כניעה לאויב כסיבה להצלה

[עושה חדשות]

בסוף ימי בית שני כידוע סברו חז"ל שצריך להיכנע לאויב הרומאי ועי"ז יופחת חומר הדין של ישראל. וצריך להבין אם הכוונה מצד השתדלות טבעית להינצל מנקמת האויב אחרי שסרה השגחת השי"ת להצילם, או שיש בזה ענין בעצם.

והנה כזה מצינו גם בחורבן בית ראשון, כאשר ירמיה אומר לצדקיה מלך יהודה "הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ: לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֶל הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל: וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם".

ועוד אמר לו "אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ: וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם".

ובפירוש רש"י הנדפס בדברי הימים מבואר שזה עצמו היה חטא, מה שלא נכנע למלך בבל. "מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי ה' כמפורש (בירמיה ל"ח) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגומר עד דואג אני את היהודים וגומר וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדבר נביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנאצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, מפי ר' אליעזר ב"ר משלם זצ"ל".

אמנם במלכים ב פכ"ד כתיב "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים. כִּי עַל אַף יְיָ הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל", ופירש"י ורד"ק שם דנתן הקב"ה בלבו שימרוד במלך בבל כדי שימצא מלך בבל טענה להחריב הכל.

ושוב ממילא יל"ע האם הכניעה עצמה היתה זכות להינצל והמרידה באויב היתה חטא, או שכל זה היה רק בגדר השתדלות טבעית.

ויש בזה מהלך מחודש של הפרשת דרכים, וז"ל בתוך דבריו - "אך עם מה שכתבנו לעיל בשם הרשב"א, דבעודם בארץ אין להם טענת אונס, אפשר ליישב באופן אחר, שחטא זה שלא שמע לירמיהו היה סיבה לכל מה שחטאו ישראל, והוא שירמיהו אמר לו, כה אמר ה' וגו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך, ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש וגו'.
ויש לדקדק, דאם נגזר על ישראל בשביל חטאתם אשר למות למות, ואשר לשבי לשבי, איך יתוקן כל זה בשביל צאתם מהעיר.
ונראה דצדקיהו וירמיהו היו חלוקים בהך דהרשב"א, דצדקיהו היה סובר דאף בהיותם בארצם אינם נענשים על עונם מאחר שהיו אנוסים ויש להם טענת מודעא, וירמיהו אמר לו שאם יצא אל שרי מלך בבל שלא יהיו בארצם אז יועיל להם טענת מודעא, וכמו שכתב הרשב"א דמשגלו חזרה המודעא למקומה והוצרכו לקבל את התורה בימי אחשורוש, ואם לא יצא אז אין להם טענת מודעא ויהיו נענשים על עונם.
וצדקיהו לא שמע אל ירמיהו, לפי שהיה סבור שאפילו בעודם בארץ אינם נענשים, לפי שהיו אנוסים בקבלת התורה, ויש להם טענת מודעא, וכיון שצדקיהו הורה הוראה זו היה סיבה שכל בני דורו היו מכעיסים את ה', שהיו אומרים אין אנו נענשים על כל מה שאנו מכעיסים את ה', מאחר שאנו אנוסים, נמצא שצדקיהו היה סיבה לחטא הרבים, ותנן בפ"ה דאבות כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, אבל לעולם שהוא לא חטא כי אם באותם שני דברים, אלא דממה שלא שמע אל ירמיהו נמשך שחטאו כל ישראל, והוא היה הסיבה, נאמר עליו ככל אשר עשה יהויקים, לפי שבני דורו הרשיעו לעשות כיהויקים, לפי שחשבו כסברת צדקיהו שהיו אנוסים, וא"כ חטא הרבים תלוי בו". עי"ש עוד.

[בברכה המשולשת]

בסוף ימי בית שני כידוע סברו חז"ל שצריך להיכנע לאויב הרומאי ועי"ז יופחת חומר הדין של ישראל.

א. צריך לזכור שזה היה אחרי של מאה שנות שלטון רומאי, כך שזה לא כניעה בפני אויב פולש, אלא שאלת מרד בשלטון הזר הקיים.
ב. וצריך לזכור שבזמן המרד של מתתיהו ובניו בשלטון היווני המשעבד ההכרעה הייתה הפוכה, וגם התוצאה.
ג. וגם בזמן המרד הגדול יש לעיין בכל מקורות חז"ל, כידוע, ומשמע ברורות שהייתה מחלוקת בעניין (ויעויין בדברי הרב ישראל הס זצ"ל במאמריו בעניין זה, בספר יום יום חג, יש באוצר)

[בברכה המשולשת]

והנה כזה מצינו גם בחורבן בית ראשון, כאשר ירמיה אומר לצדקיה מלך יהודה "הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעִבְדוּ אֹתוֹ וְעַמּוֹ וִחְיוּ: לָמָּה תָמוּתוּ אַתָּה וְעַמֶּךָ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְיָ אֶל הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹד אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל: וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הָאֹמְרִים אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תַעַבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל כִּי שֶׁקֶר הֵם נִבְּאִים לָכֶם".

ועוד אמר לו "אִם יָצֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְחָיְתָה נַפְשֶׁךָ וְהָעִיר הַזֹּאת לֹא תִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ וְחָיִתָה אַתָּה וּבֵיתֶךָ: וְאִם לֹא תֵצֵא אֶל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וְנִתְּנָה הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּשְׂרָפוּהָ בָּאֵשׁ וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדָם".

ובפירוש רש"י הנדפס בדברי הימים מבואר שזה עצמו היה חטא, מה שלא נכנע למלך בבל. "מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא מפי ה' כמפורש (בירמיה ל"ח) ויאמר ירמיה אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי צבאות אלהי ישראל אם יצא תצא וגומר עד דואג אני את היהודים וגומר וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדבר נביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנאצר אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, מפי ר' אליעזר ב"ר משלם זצ"ל".

אמנם במלכים ב פכ"ד כתיב "וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָקִים. כִּי עַל אַף יְיָ הָיְתָה בִירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה עַד הִשְׁלִכוֹ אֹתָם מֵעַל פָּנָיו וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל", ופירש"י ורד"ק שם דנתן הקב"ה בלבו שימרוד במלך בבל כדי שימצא מלך בבל טענה להחריב הכל.

ושוב ממילא יל"ע האם הכניעה עצמה היתה זכות להינצל והמרידה באויב היתה חטא, או שכל זה היה רק בגדר השתדלות טבעית.

ויש בזה מהלך מחודש של הפרשת דרכים, וז"ל בתוך דבריו - "אך עם מה שכתבנו לעיל בשם הרשב"א, דבעודם בארץ אין להם טענת אונס, אפשר ליישב באופן אחר, שחטא זה שלא שמע לירמיהו היה סיבה לכל מה שחטאו ישראל, והוא שירמיהו אמר לו, כה אמר ה' וגו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך, ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש וגו'.
ויש לדקדק, דאם נגזר על ישראל בשביל חטאתם אשר למות למות, ואשר לשבי לשבי, איך יתוקן כל זה בשביל צאתם מהעיר.
ונראה דצדקיהו וירמיהו היו חלוקים בהך דהרשב"א, דצדקיהו היה סובר דאף בהיותם בארצם אינם נענשים על עונם מאחר שהיו אנוסים ויש להם טענת מודעא, וירמיהו אמר לו שאם יצא אל שרי מלך בבל שלא יהיו בארצם אז יועיל להם טענת מודעא, וכמו שכתב הרשב"א דמשגלו חזרה המודעא למקומה והוצרכו לקבל את התורה בימי אחשורוש, ואם לא יצא אז אין להם טענת מודעא ויהיו נענשים על עונם.
וצדקיהו לא שמע אל ירמיהו, לפי שהיה סבור שאפילו בעודם בארץ אינם נענשים, לפי שהיו אנוסים בקבלת התורה, ויש להם טענת מודעא, וכיון שצדקיהו הורה הוראה זו היה סיבה שכל בני דורו היו מכעיסים את ה', שהיו אומרים אין אנו נענשים על כל מה שאנו מכעיסים את ה', מאחר שאנו אנוסים, נמצא שצדקיהו היה סיבה לחטא הרבים, ותנן בפ"ה דאבות כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, אבל לעולם שהוא לא חטא כי אם באותם שני דברים, אלא דממה שלא שמע אל ירמיהו נמשך שחטאו כל ישראל, והוא היה הסיבה, נאמר עליו ככל אשר עשה יהויקים, לפי שבני דורו הרשיעו לעשות כיהויקים, לפי שחשבו כסברת צדקיהו שהיו אנוסים, וא"כ חטא הרבים תלוי בו". עי"ש עוד.

הרי בימי ישעיהו וחזקיהו ההוראה מפי ה' ביד נביאו הייתה הפוכה בדיוק.

