מיללער כתב:רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום
דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.
וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)
ארי במסתרים כתב:
א. בדף ב ע"א כתב רש"י (ד"ה הא קמ"ל) דכל הכוכבים יש להם אור, ולכאו' צ"ע דלפי מהלך הגמ' אין צורך לומר כן.
בברכה המשולשת כתב:האם יש אפשרת להבין בדעת הראב"ד שבדיקת חמץ היא בצאת הכוכבים?
אני הסברתי בשיעור שדעת הראב"ד היא שבדיקת חמץ היא בשקיעה (וכך תמיד ידעתי בשם אדוננו הגר"א), ואחד מן הצדיקים הנסתרים (שמרוב ענוותנותו אינו מרשה שארבה בתארים עליו) שמע מהצד והעיר לי שניתן להבין בראב"ד ולא כך. והיו דבריו מחודשים בעיניי.
מיללער כתב:רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום
דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.
וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)
אהרן תאומים כתב:ופרפרת נאה שמעתי היום מהרה"ג רבי יחיאל מאיר כץ שליט"א אב"ד דשיבוי מאנטריאל , נשמר שבודקין לאור הנר ומה האו"א שאור הכוונה ביום וכי שרגא בטיהרא למאי אהני, אלא שהאו"א לבדיקה ביום הכוונה מיד בעלות השחר שעדיין חושך בתוך הבית וצריך לנר לבדיקה ומסיימה עם הנץ שיש אור כשעה וחצי, ואפשר בזה יסוד לכמה זמן בערך מספיק לבדוק את הבית מחמץ
שמואל דוד כתב:ד. רש״י ד״ה ואור הנר יפה לבדיקה - בלילה אבל ביום מחשיך כו׳
מה כוונת רש״י ״מחשיך״, וכי אור מחשיך?
שמואל דוד כתב:פסחים דף ד.
ותניא וכל היום כולו כשר למילה אלא שזריזין מקדימים למצות שנאמר (בראשית כב, ג) וישכם אברהם בבקר
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=46&t=42671
שמואל דוד כתב:מיללער כתב:ה: רש"י ד"ה יכול. נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו דהא לא יראה כתיב.
מילת 'ביד' כאן ברש"י קשה להבינו, ועל הגליון ציון נ"א 'כדי' שלא יראנו. אבל לכאורה היה כתוב ברש"י 'בי"ד' עם גרשיים דהיינו בארבעה עשר, שיכול שיטמין את החמץ שלו בארבעה עשר שלא יראנו.
וכ״כ הגאון רב ברוך שמעון שניאורסהן ז״ל
יהודי רגיל כתב:אהרן תאומים כתב:ופרפרת נאה שמעתי היום מהרה"ג רבי יחיאל מאיר כץ שליט"א אב"ד דשיבוי מאנטריאל , נשמר שבודקין לאור הנר ומה האו"א שאור הכוונה ביום וכי שרגא בטיהרא למאי אהני, אלא שהאו"א לבדיקה ביום הכוונה מיד בעלות השחר שעדיין חושך בתוך הבית וצריך לנר לבדיקה ומסיימה עם הנץ שיש אור כשעה וחצי, ואפשר בזה יסוד לכמה זמן בערך מספיק לבדוק את הבית מחמץ
ואני הקטן דקדקתי מדברי הגמרא "ונבדקיה בשית" שבדיקת חמץ לא אמורה לקחת יותר משעה
מיללער כתב:ה.
רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי, לא תשחט הפסח ועדיין החמץ קיים, ואימא כל חד וחד כי שחיט, זמן שחיטה אמר רחמנא.
והקשה הרשב"א בתוס' בד"ה לא תשחט, דלכאורה חמץ אסור מחצות (שש שעות) ואילו זמן שליטת הפסח הוא לאחר שחיטת התמיד, ושחיטת התמיד זמנה בחצות הרי בע"כ שזמן שחיטת הפסח הוא לאחר חצות וא"כ אין האיסור חמץ וזמן שחיטת הפסח באין כאחד, ותירצו בתוס' כיון שבדיעבד אם שחט הפסח קודם התמיד כשר, חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך.
ונראה מדבריהם שהרשב"א בקושיתו סבר שדין שחיטת הפסח לאחר הקרבת התמיד אינה רק דין של קדימה ואיחור, אלא קביעת זמן שחיטת הפסח שאינה תיכף בחצות אלא מאוחר יותר, ובתירוצם למדו שעצם זמן שחיטת הפסח הוא בחצות, אלא שיש דין חיצוני של קדימת התמיד לשחיטת הפסח. ולכאורה נפק"מ במקום שנאנסו ואין תמיד, אם ישחטו את הפסח תיכף בחצות או ימתינו עד שבע שעות.
ועי' במנחת חינוך במצות שחיטת הפסח (מצוה ה' - עמוד לד מהדורת מכון י-ם) שכ' שאם אין להציבור תמיד צריכים להמתין מאוחר יותר כיון שזמן הפסח הוא נלמד מקרא דכתיב בה בערב ובין הערבים עיי"ש, ולכאורה צ"ע על דבריו מסוגיא דהכא, דלדבריו ישאר קושית הרשב"א על מכונה.
מיללער כתב:ה:
רש"י ד"ה יכול. נלמוד ממקרא זה שיטמין את שלו ביד שלא יראנו ודיו דהא לא יראה כתיב.
מילת 'ביד' כאן ברש"י קשה להבינו, ועל הגליון ציון נ"א 'כדי' שלא יראנו. אבל לכאורה היה כתוב ברש"י 'בי"ד' עם גרשיים דהיינו בארבעה עשר, שיכול שיטמין את החמץ שלו בארבעה עשר שלא יראנו.
מיללער כתב:רש"י ד"ה קריה רחמנא לנהורא. אלא קרא לבריאה המאירה שברא מהוד מעטה לבושו: ופקדיה אמצותא דיממא. צוהו לשמש ביום
דברי רשיז"ל כאן תמוהים מה שהוסיף שהקב"ה ברא את האור מהוד מעטה לבושו, מה זה שייך לדברי ופירוש הגמרא, ולמה הוצרך לזה.
וראיתי שכתבו שדברי רש"י נובעים מפרקי דרבי אליעזר, אבל שם כתוב שהשמים נבראו מהוד מעטה לבושו ולא האור, וא"כ אכן קשה מנא ליה לרש"י זה, האם יש כן במדרש אחר על האור? (ואולי כוונת רש"י שהאור הוא תולדה משמים כמ"ש הרמב"ן פר' בראשית שכל הנבראים בששת ימי המעשה הם תולדות שמים וארץ)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 186 אורחים