מגדל כתב: וא"כ, בנידון דידן, הואיל ודעת רוב הפוסקים להתיר אבקת חלב נכרי, מלבד החזו"א שאוסר; הרי החזו"א התיר אף חלב נכרי ממש כאשר הוא בפיקוח, וא"כ כבר לכאורה באנו לכלל דברי תרומת הדשן, שלא מצינו מי שיאסור אבקת חלב נכרי מחלב בפיקוח; ואין לנו למידק כולי האי ולחבר חומרות ב' השיטות.
"אך יש לדחות את טענת המתירים, דכיון שהאבקת חלב נאסר בהיותו חלב, א"כ איך יפקע האיסור".
עובר ושב כתב:מותר לאכול מוצרים המכילים אבקת חלב נכרי. כן כתב הגאון רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים (ח"ג סי' א'שצ"ב). וכתב שהחלב מורכב מחלק מיימי ומחלק שומני, וע"י מכונות מפרידים את החלק המיימי ומייבשים את השומני ועושים ממנו אבקה. וקיימא לן שחלב בהמה טמאה אינו נקפא, כי כולו מיימי ואין בו שמנונית, וממילא לא שייך. ועוד, שחזקה על אומן שלא מרע אומנותיה. ועוד, שהממשלה מקפידה על כך ומענישה. וכן התיר הגרצ"פ פרנק בשו"ת הר צבי (יו"ד סימן ק"ג), וטעמו שלא גזרו על אבקת חלב, כי פנים חדשות באו לכאן, ובפרט שהממשלה מקפידה על זה, וכן קשה יותר להפוך חלב טמא לאבקת חלב, ודורש הוצאות מרובות. וכן התיר הגר"ע הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ה, יו"ד סי' ט'), וכן התיר הגר"א וואלקין בשו"ת זקן אהרן (ח"ב סי' מ"ד), שאבקה לא היתה בכלל הגזירה, ולא שייך חשש דבר טמא בבית חרושת גדול. וכן הגר"א וואלינברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ט"ז סי' כ"ה), והגר"מ אפשטיין בשו"ת לבושי מרדכי (סי' כ"ב), וכן החזו"א הורה לישיבות להשתמש באבקת חלב נכרי כאשר היה קשה להשיג חלב (אורחות רבינו ח"ג עמ' ע"ז), וכן הגר"מ קליין בשו"ת משנה הלכות (חלק י"ג סי' ק"ד).
במרוקו נהגו לשתות גם חלב נכרי, כן כתב הגאון רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים חלק ב' (או"ח סי' צ"ב), וביאר שטעם האיסור בגמ' ע"ז (לה:) וברמב"ם (מאכלות אסורות פ"ג הי"ג) מחשש שמא יערב הגוי חלב טמא, וא"כ היכן שלא נמצא חלב טמא אין לאסור, והגמלים אינם בנמצא בערי המערב אלא במדברות, וגם חלב גמלים יקר מאוד. וכן חלב אתונות וסוסות אינו מצוי אפי' לרפואה. ועוד, שהממשלה מקפידה על כך, וכמה עברו ונענשו. ומקור ההיתר בדברי הגאון רבי שלמה דוראן בספרו חוט המשולש (הטור הראשון סי' ל"ב) והעיד שכן פסק זקנו התשב"ץ, תלמידו של הר"ן, ואע"פ שהשו"ע לא הסכים לכך, הרי היתר זה קדם למרן. וכן התיר הגאון רבי חיים משאש בספרו נשמת חיים (יו"ד אות ח), הגאון רבי יוסף בן נאים בספרו שארית הצאן (ח"ב סי' קצא), הגאון רבי יצחק אסבאג זצ"ל (שם), ומחכמי ג'רבא הגאון רבי משה שתרוג זצ"ל (ישיב משה ח"ג סי' ר"ט) ומחכמי אלג'יר רבי יהודה עייאש זצ"ל (מנהגי ארז'יל דף קט"ו סי' סב), וכולם העידו על המנהג הפשוט להתיר, והביא דבריהם הרב שאול עזריאל בתשובה. וכן העיד הרב יגאל עזרא בשם הגר"ש משאש, שסמכו במרוקו על התשב"ץ הנ"ל, והמלאך רפאל ברדוגו, ושתו חלב נכרי. וכן התיר הגר"מ פיינשטיין בארה"ב במקום שלא ניתן להשיג חלב ישראל, "הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים וח"ו לומר שעושין שלא כדין". וכל אלה חזי לאיצטרופי להיתר אבקת חלב הנ"ל.
עזריאל ברגר כתב:נמחקו כמה הודעות שיש בהן ביזוי ת"ח.
עובר ושב כתב:כנראה המילה "נכרי" גורמת לזעזוע, ונשמעת כמו חזיר (והכרתי גם חילוניים שנבהלו מזה...) אבל הכיתוב "לאוכלי אבקת חלב נכרי" הוא מטופש ונשמע כמו אוכלי קטניות, והיה יותר נכון לכתוב "מכיל אבקת חלב נכרי" והמחמיר יחמיר.
מגדל כתב:עתה אחר שבאו דברי ריבות בשערינו, ואחר שנעלם מעיני העדה, נחזור לנידון דידן.
הואיל ורבים המתירים, מה ראו על ככה אנשי הרבנות הראשית לציין דווקא מחלוקת זו בפירוש על גבי המוצרים השונים, ובמה הדבר שונה מכל מחלוקת אחרת בה מקילים ברבנות?
יהושע100 כתב:אם איני טועה שורש הדבר בימי כהונתם של הגר"א שפירא והגר"מ אליהו זכר צדיקים לברכה, שהגר"א שפירא היה מקל גדול לעומת עמיתו הגר"מ אליהו (ידוע לי באופן ודאי מת"ח שהיה בקשר הדוק לשניהם ברבנות אז על מתחים גדולים ביניהם בנושאי הכשרות) והגר"א שפירא הסכים לייבא לארץ מוצרים כאלו ללא ציון מיוחד (דהיינו לכתוב בסתם 'כשר')והגר"מ אליהו התנגד להתיר ייבוא בכלל והתפשרו על ייבוא עם ציון 'אבקת חלב נכרי' בסמוך לחותמת הכשרות.
היו שצחקו שמאז אדם הנתקע בתור ארוך בסופר פשוט יכול לקרוא את ההערות ליד הכשרות (א. חלב נכרי/חדש/וכו') ויקיים בזמן זה מצוות ת"ת
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 90 אורחים