בחורה עובדת - חזרה לביתה להדלקת נר חנוכה

[איקטורין]

[כמדומני מתאים לאספקלריא] נשאל היום רב חשוב במחוזותינו שאלה כדלהלן:
בחורה אשר עובדת בהייטק אשר חוזרת לביתה בשעה 6 בערב לערך, ואביה המדליק מוקדם יותר כמובן [הן אם זה בשקיעה או בצאת] נשאל על ידה האם היא צריכה לצאת כשעה וחצי לפני סיום העבודה ע"מ לנכוח בעת ההדלקה יחד עם כל בני משפחתה.
[היא הוסיפה שכמובן יורידו ממשכורתה]
סבר אביה שהיא יכולה לטרוח ולהתחיל יותר מוקדם [ולהפסיד הסעה נוחה] כך גם לא תפסיד כסף, וגם אם כן במ"ב סי' תרע"ב ס"ק י' הביא את דברי הח"א שידליק כשבני הבית מקובצים יחדיו, והוסיף הח"א ע"מ לפרסם הנס.
הרב לעו"ז ענה לו שאין היא חייבת כלל להיות בביתה שהרי אביה מוציאה ומה שכתב המ"ב זה רק הידור ואין חובה על חשבון העבודה.
הייתי שמח לדעת את חוו"ד של הרבנים דפה - וכי אין עניין להיות בהדלקה, הרי לא מדובר אפילו בתשלום משכנתא? א"א קצת לוותר בשביל יידישקייט? [יכול מאוד גם להיות שהרב ענה הלכתי ולא רגשי]

[יבנה]

זה שאלה רגשית, לא הלכתית.
שמעתי שר' שיינברג לא איפשר לאברכי ישיבתו לצאת להדליק, ונשותיהם הדליקו בשבילם.

[לארץ ולדרים]

מסתמא לא צריכה להפסיד עבודה בשביל המנהג שבנות לא מדליקות ויכולה פשוט להדליק בעצמה
למרות שמטעם מנהג זה לכאו' כ"ש שלא אמורה ללכת לעבוד כלל ואכמ"ל

[משוש דורים]

לפני שנים רבות שאלתי לא' מגדולי המורים זצ"ל, על אשה שחל ליל טבילתה בחנוכה אם תאחר שעת הטבילה ותצא למקוה לאחר הדה"נ (אחר שתעשה איזה תיקון כגזיזת הצפרניים קודם שקיעה"ח), והוא השיב לי שלא, אלא תצא קודם השקיעה כפי הדין לכתחילה, ובעלה ידליק בבית בזמן.

בענין הוראת הגרח"פ שיינברג, הוא ביטא את החינוך המיראי שגדל עליו, שלא עשו עסק משום דבר חוץ מתורה.
סיפר לי יהודי ליטאי נלבב בשם ר' ועלועל פרקובסקי ז"ל חניך של מיר בפולין ובשנחאי, שפעם אחת היה בבית הגר"ח שמולאביץ בשעת הדלקת נר חנוכה, והגר"ח ישב ולמד עם החברותא והרבנית הכינה את החנוכיה, וכשהגיע הזמן, הפסיק הגר"ח באמצע משפט עם החברותא, ניגש לחלון בירך ב' ברכות בזריזות, הדליק הנרות תוך אמירת הנרות הללו, ומיד חזר לחברותא והמשיך את המשפט שהפסיק בו, כשכל ההדלקה לקחה לו בערך דקה וחצי.
ור' ועלועל אמר לי, וכי אתה סבור שהגר"ח הדליק נרות חנוכה? בעיני ראיתי איך שמסכת בבא קמא הדליקה נרות חנוכה.

[סגי נהור]

כיון שהדגשת שאתה שואל לא מההיבט ההלכתי, לפענ"ד אין כל ספק שצריכה לעזוב את עבודתה מוקדם ולהיות עם בני משפחתה בהדלקת הנר, ובפרט שברור מהשאלה שהדבר חשוב לאביה.
כ"ז בהנחה שאין חשש שתפוטר אלא רק שיורידו ממשכורתה, בדומה לכל אדם עובד שבא לביתו מן העבודה בזמן ההדלקה.

