הודעהעל ידי ש. ספראי » ב' דצמבר 14, 2020 7:55 am
קטע מקונטרסי חנוכת הבית:
הנה חתן הנישא בליל חנוכה, לאחר זמן הדלקת הנרות, לכאו' צריך להדליק נרות בבית הוריו, כיון שבשעת ההדלקה התגורר בביתם ורק לאחר מכן עבר לדור בביתו החדש בשעטו"מ, וכ"כ הגר"נ קרליץ שליט"א בס' חוט שני, שחתן נחשב שעזב את בית הוריו מהרגע שהגיע לחתונתו.
ואולם בשו"ת מנחת שלמה (תנינא סי' נח) כתב כך: יש להסתפק במדליק נר חנוכה בביתו ומיד לאחר ההדלקה גמר בדעתו להשכיר הבית או למכרו לאחרים באופן שצריך לעזוב הבית בתוך זמן שיעור ההדלקה, או שסותר את הבית לאחר ההדלקה, דיתכן שהוי כמדליק נר שאינו יכול לדלוק כשיעור זמן ההדלקה ולכאורה מסתבר דבכל זמן שיעור ההדלקה צריך הנר להיות ברשותו ולא רק בתחלת ההדלקה. ולפי"ז גם יש להסתפק בדבר השכיח באכסנאי שהדליק ומיד לאחר ההדלקה עוזב את האכסניה לגמרי, דלכאורה מיד שעוזבו הרי כבר אינו ביתו ונמצא דהוי כמו שהדליק לפחות מזמן שיעור ההדלקה, ואע"פ שבכבה הנר מאליו אפי' מיד לאחר ההדלקה יצא ידי חובתו, דקיי"ל כבתה אין זקוק לה, אפשר דשאני הכא דהוי כאילו הוא בעצמו מכבה את הנר במזיד עי"ז שעוזב את הבית, עכ"ד הגרשז"א זצ"ל.
ולפי"ד ראוי היה שחתן לא ייצא מבית הוריו עד לאחר זמן שיעור ההדלקה, כיון שיציאתו אל החתונה היא גם יציאה מבית הוריו, ולד' הגרשז"א אפשר דהוי חסרון בהדלקתו.