"כתב בליקוטי מהרי"ו: אין לטלטל הנרות ממקומן עד שדלקו חצי שעה". (באר היטב, תרע"ב ג').
לא מבאר דבריו מדוע לא לטלטל את הנרות.
בפשטות הסיבה היא דהדלקה עושה מצוה ולא הנחה ואם מזיז למקום אחר משמע שהמקום השני ניחא ליה ושם הרי לא הדליק רק הניח.
אמנם צריך להבינו, דמה שאמרינן הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, זה רק שכאשר המדליק, הדליק בזמן שלא יוצא או במקום שלא יוצא או שלא הדליק לשם מצות הדלקה אלא לצורכו וכל כהאי גוונא שיש לו רק הנחה ואין לו הדלקה, אז אמרינן דהנחה לא עושה מצוה ולא יצא ידי חובה.
אבל כאן הדליק במקום טוב ויש די שמן וכיוון לצאת ידי המצוה וכבר יצא. ואם כן מה לי שמזיז למקום אחר?
ואף אם נאמר שכוונת מהרי"ו רק לומר לנו דין לכתחילה דבודאי כבר יצא ידי חובה אבל לכתחילה צריך להישאר במקום אחד,
גם זה קשה לי, דאם הדליק על השולחן ורוצה להעביר את המנורה לצד השני של השולחן, באופן ששני המקומות שעל השולחן שווים בכשרותם להדליק שמה, מדוע צריכה המנורה להיות כל החצי שעה במקום אחד בדוקא? מה איכפת לן שהזיזה לצד שני של השולחן וממשיכה לדלוק שם? האם זה מחסיר את הדין שהדלקה עושה מצוה?
הדבר מצוי הרבה כשמדליקים כמה יהודים על שולחן אחד וקשה להגיע לחנוכיה שנמצאת עמוק יותר, ומה שעושים רבים שמזיזים החנוכיה הדולקת לסוף ומביאים את החנוכיה שעדיין לא הדליקו בה לקדימה כדי שיוכל המדליק להדליק בקלות.
לפי המהרי"ו הנ"ל, לא יפה הם עושים.