ספר חדש על השואה: עשן הכבשן. <השואה באספקלריה של תורה>

[עקביה]

אולי מותר להגיד שאיננו יודעים?

זה הדבר הנכון היחיד שאפשר לומר.

[דורשי יחודך]

ר׳ גדלי׳ נדל אמר - אני הייתי באירופה לפני השואה, הקב"ה צודק

אולי כבודו יכול להסביר את המשפט הזה?

כוונתו היתה כפי הנראה שבליטא המצב היה נורא. כפי הנראה שהרוב היו כבר מחללי שבת.
היו עוד כמה שהיו מדברים על זה הרבה.
אבל אולי יסבירו איך זה נוגע לקהילות שלימות בפולין, ברומניה, בהונגריה, של יהודים תמימים העובדים את השי"ת במסירות נפש? הם היו צריכים ללכת לליטא ו"למחות?" מה בדיוק הם היו צריכים לעשות?
חסידות אלכסנדר נכחדה מעל פני האדמה מפני שבליטא עזבו את התורה?
הישיבות בליטא נכחדו מפני אלה שעזבו את התורה? שוב, האם מישהו בטוח שהיה להם מה לעשות בקשר לאלה שעזבו, ולא עזבו, כדברי חז"ל על הצדיקים בזמן החורבן?
כבר הזכירו למעלה איפה שהוא את המאמר של הרב גלדצלהר זצ"ל איך שמוחה בתוקף על אלה שמשמיעים "הסברים" כאלה.

[בית צדיקים]

ג. הרה"ק מאשלג אמר שהגיע עבור שלא עסקו בספר הזוה"ק.

הסבר זה מקומם בתכלית, ואם יש צורך שאסביר מדוע, אשמח לעשות זאת.
אשמת אם תבאר

[חיים שאול]

ר׳ גדלי׳ נדל אמר - אני הייתי באירופה לפני השואה, הקב"ה צודק

אולי כבודו יכול להסביר את המשפט הזה?

כוונתו היתה כפי הנראה שבליטא המצב היה נורא. כפי הנראה שהרוב היו כבר מחללי שבת.
היו עוד כמה שהיו מדברים על זה הרבה.
אבל אולי יסבירו איך זה נוגע לקהילות שלימות בפולין, ברומניה, בהונגריה, של יהודים תמימים העובדים את השי"ת במסירות נפש? הם היו צריכים ללכת לליטא ו"למחות?" מה בדיוק הם היו צריכים לעשות?
חסידות אלכסנדר נכחדה מעל פני האדמה מפני שבליטא עזבו את התורה?
הישיבות בליטא נכחדו מפני אלה שעזבו את התורה? שוב, האם מישהו בטוח שהיה להם מה לעשות בקשר לאלה שעזבו, ולא עזבו, כדברי חז"ל על הצדיקים בזמן החורבן?
כבר הזכירו למעלה איפה שהוא את המאמר של הרב גלדצלהר זצ"ל איך שמוחה בתוקף על אלה שמשמיעים "הסברים" כאלה.

אני לא הייתי באירופה אז ולכן איני יכול להסביר מה הוא התכוון.
חסר עבירות בפולין? על שנאת חינם בית המקדש נחרב, אז השואה לא יכלה לבוא על זה?

[עקביה]

ג. הרה"ק מאשלג אמר שהגיע עבור שלא עסקו בספר הזוה"ק.

הסבר זה מקומם בתכלית, ואם יש צורך שאסביר מדוע, אשמח לעשות זאת.

העניין הוא שלפי התזה הזו, יושב לו האלוקים בשמים ומחליט שכל בית ישראל צריכים לעסוק בזוהר; הוא אינו מודיע על החלטה זו לאיש, ואעפ"כ כאשר רצון זה אינו מתממש מתעורר בו זעמו והוא מביא שואה.

יש לך סכלות והוללות גדולה מזו?

[בברכה המשולשת]

viewtopic.php?f=56&t=19106&p=185644&hilit=%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA+%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%94%5C#p185137
viewtopic.php?f=56&t=6505&hilit=%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%9C%D7%A0%D7%95%D7%AA&start=80#p389652
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=30526#p319142

[דורשי יחודך]

[quote="חיים שאול"
חסר עבירות בפולין? על שנאת חינם בית המקדש נחרב, אז השואה לא יכלה לבוא על זה?[/quote]
לפי הגישה שלך כל הסוגיא לא מתחילה בכלל.
הרי תמיד יש עבירות, ומסתמא היה בהם שנאת חינם, ומסתמא גם כולם שכחו לפחות פעם אחת לברך בורא נפשות, וכולי וכולי.
אני שומע, אבל כאן מדברים לפי הצד שיש כאן דבר שצריך להבין אותו.

