הצהבת אתרוג שלא ישנה צבעו מחמת עצמו - חידוש הגר"מ שטרנבוך

[יוצר אור]

אתרוג הירוק כעשבי השדה פסול [שו"ע תרמ"ח], ואם עשוי לשנות צבעו בתלוש, דעת הגר"א הו' במשנ"ב [שם] להתיר, ועל זה נסמכו רבים [ומצוי הוא ברוב האתרוגים הבלתי מורכבים שרבה בהם הירקות]. וידועה דעת הב"ח לאסור עד שיצהב, משום גמר פירי. ובשם הגר"ח איתא לפסול מדין הדר, וידוע לכך קפידת בית בריסק בזה [דאיננו יודעים במדויק מהו צהוב]. והעצה היעוצה לכך היא להצהיב האתרוג בתפוחים וכד' קודם החג.

וראיתי להגר"מ שטרנבוך שליט"א בספרו מועדים וזמנים [ח"ו ס"א] דהביא לחוש חשש חדש, דהנה אתרוג שישאר בירקותו לעולמים ולא יועיל הטמנת התפוחים וכד', פסול הוא לכו"ע, והגר"א והב"ח נדיינו באתרוג שעתיד לשנות צבעו למראה אתרוג, ובזה ודאי שרי להטמינו בתפוחים. אכן יש לחשוש לסוג אתרוגים, שמעצמם לא יגיעו לציהוב לעולם, ורק ע"י ריח התפוחים יוציא כוחו ויצהב לאחר הזמן, ואילולא מעשה זה התלוי בבן אדם לא יגיע למראה אתרוג, - בזה חישב לחשוש דבר חדש, דבפרי שאלולא מעשה בנ"א לא יגיע לגמר פירי, לאו גמר פירי ואינו שמיה אתרוג.

וחיילו וסייעתו היא מהא דאמרו בערובין [כח:] שקדים המרים הראויין למתקן, בכ"ז פטורות ממעשר [ולא דמי לפרי שאינו ראוי למאכל אלא בבישול דחייב במעשר, דהתם הבישול מתקנו בתלוש אך היכא דראוי במחובר וצריך עוד לקרקע לגמר גידולו אינו חייב עד שגדל כל צרכו במחובר], ולא מהני הפעולות שיפעלו בו - מיתוק האור, אלא פטור ממעשר.
ולכך א"כ לאתרוגים מסוג זה לא יועיל הצהבתם לכו"ע ואף להגר"א אינו גמר פירי.

והנה כיום רוב האתרוגים קודם שילוחם לספקים נשלחים לחדרי אחסון, שם מוצהבים ע"י גז, ומזה ממשיכים להצהיב בהמשך הזמן, והנה אם נחוש ונימא דישנו כזן הנ"ל בין האתרוגים, [כמצוי באתרוגים לא מורכבים] שאילולי הגז לא יצהיבו מעולם, א"כ ישנם אתרוגים הפסולים בינותינו, ואנו לא נדע שפסולים המה.

ואשר שיש לברר בזה, האם אכן מצוי כזן הלז, וכן אם כנו דברי הגר"מ ואין חולק בזה.

דהנה על ראייתו מערובין משקדים המרים, ייש להעיר דזהו אך להרשב"א, דהתם הק' ברשב"א אמאי במתקן פטור ממעשר הא הוא ראוי לאכילה, ותירץ דבמעשר דבר הראוי מצד עצמו בעינן דומיא דדגן תירוש ויצהר, וכוונתו דבעי בלא מעשה בנ"א וכנ"ל, אך ברש"י [ד"ה ויכול למתקן] מבואר דבר אחר, דכתב הטעם דפטור "ולעניין מעשר משום דלאו גמר פירי הוא", ולא כתב כהרשב"א, והיינו, דכוונתו דזה אינו פרי מושלם, דהמיתוק אינו גומר בישולם, אלא מתקנם לאכילה לפה האדם, ובזה לא אמרינן דשמיה פירי. ולפי"ד רש"י ליכא ראיה לנידון הנ"ל, דדווקא התם כן הוא, אך באתרוג דכן גומר בישולו, ושמיה 'פרי האתרוג', אמרינן דשמיה פירי, והגיע לגמר פירי.

אך עצם חידושו מובן הוא, דרחמנא אמר פרי עץ הדר, פרי שהוא מעץ, והעץ עושהו לפרי, ולא פרי היוצא - וגומר בישולו ע"י אדם.

[גרשיים]

בשנת השמיטה היו לי עשרות אתרוגים ישירות מהעץ (דהיינו שלא עברו שום תהליך של גז וכדו'), וכולם הצהיבו במשך הזמן שלאחר סוכות.

[בן אדם]

למיטב ידיעתי, כל אתרוג מצהיב בסוף.

