שאלה בזמן עלות השחר

[איש שלום]

מחר י' טבת מאיזו שעה מתחיל הצום:
בלוח עתים לבינה יש שני זמנים של עמוד השחר, האחד ב5.04 והשני ב5.23
האם יש ענין להחמיר והתחיל מהזמן הראשון? או אולי כך מחוייבים לנהוג מעיקר הדין?
ואם אומרים ספק דרבנן לקולא, מדוע לא אומרים כן בבין השמשות?

[איש שלום]

הצום מתקרב, האם אין לאף אחד תשובה?

[איש_ספר]

המנהג להקל כשיטה השניה של 72 דקות, משום שרוב השיטות הכי ס"ל וכן דהוי דרבנן ולקולא (אע"פ דהוא דברי קבלה).
[לגבי לדון להקל בבין השמשות באיסורי דרבנן מצד סד"ר, כבר האריכו בזה].

[איש שלום]

תודה רבה איש יקר. אגב שמעתי שבלוחות של הגרימ"ט מופיע רק הזמן הראשון.

[שבטיישראל]

מה שמעולם לא הצלחתי להבין ...

בבוקר הטשאלמער'ס מקפידים על עלוה"ש 90 דק' לפני הנה"ח
ובערב .. 12.5 דק' אחר שקיעה"ח כבר ברכו ו18 דק' אחר שקיעה"ח כבר דוחסים רוגאלאך לפיהם ....

(כמובן שאני הק' עדיין אחוז אז לפני מנחה ...)

[מורה צדק]

החילוק הוא אם מחשיבים את המיל כ-18 דקות, ואז עלות השחר הוא 72 דקות קודם נץ החמה, או שמחשבים את המיל כ-24 דקות ואז יוצא עלות השחר יותר מ 90 דקות קודם הנץ.

והמקור לדעת הסוברים דאזלינן בתר השיטה של 72 דקות, שבגמ' בפסחים צד. איתא דזמן עלות השחר הוא שיעור מהלך ד' מיל קודם נץ החמה. ובפי' המשניות לרמב"ם ברכות פ"א משנה א' כתב דעמוד השחר הוא קודם עלות השמש בכדי שעה וחומש השעה. וכ"כ בשו"ת תרומת הדשן סי' קכג וקס"ז דשיעור מהלך מיל הוא ח"י דקות וכן בשו"ת מהר"י ויל סי' קצג. וכ"פ מרן זיע"א בשלחן ערוך או"ח סי' תנט ס"ב וביו"ד סי' סט ס"ו, והסכים עמו הרמ"א בסי' רסא ס"א ובספר תורת חטאת כלל טו דין ח'. אך הרמב"ם בפי' המשניות כתב עוד בפסחים פ"ג משנה ב', דשיעור מיל הוא שני חומשי השעה, דהיינו כ"ד דקות, וכן ר"ע מברטנורא שם. וכ"פ בחק יעקב סי' תנט סק"י וכ"כ המג"א שם בשם מהרי"ל ובש"ע הרב שם.
וסייעתא לדברי מרן הב"י יש בדברי רב סעדיה גאון בהל' תפלה וק"ש עמ' כט, דהנצרך לנקביו אם היה יכול להמתין כשיעור הליכת פרסה, דהיינו שעה וחומש מן הזמן הממוצע וכו', ובגמ' בפסחים הנז' נראה דשיעור פרסה הוא ד' מיל. וכ"כ ראבי"ה ריש ברכות דפלג המנחה הוא באחד עשר שעות חסר רביע, וכ"כ רא"ה בפקודת הלוים ריש פ"ד דברכות והמאירי שם. וכ"פ הלבוש סי' תנט, ב"ח סי' תקס"ב, ש"ך יו"ד סי' סט ס"ק כה, א"ר סי' רס"ז סק"ג, שו"ת בית דוד או"ח סי' קב, בן איש חי פרשת ויקהל אות ט', חזו"א מועד סי' יג אות ב', וכמבואר כ"ז בשו"ת יחו"ד ח"ב סי' ח', יעוש"ע וכן בשיעורי ציון להגרא"ח נאה עמ' ע"ד.

[מורה צדק]

מה שמעולם לא הצלחתי להבין ...

בבוקר הטשאלמער'ס מקפידים על עלוה"ש 90 דק' לפני הנה"ח
ובערב .. 12.5 דק' אחר שקיעה"ח כבר ברכו ו18 דק' אחר שקיעה"ח כבר דוחסים רוגאלאך לפיהם ....

(כמובן שאני הק' עדיין אחוז אז לפני מנחה ...)

יש לציין, שעל פי הדין זמן צאת הכוכבים הוא 13.5 דקות אחר שקיעת החמה. וכיום שהיום קצר והשעה זמנית קצרה גם היא זה יוצא בסביבות ה-11 דקות, והרוצה להחכים בזה יראה בשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' כא.

[שבטיישראל]

טענו בחיטין והודו לזכר קדשו

שאלתי על הסתירה בין עלוה"ש וצאה"כ (דבזה מחמירין ובזה מקילין) ואיך קשור לכאן ענין אורך שיעור ביה"ש ???

[הירשערס]

גם אלו שהקפידו בזמנים הנוגעים להלכות שבדאורייתא (קרא"ש וכדו'), ואפילו בדברים שבדרבנן באופן רגיל, אולם הקילו לעניין הצום.
וכידוע שיש נוהגים בצומות רגילים לסיימם כ-18 דקות אחרי השקיעה, בת"ב 25 דקות אחרי השקיעה וביוה"כ 35 דקות אחרי השקיעה.
וכמובן שזאת כיון שיש כאלו שקושי להם בדבר, וזאת מבלי להיכנס ולדעת מה מנהג אנשי ירושלים בהנ"ל.

[מצפה לישועה]

תודה רבה איש יקר. אגב שמעתי שבלוחות של הגרימ"ט מופיע רק הזמן הראשון.

הסיבה היא שהגרימ"ט הוא בעל הדעה שעלות השחר הוא 90 דקות קודם הנץ, וכיון שהוא הוציא את הלוח הראשון [וכמובן כתב בו לפי שיטתו], נמשכו אחריו כל הלוחות וכתבו את זמן העלות לפי 90 דקות, עד שבשנים האחרונות התחילו לכתוב את שניהם, אך עדיין אין מי שמעז לכתוב רק לפי 72 דקות למרות שהגרימ"ט הוא דעת יחיד בזה.
ושמעתי שהגרש"ז אויערבאך העיר פעם למו"ל של לוח על כך שכותב את הזמן לפי 90 דקות, ושאלו הלה מדוע להרב טיקוצ'ינסקי [בנו של הגרימ"ט] אתה לא מעיר, וענה לו הגרש"ז, הוא מחוייב בכיבוד אב [לכתוב את הזמן שאביו החזיק].
אגב, צריכים לדעת שבכל הלוחות זמן קריאת שמע הראשון מחושב לפי עלות השחר של 90 דקות [הזמן השני מחושב לפי הנץ, ולכן אין נפק"מ לגביו במחלוקת זו], ואילו לרוב הפוסקים שעלות השחר הוא 72 דקות קודם הנץ, יוצא שזמן קריאת שמע מתאחר בכמה דקות, ולכן מי שמוצא את עצמו עומד כמה דקות אחרי זמן קריאת שמע הראשון, יכול להספיק את הזמן הראשון לרוב הפוסקים.

[מורה צדק]

טענו בחיטין והודו לזכר קדשו

שאלתי על הסתירה בין עלוה"ש וצאה"כ (דבזה מחמירין ובזה מקילין) ואיך קשור לכאן ענין אורך שיעור ביה"ש ???

לא באתי לתרץ את הסתירה, ואיני מכיר מי שנוהג כך, אלא ליישב מנהגם להתחיל ערבית 12 דקות אחר השקיעה.

[מורה צדק]

תודה רבה איש יקר. אגב שמעתי שבלוחות של הגרימ"ט מופיע רק הזמן הראשון.

