנכים רגזנים לא יוכלו לחנך למתינות, גסי רוח לא יוכלו לחנך לנימוסים והורים ומחנכים שלא מתנהגים ביושר בהתנהגותם הכספית עם האחרים, לא יוכלו לחנך את ילדיהם לתמימות וליושר. המשגיח יכול לדבר גבוהה גבוהה על כוחה העצום של התפילה, אך הבן רואה בדיוק מתי המשגיח עצמו מגיע לתפילה, איך הוא מתפלל ובאיזה עלון על פרשת השבוע הוא מסתכל באמצע חזרת הש"ץ... וכן, הורים המדברים עם הילדים על לקחי מסירות הנפש לתורה, אך אינם מראים מסירות נפש לתורה בחייהם הפרטיים, בהתנהגותם היום- יומית, הם יוכלו לדבר ולדבר, אך הילדים קולטים ורואים מה חשוב להוריהם ומה פחות חשוב להם. מה מרגיז את אבא ומה משמח את אמא, האם תפילה טובה, חידוש טוב, דף גמרא ו'חבורה' בכולל או דווקא מערכת סלונית חדשה וצימר בחופשה...

רבי שולם פוברסקי זצ"ל חינך אותנו בדוגמה אישית יומיומית, כיצד חי יהודי שאין לו בעולמו אלא לימוד, שרק הרמב"ם מעסיק אותו, רק הדקדוק ברש"י, זהו, מלבד זה- כלום.

ישיבת קול תורה בזמני הייתה סוג של 'מרכז העצבים' ההשקפתי בדורנו. שימשו בה בכהונה הרבה גדולי עולם שרי התורה, שמלבד גדלותם בתורה, היו מעורבים באין ספור נושאים ציבוריים כבדי משקל. חלק ניכר ממרביצי התורה שבקול תורה היו חברים בועדות ציבוריות שונות. לא רק המפורסמים שבהם ניהלו מערכות עולם. זכורני שבישיבה סיפרו שאחד מהרמי"ם הצעירים דאז (כיום ר"מ מבוגר וחשוב, שדעותיו ההשקפתיות נודעות המה), התבקש לעבור על ההסכם הראשון שנחתם אז בין הליכוד בראשות יצחק שמיר, לתנועת 'דגל התורה' הצעירה והלא- מנוסה. אותו ר"מ הצביע אז על כמה וכמה מוקשים שהליכוד החביא בהסכם הכתוב וראה"מ שמיר ביקש שלא יעבירו לאותו ר"מ מסמכים, כי הוא מוכשר מידי וקולט הכל...

'רבי שלום' היה גם 'פוברסקי'. והנה בכל עשרות שנות הרבצת התורה שלו, לא התערב רבי שולם בשום נושא שלא קשור במישרין לגמרא, לרש"י ולרמב"ם. אפס התערבות. לא רק בנושאים ציבוריים, אלא גם בכל נושא שהיה קשור לישיבה עצמה. במבט לאחור חושבני שרבי שולם העניק לנו דוגמה אישית מלבבת, כיצד אפשר לחיות 86 שנים בלי שום דבר מבחוץ, רק ראשונים ואחרונים. רק 'מה כתוב', וזהו....

תחשבו על ת"ח שחי חיים מאושרים ורגועים, כשכל ימיו לא עסק בכלום, חוץ מעסק התורה, והכל מתוך אצילות, נכבדות ונינוחות, עם בת צחוק מלבבת.

[בן ירושלים]

היה לו קשר הדוק עם הגר"מ אליפנט ר"י איתרי.
בשנים האחרונות של הגר"מ בקר אצלו ר' שולם הרבה פעמים ואף דאג לעניניו. פעם פגשתי אותו בבית החולים אצל הגר"מ וניכר היה שהוא נמצא שם די בקביעות ומתנהג כבן בית.
הבנתי שבצעירותו למד איתו (אולי בכולל שהגר"מ הקים לפני איתרי)

מה שנכתב כאן כמסופק, נכתב לפני כמה שנים בתור ידיעה ברורה.
viewtopic.php?f=19&t=31074&p=328584&hilit=#p328584

ייש"כ גדול. כנראה ריחוק השנים והקירבה לגיל שבו מתחילים לשכוח עושים את שלהם.

