בתודה.
מקובל - וכך נשמע מכמה וכמה גדולי ישראל - שכל מי שעסקו במכירת מוצרים זקוק ל'הכשר' (בדברים הטעונים כשרות).
ובשונה מיחיד המייצר לצרכיו, שאפשר לסמוך עליו, כדיני הנאמנות המקובלים בהלכה.
מנין המקור ההלכתי לחילוק זה, או עכ"פ המקורות הראשונים להבנה זו, להבדל בין יצור תעשיתי לביתי.
הסברא נותנת כך. וזה פשוט. אני מבקש 'מקור'.
בתודה