מצאתי דבר מחודש מאד בכתבי מרן הגרי"ז למסכת ערכין ד"ב ב' ע"ד התוס' שם שהביאו דברי הירושלמי דכל הפטור של נשים וקטנים ממצות עליה לרגל היינו דווקא מלהביא קרבן אבל מעצם הראית פנים בעזרה אינם פטורים וחל עליהם דין ראית פנים בעזרה בלא קרבן, וראיה זו נלמדת מפרשת הקהל. עכת"ד הירושלמי כפי שהובא בתוס'.
והקשה הגרי"ז האיך יתכן לחלק, ולומר שיתחייבו בחלק מהמצוה והלא ראית פנים בקרבן חדא מצוה היא, ועיי"ש שכתב דבר חדש מאד, דבאמת מצד מצות עליה לרגל נתמעטו נשים (וקטנים פטורים) ודין הירושלמי שבמצות ראית פנים בעזרה חייבים היינו חיוב מחודש שנלמד מפרשת הקהל שחייבים בראי"פ בעזרה בשלש רגלים, ע"כ דבריו, ויישב בזה קושיא אחרת ע"ד התוס' שם.
ולפו"ר הדברים מוקשים מאד, דהיכן מצינו למילף למצוה ודין חדש מילפותא שאינה אלא ללמד על פרטי וצורת קיום המצוה, ועד כמה שנתמעטו ממצוה זו, מה שייך למילף מהקהל,