[לייטנר]

הבעיה בהסבר של השכלה כו' שזה לא מסביר מדוע מליוני יהודים שנשארו נאמנים להשי"ת ותורתו במסירות נפש, על אף ההשכלה, ועל אף כל הנסיונות הגדולים שעמדו להם, נכחדו.
המליונים שהיגרו לאמריקה וזרקו את התפילין לאוקיינוס, ולא נשאר זכר ליהדותם, והרבה מזה בזכות ההשכלה, פרחו ושגשגו, אבל אלה שנלחמו בהשכלה ועסקו בתורה ובמצוות נטבחו באכזריות ובמיתות משונות.
אולי מותר להגיד שאיננו יודעים?

דומני שכבר הובאה כאן האפשרות ש'בהר ציון תהיה פליטה', ומכאן אפשר להתחיל.

[צורב מתחיל]

הובאו כאן כל מיני הסברים מגדולים ישראל.
האם הם עסקו בזה כסוגי', או שהם השתמשו בזה לצורך חיזוק מסוים. (משיחות של הרב שך מאותה התקופה שדיבר כנ"ל, נראה לי שעיקר מטרתו אינה להסביר את השואה, אלא להגיד שזה יכול להיות גם פעם שניה, והמסקנה הנלמדת מכך היא לחזור בתשובה כראוי).
הזכירו על הזוהר, האדמו"ר שאמר את זה התכוין כעונש, או שאם היו לומדים זוהר זה היה מבטל את הגזירה וכדו'.

[חיים שאול]

[quote="דורשי יחודך"
לפי הגישה שלך כל הסוגיא לא מתחילה בכלל.
הרי תמיד יש עבירות, ומסתמא היה בהם שנאת חינם, ומסתמא גם כולם שכחו לפחות פעם אחת לברך בורא נפשות, וכולי וכולי.
אני שומע, אבל כאן מדברים לפי הצד שיש כאן דבר שצריך להבין אותו.[/quote]
אל תיתמם, לא ׳מסתמא היה בהם שנאת חינם׳.
על ליטא אתה מבין שכנראה היה מגיע עונש בגלל ההתחלנות, וע"ז כתבתי שבפולין היו מספיק עבירות חמורות (ע"ע ג&א וכו׳).

[דורשי יחודך]

[quote="דורשי יחודך"
לפי הגישה שלך כל הסוגיא לא מתחילה בכלל.
הרי תמיד יש עבירות, ומסתמא היה בהם שנאת חינם, ומסתמא גם כולם שכחו לפחות פעם אחת לברך בורא נפשות, וכולי וכולי.
אני שומע, אבל כאן מדברים לפי הצד שיש כאן דבר שצריך להבין אותו.

אל תיתמם, לא ׳מסתמא היה בהם שנאת חינם׳.
על ליטא אתה מבין שכנראה היה מגיע עונש בגלל ההתחלנות, וע"ז כתבתי שבפולין היו מספיק עבירות חמורות (ע"ע ג&א וכו׳).[/quote]

א. לא, לא כתבתי שעל ליטא אני מבין שכנראה היה עונש, כתבתי לשיטתם של אלה שבטוחים כ"כ בזה.

ב. אני לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר, וכנראה יש שגיאת כתיב בסוף הדברים.

ג. בשבילי הדבר מעורר חלחלה שאדם בן דורינו יושב ומסביר שבדורות הקודמים היו כל מיני עבירות חמורות וזה מה שגרם להשמדת קהילות קדושות של מליוני יהודים קדושים וטהורים, כמדומה שאף פעם לא נתקלתי במחזה כזה עד היום. (כמובן אני לא מדבר על מה שנתגלה על ידי חז"ל או שנאמר על ידי הראשונים וכדומה.)

[לבי במערב]

אפרש את שרמז: גור־אלכסנדר.

וכמובן, ג"א הק' מצטרף למחאה על זלזול כבוד רבבות קדושים וטהורים שנעקד"ה.
ומי יאמר זכיתי נפשי, שבכחו לבוא ולפשפש בעוונות אבותינו?!

[חיים שאול]

א. לא אני זה שהסברתי, הדגשתי בתחילה שאני לא יודע למה הגרג"נ התכוון, אבל ניתן לשער.
ב. המיליונים היו חלקם הגדול חילונים (אינני יודע את האחוזים), ואחרי שנגזרה גזירה שוב אין מבדיל בין צדיק לרשע ובעוון דורם נתפסו וכו׳.

[סגי נהור]

אין האוזניים מסוגלות לשמוע הסברים, טעמים וצידוקים לשואה. מי מהכותבים שאינו חש כך, לפענ"ד מעיד על עצמו שאינו תופס את המשמעות של מה שאירע שם (אולי זה לימוד זכות).

[חיים שאול]

ניצולי השואה שאמרו טעמים כנראה לא תפסו מה עבר עליהם

[ישראליק]

ניצולי השואה שאמרו טעמים כנראה לא תפסו מה עבר עליהם

מי מהניצולי שואה אמרו טעמים על השואה?

[חיים שאול]

אני מכיר

[ישראליק]

אני מכיר

לפום ריהטא לא נמצאים רבנים ניצולי שואה שאמרו טעמים על השואה... אם יש לכבודו סוד, אדרבה, תגלהו

[חיים שאול]

תתחיל שוב מתחילת האשכול

[שש ושמח]

אין האוזניים מסוגלות לשמוע הסברים, טעמים וצידוקים לשואה. מי מהכותבים שאינו חש כך, לפענ"ד מעיד על עצמו שאינו תופס את המשמעות של מה שאירע שם (אולי זה לימוד זכות).

השואה אינה האסון החמור ביותר שעבר עלינו, גדולים ממנו ב' החורבנות, ועליהם נאמרו הרבה הסברים, טעמים וצידוקים.
אם הייתי ... הייתי כותב שמי שאינו חש כך מעיד על עצמו שלא קרא את פרשיות התוכחה שבתורה, ואינו תופס חומרת דין שמים. אבל להבנתי המקום אינו מיועד לחלוקת ציונים למי שחושב אחרת ממני ומרבותי

[ישראליק]

יש מההסטורניים שסוברים שבהשואה היו דברים שלא היו אצל השני חורבנות, ואכמ"ל

[לייטנר]

אני מכיר

לפום ריהטא לא נמצאים רבנים ניצולי שואה שאמרו טעמים על השואה... אם יש לכבודו סוד, אדרבה, תגלהו

אחד מגדולי הדור (ניצול שואה) נתן טעם כללי לשואה (עם סייגים ונטייה קלה גם לטעם אחר), אלא שהגם שאזכרתי את הטעם באשכול זה שלוש פעמים, פחות דנים בו. והחכם יבין מדוע.

[גיזונטע קאפ]

ר׳ גדלי׳ נדל אמר - אני הייתי באירופה לפני השואה, הקב"ה צודק

אולי כבודו יכול להסביר את המשפט הזה?

כוונתו היתה כפי הנראה שבליטא המצב היה נורא. כפי הנראה שהרוב היו כבר מחללי שבת.
היו עוד כמה שהיו מדברים על זה הרבה.
אבל אולי יסבירו איך זה נוגע לקהילות שלימות בפולין, ברומניה, בהונגריה, של יהודים תמימים העובדים את השי"ת במסירות נפש? הם היו צריכים ללכת לליטא ו"למחות?" מה בדיוק הם היו צריכים לעשות?

המצב בליטא היה כמו בפולין רומניה הונגריה, נושא זה נטחן כבר כמה פעמים עד דק בפורומים כאן
רג"נ פשוט דיבר על איפה שהוא היה ולא בא לאפוקי שאר מקומות, אגב רג"נ עלה לארץ בגיל 14

[עקביה]

דבריי אלה מתייחסים אל שיטת הרב שך (שהזכיר ר' קו ירוק בעמ' הקודם של אשכול זה) וגם אל דברי ר' שש ושמח לעיל בעמ' זה.

הדימוי של אלוקים, העולה בראשי למקרא דברים אלה, הוא של אדם, נניח מלמד בחיידר, שיש לו מידה רבה של סבלנות, אבל עד גבול מסוים. כשאחדים מילדי הכתה מפריעים לו הוא לכל היותר מסמן להם בנחת לחדול, אבל בדר"כ הוא מתעלם.
לאחר שעות או ימים של הפרעות, נגמר לו.
אז הוא תופס נבוט (אלה) ומתחיל להשתולל. מנופף בו בפראות ללא אבחנה, ומנחית אותו על כל מי שנמצא בהישג יד. לא משנה אם הייתה ידו בהפרעות או לא, או שהוא בכלל נקלע לכתה זו בטעות. השתוללות זו אורכת זמן רב, עד שהוא נרגע.

מובן שאי אפשר לקרוא למה שהתחולל שם "עונש".

חלק מהמפריעים בכלל לא היו בכתה באותו זמן, וחלקם הצליחו להתחמק מתגרת ידו של המלמד, ורבים אחרים, שידם לא הייתה במעל כלל ועיקר, נפגעו אנושות.

מה שהיה שם לא היה אלא פריקת עצבים ושחרור תסכולים, שהצטברו בכמות רבה מדי בקרבו של המלמד.

מי שנחמד לו להעתיק את המודל הזה, בערך, אל היחס בין הקב"ה ועמו הנבחר, שיהיה לו לבריאות.

בעיני זה רע מאד. ואפרש מדוע לדעתי לא יתכן לומר כדבר הזה על הקב"ה;

אפתח בדברי הרמב"ם (הל' שבת ב ג) שאני לוקח לכאן בהשאלה: שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים וחסד ושלום בעולם.
הרמב"ם מדבר על מצוות התורה, אבל חושבני שפשוט שיש לייחס דברים אלה לכל הנהגת ה' בעולם. גם להנהגת ה'משפט', כלומר הדין והעונש.

מצאנו בתורה שתי פרשות של קללות, המבטיחות עונשים כבדים לעוברי רצונו, או יותר נכון לעם כולו אם יעברו על רצונו - בחוקותי וכי-תבוא.
אבל מדברי התורה ברור שלא מדובר בסתם עונש, אלא בתגובה שתכליתה לגרום לישראל לשוב אל ה'.

זה לשון התורה בפרשת בחוקותי, לאחר הקללות:
ויקרא פרק כו
(מ) וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם בְּמַעֲלָם אֲשֶׁר מָעֲלוּ בִי וְאַף אֲשֶׁר הָלְכוּ עִמִּי בְּקֶרִי:
(מא) אַף אֲנִי אֵלֵךְ עִמָּם בְּקֶרִי וְהֵבֵאתִי אֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם הֶעָרֵל וְאָז יִרְצוּ אֶת עֲוֹנָם:

התורה אומרת שכך יהיה, וזו כמובן תכלית העונש.

ולגבי הקללות שבפרשת כי-תבוא, נאמר בפרשת ניצבים:
דברים פרק ל
(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:
(ב) וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ג) וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

ובמילים פשוטות אפשר להביא כסיכום לכל הפרשות האלה את דברי התורה בפרשת עקב:
דברים פרק ח, ה
וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ:

ומסתבר שאמנם לבנים המוכים היה ידוע על מה הם מוכים. בבית ראשון הרי עמדו נביאים רבים להוכיח את ישראל על רוב עוונותיהם, וגם בבית שני, לאחר שפסקה נבואה מישראל, הייתה רוח הקודש. היו התראות מראש על מה שעומד לקרות, והיו חכמים שידעו על מה זה קורה.


אבל מה קורה כשאין כלום. לא נבואה ולא רוח הקודש, ובפרט בזמן מאוחר כ"כ כמו ימי השואה? האם ניתן למצוא משהו מכל הנ"ל כאשר אנו מתבוננים בשואה?

האם ניתן לומר שהשואה באה כתגובה משמים להשכלה ולחילון שהחלו שנים רבות קודם לכן?

זה מזכיר לי את דבריו של בעל 'סדר היום' בביאורו על משנת 'בן חמש שנים':
ובאלו הה' שנים אין לצער לתינוק בשום דרך כי אין לו שכל כלל. וכל מה שיקח מצדו ומתבונתו יקח, אבל אין להכותו כלל על שום דבר וענין, והמכה בו חוטא.

באיזה אופן ניתן להבין את השואה כתגובה להשכלה ולחילון? -

אם כעונש, זה מאד לא מסתבר, שכן מעטים מאד מבין המשכילים והחילונים במאתיים השנים שקדמו לשואה היו בין הסובלים. ומאידך, אלפים ורבבות יריאים ושלימים סבלו כהוגן.

אם כתגובה שתכליתה שמירת הברית בין הקב"ה לעם ישראל, עלינו לשאול מי היה זקוק לתגובה זו ובאיזה אופן היא השפיעה.

החילונים; הם כמו התינוק בחמשת שנותיו הראשונות עליו מדבר בעל 'סדר היום'. לא שמעתי על חילוני שהבין כך את השואה ו/או שנתעורר לחזור בתשובה בעקבותיה.
לא החילוני הפרטי ולא הכלל החילוני.

שומרי התורה; הם אינם זקוקים לזה, וזה לא מגיע להם.

מה נשאר? פריקת עצבים ושחרור תסכולים, שהצטברו בכמות רבה מדי אצל הקב"ה במאתיים שנים של השכלה וחילון.