הבעיה שלנו היום, שבעלי הפרדסים רוצים להוציא את מקסימום תפוקה מהפרדס, לכן הם מורידים את האתרוגים הבשלים באמצע הקיץ, ואת זה שולחים לחו"ל, ואח"כ גדלים אתרוגים חדשים, אבל כדי שזה יספיק לגדול עד לחג, אז משקים את העצים בכמות עצומה של מים, וכך הפירות מתנפחים לגודל של גמר פירות. אבל באמת האתרוג עדיין לא בשל ולא הגיע לגמר, לכן הם עוברים תהליך כימי של הבחלה.

זאת הסיבה, שבחו"ל רוב האתרוגים הנמכרים צהובים כבר, והגיעו לגמר פירי, לעומת זאת בארץ, רוב ככל האתרוגים עדיין ירוקים.

וחשוב לציין, שהידור גדול לקחת אתרוג שכבר בשל להגיע לגמר פירי, וצהוב לגמרי. כי הרבה מהקולות שנתנו הקדמונים זה היה בגלל שזה היה שעת הדחק, ולא גדלו אתרוגים במקומות הקרים, והצריכו לסמוך על קולות שונות.

כאשר שואלים אותי מה הגדר של אתרוג צהוב שכשר ומהודר לקיום המצווה, התשובה שלי זה, תעשה כמו שאתה עושה כאשר אתה הולך לחנות לקנות עגבנייה, שאתה קונה עגבניה אדומה ולא כזה שעדיין לא נגמר בישולו.

[יוצר אור]

וחשוב לציין, שהידור גדול לקחת אתרוג שכבר בשל להגיע לגמר פירי, וצהוב לגמרי. כי הרבה מהקולות שנתנו הקדמונים זה היה בגלל שזה היה שעת הדחק, ולא גדלו אתרוגים במקומות הקרים, והצריכו לסמוך על קולות שונות.

כאשר שואלים אותי מה הגדר של אתרוג צהוב שכשר ומהודר לקיום המצווה, התשובה שלי זה, תעשה כמו שאתה עושה כאשר אתה הולך לחנות לקנות עגבנייה, שאתה קונה עגבניה אדומה ולא כזה שעדיין לא נגמר בישולו.

במקרה זה הדימוי נראה יותר לתפוחים וענבים, שנאכלים בירקותם בשופי, למרות שישנו שלב נוסף לאדמימותם..
כשקדמונינו הורו שהירוק כעשבי השדה דייקא פסול, הרי שכל שאין דומה לזה הוא כפרי מבושל וגמור כענבים, אף שיש בו עוד שלב לבישול פרי.

איני יודע להתמודד עם הטענה הראשונה, אך א"כ לא מצינו ידינו בהיתרים הגורפים שנתנו הקדמונים בהלכות ד' מינים..

[בן אדם]

וחשוב לציין, שהידור גדול לקחת אתרוג שכבר בשל להגיע לגמר פירי, וצהוב לגמרי. כי הרבה מהקולות שנתנו הקדמונים זה היה בגלל שזה היה שעת הדחק, ולא גדלו אתרוגים במקומות הקרים, והצריכו לסמוך על קולות שונות.

כאשר שואלים אותי מה הגדר של אתרוג צהוב שכשר ומהודר לקיום המצווה, התשובה שלי זה, תעשה כמו שאתה עושה כאשר אתה הולך לחנות לקנות עגבנייה, שאתה קונה עגבניה אדומה ולא כזה שעדיין לא נגמר בישולו.

במקרה זה הדימוי נראה יותר לתפוחים וענבים, שנאכלים בירקותם בשופי, למרות שישנו שלב נוסף לאדמימותם..
כשקדמונינו הורו שהירוק כעשבי השדה דייקא פסול, הרי שכל שאין דומה לזה הוא כפרי מבושל וגמור כענבים, אף שיש בו עוד שלב לבישול פרי.

איני יודע להתמודד עם הטענה הראשונה, אך א"כ לא מצינו ידינו בהיתרים הגורפים שנתנו הקדמונים בהלכות ד' מינים..

אין שום דימיון לענבים, גם בענבים יש את הזן הלבן ואת הזן השחור, הזן הלבן גמר בישולו כשהוא ירוק ואף פעם לא נהפך לאדום, לעומת זאת הזן השחור, כשהוא ירוק זה עדיין לא ראוי לאכילה. כמו כן, האתרוג כל זמן שעדיין לא צהוב לגמרי, עדיין לא נגמר בישולו.
מה שאמרו במשנה הירוק ככרתי פסול, הפשט היא כמו שפירשו התוספות ושאר הראשונים, שבזמן חז"ל גם מה שנקרא היום "צהוב" היו קוראים "ירוק". וכדי להבדיל בין ירוק שלנו לצהוב, אמרו "ירוק ככרתי" (שהכוונה לירוק שלנו) בניגוד ל"ירוק כשעווה" (שהכוונה לצהוב שלנו). אבל אין הכוונה שצריכים לדמות את הירקות שיהיה דומה לכרתי ממש או לעשבי השדה, ולאפוקי ממה שירוק פחות, אלא כל כוונת המשנה זה לאפוקי מצהוב שלנו, שגם הוא נקרא בזמן חז"ל "ירוק".

[יוצר אור]

אין שום דימיון לענבים, גם בענבים יש את הזן הלבן ואת הזן השחור, הזן הלבן גמר בישולו כשהוא ירוק ואף פעם לא נהפך לאדום, לעומת זאת הזן השחור, כשהוא ירוק זה עדיין לא ראוי לאכילה. כמו כן, האתרוג כל זמן שעדיין לא צהוב לגמרי, עדיין לא נגמר בישולו.
מה שאמרו במשנה הירוק ככרתי פסול, הפשט היא כמו שפירשו התוספות ושאר הראשונים, שבזמן חז"ל גם מה שנקרא היום "צהוב" היו קוראים "ירוק". וכדי להבדיל בין ירוק שלנו לצהוב, אמרו "ירוק ככרתי" (שהכוונה לירוק שלנו) בניגוד ל"ירוק כשעווה" (שהכוונה לצהוב שלנו). אבל אין הכוונה שצריכים לדמות את הירקות שיהיה דומה לכרתי ממש או לעשבי השדה, ולאפוקי ממה שירוק פחות, אלא כל כוונת המשנה זה לאפוקי מצהוב שלנו, שגם הוא נקרא בזמן חז"ל "ירוק".

יש ויש, ישנם כמה זני גפנים הנאכלים בירקותם ובאדמימותם ולא כאן המקום, וכהתפוחים.

מה"ת דכל כוונת המשנה לאפוקי מצהוב שלנו?, אמנם מבואר כן בראשונים וכמו שכתבו התוס' חולין [מז:] דכרתי אינו ממעט שאר מיני ירקות דכשר, דאף הם פסולים, אך יש ראשונים החולקים [אגודה ועוד], ולהלכה ודאי מסקינן דכל שאינו כעשבי השדה כשר הוא [משנ"ב תרמח סקס"ד], ואין זהו ודאי כוונת המשנה.
וידוע דעפ"י הזוהר יש עניין בירוק וכתבו הפוסקים דהיינו לאו כעשבי השדה דלא פליג על הגמ'. וכמו כן כבר אמר הגריש"א שבזמנינו אינו מצוי כלל אתרוג כעשבי השדה.
אך מ"מ כבר כתב במור וקציעה ושאר אחרונים דהיותר מהודר הוא צהוב כזהב כמו שכתב במג"א 'דומה לכרכום', ולא להחמיר הזוהר, ולא באתי לערער בזה, אך אי"ז מדין המשנה.
[בידי תמונות מהגריש"א שאחז באתרוג ירוק הנוטה לצהוב, וכן עמא דבר].

[בן אדם]

אין שום דימיון לענבים, גם בענבים יש את הזן הלבן ואת הזן השחור, הזן הלבן גמר בישולו כשהוא ירוק ואף פעם לא נהפך לאדום, לעומת זאת הזן השחור, כשהוא ירוק זה עדיין לא ראוי לאכילה. כמו כן, האתרוג כל זמן שעדיין לא צהוב לגמרי, עדיין לא נגמר בישולו.
מה שאמרו במשנה הירוק ככרתי פסול, הפשט היא כמו שפירשו התוספות ושאר הראשונים, שבזמן חז"ל גם מה שנקרא היום "צהוב" היו קוראים "ירוק". וכדי להבדיל בין ירוק שלנו לצהוב, אמרו "ירוק ככרתי" (שהכוונה לירוק שלנו) בניגוד ל"ירוק כשעווה" (שהכוונה לצהוב שלנו). אבל אין הכוונה שצריכים לדמות את הירקות שיהיה דומה לכרתי ממש או לעשבי השדה, ולאפוקי ממה שירוק פחות, אלא כל כוונת המשנה זה לאפוקי מצהוב שלנו, שגם הוא נקרא בזמן חז"ל "ירוק".

יש ויש, ישנם כמה זני גפנים הנאכלים בירקותם ובאדמימותם ולא כאן המקום, וכהתפוחים.

מה"ת דכל כוונת המשנה לאפוקי מצהוב שלנו?, אמנם מבואר כן בראשונים וכמו שכתבו התוס' חולין [מז:] דכרתי אינו ממעט שאר מיני ירקות דכשר, דאף הם פסולים, אך יש ראשונים החולקים [אגודה ועוד], ולהלכה ודאי מסקינן דכל שאינו כעשבי השדה כשר הוא [משנ"ב תרמח סקס"ד], ואין זהו ודאי כוונת המשנה.
וידוע דעפ"י הזוהר יש עניין בירוק וכתבו הפוסקים דהיינו לאו כעשבי השדה דלא פליג על הגמ'. וכמו כן כבר אמר הגריש"א שבזמנינו אינו מצוי כלל אתרוג כעשבי השדה.
אך מ"מ כבר כתב במור וקציעה ושאר אחרונים דהיותר מהודר הוא צהוב כזהב כמו שכתב במג"א 'דומה לכרכום', ולא להחמיר הזוהר, ולא באתי לערער בזה, אך אי"ז מדין המשנה.
[בידי תמונות מהגריש"א שאחז באתרוג ירוק הנוטה לצהוב, וכן עמא דבר].

א' בתוספתא נגעים (מובא בתוס' שם) משמע כן, שהירוק ככרתי בא לאפוקי הירוק כשעוה.
ב' הרמב"ם בפיהמ"ש (ברכות, פ"א מ"ב) מפרש כרתי - אלאכ'צ'ר, שבערבית משמעו ירוק, ולאו דוקא ירוק כהה.
ג' המאירי מפרש כך: "ירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל, והלכה כדבריו שאין זה הדר. וצריך שיהא הירקרקות צהוב נוטה לצבע חלמוני מעט והוא הנקרא גורו"ק (צהוב)".
ד' בגמ' מבואר להדיא שאתרוג הירוק פסול מחמת שעדיין לא נגמר בישולו "דלא גמר פירא", וידוע שאתרוג בשל - צבעו צהוב, כשם שתפוז בשל - צבעו כתום, ונדמה לי שכל מי שאכל אי פעם אתרוג יודע שכל זמן שזה עדיין לא צהוב, עדיין אין זה בשל.
ה' הלשון "כעשבי השדה" מקורו מדברי הרא"ש "שדומה לעשבים", ולכאורה אדרבה, מכאן ראיה הפוכה, שהרי עשבים אין ירקותו כהה כל כך כמו ה-כרתי, ואעפ"כ לא דק הרא"ש לחלק ביניהם, אלא כל שהוא ירוק בכלל דין זה.
ו' בנוגע לדברי הזהר, אשמח לראות את דבריו בפנים, שיתכן שגם לדבריו הכוונה לירוק הדומה לשעווה.

[בן אדם]

מה"ת דכל כוונת המשנה לאפוקי מצהוב שלנו?, אמנם מבואר כן בראשונים וכמו שכתבו התוס' חולין [מז:] דכרתי אינו ממעט שאר מיני ירקות דכשר, דאף הם פסולים, אך יש ראשונים החולקים [אגודה ועוד], ולהלכה ודאי מסקינן דכל שאינו כעשבי השדה כשר הוא [משנ"ב תרמח סקס"ד], ואין זהו ודאי כוונת המשנה.

עיינתי כעת באגודה, ואדרבה, ראיתי שם שגם הוא נוקט שאתרוג צריך שיהיה בצבע צהוב (גע"ל בגרמנית/אידיש) ולא בצבע ירוק (גרונ"א), וז"ל:
"אכן כל האתרוגים יש להם מראה גע"ל (צהוב), ואפילו אותם הבאים לפנינו במראה גרונ"א כשרי' אפי' לרבי' יהודה דהא חוזרים למראה שעוה".
כלומר שגם לדעתו צריך מעיקר הדין שיהיה צהוב, אלא שנוקט לקולא כשיטת הרא"ש בשם התוס' שאפשר להקל כל שחוזר אח"כ למראה צהוב כשעוה.

נדמה לי, שהראשון שמדייק מלשון "ירוק ככרתי" שדווקא ירוק כהה פסל המשנה, זה המשנה ברורה.

[נהר שלום]

ראו ב' מאמרים בירחון האוצר האחרון שרצו לפסול אתרוגים ירוקים

[עושה חדשות]

משקים את העצים בכמות עצומה של מים, וכך הפירות מתנפחים לגודל של גמר פירות. אבל באמת האתרוג עדיין לא בשל ולא הגיע לגמר, לכן הם עוברים תהליך כימי של הבחלה.

במקרה כזה הם ראויים למאכל בכלל? ומה דין אתרוג שאינו ראוי למאכל? גם עוררת אותי לדון האם יש הידור באתרוג לפי טעמו, דהיינו אם יש זן של אתרוג שהוא יותר 'טעים' לאכילה, האם זה הידור?

[יוצר אור]

א' בתוספתא נגעים (מובא בתוס' שם) משמע כן, שהירוק ככרתי בא לאפוקי הירוק כשעוה.
ב' הרמב"ם בפיהמ"ש (ברכות, פ"א מ"ב) מפרש כרתי - אלאכ'צ'ר, שבערבית משמעו ירוק, ולאו דוקא ירוק כהה.
ג' המאירי מפרש כך: "ירוק ככרתי רבי מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל, והלכה כדבריו שאין זה הדר. וצריך שיהא הירקרקות צהוב נוטה לצבע חלמוני מעט והוא הנקרא גורו"ק (צהוב)".
ד' בגמ' מבואר להדיא שאתרוג הירוק פסול מחמת שעדיין לא נגמר בישולו "דלא גמר פירא", וידוע שאתרוג בשל - צבעו צהוב, כשם שתפוז בשל - צבעו כתום, ונדמה לי שכל מי שאכל אי פעם אתרוג יודע שכל זמן שזה עדיין לא צהוב, עדיין אין זה בשל.
ה' הלשון "כעשבי השדה" מקורו מדברי הרא"ש "שדומה לעשבים", ולכאורה אדרבה, מכאן ראיה הפוכה, שהרי עשבים אין ירקותו כהה כל כך כמו ה-כרתי, ואעפ"כ לא דק הרא"ש לחלק ביניהם, אלא כל שהוא ירוק בכלל דין זה.
ו' בנוגע לדברי הזהר, אשמח לראות את דבריו בפנים, שיתכן שגם לדבריו הכוונה לירוק הדומה לשעווה.

נראה שיש מה לצדד לכאן ולכאן, ומכיוון שלא למדתי הסוגיא כראוי בעיון ובבירור, לא אוכל ואדע להשיב מערכות ולכונן האמת, ורק ממה שראיתי אוכל לדון, ואדרבה, אם יהא גברא בגוברין היוכל להציע הסוגיא כדבעי יבורך מלעילא.
רק שכן נראה לסמוך מנהג העולם [ובתוכן הגריש"א] לקחת ירוק הנוטה לצהוב, שהוא אינו נגד דינא דמתניתין, ולמרות דכן איתא בראשונים, יש לפרש איפכא, ואי"ז מהמשנ"ב לבד,[ שדרך אגב, מקורו מהפרי מגדים], ולכך אענה:
א. מהתוספתא איפכא משמע, דאמרו "ירוק שבירוקים ר' אליעזר אומר כשעווה", ומשמע ירוק בעלמא שאינו ירוק ככרתי, הוא אינו כשעווה.
[ב. בפיהמ"ש אשר בידי [זכר חנוך] לא מצאתי שמתרגם זאת, וחיפוש ברשת הראה תרגום המילה אלאקצר - ארמון, ול"י יותר מזה].
ד. כבר נכתב ע"ז למעלה.
ה. רק להבהיר, עפ"י הבנתי כעשבי השדה היינו שאם ישימם בעשבי השדה לא יהא היכר צבע ביניהם, אך אתרוג הנוטה לצהוב ניכר ההבדל ביניהם, ולזה כוונתי דכשר.
ו. דברי הזוהר הינם בתיקוני זוהר [תיקון כא דף נו:], וזה"ל "ואם היא [האתרוג] ירוקה היא, משובחת יתיר, כדיוקנא דהוות אסתר ירקרוקת, דאתמר ותלבש אסתר בגדי מלכות, ואתקריאת הדסה על שם הדס", וירקות אסתר הווה ירוק ולא צהוב מזה שדימו זאת להדס שירוק הוא.[ובעוד מקומות מבואר כן -ע' תיקון ע' קלד:, זוהר חדש תרומה עא], וע' חכמת שלמה [תרמח כא], ומו"ק שם, וביכורי יעקב שם סק"נ.

וראיתי ראיה לדבריי, דבירושלמי [סוכה פ"ג ה"ו] נסתפקו "בעו קומי ר' אימי כהן כרתינין או דדמי להן כרתינין א"ל כהן כרתינין", ופי' במשכנות יעקב [או"ח סי' קנו] דהיינו אם ירוק פחות כשר אי לאו, ומסיק דכשר. ויעויין פירוש מתא דירושלים שם דדחה פירוש זה [ופי' כקרבן העדה שם] מכיוון דפשיטא הוא שכל שאינו ירוק ככרתי ממש כשר הוא. וא"כ הדברים נכוחים כבר בירושלמי.

דברי האגודה לא ראיתי בפנים, אלא ראיתי מציינים באוצר מפרשי התלמוד סוכה שם. והאוצר אינו נפתח לי כעת.

[יוצר אור]

משקים את העצים בכמות עצומה של מים, וכך הפירות מתנפחים לגודל של גמר פירות. אבל באמת האתרוג עדיין לא בשל ולא הגיע לגמר, לכן הם עוברים תהליך כימי של הבחלה.

במקרה כזה הם ראויים למאכל בכלל? ומה דין אתרוג שאינו ראוי למאכל? גם עוררת אותי לדון האם יש הידור באתרוג לפי טעמו, דהיינו אם יש זן של אתרוג שהוא יותר 'טעים' לאכילה, האם זה הידור?

