פתיחת הנצי"ב לחומש בראשית
א' "בבית שני היו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמם, על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה חשדו את מי שראו שנוהג שלא בדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. וכו'. ועל זה היה צידוק הדין, שהקב"ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אע"ג שהוא לשם שמים דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.
וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים חסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם אפילו עובדי אלילים מכוערים מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה".עכ"ל
לכ' היה נראה דמעלת ישרות בהליכות עולם, היא מעלה בסיסית באישיות האדם, אולם הנצי"ב מדגיש בעיקר את חרבן הבריאה והריסת ישוב הארץ.
ב' ובשו"ת משיב דבר (א,מד) הן בשעה שהיינו בארץ הקודש וברשותנו כמעט בבית שני נעתם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל בסיבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים. וגם היסב מחמת שנאת חינם הרבה שפיכות דמים, מה שאינו מן הדין. היינו, בשעה שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר אע"ג שלא היה צדוקי כלל אלא עשה עברה, מכל מקום מחמת שנאת חינם היה שופטו לצדוקי שמורידין אותו, ומזה נתרבה שפיכות דמים בהיתר ולשם מצוה בטעות, וכו' וכל זה אינו רחוק מן הדעת להגיע ח"ו בעת הזאת גם כן, אשר על פי ראות עיני אחד ממחזיקי הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג על פי דרכו בעבודת ה' וישפטנו למינות ויתרחק ממנו, ויהיו רודפים זה את זה בדמיון כוזב ח"ו, ושיחת כל עם ה' חלילה"
האם לכל דברי הנצי"ב יש מקור בספרות חז"ל ראו להביל בספרות חיצונית?