הסיבה היא שהגרימ"ט הוא בעל הדעה שעלות השחר הוא 90 דקות קודם הנץ, וכיון שהוא הוציא את הלוח הראשון [וכמובן כתב בו לפי שיטתו], נמשכו אחריו כל הלוחות וכתבו את זמן העלות לפי 90 דקות, עד שבשנים האחרונות התחילו לכתוב את שניהם, אך עדיין אין מי שמעז לכתוב רק לפי 72 דקות למרות שהגרימ"ט הוא דעת יחיד בזה.
ושמעתי שהגרש"ז אויערבאך העיר פעם למו"ל של לוח על כך שכותב את הזמן לפי 90 דקות, ושאלו הלה מדוע להרב טיקוצ'ינסקי [בנו של הגרימ"ט] אתה לא מעיר, וענה לו הגרש"ז, הוא מחוייב בכיבוד אב [לכתוב את הזמן שאביו החזיק].
אגב, צריכים לדעת שבכל הלוחות זמן קריאת שמע הראשון מחושב לפי עלות השחר של 90 דקות [הזמן השני מחושב לפי הנץ, ולכן אין נפק"מ לגביו במחלוקת זו], ואילו לרוב הפוסקים שעלות השחר הוא 72 דקות קודם הנץ, יוצא שזמן קריאת שמע מתאחר בכמה דקות, ולכן מי שמוצא את עצמו עומד כמה דקות אחרי זמן קריאת שמע הראשון, יכול להספיק את הזמן הראשון לרוב הפוסקים.

במחילה, אך יש כיום לוחות רבים שאינם מציינים כלל את זמנו של הגרי"ט, ובפרט שרוב הפוסקים, רובם ככולם לא סברו כדעה זו.
ולגבי זמן ק"ש, ב"ה רבו הלוחות שאינם מחשבים בצורה זו.
ולא אבוא למנות כרוכל את הלוחות אשר הולכים על פי הדין והנפסק בספרי האחרונים, רק אציין את הבכיר שבהם והוא לוח "אור החיים", מיסודו של הרה"ג ר' שלמה בניזרי שליט"א, יה"ר שה' יוציאו מאפילה לאורה.

[שבטיישראל]

טענו בחיטין והודו לזכר קדשו

שאלתי על הסתירה בין עלוה"ש וצאה"כ (דבזה מחמירין ובזה מקילין) ואיך קשור לכאן ענין אורך שיעור ביה"ש ???

לא באתי לתרץ את הסתירה, ואיני מכיר מי שנוהג כך, אלא ליישב מנהגם להתחיל ערבית 12 דקות אחר השקיעה.

ואכן ע"ז כתבתי טענו לו בחיטין והודו לו לזכר קדשו ...

[ויש לומר]

מורה צדקה כ'

ש לציין, שעל פי הדין זמן צאת הכוכבים הוא 13.5 דקות אחר שקיעת החמה. וכיום שהיום קצר והשעה זמנית קצרה גם היא זה יוצא בסביבות ה-11 דקות, והרוצה להחכים בזה יראה בשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' כא.

דבר זה הוא טעות, בימות החורף שהיום קצר זמן הופעת הכוכבים הוא מאוחר מזמן הופעתם בימים הבינונים, וכמ"ש בראשונים, עי' כ"ז בספרים המיוסדים על זמני היום, כמו הזמנים בהלכה, וספרי בירור הלכה מריא"ז, ועוד

[מצפה לישועה]

תודה רבה איש יקר. אגב שמעתי שבלוחות של הגרימ"ט מופיע רק הזמן הראשון.

הסיבה היא שהגרימ"ט הוא בעל הדעה שעלות השחר הוא 90 דקות קודם הנץ, וכיון שהוא הוציא את הלוח הראשון [וכמובן כתב בו לפי שיטתו], נמשכו אחריו כל הלוחות וכתבו את זמן העלות לפי 90 דקות, עד שבשנים האחרונות התחילו לכתוב את שניהם, אך עדיין אין מי שמעז לכתוב רק לפי 72 דקות למרות שהגרימ"ט הוא דעת יחיד בזה.
ושמעתי שהגרש"ז אויערבאך העיר פעם למו"ל של לוח על כך שכותב את הזמן לפי 90 דקות, ושאלו הלה מדוע להרב טיקוצ'ינסקי [בנו של הגרימ"ט] אתה לא מעיר, וענה לו הגרש"ז, הוא מחוייב בכיבוד אב [לכתוב את הזמן שאביו החזיק].
אגב, צריכים לדעת שבכל הלוחות זמן קריאת שמע הראשון מחושב לפי עלות השחר של 90 דקות [הזמן השני מחושב לפי הנץ, ולכן אין נפק"מ לגביו במחלוקת זו], ואילו לרוב הפוסקים שעלות השחר הוא 72 דקות קודם הנץ, יוצא שזמן קריאת שמע מתאחר בכמה דקות, ולכן מי שמוצא את עצמו עומד כמה דקות אחרי זמן קריאת שמע הראשון, יכול להספיק את הזמן הראשון לרוב הפוסקים.