ברור שראויים לאכילה אחר התהליך כימי, ויעידו מבשלי האתרוגים לריבה אחר סוכות.
אתרוג שאינו ראוי לאכילה נראה דפסול כאתרוג של טבל דפסול ופרש"י בסוכה [לה.] דאין בה היתר אכילה ורחמנא אמרלכם הראוי לכם בכל דרכי הנאתו.

ראו ב' מאמרים בירחון האוצר האחרון שרצו לפסול אתרוגים ירוקים

יש"כ רב.

[בן אדם]

א. מהתוספתא איפכא משמע, דאמרו "ירוק שבירוקים ר' אליעזר אומר כשעווה", ומשמע ירוק בעלמא שאינו ירוק ככרתי, הוא אינו כשעווה.
[ב. בפיהמ"ש אשר בידי [זכר חנוך] לא מצאתי שמתרגם זאת, וחיפוש ברשת הראה תרגום המילה אלאקצר - ארמון, ול"י יותר מזה].
ד. כבר נכתב ע"ז למעלה.
ה. רק להבהיר, עפ"י הבנתי כעשבי השדה היינו שאם ישימם בעשבי השדה לא יהא היכר צבע ביניהם, אך אתרוג הנוטה לצהוב ניכר ההבדל ביניהם, ולזה כוונתי דכשר.
ו. דברי הזוהר הינם בתיקוני זוהר [תיקון כא דף נו:], וזה"ל "ואם היא [האתרוג] ירוקה היא, משובחת יתיר, כדיוקנא דהוות אסתר ירקרוקת, דאתמר ותלבש אסתר בגדי מלכות, ואתקריאת הדסה על שם הדס", וירקות אסתר הווה ירוק ולא צהוב מזה שדימו זאת להדס שירוק הוא.[ובעוד מקומות מבואר כן -ע' תיקון ע' קלד:, זוהר חדש תרומה עא], וע' חכמת שלמה [תרמח כא], ומו"ק שם, וביכורי יעקב שם סק"נ.

וראיתי ראיה לדבריי, דבירושלמי [סוכה פ"ג ה"ו] נסתפקו "בעו קומי ר' אימי כהן כרתינין או דדמי להן כרתינין א"ל כהן כרתינין", ופי' במשכנות יעקב [או"ח סי' קנו] דהיינו אם ירוק פחות כשר אי לאו, ומסיק דכשר. ויעויין פירוש מתא דירושלים שם דדחה פירוש זה [ופי' כקרבן העדה שם] מכיוון דפשיטא הוא שכל שאינו ירוק ככרתי ממש כשר הוא. וא"כ הדברים נכוחים כבר בירושלמי.

דברי האגודה לא ראיתי בפנים, אלא ראיתי מציינים באוצר מפרשי התלמוד סוכה שם. והאוצר אינו נפתח לי כעת.

א. הבאתי מהתוספתא רק שצהוב נקרא ירוק, ובעצם התוס' בכמה מקומות כבר הביאו זאת לראי'. והדיוק "ירקרק שבירוקין", זה לאפוקי מירוק מסוג אחר. וכמו שהוכיחו התוס' גם מהגמ' בחולין מז ע"ב, ומהגמ' בנידה יט ע"א, שצהוב נקרא ירוק סתם.
ב. העתקתי מפי' המשניות של הרב קאפח - الخضر .
ה. עצם זה שהראשונים והש"ע שינו מהלשון "כרתי" ללשון "עשבי השדה" למרות שאינם דומים ואינו כהה כל כך, מוכח מזה שהם לא ירדו לדקדק בין גווני הירוק, אלא לאפוקי מצבע הצהוב. דאל"כ מהיכי תיתי שגם עשבי השדה פסול, אולי רק ככרתי.
והעיקר כמו שכתבתי, היות והגמ' פירשה בטעם פסול הירוק מחמת שאינו בשל עדיין, א"כ מהיכי תיתי להכשיר אם הוא עדיין ירוק קצת, אי לאו הקולא של התוס' שזה עתיד להשתנות, אבל בלא"ה מה הטעם להכשירו.
בנוסף לזה, מכל דברי הפוסקים שדנו בפסול של אתרוג הירוק, כולם דנו את הירוק ככרתי מול הירוק כשעווה וכזהב, בשום מקום לא מצינו חילוק דק להבדיל בין ירוק כהה לירוק פחות כהה, והוא דבר מחודש שחידש הפרמ"ג נגד סתימת כל הפוסקים.

במשכנות יעקב מבואר להדיא הפוך, ובא לאפוקי מהפשט שהבאת מהזוהר, ומוכיח שעיקר כוונת הזוהר זה לצהוב ולא לירוק. מצו"ב.
בדברי הירושלמי כבר הלכו בה הנמושות, ולא ברירא מילתא מה כוונתם, עכ"פ לא מצינו שהפוסקים הביאו דברי הירושלמי להלכה. (ואולי לשיטת הירושלמי אין הטעם משום גמר פירא אלא משום הדר, כפי ההו"א בגמ' בבלי).

