הודעהעל ידי .השוחט » א' דצמבר 18, 2022 3:17 am
עברו שנתיים ולא נכתב כלום???
ג"א כמובן אשם...
היה השבוע מוסף של יתד רובו מוקדש לדמותו של מרן.
סיפור אחד שלי הנכתב לעיל (מרגיע מרידות) הועתק בכתבה של הרב סחייק שליט"א.
אם השי"ת יתן לי כח ומרץ, אקוה בימים הבאים להעלות על הכתב עוד כמה וכמה עובדות.
(עכשיו זה זמן טוב, שהעיתונים כבר עשו את שלהם, והדברים יוכלו להישאר כאן...).
לעיל הגעתי עד אות ח. לפני כן כתבתי על השיעור בישי"ק וייחשב אות ט, ועל התאונה של אאמו"ר וייחשב אות י.
(הכותרות קצת מוזרות, לפי שלא מצאתי את האופציה להדגיש שהיתה פעם).
האם לריב עם בחור שלא קם בזמן
יא. נוכחתי כשאברך אחד סיפר לו שיש לו בן בגיל 15 בערך שהוציאו אותו מהישיבה ועדיין לא הסתדר והוא בבית.
הוא ישן כל יום עד הצהרים ואח"כ הולך ללמוד עם כמה חברותות.
וכמה שהוא מנסה להעיר אותו לק"ש ותפילה הדבר לא עולה בידו. האבא היה מאד נסער ושבור מזה.
רבינו שאל את האבא, חוץ מהענין הזה של הקימה, אתה ביחסים טובים אתו? האבא ענה שכן.
אמר לו רבינו אתה טועה בכל הגישה שלך. הקשר הטוב שלך אתו חשוב הרבה יותר מזה שיקום בזמן.
הבעיה של הקימה כנראה במשך הזמן תסתדר, אבל קשר רע עם האבא יכול להוריד אותו לגמרי מהדרך.
ועוד, מי בכלל אמר לך שהוא חייב בתפילה? שהרי אם הוא לא קם כנראה יש לו בעיה. אולי הוא בדיכאון למשל, והוא אנוס ופטור.
ונמצא שבכלל אתה זה שנוהג שלא כשורה. אתה בעצם רב ומציק לבחור שפטור מתפילה.
ויתכן שזה בכלל חסדי השם. שהרי אם יהיה ער ביום ואין לו מסגרת, הוא יסתובב ברחובות, וה' ירחם מה יקרה.
אבל כעת הוא ישן רוב היום, וכשהוא כבר מתפקד אין מה לעשות ברחובות. עובדה שאז הוא הולך ללמוד.
והוסיף רבינו, צריך לדעת שלפעמים יש בחור שקם מאוחר, אבל אחרי שהוא קם הוא לומד ונוהג ביר"ש.
וכל הבעיה שלו היא רק הקימה בבוקר. אולי הוא אנוס ואולי לא. אבל גם אם לא, יש לו רק בעיה אחת.
אבל ההורים והמחנכים נותנים לו את ההרגשה שהוא פושע ומזלזל באופן כללי.
ואז הוא מרגיש שאם זה כך, אין סיבה שלא יפרוק עול לגמרי ח"ו.
אם היו מתייחסים נכון, שיש כאן רק בעיה נקודתית אחת, הוא היה ממשיך להיות יהודי כשר, ומן הסתם גם זה בסוף יסתדר.
סיפר לי הרר"ש שטרן שליט"א [אפשר לברר אצלו יותר מדוייק, ואני רושם רק למזכרת] שהיה לו בישיבתו בחור שקם מאוחר, וניסו לדרוש ממנו.
בא האבא וטען שכך זה בבית שלהם, כולם קמים מאוחר וכו'. ואז הרב שטרן נזף גם באבא.
הוא סיפר את זה לרבינו, ורבינו דרש ממנו באופן מעשי לגשת לבית שלהם ולהתנצל בפני האבא.
עקשנות
יב. בהזדמנות אחרת ראיתי אבא שמתייעץ על איזו בעיה מסויימת עם הבן.
רבינו נאנח מאד ואמר "השם ירחם" במנגינת נכאים נוראה.
האבא נבהל ושאל את רבינו שלא נראה לו שהבעיה כל כך חמורה...
רבינו אמר לו, אבל אני שומע שהוא "עקשן גדול", ולכן אני מודאג. [ובאמת היו בהמשך קשיים גדולים עם אותו תלמיד].
בחור צעיר שמעשן
יג. מעשה בתלמיד שהתברר שהוא מעשן קבוע ולא מעט.
נכנסנו להתייעץ עם רבינו כדת מה לעשות.
אמר רבינו עצם הדבר שהוא מעשן, כמובן זה לא כדאי, אבל אם הוא מכור זו מלחמה אבודה.
ובכל מקרה זו הבעיה היותר קטנה.
יש שתי בעיות חמורות ממנה. האחת שהתלמיד ירגיש פושע וזה חורבן גדול. והשני שבאין תקציב הוא עלול להיהפך לגנב רח"ל.
ועל כן שהמשגיח יקרא לו ויאמר לו, ידוע לנו שאתה מעשן, אנחנו מקבלים את זה לאחר מעשה,
אבל אנחנו דורשים ממך שבשום פנים ואופן לא תעשן בפני חברים כדי לא להרחיב את הפירצה.
ויש לך רשות לצאת מהישיבה אחת לשעה לכמה דקות. ותיזהר שלא לאחר ולחסר יותר מהמדובר.
זה בקשר לבעיה הראשונה. להציב גבולות בלי להופכו לפושע.
ובקשר לבעיה השניה צריך לדאוג לו לתקציב !
רבינו החל לעשות חשבון, שבחור מעשן מסתמא ממוצע קופסה ליום שהן 30 בחודש, ומכיון שקופסה עולה בערך 2 שקל הרי זה בסך הכל 60 שקל לחודש,
צריך לדבר עם אביו שיממן זאת. ואף אבא אברך, יכול לעמוד בכך.
אמרנו לו שהוא לא מעודכן... וקופסה עולה לכל הפחות 20 ש"ח במקרה הטוב.
הוא הזדעק בטבעיות "כאלו גנבים ! 20 שקלים בשביל קמצוץ טבק?"
ואז הוא התעשת כדרכו תוך רגע כמימרא, ואמר בניחותא שא"כ זה יוצא 600 שקלים לחודש וזה כבר צריך לברר עם האבא האם הוא יוכל לעמוד בכך,
ואם לא, צריך לדאוג לתקציב ממקום אחר, כדי שהבחור יהיה מסודר עם הכסף ולא יצטרך לגנוב בצורה כזו או אחרת.
בחור שנעלם בלי להשאיר עקבות
יד. מעשה שהיה בבחור אחד שהיה תלמיד ישיבה, בעל מעלות גדולות, אבל נכשל באיזה מעשה מאד לא נעים.
הדבר נודע ויצרו קשר עם משפחתו. לבחור נודע שבני משפחתו יודעים מזה, והוא לא היה יכול לעמוד באותה בושה וכלימה, וברח מביתו ומעירו.
מאוחר בלילה או למחרת הוא השאיר הודעה בתא הקולי שהכל בסדר אתו, ושהוא מבקש שלא יחפשו אותו.
הבחור ההוא היה בקשר קרוב וטוב מאד עם הבית, והם היו בטוחים שזה לא יקח הרבה זמן.
כעבור עשרה ימים בערך הגיע ממנו מכתב קצר, שהוא חי ושלא ידאגו לו וכו'.
ההורים כמובן לא ידעו מה קורה אתו, ולבם יצא מדאגה, אולי הוא נחטף וכו' וכו'.
כך חלף למעלה מחודש, בלי שום קשר אתו, וקרובי המשפחה סברו שחייבים לערב את המשטרה.
הם התייעצו עם המומחים במשטרה, שאמרו להם שחייבים לפרסם בתקשורת וכו'.