במחילה, אך יש כיום לוחות רבים שאינם מציינים כלל את זמנו של הגרי"ט, ובפרט שרוב הפוסקים, רובם ככולם לא סברו כדעה זו.
ולגבי זמן ק"ש, ב"ה רבו הלוחות שאינם מחשבים בצורה זו.
ולא אבוא למנות כרוכל את הלוחות אשר הולכים על פי הדין והנפסק בספרי האחרונים, רק אציין את הבכיר שבהם והוא לוח "אור החיים", מיסודו של הרה"ג ר' שלמה בניזרי שליט"א, יה"ר שה' יוציאו מאפילה לאורה.

אדרבה אשמח אם ימנה כבודו כמה לוחות שמציינים את עלוה"ש לפי 72 דקות. והלוחות הנפוצים כדוגמת הלוח המיוחד לזמן קריאת שמע (עם הספרות הגדולות) ולוח עיתים לבינה מציינים לפי ז90 דקות, ועל זה תיניתי את צערי.

[ס''ק]

מורי ורבותי. נראה שלכם הזמן של ע"ב רגעים הוא הפשוט והמקובל.
והעלמתם עיניכם מפירושי כל הראשונים בסוגי' בפסחים צ"ד, שהד' מילין הם מתוך ה40 מיל ולא בלעדיהם. רש"י והר"ח וכו'. ובדעת הרמב"ם בפ' א' דברכות- הרי בפירושו בפסחים פי' כעולא שהצריך ה' מיל. ואף בספרו היד החזקה פסק כעולא להלכה. ולפיכך, שנשאר ליום עצמו 32 מיל [פחות ד' קודם הנץ וד' אחר שקיעה], נחלקם ל12 שעות עלה בידינו לכל מיל 22.5 רגעים. וזה שרש דברי החק יעקב בסי' תנ"ט. וכך החזיק בעוז גם החת"ס בתשובה הידועה סי' פ' [בענין זמן צאה"כ] יעו"ש.
ואף הגר"א בביאורו שם [חוץ מהתוספת משנות אליהו] כתב כן להלכה בתוקף גדול וביד חזקה, כמבואר מתוך לשונו.
ולא נותר לנו רק מש"כ הגר"א בביאורו משנת אליהו ברכות [וצ"ע אם הוא להלכה נגד הביאור הגר"א]. ויתכן שגם את דברי הרמב"ם בפירושו לריש ברכות, שהוא עצמו ל"פ כוותי'. ויש לנו גם את הירושלמי ע"פ גירסת החזון איש, ולפי הגיר' שבידינו לכאו' ליכא ראי'.
וכל אלה שכתבו שהוא שעה וחומש, הרי כוונתם פשוטה, שחשבו הי"ב שעות של היום והלילה בניסן ותשרי מעלות השחר לצאה"כ. ושמינית מ12 הוא שעה וחומש. וזה דבר ברור מדברי הראשונים והאחרונים הקדמונים [כגון עי' תה"ד במה שדנו עליו שם בסי' תנ"ט בבי' הגר"א. וכן בב"ח בשו"ת שלו סי' קכ"ו דוחה מפני זה את שי' היראים בביה"ש].
והמהרי"ל הוא באמת ידע שהי"ב שעות הן מהנץ לשקיעה, כמו שכ' בתשובה הביאה התה"ד בסי' א' [אלא שלמעשה נחלק עליו, וצ"ע, ויעוי' במ"ש הרז"מ קורן בסוף לקט יושר החדש של מכון י-ם]. והוא ג"כ כתב דשיעור המיל הוא מעט יותר משליש שעה. וזה מתאים לדעת הפוסקים הנ"ל.
סוף דבר, אמנם יש כח ביד החזו"א לחלוק על הראשונים, משום שהכריח כן מפשטות ולשונות הסוגיא. עי' חזו"א או"ח סי' י"ג. אבל עדין א"א להתעלם מכל הראשונים והפוסקים ולומר דאין מציאות כזו של זמן עלות "אכטל" 90 דק'.
ופשוט דלחומרא ודאי צריך לחוש להם. ובפרט הדרים במקומות שלא נהגו כהוראת החזו"א בזה כמו בירושת"ו [וכנז' למעלה].
---------
יש להזכיר כאן את ביאור הגרי"מ שלזינגר באש תמיד לסתירת ד' הר"מ. דס' דעולא איתותב רק במידת עובי הרקיע, אבל בשיעור המילין ביום לא איתותב. ולפיכך יש ביום רק ל' מיל, ועוד ג' מיל לכל צד, וכל מיל 24 דק'. סה"כ ל"ו מיל ביום, ו72 דק' לעלות השחר.
נ.ב. יש מקום לשנות את שם שם האשכול,שהרי אינו שייך לצומות דווקא.

