נוטר הכרמים כתב:ובשו"ת חוות יאיר (שיום פטירתו חל הערב, נקוה שידובר בו במשפחות סופרים) באמצע תשובה קכו, וז"ל: ונהירנא כד הוינא טליא נמנו ורבו בעלי תקנות ובראשם א"א הגאון מוהרר"ש זצ"ל לשנות מנהג הקדום הנהוג שלא לשחוק כל השנה רק בימי חנוכה, והרע בעיני א"א החסיד שיהיו ימי נס הקבועים להודות ולהלל מיוחדים לשחוק וקלות, וביקש לאסרם, ולקבוע תחתיהם ח' ימים עודם שאין בהם ביטול משא ומתן שבני אדם נשארים בבתיהם, ולא עלתה בידו כי לא הסכימו לשנות מנהג, עכ"ל.
ועל דרך זו היה דורש רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (ראש ישיבת מיר שנסתלק בג' טבת תשל"ט, ובשנה חסירה זה חל בזאת חנוכה) את המונח זאת חנוכה, שאמנם בפשוטו נקרא על שם הקריאה דיומא, זאת חנוכת המזבח, אבל דורשי רשומות כבר יצאו לדורשו,
ואמר הגר"ח לפי שימי החנוכה היו ראויים להיות ימי שקידה בכפליים כאמור וכמובא לעיל. אלא שבעוונותינו הרבים מכיון שההדלקה חלה באמצע סדר ב' נפגע כל הסדר, והמהדרין בשעה זו בביקורי סבא וסבתא וקבלת דמי חנוכה וסיבוב ה"דריידעל" ואכילת מיני סופגנין ואכילת ארוחות במקום ההדלקה, ריבוי הכנות, ועוד ועוד מפסידים הרבה משקידתם.
ואילו ביום שמיני שכבר הודלקה השלהבת בלילה שלפניו, והיום הוא יום לימודים רגיל לכל ענייניו, "זאת חנוכה" האמתי (ובלשונו האט דאס איז חנוכה!).
אגב בצעירותי הלכתי לחזות בכמה הדלקות אצל חכמי וצדיקי הדור. וביררתי שמרן הגר"ח מדליק כהגר"א בדיוק בשקיעה ובאתי איזה רגעים מקודם לכן וראיתי שיושב בחדרו עם החברותא ואין זכר לחנוכיה ולא להכנות. בדקות האחרונות הרבנית הישישה נשרכה עם בית מנורה ובתוכה חנוכיה מוכנה והניחתה במקומה. בשלב מסויים היא אמרה לו, הגיע הזמן. הוא הביט בשעונו ואמר יש עוד דקה! והמשיך ללמוד. לאחר דקה קם ממקומו היא הגישה לו נר דולק, הוא אמר את הברכות הדליק נר אחד ומסר לה לסיים, אמר הנרות הללו בדרך למקום ותוך כדקה או שנים להערכתי כבר חזר לתלמודו !
מובן שאין זו הנהגה ראויה לכל אחד אבל מידתו של גאון זה היתה שקידתו הנוראה. עצה טובה למחפשי חיזוק בשקידה לקרוא את הספר הנפלא מוח ולב. בזכרוני סיפור דומה שסיפרה חמותו שבסעודות השבת הוא היה מביא את החברותא ולומד בחדר הסמוך. החמות היתה אומרת לו חיים יש דגים על השולחן, הוא היה נכנס לדקה אוכל הדגים ושב לחברותא. כך בבשר ולברכת המזון. הסעודות אצל חמיו ר' לייזר יהודה נמשכו כמה שעות רוויות כמובן בדברי תורה בהלכה ואגדה, אבל הוא השתתף בהן רק לכמה דקות.
פעם ניגש אליו אחרי מעריב אורח חשוב מבוגרי הישיבה וביקש להתארח על שולחנו לסעודת ליל שבת. ר' חיים הזמינו בחפץ לב. הלה התעכב מעט באולם הישיבה עם חבריו, ולאחר כעשרים דקות הוא רואה את ר' חיים מגיע ומתקרב אליו. הוא בוש מאד בהבינו שהוא עיכב את ר' חיים וכעת בא הוא לקרוא לו. והנה ר' חיים אומר לו אני כבר סיימתי את הסעודה ובאתי ללמוד, רק ניגשתי לומר לך שסעודתך מוכנה לך בביתי.
במותו ספד לו הרב שך "משמת ר' חיים בטלו השקדנים". (קוריוז מעניין. הרב שך אמר זאת במבטאו הליטאי וסופר המודיע הבין שהוא אומר "בטלו הספדנין", וכך, למרבה הבושה, נדפס למחרת בכותרת הראשית של המודיע עם תוספת ביאור שר' חיים היה זה שהיה עומד ומספיד ומגדיר את גדולי הדור בהסתלקותם... וכדי ביזיון וקצף.
