משוש דורים כתב:בד"ה: הגה"צ ר' יהודה יעקב גוטרמן, משגיח ישיבת פוניבז' לצעירים, תלמיד מובהק למשגיח מרן ר' חצקל זצ"ל, ונין ונכד לאדמור"י ראדזימין ולאדי.
התייסר ביסורים רבים בשנותיו האחרונות, ושחל"ח אחר שנבק בקורונה.
אעתיק ממה שרשמתי לעצמי.
נלקח לבית עולמו מורי ורבי וש"ב המשגיח הגאון הצדיק רבי יהודה גוטרמן זצוק"ל.
השמועה הגיעתני לאחר סתימת הגולל, ולא זכיתי להשתתף בהלוייתו ולחלוק כבוד אחרון למי שכה הרבה לברוח מן הכבוד כל ימיו.
אביע איפוא כמה רגשות במילים אחדות.
התחושה החזקה ביותר שמתלווה אצלי עם זכרונו, כך גם היה כאשר הייתי פוגשו מפעם לפעם ומתברך מפיו באהבה, היא תחושה של בושה וכלימה.
אוי לה לילדותינו שביישה את זקנותינו. "הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים". (משנה סוטה פ"א מ"ד).
יושב היה בירכתיים, בתפילת שחרית בירכתי צפון, קרן צפונית מערבית, ובסדר הבוקר סמוך אל הפתח המערבי מימין, אישיות שכולה אצילות החצובה מעולמות עליונים של ישרות וטוהר. חיוכו וצהלתו אשר על פניו לא משים ממנו לרגע. זיו איקונין שלו, הדרת פניו המאירות וכל הליכותיו העדינות, חוט של חן וחסד מדורות קודמים היה משוך עליהם.
ידעו אל נכון והבינו כי גברא רבה הוא, משכמו ומעלה, גדול בתורה (כפי שמעידים התכתבויותיו עם בעל ה'שרידי אש' (ראה ח"א סי' נט; עא; קמ; ח"ב סי' סו; עז), בקי באופן מיוחד בהלכה, אדם שזכה לשמש את רבי המוסר הרב דסלר ור' חצק'ל זצוק"ל ודבוק בהם עד לאחת. אוצר בלום של זכרונות ומסורות ישיבתיות. יהודי שחי בחשבון נפש מקיף ומדוקדק על כל פעולה ודיבור, כל הנהגתו יראה טהורה, ספר מוסר חי.
ועם כל זאת, ולמרות הכל, בעוונות, הסכלנו, לא השכלנו.
לא כבדוהו בכבוד הראוי ולא התייחסו לשיעוריו ול'ועדים' שמסר בכובד ראש הנדרש. זלזלו, התעלמו, גיחכו, והפסידו.
אך באמת, אישיותו בעצם קיומה, בישיבתו בניחותא במשך שעות ארוכות, בלי להחליף מילה עם מישהו, בתפילותיו המכונסות, מלאות ההשראה והרצינות (עם 'הכנה דרבה' במשך דקות ארוכות קודם שעת התפילה), קראה תגר על כל הסובב.
והבת קול, 'שובו בנים שובבים', ילדים מופרעים, חרישית היתה, קול ענות חלושה, חנוקה ובלתי נשמעת.
מלך השתיקה. בתוככי ההמולה, ראית, נשמת, חשת בהמולה התינוקית, בהתייחסות הליצנית, והבלגת בדומיה. סבלת מן השהות הממושכת בין העגלים שלא לומדו, ונתת לבך אל האור, אל המעט הזך. בעינך הטובה הערכת והערצת את השקדנים והבוגרים למרות שלא בהכרח שהם מצידם חיפשו את קירבתך ואמרותיך.
אי לך ארץ שמלכך בן חורין, אינו נזקק להכרה או להתייחסות כל שהיא, עומד על משמרתו לעשות מלאכתו ורצון קונו באמונה,
"ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא' (קהלת ט, טו).
הצטופפנו בקיתונך הצר ב'בתי אבות', הקשבנו ל'ועדים' בפירוש רבינו יונה על אבות, התייראנו מפניך כי בחסדי שמים, רוח הדמיון של מישהו הובילה אותו אל המסקנה שאתה הישר והשקט, מוליך ומביא, וחורץ את גורלם של התלמידים בדרכם לישיבות גדולות.
אך כמעט לא היה מי שרשם, מי שייקר את הדברים שיש להם בית אב. לא היו מבקשים ותלמידים באוירה המנוגדת הזאת.
לאורך השנים ראיתיך מחייך תמיד, בפנים מאירות בנהירו עילאה. עם הקשיים והצרות, ההתמודדויות הקשות שהיו מנת חלקך, ולא מכביר במילים. מילה בסלע.
באנינות דעתך, באמון הרב שחשו בדיבור עמך, זכית לקירבה יתירה מרבותינו ראשי הישיבה זצוק"ל והיית לחביבם ואיש סודם.
הנני סמוך ובטוח כי ימצאו גנוזות בחביוני אהלו, הוא הסתיר הרבה, התחבא ולא תפס מקום בעולם הילדותי שסובב אותו כתרנגולים של בית בוקיא.
"וְאַתָּ֖ה לֵ֣ךְ לַקֵּ֑ץ וְתָנ֛וּחַ וְתַעֲמֹ֥ד לְגֹרָלְךָ֖ לְקֵ֥ץ הַיָּמִֽין", כי איש מנוחה היית, שובה ונחת. נח מצא חן, ובעלמא דקשוט - במקומך יושיבוך, בסתר בצל ש'ד'י.