מי שרעיון זה מקובל עליו, לחיי. לענ"ד ברור ומוכח שקודשא בריך הוא אינו עובד כך, וחלילה מלייחס לו הנהגה כזו.

ומה כן אפשר לומר על השואה?

לגבי הצער הנורא שבא על מליוני אחב"י, איני יודע מה לומר, אבל רק אעיר שלענ"ד איננו צריכים להיות חכמים וצדיקים גדולים יותר מקדמונינו ביחסם אל מסעי הצלב (viewtopic.php?f=7&t=53072), שלא תלו את הצרות בעוונם של הסובלים.

ולגבי התכלית של השואה, יש לי אי אילו הרהורי דברים. אולי אכתבם בפעם אחרת.

[חיים שאול]

על סדום אברהם לא ביקש אולי יש צדיק א׳ ואיך אפשר להורגו סתם, יש דבר כזה

[עקביה]

הוא לא ביקש על הצדיקים, אלא על המקום כולו בזכות הצדיקים.

[חיים שאול]

אברהם טען שא"א להרוג צדיק עם רשע

[עקביה]

נכון.

[פלוני אלמוני]

לכל המגיבים: נא ללמוד את הספר הנידון של האשכול 'עשן הכבשן', והרבה תגובות נידונים שם, במשנתו של הגאון החסיד ר' אביגדור מילר ז"ל.

[גיזונטע קאפ]

דבריי אלה מתייחסים אל שיטת הרב שך (שהזכיר ר' קו ירוק בעמ' הקודם של אשכול זה) וגם אל דברי ר' שש ושמח לעיל בעמ' זה.

הדימוי של אלוקים, העולה בראשי למקרא דברים אלה, הוא של אדם, נניח מלמד בחיידר, שיש לו מידה רבה של סבלנות, אבל עד גבול מסוים. כשאחדים מילדי הכתה מפריעים לו הוא לכל היותר מסמן להם בנחת לחדול, אבל בדר"כ הוא מתעלם.
לאחר שעות או ימים של הפרעות, נגמר לו.
אז הוא תופס נבוט (אלה) ומתחיל להשתולל. מנופף בו בפראות ללא אבחנה, ומנחית אותו על כל מי שנמצא בהישג יד. לא משנה אם הייתה ידו בהפרעות או לא, או שהוא בכלל נקלע לכתה זו בטעות. השתוללות זו אורכת זמן רב, עד שהוא נרגע.

מובן שאי אפשר לקרוא למה שהתחולל שם "עונש".

חלק מהמפריעים בכלל לא היו בכתה באותו זמן, וחלקם הצליחו להתחמק מתגרת ידו של המלמד, ורבים אחרים, שידם לא הייתה במעל כלל ועיקר, נפגעו אנושות.

מה שהיה שם לא היה אלא פריקת עצבים ושחרור תסכולים, שהצטברו בכמות רבה מדי בקרבו של המלמד.

מי שנחמד לו להעתיק את המודל הזה, בערך, אל היחס בין הקב"ה ועמו הנבחר, שיהיה לו לבריאות.

בעיני זה רע מאד.

הגר"א כותב שמה שכתוב שכיון שנתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, אין זה נאמר על צדיק גמור, דהיינו שאין מישהו שנענש בלא שמגיע לו, אלא מאי שבזמן רגיל יש מידה של ארך אפיים, או רחמים, אבל בזמן של דין נתפסים על עבירות, שבזמן רגיל היו זוכים לרחמים או לארך אפיים, וזה ענין מה שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, דהיינו שבמצב רגיל אין מדקדקים על האדם כ"כ, אבל בשעת הסכנה הוא צריך זכויות להינצל, ואז השטן מקטרג יותר שלא ינצל.

[עקביה]

לכל המגיבים: נא ללמוד את הספר הנידון של האשכול 'עשן הכבשן', והרבה תגובות נידונים שם, במשנתו של הגאון החסיד ר' אביגדור מילר ז"ל.

הוא ניתן להשגה בארץ?

[עקביה]

הגר"א כותב שמה שכתוב שכיון שנתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, אין זה נאמר על צדיק גמור, דהיינו שאין מישהו שנענש בלא שמגיע לו, אלא מאי שבזמן רגיל יש מידה של ארך אפיים, או רחמים, אבל בזמן של דין נתפסים על עבירות, שבזמן רגיל היו זוכים לרחמים או לארך אפיים, וזה ענין מה שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, דהיינו שבמצב רגיל אין מדקדקים על האדם כ"כ, אבל בשעת הסכנה הוא צריך זכויות להינצל, ואז השטן מקטרג יותר שלא ינצל.