עצם טעותו של הלבלר הנ"ל היה לה רקע, כי הדבר היה נכון לכשעצמו, ודאי עוד זכור לרבים הספדו של רבי חיים בהלויית המשגיח ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בשנת תשל"ד שעלה להספיד לאחר כמה מספידים מגדולי הדור שכבר אמרו עליו שבחים מופלגים, פתח ר' חיים בהבאת המדרש משל למלך שהיו לו כלי זהב ומשבחים אותו בכלי כסף כלום שבח הוא לו? גנאי הוא לו! ואז המשיך ואמר; עד עכשיו שיבחוהו בכלי כסף ואני אשבחנו בכלי זהב).
ולוואי ונזכה ביומין אילין לקבל עלינו עול שקידת התורה הקדושה כראוי לה.
תוכחת מוסר לחנוכה, יחשוב שעיקרו נתקן להלל ולהודות להשם יתברך, על כי היוונים חשבו לבטל תורה ומצות, אם כן הימים הקדושים האלה ראוים ביותר להתמדת תורה מבשארי הימים, כי תלמוד תורה כנגד כולם. ובעוונותינו הרבים רוב העולם נוהגים בהם בטול תורה והולכים אחר ההבל. ומה שרבותינו הקדמונים פסקו ישיבה בימים ההם, עשו בשביל הנערים שיחזרו ויחזרו על תלמודם מה שלמדו שיהיה שגור בפיהם, על כל השומע ישמע ויתעורר בימים ההם ביתר שאת בתורה ובמצות.
(של"ה הק')
פולסברג כתב:אודה ו[לא] אבוש שמעולם לא הבנתי את הדיבורים האלו 'היוונים נצחו' 'ביטול סדר ב' 'להשכיחם תורתך'.
ברוב חגי ומועדי ישראל - פסח סוכות ופורים - יושבים פחות זמן אצל הסטנדר, ומקבלים את זה מאהבה. למה לא ילינו גם שבר''ה ויוהכ''פ לומדים פחות? ויש שכל חודש אלול מחפשים הדסים נאים, וכי מעשיהם אינם רצויים? גם עשיית מצות חבורה הוא ביטול תורה?
בחנוכה יש קצת מצוה [וידוע המעשה עם הגרי''ד בהגרי''ז עם הבית ישראל...] בסעודות ובשירות ותשבחות על הניסים, נר איש וביתו. ומה להם כי נזעקו עתה כאשר שמחה של מצוה להם?
דרומי כתב:והתפלה בבוקר יותר קצרה מיום שני וחמישי רגיל!... (אין תחנון, לא אומרים 'והוא רחום' ו'למנצח' וכו')
השמים שמים לה' כתב:האם יש בדורות האחרונים ראשי ישיבות, שניסו או הצליחו לבטל את ימי הפגרא של חנוכה?
עזריאל ברגר כתב:דרומי כתב:והתפלה בבוקר יותר קצרה מיום שני וחמישי רגיל!... (אין תחנון, לא אומרים 'והוא רחום' ו'למנצח' וכו')
הגזמת! הלל יותר קצר מתחנון?!
אא"כ אתה מתפלל במנין ספרדי...
השמים שמים לה' כתב:האם יש בדורות האחרונים ראשי ישיבות, שניסו או הצליחו לבטל את ימי הפגרא של חנוכה?
השמים שמים לה' כתב:האם יש בדורות האחרונים ראשי ישיבות, שניסו או הצליחו לבטל את ימי הפגרא של חנוכה?
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אגב, נתפרסם כמה וכמה פעמים שהגרי"ש אלישיב אחז להלכה שיש בעיא בנסיעות בימי חנוכה, שהאדם המתגורר דרך עראי אינו חייב בבית ההוא בנרות חנוכה, ולפלא דלית דחש ליה.
לקט יושר חלק א (אורח חיים) עמוד קנג ענין א
וזכורני בחנכה לפעמים היה רואה הכתבים שנשלחו והכתבים שאינם בהם צורך היה שורף אותם ... בכל חנכה עשה קטפות ומקצת בחורים מן הסוגיא שלמדו תו' על חנכה ולפעמים על דברים אחרים [הכוונה לחידות למיניהם שאין בהם מצות ת"ת, יעו"ש]
דורשי יחודך כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אגב, נתפרסם כמה וכמה פעמים שהגרי"ש אלישיב אחז להלכה שיש בעיא בנסיעות בימי חנוכה, שהאדם המתגורר דרך עראי אינו חייב בבית ההוא בנרות חנוכה, ולפלא דלית דחש ליה.
לענ"ד זה לא פלא דלית דחש ליה, כלל ישראל יודע להבחין מהו חידוש מופלג שקשה לקבל אותו, גם מפוסק הדור.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הישיבה ליד הנרות, עם המשפחה, איננה הבעיא. הבעיא היא הנסיעות לשבת חנוכה ...
אגב, נתפרסם כמה וכמה פעמים שהגרי"ש אלישיב אחז להלכה שיש בעיא בנסיעות בימי חנוכה, שהאדם המתגורר דרך עראי אינו חייב בבית ההוא בנרות חנוכה, ולפלא דלית דחש ליה.
טברייני כתב:הם גם לא חייבים לזרוק ארנק לים, ובכל זאת אסור לי להכלימם.
השמים שמים לה' כתב:האם יש בדורות האחרונים ראשי ישיבות, שניסו או הצליחו לבטל את ימי הפגרא של חנוכה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים