מכאן"יא,ט – האם בשלושה שבותים יותר קל
מכמה פוסקים משמע שבשלושה שבותים אפשר להקל אפילו שלא לצורך מצווה. שכ"כ הרדב"ז ד, קלא, לעניין קינוח הפה לאחר אכילת פירות הצובעים. והקל משום שלושה שבותים: א) שאינו דרך צביעה, ב) אינו מתכוון, ג) מקלקל. וז"ל: "וכיון דאיכא תלת לטיבותא אין לחוש והמחמיר תבוא עליו ברכה". וכיוצא בזה התיר בפמ"ג שמ א"א ה, למחוק אותיות ממי פירות על עוגה, א) הכתב אינו מתקיים, ב) החומר אינו מתקיים, ג) המחיקה אינה על מנת לכתוב. וביבי"א או"ח ח"א לא, ה, למד מרדב"ז הנ"ל להקל בשלושה שבותים.
אמנם נראה, שהשיקול המרכזי למה שהקילו הרדב"ז ופמ"ג הוא מפני שאין כוונה לעשות מלאכה, שאין מתכוונים לצבוע או למחוק, ואז בצירוף שיש כאן שלושה שבותים הקילו בזה לכתחילה. אבל כאשר הוא מתכוון לעשות מלאכה, דין שלושה שבותים יהיה קרוב לשני שבותים, שרק לצורך מצווה או צורך גדול אפשר יהיה להקל."
שו"ת יביע אומר חלק א - אורח חיים סימן לא
(ה) ונשוב לנ"ד, כי הנה נתבאר שכיבוי הפרימוס אינו אלא מדרבנן, דהוי כגחלת של מתכת, ולפי מאי דקי"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור, וה"נ הוי משאצל"ג, שהוא חס על איבוד הנפט, א"כ הוי תרי דרבנן, וכשנצרף עוד דהכא הוי גרם כבוי ולא מכבה בידים, שע"י פתיחת הכפתור ויציאת האויר לחוץ, נפסק הנפט ועי"ז נכבה, וא"כ חשיב גרמא. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב (סי' י). וידוע כי בגרם כבוי איכא פלוגתא אי שרי לגמרי, או דוקא במקום פסידא, וכמו שנתבאר לעיל (סי' כא). ע"ש. ואף על גב דלדינא אין להתיר שלא במקום פסידא כגון דליקה וכיו"ב, מ"מ אין זה אלא מדרבנן, והוי תלתא דרבנן, וי"ל דשרי אף שלא במקום הפסד, דאיקלש איסורא טובא. וכעין זה ראיתי בשו"ת קרן לדוד (סי' פ), שכ' להתיר לכבות החשמל בליל שבת ע"י עכו"ם, כיון שכיבויו אינו אלא מדרבנן דהוי גחלת של מתכת, וכיון דהוי משאצל"ג ג"כ, וע"י עכו"ם הו"ל ג' שבותים, י"ל דשרי אפי' שלא במקום הפסד, ואפי' למי שאוסר שבות דשבות אף במקום הפסד, בג' שבותים יש להתיר לכ"ע אף שלא במקום הפסד. וכה"ג כ' המג"א (סי' שיד) ומהח"ש /ומחה"ש/ שם, להקל בהסרת הסכין שתקוע בחבית, אף דהוי פסיק רישיה, משום דהוי ג' שבותים, י"ל דשרי אפי' שלא במקום הפסד, ואפי' למי שאוסר /מתיבת ג' שבותים ועד תיבות למי שאסור נשתרבב לכאן עפ"י טעות דפוס במקור, והשורה השייכת לכאן חסרה/ ואף על פי שאין ראיה כ"כ משם, דהוי שבות ע"י עכו"ם שאין בו מעשה, משא"כ הכא דהוי ע"י ישראל שיש בו מעשה, וכמ"ש בעירובין (סח) לחלק בזה. וכן ראיתי להפמ"ג (סי' שז א"א סק"ז) שכ', דהא דשבות דשבות שרי במקום מצוה וכיו"ב, היינו דוקא ע"י גוי, משא"כ ע"י ישראל וכו'. ע"ש. מכל מקום מדברי המחה"ש שהביא להקל אף ע"י ישראל, שפיר יש ראיה להקל לנ"ד. וע"ע בשו"ת הרדב"ז ח"ד (סי' קלא) שג"כ משמע להקל בג' שבותים. ע"ש. +/מילואים/ במש"כ שיש מתירין שבות דשבות דשבות (ג' שבותים דרבנן) ע"י ישראל, לכאורה תלוי דבר זה במחלוקת האחרונים באו"ח (ס"ס שמט) בדין פחות פחות מארבע אמות בכרמלית ובין השמשות, שיש הרבה מקילים, דהוי כתלתא דרבנן. ע' בכף החיים שם. ואפי' לדעת המחמירים י"ל דשאני בין השמשות דחמיר מסתם שבות, דהא הוי ספקא דאורייתא. וי"ל.+