נתבקשתי לפרסם:
כותב שורות אלו בירמץ לא מזמן את בנו הגדול. בתו אף היא חגגה לפני זמן מועט בת מצווה כשאחריהם משתרכת שיירה ארוכה וברוכה.
משכך דואג כותב השורות את צרת המחר. כיצד יחתן את ילדיו? מחצית המיליון לאחת ועוד היד נטויה.
מכיון שלא ניחן במידת הבטחון המספקת ניסה לשלוח את ידו במסגרת שעות הפנאי שלו (בין הזמנים ובין הסדרים) בנסיון לגיוס ממון כך שבבא העת יוכל לחתן את ילדיו בכבוד. כמובן שפנה לנדל"ן. בחושיו העסקיים המוגבלים בירר פה ושם וחפצו עלה בידו. סייעתא דשמיא ליוותה אותו בדרכו וראה ברכה בעמלו.
משכך פונה הוא בקריאה של חיבה לידידיו, עמלי התורה בטהרה, שכמותו לא העפילו לדרגת הבטחון המספיקה, לשלוח אף הם את ידיהם בכגון דא. לא קשים הם הדברים כפי שנראים מבחוץ. גם לא מיגעים יתר על המידה. וסיפק יש ביד העוסק בהם להמשיך ולהגות בתורה הקדושה.
כשפנה כותב השורות לכמה מרעיו פא"פ בקריאה זו נתקל בהתנגדות כחומה בצורה.
רוממות מידת הביטחון בפי מתנגדיו.
לתחושתו התנגדות זו חלולה. משתמשים הם בכסות מידה מפוארה לחידלון וחוסר מעש הנובע מעצלות גרידא.
רוח היזמות יתומה היא. מעטים ניחנו בה. ואולם גם בחינוך תליא מילתא. אם מפי מורי הדור היתה יוצאה, רבים היו נשמעים לה.
למותר לציין שאני את רבותי שאלתי דעת ואחכמה, בברכתם לדרך יצאתי מצוידה. צעד לא הייתי פוסע מבלעדה.
ישאל כך אחד למורו ורבו חובת ההשתדלות המוטלת עליו מה ענינה, אם לישב ולנוח על זרי הדפנה או ללכלך ידיו בבוליט ומשכנתא.
יברר לעצמו בירור יפה אם מחמת עפריות החומריות מחפש הוא מנוחה או שנפשו באמת תמימה עם בוראה.