מילא במקרה של מבול או מהפכת סדום, אפשר להבין שהמשחית עושה פעולה אחת וכולם נכללים בה על כרחם.

בשואה זה בפירוש לא היה כך. הלא רבים היו בתוך הסכנה וניצלו.

האם עלינו להבין שהניצולים היו צדיקים גמורים, ואילו ר' אלחנן וסרמן ועוד רשימה ארוכה לאין שיעור של צדיקים וחסידים שנרצחו ע"י הארורים, לא היו צדיקים גמורים?

[גיזונטע קאפ]

הגר"א כותב שמה שכתוב שכיון שנתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע, אין זה נאמר על צדיק גמור, דהיינו שאין מישהו שנענש בלא שמגיע לו, אלא מאי שבזמן רגיל יש מידה של ארך אפיים, או רחמים, אבל בזמן של דין נתפסים על עבירות, שבזמן רגיל היו זוכים לרחמים או לארך אפיים, וזה ענין מה שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, דהיינו שבמצב רגיל אין מדקדקים על האדם כ"כ, אבל בשעת הסכנה הוא צריך זכויות להינצל, ואז השטן מקטרג יותר שלא ינצל.

מילא במקרה של מבול או מהפכת סדום, אפשר להבין שהמשחית עושה פעולה אחת וכולם נכללים בה על כרחם.

בשואה זה בפירוש לא היה כך. הלא רבים היו בתוך הסכנה וניצלו.

האם עלינו להבין שהניצולים היו צדיקים גמורים, ואילו ר' אלחנן וסרמן ועוד רשימה ארוכה לאין שיעור של צדיקים וחסידים שנרצחו ע"י הארורים, לא היו צדיקים גמורים?

אין הכוונה שהקב"ה שולח משחית אחד ולא יכול להוציא יחידים כמו שכתבת,
אלא שיש זמנים שמידת הדין שולטת בעולם, בזמן זה הנהגת הקב"ה היא באופן של דינים, ולא של רחמים, ואז נספים גם כאלו שבמהלך של רחמים לא היו נספים, כי מידת הדין מתוחה, זה גם הפשט על מה שבעידנא דריחתא נענשים גם על אי לבישת ד' כנפות, אבל מי שצדיק גמור לא יינזק -מעצם זה שמידת הדין מתוחה- כיון שגם בדינים לא מגיע לו מיתה. יתכן שימות מסיבות אחרות אבל לא בגלל שנתנה רשות למשחית.
ובנוגע לשואה, ר' מוטל פרגמנסקי אמר שזו הייתה גזירת כליה על כולם, ומי שניצל הייתה עליו שמירה מיוחדת.
זה לא אומר שמי שניצל היה יותר צדיק ממי שלא, אלא שלקב"ה יש חשבונות עד בלי סוף, שאי אפשר לילוד אשה להבינם ולהשיגם כמ"ש הרמח"ל בכמה מקומות, יש כאלו שהיה להם תפקיד, למשל אפשר לנחש שיהודי כמו הרב מפונביז ניצל בכדי לקומם את עולם התורה, הקב"ה רצה משום מה שגור תראה כמו שהיא היום, אז הוא הציל את האמרי אמת, רצה שאלכסנדר תוכחד אז האדמו"ר שלהם נעקד עקה"ש, אבל אלו ניחושים, הקב"ה מסבב את עולמו בסיבות רבות, והיו לו חשבונות לכל מי שניצל למה ניצל.

[עקביה]

אין הכוונה שהקב"ה שולח משחית אחד ולא יכול להוציא יחידים כמו שכתבת,
אלא שיש זמנים שמידת הדין שולטת בעולם, בזמן זה הנהגת הקב"ה היא באופן של דינים, ולא של רחמים, ואז נספים גם כאלו שבמהלך של רחמים לא היו נספים, כי מידת הדין מתוחה, זה גם הפשט על מה שבעידנא דריחתא נענשים גם על אי לבישת ד' כנפות, אבל מי שצדיק גמור לא יינזק -מעצם זה שמידת הדין מתוחה- כיון שגם בדינים לא מגיע לו מיתה. יתכן שימות מסיבות אחרות אבל לא בגלל שנתנה רשות למשחית.
ובנוגע לשואה, ר' מוטל פרגמנסקי אמר שזו הייתה גזירת כליה על כולם, ומי שניצל הייתה עליו שמירה מיוחדת.
זה לא אומר שמי שניצל היה יותר צדיק ממי שלא, אלא שלקב"ה יש חשבונות עד בלי סוף, שאי אפשר לילוד אשה להבינם ולהשיגם כמ"ש הרמח"ל בכמה מקומות, יש כאלו שהיה להם תפקיד, למשל אפשר לנחש שיהודי כמו הרב מפונביז ניצל בכדי לקומם את עולם התורה, הקב"ה רצה משום מה שגור תראה כמו שהיא היום, אז הוא הציל את האמרי אמת, רצה שאלכסנדר תוכחד אז האדמו"ר שלהם נעקד עקה"ש, אבל אלו ניחושים, הקב"ה מסבב את עולמו בסיבות רבות, והיו לו חשבונות לכל מי שניצל למה ניצל.

