כתב בחזו"א סי' לד ס"ק א: [בדעת רבן גמליאל במתני' מד, א שמברך על כל שבעת המינין ג' ברכות],
נראה דאינו מברך כנוסח ברכת המזון שעל הפת, אלא כנוסח השייך להן, כמו נוסח מעין ג' לדידן, אלא שמסדרן בג' ברכות, ואפילו דיעבד אין ברכת המזון פוטרתן, כמו דקיי"ל דברכת מעין ג' אין בה"מ פוטרתה, ואף אם צריך לברך בה"מ בשביל אכילת הפת מ"מ לא נפטרו הפירות, מיהו בתמרי ובמעשה קדירה וביין נפטר בבה"מ.
וצ"ב טובא, מהו מקור חידוש גדול זה שאין כן משמעות לשון השמועה והראשונים, ומנין מוצאו.
זאת ועוד, הרי בשמעתין איתא: הכוסס את האורז מברך עליו בורא פרי האדמה, טחנו אפאו ובשלו, אף על פי שהפרוסות קיימות בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. והתניא לבסוף ולא כלום. אמר רב ששת לא קשיא הא רבן גמליאל והא רבנן.
והנה זה נראה פשוט שאף לדברי החזו"א בשיטת רבן גמליאל אין הדברים אמורים בגוונא דפת אורז שהרי אין שום סברא בזה, ואטו לרבן גמליאל ישנם ב' מיני 'ג' ברכות', האחד מתפרש כפשוטו על נוסח ברכת המזון, והב' מתפרש על נוסח אחר.