[איתן]

מדברי ר"א בן הרמב"ם במספיק לעובדי ה', פרק על הבטחון (עמ' 110-111 במהד' פלדהיים):

ובכן אלה שהיתה עליהם תמיד השגחת ה', ובתוכם עבדיו ונביאיו, והוא עושה להם ניסים, חיבים שיהיה בטחונם בה' יתעלה שלם ומוגמר וירידה ממנו נחשבת לחטא. ומאידך גיסא, מי שמעז פנים וסומך על (בטחון כ)זה למרות חסר-הכשרתו ופחיתות-סגולותיו, הריהו מבקש מה שאיננו ראוי לו ובמקום להשיג את קרבת (ה' יתעלה), יסתיר ה' פניו ממנו. וזהו שאמרו חז"ל (ברכות פרק ב' משנה ל'): "לא כל הרוצה ליטול את השם יטל".
והלא יודע אתה כי כשם שנענשו ישראל בענין המרגלים כשנתיראו להכנס לארץ כנען ולעשות מלחמה עם בני-ענק, אף שהיתה עליהם השגחת ה' יתעלה, כך נענשו באותו ענין עצמו על צאתם למלחמה למרות שכבר הסיר מעליהם ה' יתעלה את השגחתו. והגדיר הכתוב מעשה זה כחצפה ועזות פנים (דברים א,מג): "ותזדו ותעלו ההרה", ומה גם שהזהרו במפרש לבל יעשו כן. ובזאת נסים דברינו במה שנוגע לסוג-הבטטחון הזה.

[עושה חדשות]

תודה לכם.

לכאו' דברי הר"א בן הר"מ שייכים לנידון הזה.

[עושה חדשות]

ע"ע יחזקאל פרק יז.

[מחשב מסלול]

