לבי במערב כתב:על דבורה ראה בתדבא"ר
רפ"ט. יל"ש שופטים
רמז מב.
לפו"ר, המקור היחיד שנז' בו שינוי עובי הפתילות הוא ב'דברי מרדכי - תצוה'
ע' רלו.
סמ"ג עשין קצג : יש מפרשים שמה שאנו אומרים במס' יומא בן בכרי היה ממונה על הפקיעות
פירוש שהיה מפקיע פתילות לפי הלילות כי בלילות קצרות עושין אותן גסות כדי שיכלה כל השמן וכו' [כנראה שיבער כל השמן בזמן הלילה דוקא ולא אל תוך היום וצ"ע, ואולי דנעשין כדשן בהמשך הבערה ביום וזה לפי רוב הראשונים דוקא דהמצוה דוקא בלילה ולא כהרמב"ם. ואולי כוונתו כדי שיכלה כולו עד ההטבה ולא יצטרך לכבותו ולעשות ממנו דישון וכמבואר בתוס' ר"י הלבן בסמוך].
תוס' ר"י הלבן יומא ט"ו ב'
ובימות החמה שלילות מועטין היו מתקנין פתילות גדולות ועבות כדי שיהא נבער חצי לוג השמן עד זמן הטבה שאם לא כן נמצא שהן דולקין זמן מרובה בימות החמה אלא לדבריו לא עד סוף הלילה אלא עד זמן הטבה.
פירוש רבינו אליקים יומא כ"ג
שהיה ממונה לעשות פתילות במנורה דהוה אומנות גדול, שבאותו שיעור שנותנין בהן שמן בימות החמה נותנין בימות הגשמים וצריך לו לכוון ולעשות הפתילה עבה בימות החמה כדי [שלא]- (כן נראה מהכת"י ולא כבמודפס 'כולא')- תהא דולקת עד בוקר (נ.ב. לפי תיקון גירסא הנ"ל הכוונה עד לתוך הבוקר) ובימות הגשמים דקה ביותר כדי שתהא דולקת עד הבוקר. ומלשונו נראה דוקא עד תחילת הבוקר ולא עד זמן הטבה (עי' לעיל בסוגריים על דברי הסמ"ג).
לפי ראשונים אלו יש צורך ל'אומנות גדול' וכדברי ר"א הנ"ל בכל השנה כדי לכוון כל יום שיעור הפתילה שיגיע בדיוק עד עלות השחר [לכתחילה לא פחות וגם לא יותר] וזה לפי שיעור אורך לפי כל לילה, הן בימות החמה שלא יבער לתוך היום והן בימות הגשמים שיספיק לכל הלילה.