האב של הבחור הלך להתייעץ עם רבינו שאמר לו לעשות כלום. [שמעתי מכלי ראשון את כל המדובר כאן].
וכך אמר, הרי הבחור מבוגר ובריא, וממילא אין לו שום בעיה להסתדר בחיים,
ואנחנו יודעים מדוע הוא ברח, והוא ביקש שלא יחפשו אותו, משמע שהוא לא מסוגל לעמוד מול ההורים, וצריך לכבד זאת.
ובפרט שאם יחפשוהו באופן פומבי ובפרט אם ימצאוהו בעל כרחו, יכולים להפסיד אותו לגמרי.
האב עשה כעצת רבינו.
הזמן המשיך לחלוף ואין קול ואין קשב. שוב לחצו על האבא לעשות משהו, אולי לשכור חוקר פרטי, אבל האבא נצמד לעצת רבינו.
בני המשפחה טענו לו שבטח הוא לא מסביר היטב את המצב או שהוא לא מבין מה רבינו אומר לו.
הלכו הקרובים אתו יחד לרבינו והציגו את השאלה כמיטב הבנתם, ושמעו במו אזנם את תשובת רבינו הנחרצת, לא לעשות כלום.
[אצ"ל שאין ללמוד מזה למקרה של ילד, או לא בריא, ובפרט למקרה שנסיבות ההיעלמות לא ידועות. ובכלל אין לדמות בכגון דא מילתא למילתא].
כעבור כחדשיים היה קרוב לר"ה, רבינו אמר לאבא שהוא משער שבער"ה הבן יתקשר, לפי שדרך העולם בזמן הזה להתקשר לקרובים.
ההורים הכינו את עצמם לטלפון הזה, מה לומר ואיך להגיב וכו'. אבל אתא ראש השנה והטלפון לא צלצל.
תיכף במוצאי ר"ה רץ האב המודאג לרבינו.
אומר לו רבינו, פלא שהוא לא התקשר. אני בטוח שהוא רצה, רק פשוט היה לו קשה ולא נעים והוא דחה ודחה עד שהיה מאוחר.
בטח בימים הקרובים הוא יתקשר.
ואכן למחרת, בצו"ג בצהרים הבן מתקשר..
הדבר הראשון שהיה חשוב לו לומר, תכננתי להתקשר בער"ה, אבל היה לי לא נעים ודחיתי עד שנהיה מאוחר...
בסופו של דבר הדברים הסתדרו על צד היותר טוב.
ברגע של שיחה גלויה אמר אותו בחור להוריו, שאם הם היו יוצרים אתו קשר לפני שהוא היה מוכן לכך, אין ספק שהיו מאבדים אותו לגמרי.
הוראות בענייני שמות
טו. דומני שלא היו אצל רבינו כללים קבועים בענייני שמות. ארשום למזכרת מה דבדידי הוי עובדא, וכמובן א"א ללמוד מזה לדורות.
פעם אחת היה הנידון ליתן על שם דוד ת"ח שנפטר ללא זש"ק (ר' ישעי' וסרמן זצ"ל) ואמר שאפשר ליתן ולא אמר לכוון על מישהו נוסף, ופעם אחרת היה בדיוק אותו נידון על שם דוד אחר (ר' זאב איידלמן זצ"ל) ואמר לכוון גם על שם סבא באותו שם, מהאי טעמא שלא היו לו ילדים וריע מזליה.
כמו כן היה נידון על שם סבא שנפטר צעיר מאד (ר' יהושע ליב לוי זצ"ל), ואמר לכוון גם על אדם גדול (מהרי"ל דיסקין) באותו השם. ומאידך על שם סבא שנהרג בשואה (הג"ר נחמן שמואל וסרמן זצ"ל) לא ראה כל חשש.
אמר שאפשר ליתן "ישעיהו", אע"פ שבבית שמואל (הלכות גיטין) כתוב שבדרך כלל השם הוא ישעיה חסר ואו, לפי שישעיהו הנביא נהרג במיתה משונה וריע מזליה, אין כוונת הב"ש שיש בזה חשש, רק שאנשים חוששים לדברים בטלים, וזה גרם למציאות מסויימת, אבל למעשה אין בזה כלום.
פעם, אחרי שנגמרו אצלינו השמות המחייבים, רצינו ליתן "אברהם" על שם פרשת השבוע, ובהמתנה פגשתי קרוב שהזכיר לי שהיה בצד אשתי סבא בשם ר' אברהם דב (שקול), כשהעליתי את השאלה, אמר רבינו שאברהם אבינו זה רחוק מדי ואין בזה טעם, ונהגו או על שם צדיק מהזמן האחרון או קרוב משפחה. וכשאמרתי שהיה סבא ת"ח כנ"ל, אמר ליתן את השם המלא ולא לכוון שום דבר אחר. וקצת מאידך, כשנולדה בת בסמוך לחנוכה ולא היה לנו שם דחוף שחייבים לתת אותו, ורצינו ליתן "יהודית", וזכרתי שאמר על כעין זה שזה רחוק מדי ולא משפחה, שאלתי, ואמר שיהודית זה שם טוב מצד עצמו, מלשון יהדות, ושאם האמא אוהבת את השם הזה, זו סיבה מצויינת לתת אותו. (זכינו ליתן את השם במנין שלו בימי החנוכה, והיה מעוני האמן על ה"מי שבירך").
באחת הפעמים הנ"ל התחמק קצת רבינו ולא יצאתי עם תשובה ברורה.
כשיצאתי ראיתי בחוץ את ידידי הגר"ע מונק ושיתפתי אותו שאין לי תשובה למעשה.
ר"ע נכנס עמי לחדר ואמר לרבינו הרי ר' פלוני לא זז בלי הדרכה מהראש ישיבה. כשהר"י מתחמק ממנו, הוא פשוט לא יודע מה לעשות.
חייך רבינו ואמר לי תחזור שוב על השאלה, ואז כהרף עין חתך בבהירות.
בחירת סמינר
טז. כשהבת הגדולה עמדה לסיים את בית הספר, עמדנו כרגיל בפני השאלה באיזו סמינר לבחור.
אני זכיתי להכיר את הרב מאיר שליט"א עוד מימי בחרותי והיה לי חשק לשלוח לסמינר שלו, שהיה אז די חדש.
הלכתי לרבינו לשאול לאן לשלוח.
רבינו שאל אותי על מה חשבת? אמרתי שיש לי איזו מחשבה אבל אני מעדיף ברשותו לא לומר אותה בכלל, אלא לעשות מה שהוא יגיד לי.
אמר לי רבינו היו אצלי מנהלי הסמינרים החדשים וטענו שהמשפחות הותיקות לא מספיק שולחים אליהם וזה מעכב את התפתחות הסמינרים.
ויש צדק בטענתם. אם כולם ישלחו רק לסמינר הותיק של הרב וולף, לא תהא תקומה לסמינרים החדשים.
מדוע לא לשלוח למשל לסמינר של הרב מאיר?
חייכתי לעצמי ואמרתי שבס"ד כך נעשה.
רבינו הביט בי ואמר אני רואה שזה מה שרצית לשמוע...
ובירך מקרב לב להצלחה, ובס"ד כך היה.
מצודתו פרוסה
יז. היתה תקופה שעיריית בני ברק שכרה ממשפחתינו את המגרש ברחוב עזרא פנת בן יעקב עבור אחד הסמינרים החדשים.
העיריה פיגרה בתשלומים, ולאחר שכל המאמצים לגבות מהם עלו בתוהו, הלכו בני דודים שלי באיזה לילה והתקינו מנעולים כבדים על הכניסה.
בבוקר באו הבנות ללימודים ומצאו את שערי בית הספר נעולים.
מיד קמה מהומה גדולה. לא יעלה על הדעת שבנות ישראל תיזרקנה לרחוב וכו'. פנו מהנהלת אותו סמינר או מהעירייה לאאמו"ר זצ"ל שהיה א' השותפים שיפעל בנידון.
