כתב רב שר שלום אנשים הרבה הדרים בחצר אחד, שורת הדין שמשתתפין כולן בשמן ויוצאין כולן בנר אחד, אבל להידור מצוה כל א' וא' מדליק לעצמו על פתח ביתו.
וביאר הב"ח:
פירוש דמשתתפין ומדליקין בפתחי החצר בנר אחד בשביל כל בני החצר והוא על פי שיטת התוספות (כא ב) בד"ה מצוה להניחה. ומ"ש אלא להידור מצוה וכו'. פי' כ"א שיש לו בית בפני עצמו מדליק על פתח ביתו גם כן נר אחד, אבל לא ידליקו כל בני בית אחד אפילו הם רבים ואפילו להידור מצוה כדלעיל בסימן תרע"א.
והמבואר בדבריו שביאר בדברי הטור בשיטת רב שר שלום שכמה שכנים הדרים בחצר אחד, יוצאים יד"ח בהדלקה משותפת ע"י השתתפות בפרוטה בנר אחד, ולהידור מצוה מדליקין כל אחד ואחד לעצמו בפתח ביתו הפרטי.
וצריך ביאור בכמה אנפי, חדא, מה הידור איכא בזה שמדליק גם כן בפתח ביתו בחצר, כיון שכבר יצא במה שהשתתף בפרוטה בהדלקה שברשות הרבים. ולא מצינו שידליק פעמיים אלא במקום דאיכא חשדא, אבל בדליכא חשדא מה הידור מצוה איכא להדליק שתי פעמים.
זאת ועוד, הרי הטור לעיל סי' תרעא פסק כשיטת התוס' שהמדליק בפתח ביתו ולא בפתח החצר הפונה לרה"ר לא יצא, וא"כ מה הידור ישנו לקיים המצוה שוב שלא כהלכתה.
ובאמת המעיין במקור הדברים בתשובות הגאונים 'שערי תשובה' שערי תשובה סי' רלד יווכח שיש כאן תוספת מדברי הטור שאינה נמצאת במקור, וז"ל,
וששאלתם הרבה בני אדם הדרים בחצר אחד חייב כל אחד ואחד בנר חנוכה או משתתפין כולם בנר אחד. שורת הדין אם משתתפין כולם בשמן יוצאין כולם בנר אחד, אבל מי שרצה לחבב ולהדר את המצות כל אחד ואחד מדליק נר לעצמו דת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד.
הרי שבמקור לא נזכר כלל ענין ההדלקה על פתח הבית הפרטי, וזוהי תוספת של הטור, ויתירה מכך, משמעות הלשון היא שנוהג כאן הדין הרגיל של מהדרין, והיינו שלא מדובר שיקיימו שני הדלקות ע"י אדם אחד, אלא או שיוצאים כולם בנר אחד [כעיקר הדין], או שמקיימים מהדרין ע"י שכל אחד ואחד מדליק נר לעצמו.
ומצאתי שכבר עמד בנקודה זו בשו"ת להורות נתן חלק יב סי' נב, וכתב שכפי הנראה מקורו של הטור לתוספת זו הוא מדברי בעל העיטור המובאים בשבלי הלקט (סימן קפה) וז"ל,
ובעל הדברות כתב שמעינן מינה אנשים הדרים בחצר אחת משתתפין בשמן ויוצאין כולן בנר אחד דהכי שדרא ממתיבתא אבל להידור מצוה נר לכל אחד ואחד על כל פתח ביתו. ונראה בעיני שאינה ראיה דבשלמא ר' זירא היה משתתף עם בעל ביתו לפי שהיה דר עמו בביתו אבל הכא בחצר אם ישתתפו איכא למיחש לחשדא דאפילו בחצר אחת אמרי' אם יש לה שני פתחים צריכה שתי נרות כל שכן הכא.
והוסיף שם לבאר שנראה דבעל הדברות סובר כרש"י דמניחה בפתח ביתו מבחוץ, היינו אף כשיש לו חצר דאינו מדליק אלא בפתח ביתו הפונה לחצר, ורצה לחדש דכמו דאכסנאי סגי אם משתתף בפריטי עם בעל הבית, כמו כן בעלי בתים הרבה שפתחם פונה לחצר אחת, סגי אם ישתתפו כולם בשמן, ואחד מהם ידליק בחצר בפתח ביתו וכולם יצאו, דכיון שנשתתפו בשמן נעשו כולם כבית אחד ויוצאים בהדלקת נר אחד על פתח אחד מהבתים, ועל זה שדרו ממתיבתא דהידור מצוה איכא שכל בעל בית ידליק לעצמו בפתח ביתו. ודעת שבלי הלקט, דלא רק משום הידור מצוה ידליק כל אחד לחוד אלא מעיקר הדין, דדוקא ברב זירא סגי להשתתף בשמן, משום שרב זירא היה דר עם בעל הבית בביתו, אבל כשיש לכל אחד בית לעצמו, אף שהוא חצר אחת איכא חשש חשדא.
ויש להוסיף ששיטת שבה"ל היא כרש"י שמניחה על פתח ביתו היינו פתח הבית שבחצר, ולא הביא שום שיטה אחרת, ולכן 'מניחה על פתח ביתו' כמהדרין לכל אחד ואחד היינו על פתח הבית.
ומעתה קשה מאוד שיטת הטור שהביא דברי רב שר שלום ז"ל, דהרי הטור סובר שצריך להדליק בפתח חצירו הפונה לרשות הרבים וכשיטת התוס', א"כ איך הביא כאן דברי רב שר שלום שיהדר להדליק בפתח ביתו, הלא לשיטת הטור ליכא מקום הדלקה כלל בפתח ביתו.