נתעוררה שאלה באברך אחד שיש לו בעיות במיתרי הקול, וזה גורם להחליש את כח הדיבור, והרופא אמר שמומלץ לעשות "תענית דיבור" במשך כמה ימים, וזה כולל אפילו דיבור בלחישה ואדרבה הלחישה היא המזיקה יותר. ואמר שאין לו כאבים וכדומה, אלא אך ורק בעיה בדיבור דהיינו שהקול חלש ואולי צרוד.
כך שע"י התענית דיבור הזו, לא יוכל אפי' להתפלל ולברך ברכות. ואמנם חלק מהתפילה והברכות יוכל לצאת ע"י שומע כעונה, אך ודאי שבאופן כללי ע"י אותה תענית דיבור יפסיד הרבה מצוות חיוביות וקיומיות. ובאמת שזכורני שהפוסקים דנו באחד שהיה לו חולי ממש בקול, שהיה חשש איבוד הקול לגמרי, אם מותר להשבית קולו לכמה ימים או יותר. אבל כאן צ"ע אם נקרא חולי, שאי"ז אלא חולשה וצרידות.
אשמח בעיקר למקורות מגדולי הפוסקים שדנו בשאלתא דא!
ייש"כ