נשאלתי בא׳ הישיבות - מבני אשכנז - שהבחורים מדליקים נ״ח בביהמ״ד (וכדעת שבה״ל ועוד) - שלכאורה אחרי ההלדקה הציבורית בביהמ״ד אחרי מנחה אין מקום שידליק אותו בחור בפ״ע לחובתו הפרטית. וגם במקומות שמדליקים בפנימי׳, אם נאמר שלמעשה יוצא יד״ח בביהמ״ד - ובפרט אם הוא בבנין אחד - שהוא ״ביתא דרבנן״, אין מקום שידליק שוב.
ויש מראשי הישיבה שאמרו, שאינו רוצה לצאת בהדלקה הציבורית. וטעמו שרוצה להדר ולהדליק אחר שקיעה״ח, ובהדלקת ביהכ״נ מדליקים מפלה״מ. וע״ד ד׳ החת״ס שמכוונים לא לצאת בקידוש שבתפלה. וכ״כ בנדו״ד לגבי ברכת שהחיינו שבמכוון לא לצאת בביהכ״נ יכול לברך אח״כ בביתו, גם כשאין לו ב״ב להוציא.
ועצ״ע בשתים:
א. אם שייך כאן לומר שאינו רוצה לצאת, וכדעת הסוברים שאכסנאי שמדליקים עליו בביתו אינו יכול לומר שאינו רוצה לצאת בשל אשתו וה״ז ברכה לבטלה (ופירשו בדעת הב״י שכתב ברכה שא״צ שר״ל לבטלה - ברכ״י תרעז, ב. ועוד). וגם לדעת החולקים, שאני הכא דהיינו הך ולא ניתוסף כלום בהדלקתו השני׳, משא״כ באכסנאי שמקיים חובת גופו או חובת מהדרין להסוברים כן.
ב. גם אם נאמר שיכול לכוון שלא לצאת, האם נאמר שמ״מ גוף כוונתו ה״ז בגדר גורם לברכה שא״צ, וכמה נתחבטו באכסנאי שמדליקים עליו להתיר להדליק לבד, ועיקר השקו״ט בשו״ת תרוה״ד וכו׳ אם אשכחן הידור כזה בתלמוד, ואם הוא בגדר ההידור דמהדרין גם באיש ואשתו בשני מקומות. אבל הידור כזה להדליק ב״פ באותו מקום לא מצינו. וצ״ע אם גוף הטעם שאינו רוצה לצאת מפלה״מ די בכך להחשיבו שאינו ברכה שא״צ. (ודמיא קצת להשקו״ט אם בשביל מאה ברכות מותר לברך ברכה שא״צ, ואם נקראת ברכה שצריכה מצד חפצי שמים, אף כשהוא עצמו אינו רוצה בכך - של״ה ומג״א. קו״א בשו״ע הרב רמט. ועוד. ויש לחלק טובא דהכא בברכת המצוות קיימינן. ועוד).
[ראיתי בשם הגריש״א בפניני חנוכה שבכל עיקר דין ההידור דאכסנאי, שמכוון רק לא לצאת בברכה, שההדלקה שבביתו מחוייב בכך ול״ש לא לצאת בזה. ובזה א״ש יסוד הסברא לחלק בין הידור זה למהדרין שכמה מדליקים בבית אחד, שיש שפקפקו בגוף הסברא לצאת רק בהדלקה ולא בברכה. ולפום ריהטא עולה שלפי דעתו שייך לא לצאת בברכה גם כשיוצא בהדלקה. ובכאן, י״ל שהברכה רק בשביל הציבור והו״ע מכוון לא לצאת בברכה. וצ״ע עם יש מקום להידור כזה]ק.
וכמדומה שראיתי בשם הגריש״א במקומות שמדליקים בחוץ, שבביהכ״נ הנמצא באותו בית (חצר?), ידליקו ב״פ בפתח החצר, שתקנת ביהכ״נ תקנה נפרדת היא. ונעלם ממני לפי שעה איפוא ראיתיו.
וידעתי גם ידעתי שבכ״מ הקפידו שדוקא אורח ידליק בביהכ״נ. וידוע מש״כ בהגהות אמרי ברוך שאורח שמדליקים עליו בביתו (ופרט זה הושמט בשעה״צ) יוצא בביהכ״נ. ולכאו׳ כוונתו להדלקה משום מהדרין, שהיא חובת גופו ולא חובת ביתו. ובנדו״ד יצא כל החיובים בביהכ״נ. ומה מקום שידליק שוב.