אני לא מבין מה טעם להוציא ספר סניגוריה על הקב"ה (עשן הכבשן) כאשר בסופו של דבר אנו נאלצים לחזור ולהשתמש בציטוטים ובמשפטים שאין אנו מבינים, לא את פשרם ולא את טעמם, כגון "מידת הדין שולטת", "מידת הדין מתוחה", "לקב"ה יש חשבונות עד בלי סוף, שאי אפשר לילוד אשה להבינם ולהשיגם".
הרי את זה ידענו כבר קודם, ובמה החכמנו כעת?

אם בעל הדין הזקוק לסניגוריה (קרי הקב"ה, עכ"פ לדעת מו"ל הספר) משתמש להגנתו בטענות שהסנגור אינו מבין ואפילו לא מתיימר להבין - שתיקתו של הסניגור יפה מדיבורו.

[עקביה]

בשנת תשע"ט הוציא הרב יעקב מדן ספר על ספר איוב, ושם בעמ' 272 הוא מזכיר את דברי הרב שך הנזכרים לעיל (שנאמרו בשנת תשנ"א ועוררו סערה).

הוא כותב שהטענה העיקרית נגד דברי הרב שך הייתה על אנשים רבים, יראי שמים וצדיקים ועל ילדים רכים שלא טעמו עם חטא, שנרצחו באכזריות בשנות ההשמדה.

אבל, אומר הרב מדן, אלה שטענו נגד דברי הרב שך לא הבינו שמלבד תורת הגמול ליחידים ישנה תורת הגמול לכלל ישראל, כלומר התייחסות לכלל ישראל כאל ישות אחת, שכאשר היא סורחת היא גם נענשת, ולפי התייחסות זו אין משמעות לפרטים. דהיינו האנשים המקבלים בפועל את העונש אינם בהכרח האנשים שחטאו. העם חטא והעם נענש.

(בהערה הוא כותב שהוא מתקשה להסכים עם דברי הרב שך, אבל אינו כותב את הטעם לכך).

[איש גלילי]

ג. הרה"ק מאשלג אמר שהגיע עבור שלא עסקו בספר הזוה"ק.

אינני יודע אם אכן אמר כך. אני יודע שבעת הצהרת בלפור אמר שהשי"ת נתן לעם ישראל עשרים שנה לעלות לארץ ישראל, ואם לא וכו'.

[בית צדיקים]

ג. הרה"ק מאשלג אמר שהגיע עבור שלא עסקו בספר הזוה"ק.

אינני יודע אם אכן אמר כך. אני יודע שבעת הצהרת בלפור אמר שהשי"ת נתן לעם ישראל עשרים שנה לעלות לארץ ישראל, ואם לא וכו'.

שמעתי מנכדו הרה"צ ר' שמחה אדמור מאשלג בשד"ל בני ברק שליטא

[עקביה]

קיבלתי סריקה של מאמר י"ח בספר 'עשן הכבשן' (עמ' קח-קיא).

כותרת המאמר היא 'הצלת הנשמות'.

שם כותב המחבר שמותם של יהודים רבים הוא הצלתם מהידרדרות שהיתה הולכת ונמשכת, שכן הם היו על מסלול שמוביל להתבוללות (והוא הולך ומספר על מצבם הרוחני העגום).
יסוד זה, של מוות בטרם עת כהצלה מהידרדרות רוחנית בעתיד, יוצא מפורש מפרשת בן סורר ומורה, שבי"ד הורגים אותו על עוונות קלים כדי למנוע ממנו להפוך לרשע בעתיד.
לפי ההשקפה היהודית העולם הזה הוא עולם חולף, סוף האדם למיתה ושם יזכה לחיי נצח, על כן התבוללות חמורה מהשמדה, כפי שאמרו חז"ל 'גדול המחטיאו יותר מן ההורגו'. המוות הציל את המתבוללים ואת העומדים להתבולל מאבדון רוחני. לו חלילה הייתה נמשכת תנועת ההתבוללות, עלול היה העם היהודי להיעלם ממפת העולם.
היטלר נשלח מחמת חסד ה', (ההדגשה במקור) משום שהתבוללות ונישואי תערובת גרועים ממוות, שהרי גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. יהודי גרמניה ושאר יהודים בארצות פזוריהם לא שמעו לקול התורה והגרמנים נשלחו להצילם קודם שיטמעו בין אומות העולם.
עקב ההידרדרות הקיצונית של היהודים היה הגיהנום ההטלריסטי החסד הכי גדול שניתן היה לקבל מאת ה'.
הן אמת שרבים מן הסובלים נכשלו בהבנת הדבר ובקבלת תועלת מאסונם, אבל התועלת ממה שאירע להם מגיעה בכל מקרה.