[סופר]

ס"ק למה אתה משקר במצח נחושה?
שי' הגר"א בתוקף ובעיזוז היא דשיעור מיל ח"י מינוט, וכן רובא דרובא דהפוסקים, נא לא לאחז עיני הציבור.

ובאמת ממש חבל שהלוחות מציינים כדבר פשוט סוזק"ש לפי עלוה"ש ד90 וזה מנוגד לדעת רוב הפוסקים, ותקנתם קלקלתם דהמאחרים אינם יודעים שעפ"י האמת יש עוד כ7 דקות לסוף הזמן האמיתי ומתבטלים עי"ז מקר"ש בעונתה אליבא דהמג"א, וכן דנתי לפני הגר"ש דבילצקי שליט"א והסכים עמדי, [אם כי למעשה מחמיר בצומות כעלוה"ש ד90].

בנוגע למה ששאלו על ירושלים דעלוה"ש עושים ד' מיל וצה"כ ג"ר מיל, זו קושיה של בורות, דהלא כ"ה שי' הגאונים דלא ס"ל כר"ת וישבה הגר"א בביאורו ליו"ד עי"ש.

[מורה צדק]

אדרבה אשמח אם ימנה כבודו כמה לוחות שמציינים את עלוה"ש לפי 72 דקות. והלוחות הנפוצים כדוגמת הלוח המיוחד לזמן קריאת שמע (עם הספרות הגדולות) ולוח עיתים לבינה מציינים לפי ז90 דקות, ועל זה תיניתי את צערי.

הלוחות הידועים הם:
אור החיים
כסא רחמים
דבר בזמנו - י"ל ע"י הרבנות מודיעין.

ישנם עוד לוחות רבים שמציינים עלות השחר לפי 72 דקות, וביניהם עיתים לבינה, אבל הם לא מתחשבים בזה לענין סוף זמן קריאת שמע.

[ס''ק]

ס"ק למה אתה משקר במצח נחושה?
שי' הגר"א בתוקף ובעיזוז היא דשיעור מיל ח"י מינוט, וכן רובא דרובא דהפוסקים, נא לא לאחז עיני הציבור.

עפר אני תחת כפות רגליו, אבל כב' לא מודע להיסתוריה של הביאור הגר"א בסי' תנ"ט. ובשאר מקומות כתב דהמיל הוא שלש שמיניות השעה (22.5 דק.) כגון בסי' תמ"ג, ביו"ד סי' ס"ט ועוד ציין למ"ש בסי' תנ"ט!
וכבר האריך בכל זה לעומק ולרוחב הגרא"מ פלצינסקי ע"ה בספרו "שלום יהודה" מועד סי' ו', וז"ל בתוך הדברים:

...שוב מצאתי מרגוע לנפשי ומוצא מן הסבך בדברי הגר׳׳א, ע"פ מה שהובא בחילופי גירסאות ע״פ נ״י למסכתא סנהדרין מ״א דפוס וילנה [שחובר ע״י הרה"ג א״א קליינערמן שעמל וטרח הרבה לברר כתי״ק של הגר״א ז״ל. והגהותיו והערותיו נתקבלו כפי שנדפסו לחלק ח״מ ויו״ד ולפניו היו כל כי״ק של הגר״א ז״ל גם הג׳ כרכים מהליקוטים כמו שהעיד בהקדמתו ליו״ד] וזכה וזיכה את הרבים להרים מכשול מדברי הגר״א, וז״ל שם עיין בהגר"א או״ח סי׳ תנ״ט ס״ק ה׳ [ובשנות אליהו ריש ברכות] שכתב וכו׳ ודע שדברי רבינו הנ״ל [ר״ל הפירוש החדש] הוסיף המעתיק ע׳׳פ מ״ש בשנות אליהו ריש ברכות מה דליתא בעצם כתי׳׳ק על ש״ע וז״ל שם בגוף כ״י הטהור אבל כבר סתרתי ובלא״ה תוס׳ דשם צ״ע וכו׳ וכל מה שכתב בהנדפס ממלת אלא העיקר נראה עד וגם הראי׳ ליתא בכי״ק ובזה מובן מה שהקשה בריש הס״ק על דברי הת״ה שהוא תמוה מאד וכו' וכל זה לפי פשטות הגמ' דפסחים צד׳ ופרש״י ״אבל לפי מה שחידש רה״ג לעת זקנתו כמ״ש בש״א וכו׳ לדעת הר״מ ושכ״מ בירושלמי א״כ נכון חשבון תה״ד בשיעור מיל. ולא יפה עשה המעתיק שהציג דברים שסותרים לכאן כאלו בדבור א׳ נאמרו עכ״ל,
הנה נמצא גאולה לדברי הגר״א שנשבו ממקומם בפירושו בשנו״א, ונעתקו כאן בביאוריו להלכ׳. ובכי״ק להלכה לא נמצא הפירוש הזה, ומעתה מיושבים דברי הגר״א בסימן תמ״ג שטרח ודקדק בדברי המ״א וכתב שהם שלא בדקדוק והמיל הוא ג׳ שמיניות וקבע כן להלכה וע״ז כתב ועמ״ש בסימן תנט׳ וכוונתו לדבריו שתמה על חשבון הת"ה וקבע דלא כמותו רק המיל הוא ג׳ שמיניות. וכן ביו״ד סימן ס"ט כתב ג״כ לעיין בסימן תנ״ט. והכל למה שקבע כאן באריכות דלא כת״ה. כי הפירוש החדש הא לא נזכר בבאורי הגר״א כלל. ומעתה הדבר ברור שדעת הגר״א להלכה דלא כת״ה והשיעור מיל הוא ג׳ שמיניות כמו שציין בכל המקומות לעיין בסימן תנ״ט. כי שם ביתו שקבע דלא כת״ה.
ומה שכתב בש״א אינו אלא דיש מקום לפרש כן דברי הר״מ פ״א משנה א׳ אבל לא לקבוע כן להלכה. כנ״ל דאפילו אם נימא דכוונת הר״מ כפירושו הא הר״מ בעצמו שעמד על זה הפירוש חזר בו בפ״ג דפסחים וכן בידו החזקה כנ״ל, ומשגה גדול עשה המעתיק שהעתיק את דברי הש״א וצרפם לביאוריו ש״ע כאלו רצונו לקבוע כן להלכה וזה תמוה כנ״ל. הנה נתבררו דברי הגר״א דלהלכה ס״ל דהמיל הוא ג׳ שמיניות וכן ס״ל להמ״ב בסימן תנ״ט דלדעת הגר״א השיעור מיל הוא ג׳ שמיניות וכן הביא דתפס כן בספר סדר זמנים [שמחברו הוא מתלמידיו של הגר״ח מואלאזין ובודאי מקובל אצלם דעת הגר״א להלכה] וגם הוא כתב דהשיעור הוא ג׳ שמיניות, והחמיר מאד בזה לענין מליחה דיש לאסור גם בדיעבד בפחות משיעור של ג׳ שמיניות.

ואצרפנו כאן בסוף לתועלת המעיינים.
ואף שאפ' אולי להעיר על מקצת דבריו שבכל הסימן, ואף החז"א כתב לו עליהם [בסימן י"ג, ובמכתבים שם], אבל דברים אלו המה עיקרים גדולים, חקקם על לוח לבך.
---------------------
ןמה שבאמת יש לשאול על מנהג זקני פרושים דירושת"ו, דלגבי זמן ק"ש חששו [כמעט] מעיקר הדין לזמנם של התוס' והב"ח והמג"א, אבל לר"ת לא חששו. ואף שיטת הגרי"ש שליט"א כן היא, דצריך לקרוא בזמן הראשון [ולכתחילה בברכותיה, אפילו אם לא יהי' לו מנין, ואף אם יצטרך לדלג על פסוד"ז או להתפלל בלי טו"ת]. ולגבי לילה די בחצי שעה.
וזאת אומרת שחישבו את הי"ב שעות עד לתוך הלילה, וא"כ יוצא שפעמים [ברוב הקיץ והחורף], ויהי' פלג המנחה אחר השקיעה. ומחמת קושיא זו נטה הב"ח בתשובה קו על שיטת היראים דלילה מתחילת השקיעה. ועוד קו' פשוטות יש על חשבון זה. ועכ"פ, לא יתכן שנחשוב לשעות היום את שהוא כבר לילה.
ומחמת כן רצה הג"ר שריה דבילצקי נר"ו לומר, דמחלקין את היום לשנים, עד חצות ומחצות. דשש שעות שקודם חצות הם ארוכות כלומר מעלוה"ש, ושש שלאחר הן קצרות דהיינו עד השקיעה. ולפ"ז תהי' החמה בחצות בראש כל אדם.
רק שכמובן שזה דוחק.

