נטילת ידים בשקית ניילון

[איש_ספר]

שו"ע סי' קנט:

סעיף ג
כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי, הלכך מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת אין נוטלים ממנה, ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלים ממנה.

סעיף ד
חמת וכפישה שהם מיני נאדות של עור שתקנן ועשה להם בית מושב נוטלים מהם*.

סעיף ה
כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה חשוב שפיר כלי.

משנה ברורה לסעיף ד
*ר"ל שתקנן במה שעשה וכו' והקשה הט"ז הלא נודות עור עשויין לקבל משקין ותחלת עשייתן כך הוא ודמי לכלי שתחלת תיקונו כך שבס"ה ולמה צריך תיקון ותירץ דאינו חשיב בית קבול שלהן בלא תיקון מושב שכשאין בהם מים אין בהם חלל אלא מונח זה על זה:

לפי"ז אסור ליטול בשקית חלב למשל, אפי' אם היא מחזיקה רביעית בלא סמיכה, כיון שאין לה חלל אלא כששמים בתוכה משהו.

ואני הק' תמה על קושית הט"ז.
הלא החילוק בין סעיף ד' לה' פשוט מאד.

הכלי שבסעיף ה, הוא כעין מזרק שיש לו כן-בסיס. כמו כוסית שיש לה בסיס וכל כיו"ב. הרי שזה כלי שעומד בסמיכה אלא שהסמיכה אינה חלק מהכלי. ובכה"ג מועיל באופן שתחילת יצירתו בכך. אבל נאד, אין לו בסיס משלו, וכל כה"ג לא מועיל שתחילת תיקונו לכך.
ודו"ק בלשון מרן:

סעיף ה
כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה חשוב שפיר כלי.

מאי משמע אין משתמשין בו אלא ע"י סמיכה?

לכאורה היינו כמו שכתבתי. שיש לו סמיכה, ולא משתמשים בו בלא סמיכה (בניגוד לנאד למשל) אלא שהסמיכה חיצונית וכנ"ל.

אם קושית הטו"ז לא קשה, אין מקור אחר לאסור נטילה בשקית ניילון (ובלבד שהיא עשויה לקבלת משקין)

מה דעתכם?

[ביקורת תהיה]

הלא החילוק בין סעיף ד' לה' פשוט מאד.

הלוא הרא"ש בפרק כל הבשר למד טיטרוס משולי הקרפיות, שאע"פ שאין מחזיק כלום, מאחר שעשוי לקבלה בענין זה, וזה תשמישו ועיקר קבלתו, נקרא כלי. ונראין דברים מק"ו שנאד נקרא כלי.

[איש_ספר]

קשה לעשות ק"ו כשהסברות לא ברורות. לו"ד הרא"ש, לא היינו מעלים בדעתינו ללמוד מכלי שאין לו סמוכות משלו, לכלי שאין לו קיבול.
וזה לך האות, שהאחרונים, הו"ד במ"ב על אתר, סייגו והגבילו את העולה מד' הרא"ש, שהיינו דוקא בנקבים קטנים ולא בנקבים גדולים. הנה כי כן "כלי שתחילת תיקונו כך", שיש בו נקבים גדולים ואעפ"כ לא הכשירוהו. לאמור, סברת "תחילת תיקונו" אינה ראויה שתרחם על כל כלי באשר הוא.

====
ואיך אתה מסביר לעצמך את לשון מרן (שהיא לשון הטור) הנז"ל "ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה"?

[ביקורת תהיה]

א. הסברות אינן ברורות.
ב. האחרונים סייגו את העולה מד' הרא"ש, שהיינו דוקא בנקבים קטנים ולא בנקבים גדולים.
ג. איך אתה מסביר את לשון מרן "ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה"?

א. גדרן של דברים ברורה, וכפי שנוסחה על ידי הרמב"ם בפירוש המשנה (כלים פ"ד מ"ג):

אע"פ שא"א להן שישבו על הארץ ויחזיק מה שישימו בו, אבל ישפוך מהן, הנה הן מקבלין טומאה, שעל דעת כן נעשו כל הכלים עצמן בעת עשייתן שלא יקבלו לעולם משקה אם לא יהיו לו סומכים. והתנאי אשר התנינו שברי כלי חרס בפרק השני שיהיו יושבין שלא מסומכים, אמנם הוא בכלים שנעשו בעת עשייתן להיות יושבין שלא מסומכין, הנה יצטרך שיהיו שבריהן כן, ואז יקבלו טומאה.

ב. אנן בשיטת מרן עסיקינן, דלא שני ליה בין נקבים גדולים לקטנים.
ג. לאפוקי אם משמש שימוש נוסף שלא על ידי סמיכה, כגון מגופה של חבית דסעיף ג.

[איש_ספר]

א. כתבתי שהסברות לא ברורות, עד היכן משתמשים בסברת "תחילת תיקונו". ואין ברמב"ם שום דבר נוסף שמבהיר את העניין. ואדרבה שיטת הרמב"ם רק מסבכת את העניין שכן לדעתו כלי עם נקבים גדולים מתחילת תיקונו, אע"פ שהוא מק"ט, אין נוטלין ממנו. משום שלענין נט"י צריך כלי חשוב. כמש"כ אחרונים, הו"ד בבה"ל שם ד"ה מלא.

ב. צדקת, ונפלה הדוגמא. אבל עדיין הטענה יכולה להאמר, שיש חילוק גדול בין כלי שיש לו שני חלקים לדבר שאין לו חלק של סמיכה משלו.

ג. לענ"ד פירוש מוזר.

[מה שנכון נכון]

ואיך אתה מסביר לעצמך את לשון מרן (שהיא לשון הטור) הנז"ל "ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה"?

ג"א הבנתי כדברי הרב בקור"ת שבא לאפוקי כשדרך שימושו הרגילה היא בדברים שאי"צ בשבילם סמיכה.
ול' הטור בנויה על ל' הרא"ש:
כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה (טור) - מאחר שעשוי לקבלה בענין זה (רא"ש).
ואין משתמשין בו אלא ע"י סמיכה (טור) - וזה תשמישו ועיקר קבלתו (רא"ש).

[ביקורת תהיה]

ב. עדיין הטענה יכולה להאמר, שיש חילוק גדול בין כלי שיש לו שני חלקים לדבר שאין לו חלק של סמיכה משלו.
ג. לענ"ד פירוש מוזר.

ב. לא כן משמע מלשון הרמב"ם בפרק שמונה עשר מכלים הלכה יב: שׁוּלֵי הַקַּרְפָּיוֹת וְהַכּוֹסוֹת - הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה; שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן, שֶׁיִּהְיוּ שׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין בִּסְמִיכָה אוֹ בַּאֲחִיזָה.
ג. אכן מנוסח שו"ע הרב משמע דלא כוותי, שזה לשונו: כְּלִי שֶׁמִּתְּחִלָּתוֹ תִּקְּנוּהוּ כָּךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא סְמִיכָה, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי סְמִיכָה – אֵינוֹ בָּטֵל מִתּוֹרַת כְּלִי מִפְּנֵי זֶה.