משכנות יעקב - אתרוג הירוק.PNG (124.71 KiB) נצפה 3537 פעמים

[יוצר אור]

א. הבאתי מהתוספתא רק שצהוב נקרא ירוק, ובעצם התוס' בכמה מקומות כבר הביאו זאת לראי'. והדיוק "ירקרק שבירוקין", זה לאפוקי מירוק מסוג אחר. וכמו שהוכיחו התוס' גם מהגמ' בחולין מז ע"ב, ומהגמ' בנידה יט ע"א, שצהוב נקרא ירוק סתם.
ב. העתקתי מפי' המשניות של הרב קאפח - الخضر .
ה. עצם זה שהראשונים והש"ע שינו מהלשון "כרתי" ללשון "עשבי השדה" למרות שאינם דומים ואינו כהה כל כך, מוכח מזה שהם לא ירדו לדקדק בין גווני הירוק, אלא לאפוקי מצבע הצהוב. דאל"כ מהיכי תיתי שגם עשבי השדה פסול, אולי רק ככרתי.
והעיקר כמו שכתבתי, היות והגמ' פירשה בטעם פסול הירוק מחמת שאינו בשל עדיין, א"כ מהיכי תיתי להכשיר אם הוא עדיין ירוק קצת, אי לאו הקולא של התוס' שזה עתיד להשתנות, אבל בלא"ה מה הטעם להכשירו.
בנוסף לזה, מכל דברי הפוסקים שדנו בפסול של אתרוג הירוק, כולם דנו את הירוק ככרתי מול הירוק כשעווה וכזהב, בשום מקום לא מצינו חילוק דק להבדיל בין ירוק כהה לירוק פחות כהה, והוא דבר מחודש שחידש הפרמ"ג נגד סתימת כל הפוסקים.

במשכנות יעקב מבואר להדיא הפוך, ובא לאפוקי מהפשט שהבאת מהזוהר, ומוכיח שעיקר כוונת הזוהר זה לצהוב ולא לירוק. מצו"ב.
בדברי הירושלמי כבר הלכו בה הנמושות, ולא ברירא מילתא מה כוונתם, עכ"פ לא מצינו שהפוסקים הביאו דברי הירושלמי להלכה. (ואולי לשיטת הירושלמי אין הטעם משום גמר פירא אלא משום הדר, כפי ההו"א בגמ' בבלי).

משכנות יעקב - אתרוג הירוק.PNG

א. לא הבנתי, מהו ירוק מסוג אחר?
ה. הראשונים [תורא"ש ועוד] לא שינו אלא כתבו כרתי הדומה לעשבי השדה ממש, ומא יימר לך כהותו של צבע הכרתי.

וכעת ראיתי להמטה יהודה בשו"ע שם: "הירוק שדומה לעשבי השדה וכו', דאלו ירוק הדומה לשעוה או לזהב לא פסיל דכתבו התוספות שם דאתרוג עיקרו דומה לשעוה יע"ש דף ל"א ע"ב" ומשמע כוונתו לפרש השו"ע דלא כהפרמ"ג.

ודרך אגב ברבינו פרץ הביא 'כרתי - יש מפרשים כעין שעווה וי"מ כעין וינ"ד [ירוק]', ומשמע לפירוש א' דהוא לאפוקי זהוב מדיי, אך ירוק כמה שיהא אכתי הרי כשר, דלא מצאנו לאסור, ויש לברר.

[בן אדם]

א. הבאתי מהתוספתא רק שצהוב נקרא ירוק, ובעצם התוס' בכמה מקומות כבר הביאו זאת לראי'. והדיוק "ירקרק שבירוקין", זה לאפוקי מירוק מסוג אחר. וכמו שהוכיחו התוס' גם מהגמ' בחולין מז ע"ב, ומהגמ' בנידה יט ע"א, שצהוב נקרא ירוק סתם.
ב. העתקתי מפי' המשניות של הרב קאפח - الخضر .
ה. עצם זה שהראשונים והש"ע שינו מהלשון "כרתי" ללשון "עשבי השדה" למרות שאינם דומים ואינו כהה כל כך, מוכח מזה שהם לא ירדו לדקדק בין גווני הירוק, אלא לאפוקי מצבע הצהוב. דאל"כ מהיכי תיתי שגם עשבי השדה פסול, אולי רק ככרתי.
והעיקר כמו שכתבתי, היות והגמ' פירשה בטעם פסול הירוק מחמת שאינו בשל עדיין, א"כ מהיכי תיתי להכשיר אם הוא עדיין ירוק קצת, אי לאו הקולא של התוס' שזה עתיד להשתנות, אבל בלא"ה מה הטעם להכשירו.
בנוסף לזה, מכל דברי הפוסקים שדנו בפסול של אתרוג הירוק, כולם דנו את הירוק ככרתי מול הירוק כשעווה וכזהב, בשום מקום לא מצינו חילוק דק להבדיל בין ירוק כהה לירוק פחות כהה, והוא דבר מחודש שחידש הפרמ"ג נגד סתימת כל הפוסקים.