[איקטורין]

דווקא לאביה זה היה פחות חשוב, והוא הרבה יותר הזדהה עם הרב המתיר מאשר הצביון היהודי.
אמר לי השבת ת"ח חשוב בנושא זה: "אותה ההוראה לאברך לסגור גמרתו וללכת להדליק בביתו, תקפה גם לבחורה זו".
[ע"פ דין אמר לי שברור שאינה חייבת, (וגם האברך לא חייב ע"פ הדין) אבל ישנה צורה של יהודי]

[נחומצ'ה]

בענין מה שהביאו לעיל על הוראת הרב שיינברג זצ"ל.
בדיוק על הדברים האלו, מפורסם התבטאותו של הבריסקער רוב זי"ע אודות החסידים:
"את השמחה של מצוה, אי אפשר ליקח מהם".

היינו המצוות הם לא כעול או כרטיסייה שיש לנקב. כלומר עשינו וי ביומן המצוות,
אלא כל מצוה בהטעמה וחשק. מתעכבים דקות ארוכות ע"י הנרות, שרים ומזמרים.

["חסידים אינם מחמירים במצוות. אלא 'מהדרים' במצוות"].

[נוטר הכרמים]

לפני שנים רבות שאלתי לא' מגדולי המורים זצ"ל, על אשה שחל ליל טבילתה בחנוכה אם תאחר שעת הטבילה ותצא למקוה לאחר הדה"נ (אחר שתעשה איזה תיקון כגזיזת הצפרניים קודם שקיעה"ח), והוא השיב לי שלא, אלא תצא קודם השקיעה כפי הדין לכתחילה, ובעלה ידליק בבית בזמן.

בענין הוראת הגרח"פ שיינברג, הוא ביטא את החינוך המיראי שגדל עליו, שלא עשו עסק משום דבר חוץ מתורה.
סיפר לי יהודי ליטאי נלבב בשם ר' ועלועל פרקובסקי ז"ל חניך של מיר בפולין ובשנחאי, שפעם אחת היה בבית הגר"ח שמולאביץ בשעת הדלקת נר חנוכה, והגר"ח ישב ולמד עם החברותא והרבנית הכינה את החנוכיה, וכשהגיע הזמן, הפסיק הגר"ח באמצע משפט עם החברותא, ניגש לחלון בירך ב' ברכות בזריזות, הדליק הנרות תוך אמירת הנרות הללו, ומיד חזר לחברותא והמשיך את המשפט שהפסיק בו, כשכל ההדלקה לקחה לו בערך דקה וחצי.
ור' ועלועל אמר לי, וכי אתה סבור שהגר"ח הדליק נרות חנוכה? בעיני ראיתי איך שמסכת בבא קמא הדליקה נרות חנוכה.

קשור לר' ישראל פרקובסקי, אף הוא חניך מיר בפולין ובשנחאי, ראש ישיבה 'ב'בית התלמוד'?
(חתן של לודמיר מירושלים, שווער של ר' שמואל אריאלי)

[יוסף חיים אוהב ציון]

כל בחורי הישיבות מעדות המזרח ישובו לביתם?
גבי הרב שיינברג ידועה דעת הגרשז"א זצ"ל ההיפך.

[משוש דורים]

לפני שנים רבות שאלתי לא' מגדולי המורים זצ"ל, על אשה שחל ליל טבילתה בחנוכה אם תאחר שעת הטבילה ותצא למקוה לאחר הדה"נ (אחר שתעשה איזה תיקון כגזיזת הצפרניים קודם שקיעה"ח), והוא השיב לי שלא, אלא תצא קודם השקיעה כפי הדין לכתחילה, ובעלה ידליק בבית בזמן.

בענין הוראת הגרח"פ שיינברג, הוא ביטא את החינוך המיראי שגדל עליו, שלא עשו עסק משום דבר חוץ מתורה.
סיפר לי יהודי ליטאי נלבב בשם ר' ועלועל פרקובסקי ז"ל חניך של מיר בפולין ובשנחאי, שפעם אחת היה בבית הגר"ח שמולאביץ בשעת הדלקת נר חנוכה, והגר"ח ישב ולמד עם החברותא והרבנית הכינה את החנוכיה, וכשהגיע הזמן, הפסיק הגר"ח באמצע משפט עם החברותא, ניגש לחלון בירך ב' ברכות בזריזות, הדליק הנרות תוך אמירת הנרות הללו, ומיד חזר לחברותא והמשיך את המשפט שהפסיק בו, כשכל ההדלקה לקחה לו בערך דקה וחצי.
ור' ועלועל אמר לי, וכי אתה סבור שהגר"ח הדליק נרות חנוכה? בעיני ראיתי איך שמסכת בבא קמא הדליקה נרות חנוכה.

