ראיתי כעת שנתפרסם שיעור מהגאון המופלא הגר"ש ברמן זצ"ל, בקובץ מוריה תשע"ט, ואני מביא אותו לתועלת המעיינים
תורף דבריו שהנה חידש הרב אליעזר פלצינסקי זצ"ל בספרו שלום יהודה שיש לחשב את השעות כהלבוש מהנץ לשקיעה, ולקחת ג' שעות קצרות כאלו ולמנותם מעה"ש וזה סוף זמן ק"ש שאליו התכוון המג"א בריש סימן נ"ח דהכא לכו"ע מנינן מעה"ש, היינו דגם הלבוש מודה שלוקחים את השעות של מהנץ לשקיעה ומתחילים אותם לענין ק"ש מעה"ש.
והחזו"א במכתב אליו שנדפס בספרו או"ח סימן י"ג דחה דבריו בתוקף גדול וז"ל:
והנה הגאון ר"ש ברמן איך שהוא מביא את דברי החזו"א בקטע השני נראה שלמד שהוא מודה לדברי השלום יהודה
דז"ל:
ונוראות נפלאתי על דבריו
דדבר ברור הוא שהחזו"א דוחה את דברי השלום יהודה מכל וכל, שאין לחשב ג' שעות קצרות אחרי עה"ש בשום אופן, ואמר החזו"א דאם יש לקבל את דברי המג"א להרמב"ם היינו שמחשבים את היום מעה"ש עד צאה"כ לענין ק"ש, כדי שיהיה סוף הזמן ברביע היום, דאילו להשלום יהודה לא הוי סוף הג' שעות הקצרות ברביע היום כלל, אבל לא לחבר את שיטת הלבוש ולהלבישה על שיטת המג"א, ואיך עלה על דעת הגאון המופלא הנ"ל למצוא סמך מהחזו"א להחמיר את שיטת השלום יהודה אחר שדחאה בתוקף גדול.
[וכל זה עוד לפני הידוע בדור האחרון שלא מוכרח בכלל שהמג"א התכוון לשיטת הלבוש שמודה לענין ק"ש אלא לשיטת הזוהר שהזכירה בריש סימן א' שמונים הי"ב שעות דלילה בשעות שוות והלילה מסתיים בחורף באמצע הבוקר, על זה בא לומר דהכא לכו"ע מנינן את שעות היום מעה"ש ולא מסוף שעות הלילה, אמנם זה רק לשיטת תוס' דהשעות הזמניות מעה"ש, אמנם הלבוש סובר שמתחילים מהנץ כידוע שיטתו תמיד וכשם שהביאה בסימן רל"ג, ואיני רוצה להאריך בזה כאן דהוא ענין אחר].
אתמהה וצ"ע.