[ויש לומר]

ס''ק כתב

מחמת כן רצה הג"ר שריה דבילצקי נר"ו לומר, דמחלקין את היום לשנים, עד חצות ומחצות. דשש שעות שקודם חצות הם ארוכות כלומר מעלוה"ש, ושש שלאחר הן קצרות דהיינו עד השקיעה. ולפ"ז תהי' החמה בחצות בראש כל אדם.

האם אפשר למע"כ לכתוב באיזה מקום כ' כן הג"ר שריה:

ובעצם הענין כבר כתב כן בס' משנת רבי אלעזר (ווילנא תרנ"ה, סי' ג' ענף ד' אות ב') בדעת הגאונים דמשקה"ח מתחיל ביה"ש, וז"ל

אולי י"ל דלשי' צריכים אנו לחלוק חצי היום הראשון לשש שעות מעלה"ש עד חצות, וחצי היום האחרון מחצות עד השקיעה שש שעות, ויהיה שעות אלו קטנות משעות שלפני חצות היום

אך כתב שם

כל זה דוחק עצום שאין הדעת סובלו, דבכל דוכתא אמרינן י"ב שעות הוי היום, ומשמע דהיום נחלק לי"ב שעות שוות

[לענד]

ס''ק כתב

אף שיטת הגרי"ש שליט"א כן היא, דצריך לקרוא בזמן הראשון [ולכתחילה בברכותיה, אפילו אם לא יהי' לו מנין, ואף אם יצטרך לדלג על פסוד"ז או להתפלל בלי טו"ת]

מי הוא הגרי"ש שליט"א, האם הכוונה להגריש"א ???

[מורה צדק]

מורה צדקה כ'

ש לציין, שעל פי הדין זמן צאת הכוכבים הוא 13.5 דקות אחר שקיעת החמה. וכיום שהיום קצר והשעה זמנית קצרה גם היא זה יוצא בסביבות ה-11 דקות, והרוצה להחכים בזה יראה בשו"ת יבי"א ח"ב או"ח סי' כא.

דבר זה הוא טעות, בימות החורף שהיום קצר זמן הופעת הכוכבים הוא מאוחר מזמן הופעתם בימים הבינונים, וכמ"ש בראשונים, עי' כ"ז בספרים המיוסדים על זמני היום, כמו הזמנים בהלכה, וספרי בירור הלכה מריא"ז, ועוד

ראיתי כעת מה שכתבו בספרים על זה, אך לא מצאתי לזה סימוכין בדברי הפוסקים, ולכן אין בזה כל נפק"מ לענ"ד.

[סופר]

כבר כתב הפר"ח ליישב דפלג המנחה אינו לפי שעות דמעלוה"ש, ואיני זכור טעמו.
על דברי הגר"י פלצינסקי זצ"ל כבר השיב לו החזו"א ונדפסו בספר חזו"א או"ח ט"ז וכן בספר שלום יהודה.

[איש_ספר]

ס''ק כתב

מחמת כן רצה הג"ר שריה דבילצקי נר"ו לומר, דמחלקין את היום לשנים, עד חצות ומחצות. דשש שעות שקודם חצות הם ארוכות כלומר מעלוה"ש, ושש שלאחר הן קצרות דהיינו עד השקיעה. ולפ"ז תהי' החמה בחצות בראש כל אדם.

האם אפשר למע"כ לכתוב באיזה מקום כ' כן הג"ר שריה:

קובץ מאורי יהושע (ביאלא) ד. מצוי באוצר.

