ברכת הגומל

[הראשון לציון]

פנה אלי אדם שעבר בשבוע שעבר ניתוח שרוול (קיצור קיבה) בנוגע להלכה וברצונו לדעת את הדינים הנוגעים לענין ברכת הגומל מדובר בניתוח בהרדמה מלאה שלוקח כשעה סיכוי המוות בו הוא 0.25 כלומר 1 ל500 אשמח לראות תגובות המגיבים החשובים דפה

[עזריאל ברגר]

בעל התניא כותב בסידורו שמברכים הגומל על כל חולי שמחללים עליו את השבת.
נ.ב. 0.25% זה אחד ל400.

[יבנה]

בפסקי תשובות ריט ס"ק כ' כתב שכל ניתוחים פנימיים שבהרדמה מלאה אפ' הפשוטים ביותר מברכים הגומל, ע"ש מקורותיו. וכ"ש לשיטת השו"ע שם ס' ח' שלא הצריך חולי של סכנה.

[הראשון לציון]

מישהו אמר לי שחיוב הגומל הוא רק בתוך שבעה ימים האם יש מקור לדבריו

[עזריאל ברגר]

מישהו אמר לי שחיוב הגומל הוא רק בתוך שבעה ימים האם יש מקור לדבריו

שו"ע מפורש שיש לו תשלומין כל זמן שירצה (ריט,ו ועיין משנ"ב ס"ק ח שמזכיר שלושים יום לגבי ענין מסוים), אבל לכתחילה - תוך ג ימים.

[הצעיר באלפי]

ניתוח לקיצור קיבה הוא מפורסם בין הציבור, וכמה השלכות הלכתיות בעקבותיה (שיעורי תורה למצוות שבאכילה, תעניתים ועוד).
השאלה הוא דמכיון שעוברים הרדמה על כל הגוף, האם צריכין לברך ברכת הגומל ?
ולכאורה נראה בהשקפה ראשונה שפשוט הדבר שצריכין לברך (מטעם הנ"ל), אך שאלתי לאחרונה כמה וכמה אנשים שעברו ניתוח הנ"ל וכולם אמרו לי שלא עלה על דעתם לברך, ובפרט כי התהליך אינו כל כך מסובך ומסוכן .... וכו' וכו'.
וצ"ע למעשה !

[דורש טוב לעמו]

עיין בפנה"ל טז, ד שעל ניתוח בהדרמה כללית, לפי חומרת ההתייחסות הרפואית כיום להרדמה כללית, יש לברך. וזכור לי שהרב מלמד שליט"א ביאר באחד השיעורים
בישיבת הר ברכה, שכיוון שכל הרדמה כללית היא מסוכנת, שכן יש כמות אנשים שלא קמים ממנה ל"ע, לכן יש לברך.
לפי"ז יוצא, שגם אם הניתוח עצמו אינו מסוכן, כיוון שעצם ההרדמה הכללית היא מסוכנת לכאורה יש לברך.

[הצעיר באלפי]

מסכים לכל מילה !
האם ראיתם מישהו מברך למעשה על ניתוח קיצור קיבה ?

[יואל שילה]

בשלמא ניתוח הנעשה בלפרוסקופיה [שלשה חתכים זעירים שדרכם מוחדרים מכשירי הניתוח] פחות מסוכן, אולם ניתוח שנעשה בפתיחת הבטן ממש - לא שייך להגדירו כלא מסוכן, אלא הוא מקום סכנה, אלא שבדרך כלל יודעים להוציאו מסכנה זו לשלום.

[עיק]

לענ"ד אינו כן, כי אין סכנה יתירה בפתיחת הבטן לעומת ניתוח לפרוסקופי. הסיבה שמעדיפים ניתוח לפרוסקופי היא החלמה מהירה יותר, לא סיכון מופחת. הסיכון בניתוח הוא כפול: א. ההרדמה הכללית, כנזכר לעיל. ב. הניתוח עצמו בתוך חלל הבטן, ובזה אין חילוק אם הגישה לפרוסקופית או לא.