קשור לר' ישראל פרקובסקי, אף הוא חניך מיר בפולין ובשנחאי, ראש ישיבה 'ב'בית התלמוד'?
(חתן של לודמיר מירושלים, שווער של ר' שמואל אריאלי)

לא נראה לי, הוא הגיע אחר השואה לארה"ב, נישא שם, ופנה לעסקים, בשנות הממי"ם חיסל את עסקיו עלה לא"י והיה יושב והוגה בתורה כל היום בישיבת קמניץ בירושלים, ממש כבחור צעיר.

[לארץ ולדרים]

כל בחורי הישיבות מעדות המזרח ישובו לביתם?

הם משתתפים בהדלקת ביהמ"ד ונשארת להם צורת יהודי

[יוסף חיים אוהב ציון]

כל בחורי הישיבות מעדות המזרח ישובו לביתם?

הם משתתפים בהדלקת ביהמ"ד ונשארת להם צורת יהודי

הלכה או רגשות?

[לארץ ולדרים]

הלכה או רגשות?

נושא האשכול הוא יידשקייט ודאי שאין הלכה המחייבת אותה בזה

[יוסף חיים אוהב ציון]

דבר האבד בחוה"מ הוא גם אידשקייט.

[יואל שילה]

קיום הגמ' של 'מדליקין עלי בגו ביתאי' הוא גם 'צורת יהודי'.
ואם בבעה"ב שהחובה מוטלת עליו כך, בבת שאין לה כלל חובה להדליק על אחת כמה וכמה.
המנהג שהתפתח באשכנז שכל בני הבית מדליקים הוא רק הנהגה יפה, ואין שום ספק שמעיקר הדין כולם יוצאים בהדלקת בעה"ב.
'חינוך לנר חנוכה' שייך במי שיש לו בית שלו, כגון קטן שהתייתם ורח"ל ירש בית, אבל מי שסמוך על שולחן אביו - בודאי לא שייך לגביו חינוך, עכ"פ מעיקר הדין.
ומ"ש הרמב"ם שמדליקים נרות כמספר אנשי הבית - כוונתו שבעה"ב מדליק אותם, כמובן.

[דורשי יחודך]

קיום הגמ' של 'מדליקין עלי בגו ביתאי' הוא גם 'צורת יהודי'.
ואם בבעה"ב שהחובה מוטלת עליו כך, בבת שאין לה כלל חובה להדליק על אחת כמה וכמה.
המנהג שהתפתח באשכנז שכל בני הבית מדליקים הוא רק הנהגה יפה, ואין שום ספק שמעיקר הדין כולם יוצאים בהדלקת בעה"ב.
'חינוך לנר חנוכה' שייך במי שיש לו בית שלו, כגון קטן שהתייתם ורח"ל ירש בית, אבל מי שסמוך על שולחן אביו - בודאי לא שייך לגביו חינוך, עכ"פ מעיקר הדין.
ומ"ש הרמב"ם שמדליקים נרות כמספר אנשי הבית - כוונתו שבעה"ב מדליק אותם, כמובן.

הכל אמת אבל לא זה הנידון כאן.
הבת המדוברת כפי הנראה בלא"ה איננה מדליקה בעצמה, וכדברי המ"ב בשם הפוסקים שכך המנהג.
הנידון הוא שאילת הנוכחות, וזו אכן שאילה חשובה ב"הלכות צורת היהודי."

[לענד]

זה שאלה למעשה, שהרי יש לכמה פוסקים, וי"א שכן דעת הרמ"א, חיוב ברכת הרואה, ולמעשה א"א לברך, שהרי דעת המחבר דמי שמדליקין עליו אינו מברך ברכת הרואה, ולכן העצה להיות אצל המדליק בשעת ההדלקה [או לילך להדלקה של אחר], הגאון רבינו שריה דבליצקי זצ"ל בארבעה ספרים עמ' כ"ז שיש לכוין לצאת הברכה, עי' בדבריו