[ס''ק]

מי הוא הגרי"ש שליט"א, האם הכוונה להגריש"א ???

כן.

מורה צדקה כ'

יום שהיום קצר והשעה זמנית קצרה גם היא זה יוצא בסביבות ה-11 דקות

דבר זה הוא טעות, בימות החורף שהיום קצר זמן הופעת הכוכבים הוא מאוחר מזמן הופעתם בימים הבינונים, וכמ"ש בראשונים,

ראיתי כעת מה שכתבו בספרים על זה, אך לא מצאתי לזה סימוכין בדברי הפוסקים,

היכן כתבו ד"ז בראשונים?
אמנם זה דבר ברור הוא, שהרי לגבי עלות השחר לא נהגו בשום מקום לפי ד' מיל, רק לפי עלות השחר האמיתי, ע"פ מעלות, ולכך יש מקומות באירופא שעלות שלהם סמוך לחצות. ואף לגבי כוכבים הרי מנהג ספרדים שבא"י מאז ומעולם להמתין שנים ושלש מיל [כמבו' בשו"ת מהרי"ף], שע"ז נוסד גם הזמן של צאת השבת שבכל הלוחות, שהוא לפי ראיית הכוכבים האמיתית.
ואף שזה לא מתאים לג''ר מיל, אמנם זה מלמד אותנו שלא הולכים עם שעון, רק לפי ראייתנו. וזה דבר שחייב להשתנות לפי המעלות, ואין לו שום שייכות לזמניות.

כבר כתב הפר"ח ליישב דפלג המנחה אינו לפי שעות דמעלוה"ש, ואיני זכור טעמו.

לדידן אפשר ליישב הרבה יותר, דכל השעות נחשבות מהנץ, אבל הב"ח לא נחית כלל לומר דבר שהוא מופרך לשיטתו, מפני שהוא סבר דהי"ב שעות שוות המה מעלות השחר לצאה"כ דר"ת, ולפיכך אין שום סברא לחשב שעות קטנות מהנץ.

על דברי הגר"א פלצינסקי זצ"ל כבר השיב לו החזו"א ונדפסו בספר חזו"א או"ח י"ג וכן בספר שלום יהודה.

החזו"א במכתבו לא השיב על עצם ד' הגר"א בביאור הגר"א בשאר מקומות, וכל הפוסקים, ולא דיבר מזה כלל, והרי עכשיו שנתברר לנו שהגר"א כתב זאת רק בד' הרמב''ם בריש ברכות, מנ"ל ששינה את דעתו להלכה בשל כך לפסוק נגד כל שאר פירושי הראשונים, שהרי אף הרמב"ם עצמו לא פ' כן להלכה.
ואף מדבריו מ' שהוא חידוש שחידש הגר"א, שהרי כתב שביום שגילה הגר"א דבר זה הכריזו ברקיע הזהרו באליהו ובתורתו, דהיינו שעד אז לא ידעו ולא פירשו כפירוש הזה כלל. ודברי החזו"א נסובים על עצם סוגית הגמ' הבבלי והירושלמי, שמריהטת לשונם נראה כשי' הרמב"ם בילדותו.
והחז"א השיגו גם על מה שרצה להעמיס בד' התה"ד, דרביעי' שעה וחלק כ' משעה היינו משעה גדולה של צ' דק', שזה ללא שום סברא לומר כן בד' התה"ד. ושני מכתבים של החזו"א פורסמו בספר בסי' י"ג, והשלישי בקובץ אגרות ואני ראיתיו ב"תשובות וכתבים".
ולאחרונה זכינו לאור חדש מבית מכון ירושלים, והוא הלקט יושר במהדו' חדשה- כעת חלק או"ח, ובסופו מערכה נרחבה של הרה"ח רז"מ קורן יצ"ו על שיטת השעות של התה"ד, וכמובן שמסתעפת לכל העניינים והשיטות התלויים בזה.

[שומע]

המנהג להקל כשיטה השניה של 72 דקות, משום שרוב השיטות הכי ס"ל וכן דהוי דרבנן ולקולא (אע"פ דהוא דברי קבלה).
[לגבי לדון להקל בבין השמשות באיסורי דרבנן מצד סד"ר, כבר האריכו בזה].

המ"ב בסי' תנט' מחמיר אף בדיעבד ובדרבנן (דם שבישלו לדעת רוב הפוסקים).