[יואל שילה]

אדם עם שלשה חתכים זעירים בבטן יכול לשרוד
אדם עם בטן חתוכה לא יכול לשרוד

[עיק]

מצד מה אינו יכול לשרוד? כי יזדהם? כי יאבד דם? אלו לא סיכונים שיש בפתיחת הבטן יותר מאשר בלפרוסקופיה. אמנם, ברור שמצד ההתאוששות והחזרה לתפקוד רגיל יש יתרון גדול לכמה חתכים קטנים על פני חתך גדול יותר.
לענ"ד יש טעמים מספיקים לברך הגומל לאחר ניתוח בחלל הבטן, תהא הגישה הניתוחית אשר תהא.

[יואל שילה]

אין לי בעיה אם תגדיר ניתוח בלפרוסקופיה כסכנה, אבל לומר שניתח פתוח אינו סכנה, רק מפני הסיבה שבדרך כלל מצליחים גם להוציא אותו מהסכנה - משולל הגיון בעיני.
וזו הטענה שלי גם על מי שטס או נוהג במהירות גבוהה - כעת הוא מקום סכנה, וזה שבדרך כלל מצליחים לצאת לשלום מהסכנה - לא עושה שלא היתה כאן סכנה.
הדמיון לא מוצלח, ויש מקום גדול לומר שהנהיגה איננה מקום סכנה, כי רכב עם בלמים תקינים ונהג עירני הוא לא מקום סכנה, אבל מ"מ בניתוח בודאי יש מקום להגדירו כמקום סכנה.

[עושה חדשות]

לא עשיתי סקר מקיף, אבל מהמעט שאני מכיר, יש ב'קיצור' עצמו סכנה בדרגה מסויימת, ויש כאלו שהסתכנו בו מאד. לכן יעשה שאלת חכם.

[דרומי]

שאלתי באשכול אחר האם מותר לברך 'הגומל' לפני שמתחילים את קריאת התורה (והיינו כאשר הס"ת כבר מונחת על הבימה ועדיין לא התחילו לקרוא בה, וכגון שהנצרך לברך ממהר ומדובר בש"פ כי תשא...).

והראה שם הרב משנ"נ כמה צדדים, ועיקר הספק הוא לכאורה שאין זה מכבוד הס"ת להקדים ענין אחר לפני הקריאה בה.

ואבקש בזה מי שיודע מקור ברור בענין, ותודה מראש.

[דרומי]

עוד שאלה בעניני ברכת הגומל -

האם המברך צריך לעמוד בעת הברכה? ונהוג עלמא לעמוד, ובפרט שבמקום האפשר המברך עולה לתורה או עושה הגבהה ובמילא עומד, אך השאלה היא עד כמה זה מוכרח.

והאם העונים 'מי שגמלך טוב כו'' יש איזה עדיפות שיעמדו?

[ואולי יש עדיפות שישבו, מצד 'ובמושב זקנים יהללוהו'...]

[עזריאל ברגר]

הרמב"ם (הלכות ברכות י,ח) כותב שהמברך צריך לעמוד, ויש לעיין מדוע לא הובא כך בשו"ע.

[איש גבעות]

המגן אברהם הביא דיש לעמוד בשם הרמב"ם.
הב"ח סובר דמהשמיטו השו"ע משמע דלא סבירא ליה.
המשנ"ב הביא דין זה ופסק דאינו מעכב.

[איש גבעות]

מישהו אמר לי שחיוב הגומל הוא רק בתוך שבעה ימים האם יש מקור לדבריו

שו"ע מפורש שיש לו תשלומין כל זמן שירצה (ריט,ו ועיין משנ"ב ס"ק ח שמזכיר שלושים יום לגבי ענין מסוים), אבל לכתחילה - תוך ג ימים.

יש ראשונים שפסקו דהוא עד חמישה ימים, ונפק"מ שאם לא בירך עד שלושה ימים ימהר לברך תוך חמישה ימים לחוש לשיטתם.
בענין זה יש להעיר דצריך עיון מנהג הספרדים לברך בשבת ולא חשו למה שפסק השו"ע דנכון שלא לאחר ג' ימים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

viewtopic.php?t=48373#p586322
נכתב כאן איחוד. [וגם לאחד הלבבות]

[עזריאל ברגר]

https://simla.otzar.org/viewtopic.php?t=48373#p586322
נכתב כאן איחוד. [וגם לאחד הלבבות]

יישר כח.
ה' יזכנו ללמוד תורה באהבת חברים.