[רציני]

למדתי שנתיים בקו"ת, לא הזדמן לי לשמוע את שיעוריו. לא הצלחתי ליצור איתו קשר. אבל דמותו האצילית והאריסטוקרטית, עם בת השחוק המאופקת שעל פניו תמיד, זכורה לי היטב. היה בו משהו גבוה מעל כולם, הופעה שהיה בו משהו החוצץ בינו לבין התלמידים. לדרך הלימוד שלו לא היה הרבה קונים (דיוק בלשונות הראשונים עד הקצה, בסגנון באר יעקב). סגנון שמצריך כובד ראש וישוב הדעת, שתי תכונות שאפיינו אותו יותר מכל ושחסרים לבחורים צעירים. ואעפ"כ לכולם היתה יראת כבוד מפניו.

לפי הידוע לי השיעורים שלו היו מלאים.
ואולי זה תלוי בתקופות. כי על עוד רמי"ם בקול תורה אומרים עליהם שלפני עשרים שנה היו השיעורים שלהם מאוד קשים, והבחורים בקושי היו מבינים, אולם אחר כך כבר שיעורים היו יותר מובנים לבחורים, ויש כמה הסברים לתופעה זאת. ואכמ"ל.

[לבי במערב]

בשיחת ד''ת עם - יבדלחט''א - הגר''י קלמנסאהן שליט''א.jpg (91.93 KiB) נצפה 8590 פעמים

[ש. ספראי]

למדתי שנתיים בקו"ת, לא הזדמן לי לשמוע את שיעוריו. לא הצלחתי ליצור איתו קשר. אבל דמותו האצילית והאריסטוקרטית, עם בת השחוק המאופקת שעל פניו תמיד, זכורה לי היטב. היה בו משהו גבוה מעל כולם, הופעה שהיה בו משהו החוצץ בינו לבין התלמידים. לדרך הלימוד שלו לא היה הרבה קונים (דיוק בלשונות הראשונים עד הקצה, בסגנון באר יעקב). סגנון שמצריך כובד ראש וישוב הדעת, שתי תכונות שאפיינו אותו יותר מכל ושחסרים לבחורים צעירים. ואעפ"כ לכולם היתה יראת כבוד מפניו.

לפי הידוע לי השיעורים שלו היו מלאים.
ואולי זה תלוי בתקופות. כי על עוד רמי"ם בקול תורה אומרים עליהם שלפני עשרים שנה היו השיעורים שלהם מאוד קשים, והבחורים בקושי היו מבינים, אולם אחר כך כבר שיעורים היו יותר מובנים לבחורים, ויש כמה הסברים לתופעה זאת. ואכמ"ל.

איש ספר לא טען ששיעוריו לא היו מלאים.
בקו"ת חילקו אז את שיעור א' לשניים. באחד לימד הגר"א ארלנגר (שם למד הרב א"ס ואנכי) ובשני לימד הגר"ש פוברסקי. כך שלכן לא הצליח לשמוע את שיעוריו.
ג"א לש שמעתיו בשיעור יומי, אך ישבתי לידו ליד הבימה ואז זכיתי לדבר איתו הרבה בלימוד. היה נעים שיחה לימודית וחייכן תמידי.
לפי המחזור תמיד אינך שומע את כל הרמי"ם בקו"ת, אא"כ הוא יהיה ראש קיבוץ.
השיעורים בש"א היו מלאים לגמרי, כמעט עם אפס חיסורים, והבחורים מאד אהבו את שיעוריו מלאי החיות והדוגמאות וה'שיכור טורקי'....
לימים היה הגרש"פ גם ראש קיבוץ (יש תורנות בין הצוות ע"ז) וגם אז שיעוריו היו עמוסים לעייפה והריתחא דאורייתא הייתה גבוהה עד לב שמים.

[ש. ספראי]

