אליעזר מארקס כתב: וכאן המקום לציין עניין פשוט, שאצל חסידים מן השורה, אין כזה מושג ש"לא לומדים" ספר מסוים, אלא, אדרבה הוגים ומתיגעים בכל ספר שיכול לתרום להבנת הנלמד, ובוודאי בחידושי הרש"ש, שהגאון מטשעבין הפליג בשבחו,ולפניו ואחריו היו הוגים ומשתעשעים בדבריו בכל עת ובכל מקום.
יוצא מכלל זה, חסידות בעלז שחרטה על דגלה את מדת ה'עזות דקדושה', שפתחה רשימה שלימה של ספרים ש"לא לומדים" בהם, מכל מיני סיבות שונות ומשונות, ואכן, חדושי הרש"ש הוא אחד מהם.
פעם ישבנו ב'שבת אחים' והזכיר שם מאן דהו, ספר מסוים שבבעלזא הקפידו לא ללמוד, ונענה א' מבני החבורה: "אולי תגיד לי, מה כן למדו בבעלזא?". וד"ב לע"ע.
אדמורי וחסידי בעלזא אינם זקוקים ל'לימוד זכות' שלי. אבל קשה לי להתעלם משטויות שנאמרו כאן.
נעזוב רגע את הניחוח ה'יהודי' האוטנטי שיוצא מדברי שבח אלו. אולם מבחינה מציאותית והסטורית לדברים אין יד ורגל.
כל מי שמכיר מעט את תולדות חסידות גאליציה, יודע שבבעלזא - ובמיוחד בימי מהרי"ד - היה בית המדרש שהתאספו שם תלמידי חכמים מופלגים ועסקו בתורה. ורבים רבים מן ספרי הדור ההוא מלאים מגדולי ישראל שבאו לחסות בצל מהרי"ד מבעלזא, ודברי התורה שפלפלו עמו ועם שאר החסידים.
[אכן בסגנון הלימוד הגאליצאי - שכיום אינו 'עובר לסוחר', אבל להציג את חסידות בעלזא כמי שלימוד התורה לא עמד בפסגת עבודתם, פשוט חטא לאמת].
יש כאלו שמציירים את בעלזא בצורה מעוותת זו, בעקבות הנהגות כמה חסידים בדור שלאחר השואה, שהציגו את בעלזא כחסידות העוסקת כל היום בקפידות ומנהגים, ועסוקים באיזה קוגל אוכלים ביומא דפגרא זה, או מתי לובשים את ה'טיליפ' ומתי את ה'רעז'וואלקע'. - וזה הביא לתיאור המעוות. (כמובן שחסידים אלו לא שרדו בבעלזא, אלא נדדו לכל מיני חסידיות שונות, המתיימרות לייצג כיום את 'בעלזא האוריגינלית', וכדי בזיון וקצף).
ולגופו של ענין. אכן בבעלזא, היה בקורת יתירה על כל מיני ספרים, שלא אותם בעין יפה. אולם בדרך כלל הקו היה, שאם המחבר היה 'נחשד' בקירבה ל'משכילים' הרחיקו אותו.
כך למשל לגבי מהר"ץ חיות, תפארת ישראל, טעם המלך, או 'תורה תמימה' בדור האחרון.
והסיבה כמובן לא היתה בגלל איזה זלזול בתורה או חוסר הערכה. אלא דוקא בגלל שבבעלזא היה 'חוד החנית' (בגאליציה) במערכה נגד מרשיעי ברית, וכפי שידוע. לכן הקפידו יתירה שהתורה תהיה בטהרתה, ללא שום חשש השפעה ממקורות חיצוניים.
בדרך כלל חפשו איזה 'תירוץ' למצא איזה פסול בתוך הספר, (למשל בתורה תמימה אמרו בגלל שהשמיט את 'שפתי חכמים' - כאשר ברור שזה רק תירוץ) וכדו'. וכן הוא גם לגבי הרש"ש, הסתירה ל'גלגולים' הוא רק תירוץ...
במקרה של הרש"ש- גרם לכך בנו ר' מתתיהו, שנחשב כ'ממשיך דרכו', ולמעשה היתה ביתו - בית ועד למשכילי דורו. (לכל מי שרוצה להשתכנע באמת שיבדוק בספרו של מרק אודותיו. ולשם הקוריוז - מרק כלל את מאמרו על ר' מתתיהו, בספרו על העסקנים בדורו, ורק במהדורא העברית העבירוהו לספרו על גדולי ישראל).
ו'בהדי הוצא לקי כרבא', ונפל האשמה גם על אביו, הרש"ש, למרות שלמען האמת אין להקיש מאחד למשנהו. (ובמקרה זה, אכן הקפידא שלא ללמוד ב'רש"ש' היתה פחותה משאר הספרים שנמנו לעיל. וכפי שידוע שב'עת הצורך' כן עיינו בהערותיו. וכנראה שאין להם תחליף...).