[תוכן]

אם זה מסוכן, אז למה הוא עשה את זה? כך שאל אותי ר' גדליה נדל, כששאלתי אם יש לי לברך ברכת הגומל כשהגעתי חזרה מאנגליה לא"י.

[כדכד]

אין איסור לעשות דברים מסוכנים לשם מטרות חשובות כגון פרנסה. "עלה בכבש ונתלה באילן" לשם קבלת שכרו.

כךגם יתוח למטרת שמירה על הבריאות אף אם יש בו סכנה יתכן שהסכנה בלי הנתוח גדולה יותר

[דרומי]

בהמשך למה ששאלתי לעיל לענין עמידה בברכת הגומל, ראיתי מביאים את הב"ח שכותב שמהפסוק "במושב זקנים יהללוהו" למדים שדוקא הזקנים העונים בישיבה מכלל שהמברך בעמידה.

וראיתי באחד מהמלקטים שהביא את דברי הב"ח וכתב שמדבריו למדים שהעונים צריכים לשבת. והמשיך וכתב שאם לא ישבו יצאו בדיעבד. ולכאורה מדברי הב"ח לא משמע כ"כ שכוונתו לקבוע דין שהעונים צריכים לשבת, ובפועל הרבה פעמים הציבור כולו עומד בשעת 'הגומל' ולא ראינו מי שיאמר להם לשבת.

ודבר פלא ראיתי ביומן שכתב ר"י מונדשיין ז"ל בעת שהותו אצל הרבי מליובאוויטש, שציין שהרבי היה שעון על הסטנדר, ובשעה שהיה מי שבירך "הגומל" וענה "אמן וכו'" כנהוג - היה מזדקף. וצ"ע.

[דרומי]

ובהמשך למה ששאלתי לעיל האם אפשר לברך 'הגומל' לפני העליה לתורה - ראיתי מציינים לאשל אברהם בוטשאטש מהדו"ת סי' ריט שאפשר. אך שם מדבר על מי שעולה לתורה בעצמו ומברך 'הגומל' לפני ברכת התורה שלו, ולכאורה אין ראיה מזה לאדם בעלמא שלא מקבל עליה לתורה ובא רק לברך 'הגומל' והולך.

ובכל מקרה מנהג העולם אינו כדברי האשל אברהם הנ"ל, ומעולם לא ראיתי מי שיברך 'הגומל' לפני ברכת התורה שלו. ועדיין צ"ע למקרה הצורך.

[אגב, ראיתי דבר מעניין שכותבים בביאור טעם אלו שלא מקפידים לענות 'אמן' אחר 'הגומל', שהוא כדי שלא "לאשר" את מה שאמר המברך על עצמו שהוא בכלל "חייבים"].

[כדכד]

מי שעולה לתורה למה שיברך לפני העליה שלו ולא אחריה?
הנדון של מרמובן כי אינו רוצה להתעכב לקריאה בעצמה
אבל לא הבנתי כלל מדוע צריך לברך דווקא אחרי או לפני הקראה ולא סתם אחרי או לפני התפלה בכל יום שמזדמן?

[עזריאל ברגר]

מי שעולה לתורה למה שיברך לפני העליה שלו ולא אחריה?

יכולות להיות סיבות טכניות - לדוגמא שזהו זמן שממתינים לגלילת הספר.
ויכולות להיות סיבות הלכתיות/רוחניות - לדוגמא העולה שלישי במנחה של שבת, שלמנהגנו (חב"ד) משתדלים למעט ככל האפשר בהפסק בין עלייתו לתורה לבין הקדיש (ואיננו אומרים שום מזמור בזמן זה, אלא רק את פסוקי "וזאת התורה" של הגבהת הספר).

[נהר שלום]

רק להעיר לדעת השו"ע ולמנהג הספרדים א"צ חולי שיש בו סכנה לברכת הגומל

[עזריאל ברגר]

חיפשתי מעט בנושא ברכת הגומל אחרי "ניתוח שבר" (בקע/קילע/הרניה), וזה אשר העליתי ברשת:

מצאתי באתר של צא"ח:

הרב המשיב: הרב יוסף ש. גינזבורג

תאריך: כ"ח באב התשע"ד (24/08/14)

השאלה:
האם מי שעבר ניתוח מקומי קטן, צריך לברך הגומל?