עוד קטע ממאמרי שיפורסם השבוע ב'קוראים אלעד':
ר' שולם היה אמן הדיוק. רוב תורתו ומשנתה נסובה סביב הדיוק המדוקדק בדברי הגמרא והראשונים. "מה כתוב?", היה שואל כל הזמן, מדקדק ומדקדק ודולה פנינים. את תורת הדקדוק בדברי הראשונים ינק מבאר יעקב', מסגנון הלימוד של ראש הישיבה מרן הגרמ"ש שפירא זצ"ל, ועוד רבות ידובר ויסופר על כך.
בענין זה הרשו לי להעתיק, מילה במילה, מה ששלח אלי השבוע ידידי הרה"ג רבי אלחנן פיליפס שליט"א, שלמד עימי בישיבה:
"הגר"ש פוברסקי החל לכהן כר"מ בגיל 28 ב'באר יעקב'. ב'יתד נאמן' התפרסם שר' שלום אמר לר' משה שמואל שפירא שלמרות שהגיע מאסכולת פוניבז', ישתדל למסור שיעורים ב'באר יעקב' בסגנון של 'באר יעקב', לדייק כל דבר ברש"י. והנה ההמשך שלא פורסם: רמ"ש אמר לו: "תתחיל בכך שתגיד את הלומדס שלך, ותשתדל שזה יכנס ברש"י"...
סיפר לי ר' שולם: "...אבל אחרי חצי שנה ששמעתי ממנו את השיעור כללי, הבנתי, ש"לא מספיק שזה יכנס ברש"י, צריך שזה יצא מהרש"י".....
לפני 8 שנים עליתי לבר מצוה של נכד של ר' שלום, לומר מזל טוב. הייתי עם בני הגדול, וביקשתי רשות לברך את ר' שלום ואת הבן שלי בברכה משותפת, שהבן שלי יזכה לשמוע ממנו שיעורים...
הוא ענה אמן,
והבן שלי הלך לקול תורה השנה. אכן, הוא זכה פעם אחת לשמוע את ר' שלום במסיבת חנוכה, ואחרי המסיבה הוא התקשר בהתרגשות ובישר כי "אבא, ר' שלום דיבר במסיבת חנוכה 35 דקות, ואי אפשר היה שלא להקשיב....".
"תמתין עד שתשמע ממנו שיעורים... עניתי.
אבל, לצערינו לא זכינו. וכשהבן שלי אתמול בכה ללא הפוגות בלוויה, הבנתי כמה באמת הוא מבין שהוא פשוט הפסיד.
אבל נחזור לסיפור הקודם, אמרתי אז לר' שלום, שכשאנחנו לומדים משניות תמיד אנחנו משתדלים לבדוק שהדברים מתאימים למה שכתוב בברטנרא.
ר' שלום ענה "אבל לא מספיק שזה יכנס בברטנורא, צריך שזה יצא מהברטנורא".
הבן שלי צחק, ור' שלום שאל אותו למה הוא צוחק. אז הוא ענה בפשטות "ככה גם אבא אומר לי כל הזמן..."
"אני את ר' שלום זוכר כל יום כל השנה, כל החיים. כשאני פותח גמ' ולומד רש"י דמות דיוקנו עומד לנגד עיני וככה אני לומד רש"י. כשדיברתי בישיבה בלימוד עם בחורים הרגשתי שהשליחות הכי גדולה זה להנחיל להם את מה שקיבלתי ממנו. כשאני לומד עם בני היקרים, אני משתדל להדגיש להטעים וברר וללבן את לשון רש"י, כמו הרבה. זה המוטו בבית, ועל זה אפילו צוחקים כל חברי בכולל. שיצחקו, אבל לנו יש דרך, דרך חרוטה על הנשמה, על הלב, במוח, בגמ' ברש"י בתוספות וכל הראשונים. תלמיד של ר' שלום לא יכול לסבול "לאו דוקא", אין דבר כזה. תלמיד של ר' שלום, לא יפתח סוגיה בלי להתחיל מהגמ', מהרש"י, הוא לא יגיד חקירה באויר. הוא לא יסטה מלשונות הראשונים גם במחיר של התבזות. הוא יגלה לעצמו ולאחרים, איך הדקדוק הפשוט בכל לשון ולשון, זה אבי אבות הלומד'ס. אבי אבות ההגדרה וההבחנה. וכל השאר זה תולדותיהם של לשונות הראשונים.
ככה גדלנו, כולנו, וככה אני מאמין עד היום.
בכל הכוללים שהייתי, ראיתי איך שכל האחרים רחוקים משייכות ללשונות הראשונים.
שמעתי היום מאברך עילוי, חתן של אחד מעילויי הדור, שאמר לי אחרי שהגדרתי קצת מי היה ר' שלום: "השיטה הזו של דקדוק, ועיון בלשונות הראשונים... מתה".
ואני אומר, השיטה חיה וקיימת. חזו חזו, כל בוגרי השיעורים של ר' שלום מדקדקים ומבררים את לשונות הראשונים. כולם מתמתקים וממתיקים לאחרים בלשונות הראשונים.
בשונה מגדולים אחרים, שכולם מצוטטים בפטירה שמעלות שלו הם הפקר וכל אחד שרוצה יכול לזכות, אצל ר' שלום כבר בחייו היו מעלותיו הפקר. הוא חילק אותם בחינם למי שרצה. הוא העניק לכל תלמיד חתיכת "ר' שלום" עוד בחיי חיותו. אצלי ר' שלום לא מת. הוא חי, חי, חי.
יהי זכרו הגדול- ברוך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