אבא זצ"ל הלך עמי מיד לרבינו לשאול האם לנסות להתערב. זה היה ממש דקות ספורות לאחר פרוץ המשבר.
אבא עוד לא פתח את פיו ורבינו מיד אומר לו אמנם צריך לדאוג שהעירייה תשלם אבל לא זו הדרך.
ומיד נתן כדרכו עצה שקולה מה לומר לבני הדודים להניח דעתם שיסכימו לפתוח.
צא ולמד עד כמה היתה מצודתו פרוסה על כל הנעשה. [יתכן שהוא זה שאמר להם לפנות למר אבא זצ"ל].
באותו ענין. פעם נכנסתי ואמרתי שיש לי 3 שאלות.
2 עניינים היו בנושאים פרטיים. רבינו היה עייף או חלוש והקשיב בקושי לנאמר וענה בשפה רפה.
הדבר השלישי היה קשור לאיזו התנהלות של הסמינרים.
ברגע שרבינו שמע שמתחיל איזה ענין עם אחריות ציבורית, הוא ננער כהרף עין והאזין ברוב קשב ובדריכות רבה.
חשיבות הארת פנים
יח. פעם אחת הגעתי לתפילת ערבית מעט לפני הזמן, וראיתי את רבינו לומד בחדר הפנימי עם ידידי ר"ע מונק.
הדלת היתה פתוחה והבטתי דרכה. ר"ע רמז לי שאני יכול להתקרב ולהשתתף.
הם למדו את הגמרא שרב אחא ב"י דרש ששטן ופנינה לשם שמים נתכוונו ואתא שטן ונשקיה על כרעיה.
אמר רבינו לר"ע, תראה כמה חשוב להאיר פנים ולפרגן, שהרי אפילו השטן שהוא מלאך, כל כך נהנה שלימדו עליו זכות.
ומדוע אנחנו כל כך קמצנים לפרגן לחברים וכדומה.
לדבר בפני נשים
יט. פעם אחת ביקשוני מהנהלת הסמינר שבו למדו בנותיי שיחיו, לדבר בפני כל האמהות של הסמינר באיזה כנס.
מעולם לא דיברתי בפני נשים ולא כל כך רציתי, אבל אמרתי להם שאשאל שאלת חכם.
הלכתי לרבינו ושאלתיו. אמר לי רבינו שבאמת מי שאין אומנותו בכך לא כדאי לדבר בפני נשים אם אפשר להימנע מכך.
אבל חובת "הכרת הטוב" גוברת על זה, ואם ביקשוני עלי להסכים באופן חריג.
אך יש בעיה. היות שיש מחסור במרצים טובים לנשים, ואם הדרשה תהיה טובה עלולים ללחוץ עלי לעשות זאת בעוד מקומות.
ולכן רבינו הציע לי לומר בדרשה עצמה שהלכתי לשאול רב ואמר לי להסכים באופן חד פעמי בגלל הכרת הטוב.
כך, זה גם מאד יכבד את הסמינר, כמה הכרת הטוב יש כלפם,
וגם כל מי שישמע את הדרשה, כבר יהא כלול בה שאין טעם לבקש ממני לדבר בעוד מקומות...
הסתתרותו בשנים הקודמות להנהגה
כ. כשלמדנו בישי"ק, היתה אז תקופה שרבינו לא היה מזדקק כלל לשאלות בהשקפה ונתינת עצות. הסטיפלר והרב שך מילאו היטב את התפקיד הזה.
לעומת זאת בהלכה הוא היה עונה לכל שואל. אולי הוא חשש שלא להיות נכלל בכלל "מי שהגיע להוראה ואינו מורה".
זקני העיר עוד זוכרים איך בימים שבין יוכ"פ לסוכות הוא היה עונה מעלות השחר עד חצות הלילה כל יום לאלפי אנשים.
היה תור עד הרחוב. אני זוכר איך כמעט כל קונה היה מתנה בשעת הקנייה שזה כפוף לאישור של הרב שטיינמן.