תשובת הרב:
לאחר ניתוח פנימי, גם אם הוא קל יחסית, כמו ניתוח 'שבר' או ניתוח טחורים, מברכים הגומל גם בגלל הניתוח עצמו.

גם ניתוח אורתופדי נעשה לרוב בהרדמה כללית, והרדמה זו כשלעצמה מהווה סיכון רציני, המצדיק ברכת הגומל.

מקורות: ניתוח בכלל - שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' יח. ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט סכ"ד. הליכות שלמה ח"א פכ"ג ס"ב. שו"ת אז נדברו חי"ד סי' כה ס"ק ו - הובאו באנציקלופדיה הלכתית-רפואית כרך ב עמ' 405.הרדמה כללית - מידע מרופא-מרדים.

ולעומתם באתר "דין":

שאלה:
שלום לרב עברתי ניתוח פרפרורציה .חור בתרסריון האם לברך הגומל?

תשובה:
שלום וברכה

אם הניתוח נעשה בהרדמה מלאה, תמיד יש לעשות ברכת הגומל בברכה, אם זה נעשה בהרדמה אפידורלית או מקומית יש ניתוחים פשוטים כמו ניתוח שבר שיש לעשות את הברכה בלי שם ומלכות, אולם במקרה שהשבר היה כבר “שבר כלוא” יש לברך בשם ומלכות בכל מקרה. אבל ניתוח זה ודאי נחשב חולי שיש לברך עליו הגומל בשם ומלכות.

מקורות:

הרדמה כללית הופכת את האדם למצב של חולה שיש בו סכנה, כיון שהחיות שלו תלויה רק על המכשירים ומבצעים בו הנשמה מלאכותית, [ואין זה רק בגלל הסכנה של הרדמה כללית שכיום כמעט ואינה קיימת], אולם הרדמה אפידורלית או מקומית, אינה מחייבת בניתוח שבר כיון שאין השבר נחשב למחלה אלא לחוסר נוחות, במקרה שהשבר היה “כלוא” זה נחשב לחולי של חלל וצריך לברך, ואמנם בשנים הקודמות היה ניתוח זה מסוכן אף הוא ולכן כתבו הפוסקים (שו”ת ציץ אליעזר חי”ב סי’ יח, והליכות שלמה פרק כג סעיף ב) שיש לברך על ניתוח שבר ברכת הגומל, אולם בזמנינו נראה שיודו שבהרדמה מקומית או אפידורלית כשזה לא שבר כלוא שיברך בלא שם ומלכות.

ולמעשה שאלתי רב מורה הוראה, והורה לי שלא לברך.
(יש לזכור, שמלבד החומרא של ברכה לבטלה - יש לצרף כאן בכל ספק את השיטה המובאת במג"א שברכת הגומל איננה חיוב כלל)

[נר דרומי]

אם זה מסוכן, אז למה הוא עשה את זה? כך שאל אותי ר' גדליה נדל, כששאלתי אם יש לי לברך ברכת הגומל כשהגעתי חזרה מאנגליה לא"י.

אין אני מבין הטענה בכלל. לדבריו במאי מוקמית לה לגמ' (ברכות נד,ב) שיורדי הים והולכי מדברות צריכין להודות? אלא נראה שיש דברים שבנ"א עושים משום צורך מה, על אף שהם דברים שעלולים להגיע למצב של סכנה. ועל כאלו דברים תיקנו חז"ל ברכת הגומל.
ואה"נ שיש לדון על כל מצב שעלול להגיע לסכנה אם מותר ליכנס בו לכתחילה, ואכ"מ. אבל קשה להגיד שהגמ' איירי ברשיעי, או בשוטים, או דוקא לצורך פיקו"נ (אם נניח שמותר להסתכן בשביל פיקו"נ כנ"ל).

[תוכן]

אם זה מסוכן, אז למה הוא עשה את זה? כך שאל אותי ר' גדליה נדל, כששאלתי אם יש לי לברך ברכת הגומל כשהגעתי חזרה מאנגליה לא"י.