סיגנון לימודו הזכיר את העיון הספרדי. [זכורני שהיה לו שושנה ברגלו ולא ויתר על השיעור בביתו ושם ראיתי ספרי שות"ים משומשים היטב.]

[ש. ספראי]

סיגנון לימודו הזכיר את העיון הספרדי. [זכורני שהיה לו שושנה ברגלו ולא ויתר על השיעור בביתו ושם ראיתי ספרי שות"ים משומשים היטב.]

אולי בדיוקים ברש"י ובראשונים.
אבל ממש לא ביסודות הישיבתיים שהעלה מחמת דיוקים אלו...

[ש. ספראי]

שנת תשנז- תשנח

[נוטר הכרמים]

עוד קטע ממאמרי שיפורסם השבוע ב'קוראים אלעד':

"אני את ר' שלום זוכר כל יום כל השנה, כל החיים. כשאני פותח גמ' ולומד רש"י דמות דיוקנו עומד לנגד עיני וככה אני לומד רש"י. כשדיברתי בישיבה בלימוד עם בחורים הרגשתי שהשליחות הכי גדולה זה להנחיל להם את מה שקיבלתי ממנו. כשאני לומד עם בני היקרים, אני משתדל להדגיש להטעים וברר וללבן את לשון רש"י, כמו הרבה. זה המוטו בבית, ועל זה אפילו צוחקים כל חברי בכולל. שיצחקו, אבל לנו יש דרך, דרך חרוטה על הנשמה, על הלב, במוח, בגמ' ברש"י בתוספות וכל הראשונים. תלמיד של ר' שלום לא יכול לסבול "לאו דוקא", אין דבר כזה. תלמיד של ר' שלום, לא יפתח סוגיה בלי להתחיל מהגמ', מהרש"י, הוא לא יגיד חקירה באויר. הוא לא יסטה מלשונות הראשונים גם במחיר של התבזות. הוא יגלה לעצמו ולאחרים, איך הדקדוק הפשוט בכל לשון ולשון, זה אבי אבות הלומד'ס. אבי אבות ההגדרה וההבחנה. וכל השאר זה תולדותיהם של לשונות הראשונים.
ככה גדלנו, כולנו, וככה אני מאמין עד היום.
בכל הכוללים שהייתי, ראיתי איך שכל האחרים רחוקים משייכות ללשונות הראשונים.
שמעתי היום מאברך עילוי, חתן של אחד מעילויי הדור, שאמר לי אחרי שהגדרתי קצת מי היה ר' שלום: "השיטה הזו של דקדוק, ועיון בלשונות הראשונים... מתה".
ואני אומר, השיטה חיה וקיימת. חזו חזו, כל בוגרי השיעורים של ר' שלום מדקדקים ומבררים את לשונות הראשונים. כולם מתמתקים וממתיקים לאחרים בלשונות הראשונים.
בשונה מגדולים אחרים, שכולם מצוטטים בפטירה שמעלות שלו הם הפקר וכל אחד שרוצה יכול לזכות, אצל ר' שלום כבר בחייו היו מעלותיו הפקר. הוא חילק אותם בחינם למי שרצה. הוא העניק לכל תלמיד חתיכת "ר' שלום" עוד בחיי חיותו. אצלי ר' שלום לא מת. הוא חי, חי, חי.
יהי זכרו הגדול- ברוך.

לא יאומן, ממש תחיית המתים.