המוכרים כבר היו אומרים מעצמם, לך תראה להרב שטיינמן ותחזור.
מישהו אמר לי פעם שלדעתו כל שוק ד' המינים התפתח באיזור ההוא בגלל הקירבה לבית רבינו.
רבינו היה בודק לכל אחד את הלולב או האתרוג או ההדסים, ומאשר את הרמה.
מדי פעם הוא היה שואל כמה רוצים על זה ואומר שזה מחיר טוב או יקר מדי וכדומה.
[בשנים ההם הוא היה עונה גם על מראות ועל טריפות וכדומה].
עם התקדש חג הסוכות, הוא היה שב ומסתגר בענייניו, ולא ראה בעין יפה "ביקורי חג".
אני זוכר שבחור מהשנה מעלי, מבחירי תלמידיו, בא בחוה"מ סוכות.
רבינו פתח לו חריץ קטן בדלתו, ושאל אותו מה הוא רוצה. הלה ענה "מצוה להקביל פני רבו ברגל".
רבינו אמר לו "נו, ועכשיו מה אתה רוצה", ההוא עוד לא קלט, ורבינו כבר סגר את הדלת.
אנשים היו שואלים אותו שאלות, ובמקום לסרב רשמית לענות, הוא היה מברר כל כך הרבה פרטים, כאילו הוא לא מבין, ואומר בסוף שהוא גם לא יודע.
כך שלמעשה הניחוהו לנפשו כל אותן עשרות שנים.
אבל כשהגיע היום שהוא ראה שאצל הרב שך כבר אי אפשר לשאול, הוא שינה טעמו ביום אחד.
מאז, כמו שכולם כבר זוכרים, הוא היה "קולט" את השאלה כהרף עין וחותך בן רגע.
אני זוכר שסיפרו לי את זה ולא האמנתי.
אמנם לי הוא היה עונה כפי שכבר סיפרתי לעיל, אבל ראיתי פעמים רבות איך הוא מתחמק לאחרים.
באתי במיוחד וראיתי עשרות אנשים זה נכנס וזה יוצא, כולם עם תשובות נחרצות, וממש לא האמנתי למראה עיני.
לא יאומן גודל ההסתרה שלו כשהוא לא רצה, וגודל ההקרבה כשראה שזו חובתו בעולמו.
כמדומה שממש במקביל הוא הפסיק לענות על שאלות בהלכה. לא יודע אם זה נכון, ואם כן, מה הטעם בזה.
אני חשבתי לעצמי שהסיבה שהוא היה עונה בהלכה, זה היה כדי להסתיר את גדלותו בשאר התחומים. שיתפסו את דמותו כר"מ שמבין קצת בהלכה, ולא כגדול בעל "דעת תורה". ולכן כשכבר נאלץ להיחשף, שוב העדיף להשאיר את ההוראה למוצי"ם הרשמיים.
סיפרו שבשנים ההם הוא הרבה לעסוק בתורת הנסתר.
אני עוד זוכר איך בשנה שלמדנו אצלו (תשל"ז) באנו אליו בליל פורים, ובחורים שאלו אותו אם זה נכון שהוא לומד קבלה בלילות וכל מיני שאלות כאלו.
הוא ישב כל אותה שעה בפנים רציניות ובפה חתום.
בשנים שביתו נעשה הפקר לכל, לא ראו ספרים כאלו. הכל הוצא מהבית או הוחבא היטב.
[קראתי באיזה מקום עדות של הגרמ"י שניידר שליט"א שרבינו אמר פעם להוציא מאיזה ארון סידור הרש"ש וביקש שיקראו משם משהו בקשר לשיעור שמסר,
ולא שם לב שעד שמצאו הוא כבר אמר בעל פה קטע ארוך מתוך הספר, עד שתפס את עצמו ונשתתק].
מי שמבין כמה היה נסתר בטבעו, יכול להבין את גודל ההקרבה לאפשר לזרים לרמוס לו כל חלקת פרטיות.
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ג' דצמבר 20, 2022 4:38 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.