אין אני מבין הטענה בכלל. לדבריו במאי מוקמית לה לגמ' (ברכות נד,ב) שיורדי הים והולכי מדברות צריכין להודות? אלא נראה שיש דברים שבנ"א עושים משום צורך מה, על אף שהם דברים שעלולים להגיע למצב של סכנה. ועל כאלו דברים תיקנו חז"ל ברכת הגומל.
ואה"נ שיש לדון על כל מצב שעלול להגיע לסכנה אם מותר ליכנס בו לכתחילה, ואכ"מ. אבל קשה להגיד שהגמ' איירי ברשיעי, או בשוטים, או דוקא לצורך פיקו"נ (אם נניח שמותר להסתכן בשביל פיקו"נ כנ"ל).

הם צריכים ללמוד תורה, להתפרנס וכדומה, ומשום כך מסתכנים.

[מן הדרום]

שאלה -
אדם שהיה בסכנה גדולה, ולא ידע , נאמר שישן
אחרי יום ,שבוע, חודש מבין שזה מה שהיה האם מברך הגומל/שעשה לי נס
או שחלק מהענין הוא חווית ההצלה, הנס?

[גביר]

בספר אורח משפט להראי"ה קוק סימן מה [עמ' ס] נשאל מאחיו אם לברך ברכת הגומל אחרי שיט באנייה ששמע שיש אומרים שבזמן הזה שישנן אניות גדולות אין כל כך סכנה בזה והשיב שיש לברך דכיוון שברכת הגומל נגזרה במניין אף על פי שבטל הטעם לא בטלה התקנה.
[התשובה נכתבה בשנת תר"ס, ולפני טביעת הטיטניק , שהיתה בתרע"ב, ושנתה את הגישה בנוגע לבטיחות השיט]

והביאו הרב עובדיה יוסף בחזון עובדיה טו בשבט וברכות הלכות ברכות ההודאה והסכים עמו.

ואולי אפשר להביא ראיה ממדרש במדבר רבה ט ד -
איש איש - הרבה פורשין לים ורובן חוזרין, יחידים הם שהולכין ולא חוזרין, כך הרבה נוטלים נשים, רובן מצליחין ויחידים נכשלים - וחוטא ילכד בה.
הרי לנו שגם בזמן חז"ל רוב הפורשין לים חזרו ורק יחידים הם שלא חזרו, ואף על פי כן תקנו לברך הגומל.

[גביר]

ויש להוסיף שזה חסד מיוחד מאת ה' כדאיתא בירושלמי -

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ב הלכה ו
א"ר לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג. המהלך בדרך בעצמו. והישן בבית אפל לעצמו. והמפרש בים הגדול. א"ר יצחק בר מריון אילולי דכתיב  [ישעי' מג טז] כה אמר ה' הנותן בים דרך. כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת.

[גביר]

ויעוין גם גיטין ו ה [סה:]-

בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר ואמר: כתבו גט לאשתי, הרי אלו יכתבו ויתנו.

חזרו לומר: אף המפרש והיוצא בשיירא.

[גביר]

יש בנותן טעם להביא את כאן דברי הירושלמי שבת ב ו -

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שבת פרק ב
א"ר יצחק בר מריון אילולי דכתיב [ישעי' מג טז] כה אמר ה' הנותן בים דרך. כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת. ורבנן אמרין הנותן בים דרך מן העצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה מן החג ועד חנוכה. רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין עובדא הוה באסיא אחא בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה. חמתיה חדא מטרונה א"ל כדון מפרשין. איתחמי ליה אבוי  [קהלת ו ג] וגם קבורה לא היתה לו. ולא שמע לא לדין ולא לדין ואזיל בימא. ר' כהן אחוי דרבי חייה בר בא הוה פריש. אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתה. [דף כ עמוד א] אמר לאחוי צלי עלי. א"ל אין דצלייתי עלך. אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא לא תתרחץ על צלותי. הא דאת קטר לולבך קטור רגלך:

[ומכאן - 'קטר לולבך' אולי גם מקור לכך שיש בערבה שמירה על הולכי דרכים, ואולי אפשר להסביר לאור דברי הירושלמי האלה, שיסוד הסכנה בדרך, בפרט בים היא בפרישה מן הציבור, ולכן מועילה להולך בדרך תפילת הציבור דווקא. הערבה, כמדרש הידוע, היא כנגד הללו שאין בהם לא טעם ולא ריח ועיקר מעלתם היא בעצם השתייכותם לכלל, ממילא, הנושא את הערבה בדרך מראה שעל אף שפרש ויצא לדרך עודנו שייך לכלל].