לא מוכרחים להיסחף ולהיטלטל כל כך מן הקצה אל הקצה.
הרי ר' שלום לא המציא את השיטה, והוא לא היחיד שהנחיל אותה.
הוא ינק אותה מר' משה שמואל.
ור' משה שמואל היה קרוב מאוד לר' נחום פרצוביץ.
ור' נחום ור' משה שמואל לא כ"כ רחוקים מהדיוקים שיש בבריסק על ענפיה ופלגיה.
ודיוקים יש גם בספרים נוספים שנמכרים טוב, מלבד ספרי ר' נחום וספרי רמ"ש,
יש את המר"מ אהל תורה המלא בדיוקים מתורת ר' אשר אריאלי,
ויש את רשימות שיעורים של הגרי"י קלמנוביץ שג"כ יש מהסוג הזה ונמכר חזק.
ויש עוד רבים וטובים בעולם הישיבות, תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם של המוזכרים כאן.

בקול תורה היה את ר' שלום, ובמקומות אחרים יש אחרים, גם מירער'ס וגם באר יעקב'ס.
שום שיטה לא מתה.

אגב, סיפרתי לא מזמן לילדיי,
אבא שלי שליט"א תלמיד של ר' נחום, ודוד שלי, ר' אשר שליט"א - חתנו.
בתשמ"ז, כשר' נחום היה חולה במצב אנוש, אבי ביקש ממני שאדאג שיגידו תהילים בחיידר עליו.
הייתי שומע בבית כל הזמן 'נחום בן קישא'. הגעתי לחיידר וביקשתי מהרב'ה שירשום על הלוח.
אף ילד, כולל הרב'ה, (כתה נמוכה יחסית, כתה ד') לא ידעו מי זה ר' נחום, ובקושי שמעו משהו על ישיבת מיר...
שאלו אם יש לו קשר לר"ח שמואלביץ.
כשהייתי בישיבה קטנה עוד לא היה ר' נחום בעולם, ורק מר' מיכל יהודה הייתי שומע עליו, הוא למד איתו בוילנא בר' מיילס.
והנה היום, ב"ה, אין ישיבה שלא מכירים, ואין ר"מ שלא פותח ר' נחום.

[ש. ספראי]

סימפוזון בקו"ת

[נוטר הכרמים]

היה מעניין להעלות כאן הדרכה בדרך הלימוד, מקובץ זה.
https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... agenum=150

[איש_ספר]

למדתי שנתיים בקו"ת, לא הזדמן לי לשמוע את שיעוריו. לא הצלחתי ליצור איתו קשר. אבל דמותו האצילית והאריסטוקרטית, עם בת השחוק המאופקת שעל פניו תמיד, זכורה לי היטב. היה בו משהו גבוה מעל כולם, הופעה שהיה בו משהו החוצץ בינו לבין התלמידים. לדרך הלימוד שלו לא היה הרבה קונים (דיוק בלשונות הראשונים עד הקצה, בסגנון באר יעקב). סגנון שמצריך כובד ראש וישוב הדעת, שתי תכונות שאפיינו אותו יותר מכל ושחסרים לבחורים צעירים. ואעפ"כ לכולם היתה יראת כבוד מפניו.

לפי הידוע לי השיעורים שלו היו מלאים.
ואולי זה תלוי בתקופות. כי על עוד רמי"ם בקול תורה אומרים עליהם שלפני עשרים שנה היו השיעורים שלהם מאוד קשים, והבחורים בקושי היו מבינים, אולם אחר כך כבר שיעורים היו יותר מובנים לבחורים, ויש כמה הסברים לתופעה זאת. ואכמ"ל.

אני כבר לא זוכר, אבל בניגוד לפוניבז' למשל, ההשתתפות בשיעורים בקו"ת, בש"א וש"ב, לא היתה נתונה לבחירה, כך שריבוי הספסלים לא מעיד על כלום.

בשיחת ד''ת עם - יבדלחט''א - הגר''י קלמנסאהן שליט''א.jpg

האם זה ה"מי טל"? או ה"רשימות שיעורים"? והיכן המפגש?

[איש_ספר]

ישיבת קול תורה בזמני הייתה סוג של 'מרכז העצבים' ההשקפתי בדורנו. שימשו בה בכהונה הרבה גדולי עולם שרי התורה, שמלבד גדלותם בתורה, היו מעורבים באין ספור נושאים ציבוריים כבדי משקל. חלק ניכר ממרביצי התורה שבקול תורה היו חברים בועדות ציבוריות שונות. לא רק המפורסמים שבהם ניהלו מערכות עולם. זכורני שבישיבה סיפרו שאחד מהרמי"ם הצעירים דאז (כיום ר"מ מבוגר וחשוב, שדעותיו ההשקפתיות נודעות המה), התבקש לעבור על ההסכם הראשון שנחתם אז בין הליכוד בראשות יצחק שמיר, לתנועת 'דגל התורה' הצעירה והלא- מנוסה. אותו ר"מ הצביע אז על כמה וכמה מוקשים שהליכוד החביא בהסכם הכתוב וראה"מ שמיר ביקש שלא יעבירו לאותו ר"מ מסמכים, כי הוא מוכשר מידי וקולט הכל...