עד כאן תמצית קצרה של חלק מהמאמר.


אני לא יודע אם לצחוק או לבכות.

נניח בצד את הטענה הקבועה (והצודקת לענ"ד) ממותם של רבבות אלפי יראים ושלימים, או של ילדים ותינוקות, שההסבר הנ"ל אינו תקף עבורם, ונתמקד באלה שע"פ הבנת מחבר הספר יש בו (בהסבר הנ"ל) כדי להסביר את סבלם ומותם.

כיצד ידו של יהודי מאמין מסוגלת לכתוב את המשפט הנורא הזה:

עקב ההידרדרות הקיצונית של היהודים היה הגיהנום ההטלריסטי החסד הכי גדול שניתן היה לקבל מאת ה'.

הרי הוא מקטין באופן מזעזע את יכולת ה' והופך את הקב"ה למן מסכן שפועל תחת אילוצים הנכפים עליו.

וכי קצרה יד ה' מהושיע באופן הומני יותר?

רק אזכיר שהציונות, עם כל הבעייתיות שבה, הייתה תריס לא רע בכלל כנגד ההתבוללות. האם הקב"ה אינו מוכשר לפחות כמו הרצל וחבריו, ולא היה בידו לחולל תנועה חזקה בעם בכיוון השיבה אל המקורות?

הגישה של הכותב דומה בעיניי לאופן החשיבה של אזרח רוסי טוב תחת משטר סטאלין ימ"ש, הרואה חובה לעצמו שלא להרהר אחר הזוועות הנעשות ע"י השלטון, אלא להצדיק אותם בלבו כצעד הנכון והמתבקש.

על מה אם לא על חנפנות בזויה זו כלפי הקב"ה נאמר (איוב יג טז) "כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא"?

[לבי במערב]

בנדון האשכול ראיתי בנו"ט לציין את המבואר בארוכה ב'לקוטי שיחות' חכ"א ע' 397 ואילך, יעו"ש.

[עקביה]

רק לאחרונה נתוודעתי לכך שבקינות הישנות לת"ב, בהוצאת 'פרידמן לוין אפשטיין' - אלה שעל כריכתם יש ציור של ירמיהו מבכה את החורבן ורחל אמנו פורשת ידיה - יש קינות לשואה וכן כו"כ סיפורים מתוך הספרים 'מן המצר' ו'עין דמעה', ובת"ב האחרון קראתי אותם.

יש שם סיפורים מחרידים, נוראים ואיומים. כשקראתי אותם עלתה בי עוד תובנה לגבי המאמר מספר 'משנת פיקוח נפש' המובא כאן (viewtopic.php?f=51&t=53092&start=80#p85400) והיא, שבמקרים רבים לאין מספר לא היה לאומללים יישוב הדעת כדי לחשוב שהם למעשה שמחים ומאושרים לעשות רצון קונם ולעמוד במצב הנואש בו הם עומדים, כפי שמטיף בעל המאמר הנ"ל.

כל הסיפורים על צדיקים שקיבלו את גורלם בשמחה, כמו ר' דניאל מובשוביץ, וכמו שמסופר במאמר על ר' אהרן מבעלז, מתייחסים למקרים בהם לא נמנע מאותם צדיקים יישוב הדעת. הם יכלו לחשוב ולהתבונן ולגבש מסקנות.
מי שיקרא את הסיפורים שבסוף הקינות הנ"ל יראה דוגמה [מתוך אין סוף אחרות] למצבים בהם לא ניתן בכלל לחשוב.

נ.ב. שמעתי שסופר השואה פרימו לוי מספר שהרעב כל כך הציק וכ"כ תפס את כל החושים, עד כדי שהוא לא היה יכול לפנות מחשבה כדי להתאבל על קרוביו שנספו. פעם אחת במקרה חילקו להם קצת יותר אוכל, והוא היה פחות רעב. באותו לילה הוא חשב על קרוביו והתאבל עליהם.