במשכנות יעקב מבואר להדיא הפוך, ובא לאפוקי מהפשט שהבאת מהזוהר, ומוכיח שעיקר כוונת הזוהר זה לצהוב ולא לירוק. מצו"ב.
בדברי הירושלמי כבר הלכו בה הנמושות, ולא ברירא מילתא מה כוונתם, עכ"פ לא מצינו שהפוסקים הביאו דברי הירושלמי להלכה. (ואולי לשיטת הירושלמי אין הטעם משום גמר פירא אלא משום הדר, כפי ההו"א בגמ' בבלי).

משכנות יעקב - אתרוג הירוק.PNG

א. לא הבנתי, מהו ירוק מסוג אחר?
ה. הראשונים [תורא"ש ועוד] לא שינו אלא כתבו כרתי הדומה לעשבי השדה ממש, ומא יימר לך כהותו של צבע הכרתי.

וכעת ראיתי להמטה יהודה בשו"ע שם: "הירוק שדומה לעשבי השדה וכו', דאלו ירוק הדומה לשעוה או לזהב לא פסיל דכתבו התוספות שם דאתרוג עיקרו דומה לשעוה יע"ש דף ל"א ע"ב" ומשמע כוונתו לפרש השו"ע דלא כהפרמ"ג.

ודרך אגב ברבינו פרץ הביא 'כרתי - יש מפרשים כעין שעווה וי"מ כעין וינ"ד [ירוק]', ומשמע לפירוש א' דהוא לאפוקי זהוב מדיי, אך ירוק כמה שיהא אכתי הרי כשר, דלא מצאנו לאסור, ויש לברר.

א. כפי שהאריך התוס' להוכיח מכמה מקומות בש"ס שהשם ירוק מתייחס לכל הצבעים מכחול ועד צהוב, כדי להבדיל ביניהם עשו סימנים על פי דברים הדומים לכך, כגון ירוק ככרתי ועשבי השדה לעומת ירוק כשעווה וכזהב, כאשר אמרו "ירקרק שבירוקין" התכוונו לירוק הכי בהיר - שהוא צהוב, לאפוקי מירוק יותר כהה שהוא ירוק ככרתי (לא לאפוקי מירוק סתם, כי כולם בכלל ירוק).
ה. הא גופא ראיה, המציאות היא שאם תקח כרתי ותשווה אותו לעשבי השדה, הרי יש הבדל גדול ביניהם, ועשבי השדה אינו כהה כל כך כמו הכרתי, ואעפ"כ לא נחתו הראשונים לחלק ביניהם, אלא נקטו דבר הידוע, כיוון ש"כרתי" לא כל אחד בקי במראותו, נקטו "עשבי השדה", והכוונה אחת - ירוק שלנו (גרי"ן), כי גם הכרתי וגם עשבי השדה שניהם שווים בזה שהם ירוק (גרי"ן) ולא צהוב. לעומת זאת אם המשנה התכוונה לומר שדווקא ירוק כהה כמו כרתי, לא שייך לומר שעשבי השדה וכרתי שווים.

ושו"ר דברים בהירים וברורים בירחון האוצר שכתב הרב יוסף יונה להוכיח כעין דברינו.

[יוצר אור]

אכן דברים נאים כתב.
כעת ראיתי לאשכול זה
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=22412#p221617
דנו בו כנ"ל.

כאשר אמרו "ירקרק שבירוקין" התכוונו לירוק הכי בהיר - שהוא צהוב, לאפוקי מירוק יותר כהה שהוא ירוק ככרתי (לא לאפוקי מירוק סתם, כי כולם בכלל ירוק).

לסיכום: מה בין ירקרק שבירוקין, לירוקין? [לא ירוקין ככרתי!].

[בן אדם]

אכן דברים נאים כתב.
כעת ראיתי לאשכול זה
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=22412#p221617
דנו בו כנ"ל.

כאשר אמרו "ירקרק שבירוקין" התכוונו לירוק הכי בהיר - שהוא צהוב, לאפוקי מירוק יותר כהה שהוא ירוק ככרתי (לא לאפוקי מירוק סתם, כי כולם בכלל ירוק).

לסיכום: מה בין ירקרק שבירוקין, לירוקין? [לא ירוקין ככרתי!].

ירוק הוא שם כללי לכל מיני הירקות, ואפילו כחול בכלל כמ"ש התוס'.
כאשר רוצים לפרט איזה דרגה של ירקות, אזי מפרטים "ירוק ככרתי" (ירוק), "ירוק כשעווה" (צהוב), "ירוק כעשבי השדה" (ירוק), "ירוק כזהב" (צהוב), "ירקרק שבירוקין" (צהוב) וכדו'.