למה למע"ה א"א לכתוב בלי גזמנות פראית?! הרמי"ם בזמני היו: רמ"י שלזינגר, ר"א ארלנגר, ר"ש דויטש, ר' וולפין, ר' שטיינפלד, ר' שלום פוברסקי, רש"מ דיסקין, רי"י בורדיאנסקי (משגיח), ר' פורטנוי (לבני חו"ל), רב"צ בורדיאנסקי. ובכן... ר"א ארלנגר, אולי בעצבים של בריסק, ר' יצחק ירוחם ורמ"י שלזינגר, ג"כ אולי במוסד, כנ"ל ר' וולפין וכן ר' שטיינפלד, שהעצבים שלו היו אולי באג"מ, ר' פורטני אולי ייעץ לקנדי, היחידים, היו ר"ש דויטש כמובן, רב"צ בורדיאנסקי, ואולי רש"מ דיסקין קצת. האחרון, אם היה מעורב לא הביא את זה בכלל לישיבה, ורק הראשון כיון שהתגורר בישיבה היתה איזה אוירה סביבו. הקיצור גוזמא גדולה שנו כאן.

[פלוריש]

והנה היום, ב"ה, אין ישיבה שלא מכירים, ואין ר"מ שלא פותח ר' נחום.

התחלת בביקורת על הגזמות, וסיימת בהגזמה...
[כשהייתי ספרן בישיבתנו, קניתי לביהמ"ד לראשונה את חידושי ר' נחום. שאלתי את הר"מ המרכזי אצלנו מדוע לא לומדים, וענה שמלבד שהוא מקפיד שעיקר העיסוק יהיה בגמרות ובראשונים, סיבה נוספת היא שכאשר הוא היה צעיר, עדיין ספריו לא היו בעולם, ובשנים האחרונות כשיצאו הספרים, היה זה לאחר שכבר גיבש לעצמו דרך בלימוד (שהיא שונה)]

[איש_ספר]

והנה היום, ב"ה, אין ישיבה שלא מכירים, ואין ר"מ שלא פותח ר' נחום.

התחלת בביקורת על הגזמות, וסיימת בהגזמה...
[כשהייתי ספרן בישיבתנו, קניתי לביהמ"ד לראשונה את חידושי ר' נחום. שאלתי את הר"מ המרכזי אצלנו מדוע לא לומדים, וענה שמלבד שהוא מקפיד שעיקר העיסוק יהיה בגמרות ובראשונים, סיבה נוספת היא שכאשר הוא היה צעיר, עדיין ספריו לא היו בעולם, ובשנים האחרונות כשיצאו הספרים, היה זה לאחר שכבר גיבש לעצמו דרך בלימוד (שהיא שונה)]

נוטר מתכוון לישיבות חרדיות ושם התיאור מדויק.

[פלוריש]

נוטר מתכוון לישיבות חרדיות ושם התיאור מדויק.

אתה צודק ששם זה יותר נפוץ, אבל ממה שאני מכיר, עדיין זו גוזמה.
יש ר"מים שלא פותחים כי הם לא צריכים את הספר מאחר שדברי רבם כבר נבלעו בקרבם, לחלופין, יש שלא פותחים כי הם לא מאמינים בשיטת הלימוד הזו, ויש שלא פותחים פשוט כי אין להם אופי 'סקרן' וטוב להם באותם ספרים שהיו להם לפני 30 שנה.

[מחולת המחנים]

על הנפטר זצ"ל ובהקשר להודעות האחרונות, שמעתי אמש שהמשיך במסירת השיעורים בישיבת קול תורה עד לאחרונה ממש, לפני כחודש פנה רבי שלום זצ"ל באמצעות נכדו וביקש להשיג את הספר שיעורי רבי נחום על מסכת בבא בתרא (מהשיעורים כלליים של הגר"נ, בעריכת הג"ר אליעזר צבי סילבר), היה לו את הספר חידושי רבי נחום על ב"ב, ובצמאונו לתורה הוא רצה גם את השיעורים.