'בפרהסיא יהרג ואל יעבור' האם העומדים שם צריכים לברוח כדי להצילו?

[זבולון]

קיי"ל דנכרי האונס ישראל לעבור שאר עבירות [חוץ מג' עבירות חמורות] כדי להעבירו על דתו אם הוא בצנעא יעבור ואל יהרג, ואם הוא בפרהסיא דהיי' בפני עשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ויש לדון באופן שהעשרה יכולים לברוח, אם מחוייבים לעשות כן כדי שלא יהיה חייב למסור נפשו, או דילמא כיון דסו"ס אחר שנמצאים שם מצוה שימסור נפשו יכולים לעמוד שם, ויותר מזה יש לדון האם הרואה נכרי אונס חבירו בפני תשעה והולך לעמוד שם האם דינו כרודף?

[אליהו בן עמרם]

קיי"ל דנכרי האונס ישראל לעבור שאר עבירות [חוץ מג' עבירות חמורות] כדי להעבירו על דתו אם הוא בצנעא יעבור ואל יהרג, ואם הוא בפרהסיא דהיי' בפני עשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ויש לדון באופן שהעשרה יכולים לברוח, אם מחוייבים לעשות כן כדי שלא יהיה חייב למסור נפשו, או דילמא כיון דסו"ס אחר שנמצאים שם מצוה שימסור נפשו יכולים לעמוד שם, ויותר מזה יש לדון האם הרואה נכרי אונס חבירו בפני תשעה והולך לעמוד שם האם דינו כרודף?

מתי בדיוק מקיים את מצות קידוש ה'?
אפש"ל: כאשר אומר לאנס, אני מוכן למות ולא לעבור.
ואפש"ל: כאשר נהרג ממש.
ונפק"מ, אם רק אמר שמוכן למות, ובסוף נתקע הכדור בקנה האקדח, והצליח לברוח מתחת יד האנס, בטרם נהרג. א"נ כצד א' - הרי קידש את ה', וא"נ כצד ב' - עדיין לא.
ומחנניה מישאל ועזריה לכאורה מוכח שקידשו את ה' על אף שניצלו מהמיתה.
ולפי זה: א"נ כצד א', וכבר אמר שמוכן לההרג, יכולים העשרה לברוח, ואולי גם לא הפסידו ממנו המצוה אם חזר בו לאחר מכן כשלא היה "פרהסיא".
וגם א"נ כצד ב', גם יכולים לברוח, כי עדיין לא קיים המצוה, וכל מה שמחויב, זה רק "לההרג" בפני עשרה, אבל הם כבר ברחו.

[יאיר]

סעיף ב
וְכָל הַמְחַלֵּל אֶת הַשַׁבָּת בְּפַרְהֶסְיָא, הֲרֵי הוּא כְּעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְכָל דְּבָרָיו. אִם נוֹגֵעַ בְּיַיִן אוֹסְרוֹ. וְהַפַּת שֶׁהוּא אוֹפֶה הֲוֵי כְּמוֹ פַּת שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וְכֵן הַתַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מְבַשֵּׁל, הֲוֵי כְּמוֹ בִּשּׁוּלֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים - וְעַיֵן לְעֵיל סִימָן ל"ח. וּפַרְהֶסְיָא הֲוֵי בִּפְנֵי עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל. וְלָאו דַּוְקָא שֶׁעוֹשֶׂה בִּפְנֵיהֶם מַמָּשׁ, אֶלָּא שֶׁיּוֹדְעִין מֵהָעֲבֵרָה (ש"ך סי' קנ"ז סעיף קטן ד'), דְּהָכִי מוּכָח בְֹּשַ"ס וּפוֹסְקִים, גַּבֵּי וְהָא אֶסְתֵּר פַּרְהֶסְיָא הֲוָה. וְכֵן כָּתַב הַפְּרִי-מְגָדִים (יו"ד סימן ב', שפ"ד סעיף קטן י"ז), פִּרְסוּם הֲוֵי עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ שֶׁיֵּדַע שֶׁיִּתְפַּרְסֵם.
(קיצוש"ע סימן עב)

[עושה חדשות]

קיי"ל דנכרי האונס ישראל לעבור שאר עבירות [חוץ מג' עבירות חמורות] כדי להעבירו על דתו אם הוא בצנעא יעבור ואל יהרג, ואם הוא בפרהסיא דהיי' בפני עשרה מישראל יהרג ואל יעבור, ויש לדון באופן שהעשרה יכולים לברוח, אם מחוייבים לעשות כן כדי שלא יהיה חייב למסור נפשו, או דילמא כיון דסו"ס אחר שנמצאים שם מצוה שימסור נפשו יכולים לעמוד שם, ויותר מזה יש לדון האם הרואה נכרי אונס חבירו בפני תשעה והולך לעמוד שם האם דינו כרודף?

עיין בקונטרס שהעלו כאן עמוד קפ והלאה, ותמצא נחת.

[לבי במערב]

ולפי זה: א"נ כצד א', וכבר אמר שמוכן לההרג, יכולים העשרה לברוח, ואולי גם לא הפסידו ממנו המצוה אם חזר בו לאחר מכן כשלא הי' "פרהסיא".

בנדון האשכול איני יודע עתה דבר ברור, אך מ"מ הא פשיטא דלא 'קיים' שום מצות קדה"ש אם אמר שמוכן לההרג וחזר בו בתוכ"ד... הלא לצחוק יֵחָשֵׁב.

[אליהו בן עמרם]

ולפי זה: א"נ כצד א', וכבר אמר שמוכן לההרג, יכולים העשרה לברוח, ואולי גם לא הפסידו ממנו המצוה אם חזר בו לאחר מכן כשלא הי' "פרהסיא".

בנדון האשכול איני יודע עתה דבר ברור, אך מ"מ הא פשיטא דלא 'קיים' שום מצות קדה"ש אם אמר שמוכן לההרג וחזר בו בתוכ"ד... הלא לצחוק יֵחָשֵׁב.

אתה צודק בהחלט, אבל לא דיברתי בכה'ג דחוזר בתוכ'ד.
ימחל נא מר ויעיין היטב במה שכתבתי ובראיה שהבאתי מחנניה וכו'

[לבי במערב]

תוכ"ד הוזכר כמשל לתפארת המליצה. הכוונה ברורה: אם אדם 'מצהיר' בפני הגוי שמוכן הוא לההרג על קדושת שמו רק כל עוד ישנם עשרה מישראל סביבו, ובו־ברגע שנשאו רגליהם והסתלקו חוזר בו כחותם המתהפך - לא קדוש ש"ש יש כאן אלא הפכו ח"ו.

[מאיר סובל]

ויש לחקור אם עמדו שם י' אנשים וכבר בירך הנאנס ברכת המקדש שמו ברבים בשם ומלכות, ולפני שהגוי ימ"ש ערף ראשו רוצה אחד ללכת, אם מותר לו או שמא בזה יגרום ברכה לבטלה?