אני מעתיק את דברי המשנה למלך בפרשת דרכים דרוש כב

וזה אצלי כונת רז"ל באיכה רבתי35 והביאו רש"י בפירושו36 וז"ל, שחקו על משבתיה, שהיו ישראל שובתין בגולה בשבתות וי"ט ושומטים בשביעית, והיו אומות העולם משחקים עליהן ואומרים, שוטים, בארצכם לא שמטתם ועכשיו בגולה תשמוטו, בארצכם לא שמרתם שבת ועכשיו בגולה תשמורו, ע"כ.
ויש לדקדק, דלמה שחקו האומות על ישראל וקראו אותם שוטים בשביל ששומרים המצות בגולה, אימא דבשביל שראו שנענשו על מה שלא קיימו המצות בהיותם בארצם, משום הכי רוצים לקיים המצות בהיותם בגלות.
אך כפי דברי הרשב"א שכתבנו ניחא, דקושית האומות היא דבהיותם בארצם דלא היה להם שום טענה שלא לקיים המצות, שהרי אף שהיו אנוסים מכל מקום לא ניתנה להם הארץ אלא בעבור ישמרו חקיו, ואפילו הכי לא קיימום, עכשיו שיש להם טענת אונס ואיכא מודעא בדבר הם מקיימים אותם, נמצא, דכל בתר איפכא קא אזלי, ומשום הכי קראום שוטים, דבמקום חיובם לא קיימו ובמקום פיטורם קיימו.
ובזה נבין מאי דכתיב בסוף דברי הימים37 עלה דצדקיהו, ויעש הרע בעיני ה' אלהיו לא נכנע מלפני ירמיהו הנביא מפי ה', וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים, ופרש"י ויעש הרע, מהו הרע שלא נכנע לפני ירמיהו הנביא כדמפורש בירמיה38 ויאמר ירמיהו אל צדקיהו כה אמר ה' אלהי הצבאות אלהי ישראל וגו', וחוץ מחטא זה לא חטא אלא בזה שלא שמע לדברי הנביא מפי ה' ושעבר על שבועת נבוכדנצר, אבל בתועבותיו והנמצא עליו על יהויקים לא הרע לעשות, ע"כ.
ודברי רש"י הם גמרא ערוכה פ"ג דמועד קטן דף יו39 וז"ל, וישמע עבד מלך הכושי40, וכי כושי שמו והלא צדקיהו שמו, אלא מה כושי זה משונה בעורו אף צדקיהו משונה במעשיו, ע"כ, ופרש"י צדיק גמור.
ובפ"ג דהוריות דף יא41 אמרינן, ת"ר הוא שלום הוא צדקיהו, ולמה נקרא שמו שלום שהיה מושלם במעשיו, ופרש"י צדיק גמור הוא בעל מעשים טובים.
ובשלהי פ"ג דערכין דף יז42 אמרינן, בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתהו ובהו מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו נתקררה43 דעתו.
ובפרק כ"ג דשבת דף קמט44 אמרינן, ועוד צדקיהו צדיקא מאי הוה ליה למיעבד, ואמרינן תו התם, בשעה שבקש אותו רשע לעשות לאותו צדיק כו'.
מכל הני מוכח דצדקיהו צדיק גמור היה.
ויש לתמוה דבמלכים45 כתיב עלה דצדקיהו, ויעש הרע בעיני ה' ככל אשר עשה יהויקים.
והא דאמרינן בשלהי מועד קטן דף כח46, ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת שהעלה את ירמיהו מן הטיט וכו', כבר כתבו שם התוספות, צדקיהו מלך יהודה צדיק גמור היה, אבל במקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיהו מן הטיט, ע"כ.
הן אמת דבפ"ג דברכות עלה ח"י47 אמרינן, והמתים אינם יודעים מאומה48, אלו רשעים שבחייהם קרויים מתים, שנאמר ואתה חלל רשע נשיא ישראל49, ע"כ. ופירש רש"י חלל רשע, על צדקיהו הוא אומר ועדיין בימי יחזקאל חי הוא וקורהו חלל, ע"כ. והוא דבר תימה, שהכתוב יכנה לצדקיהו בשם רשע מאחר שהיה צדיק גמור, ועוד שיאמרו בגמרא דלכך נקרא חלל משום דרשעים בחייהם קרויים מתים, ואגדה זו סותרת כל אותם האגדות שכתבנו.
שוב ראיתי50 בפרק חלק עלה ק"ג51, שהביאו אותה אגדה דבקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם לתהו ובהו בשביל דורו של צדקיהו, נסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו, והקשו, בצדקיה נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה', ותירצו, שהיה בידו למחות ולא מיחה, ע"כ.
ולפי זה מאי דכתיב במלכים52 ככל אשר עשה יהויקים, הכונה היא דבני דורו היו רשעים גמורים כיהויקים, וכיון שלא מיחה בהם כתב עליו ככל אשר עשה יהויקים, ומשום הכי קראו הכתוב רשע, ונקרא חלל, משום דרשעים בחייהם קרויים מתים משום דלא מיחה בבני דורו, אבל לעולם דהוא לא חטא כי אם באותם שני דברים וכמו שפירש"י.
אך עם מה שכתבנו לעיל53 בשם הרשב"א, דבעודם בארץ אין להם טענת אונס, אפשר ליישב באופן אחר, שחטא זה שלא שמע לירמיהו היה סיבה לכל מה שחטאו ישראל, והוא שירמיהו אמר לו, כה אמר ה' וגו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך, ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש וגו'54.
ויש לדקדק, דאם נגזר על ישראל בשביל חטאתם אשר למות למות, ואשר לשבי לשבי, איך יתוקן כל זה בשביל צאתם מהעיר.
ונראה דצדקיהו וירמיהו היו חלוקים בהך דהרשב"א, דצדקיהו היה סובר דאף בהיותם בארצם אינם נענשים על עונם מאחר שהיו אנוסים ויש להם טענת מודעא, וירמיהו אמר לו שאם יצא אל שרי מלך בבל שלא יהיו בארצם אז יועיל להם טענת מודעא, וכמו שכתב הרשב"א דמשגלו חזרה המודעא למקומה והוצרכו לקבל את התורה בימי אחשורוש, ואם לא יצא אז אין להם טענת מודעא ויהיו נענשים על עונם.
וצדקיהו לא שמע אל ירמיהו, לפי שהיה סבור שאפילו בעודם בארץ אינם נענשים, לפי שהיו אנוסים בקבלת התורה, ויש להם טענת מודעא, וכיון שצדקיהו הורה הוראה זו היה סיבה שכל בני דורו היו מכעיסים את ה', שהיו אומרים אין אנו נענשים על כל מה שאנו מכעיסים את ה', מאחר שאנו אנוסים, נמצא שצדקיהו היה סיבה לחטא הרבים, ותנן בפ"ה55 דאבות כל המחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו, אבל לעולם שהוא לא חטא כי אם באותם שני דברים, אלא דממה שלא שמע אל ירמיהו נמשך שחטאו כל ישראל, והוא היה הסיבה, נאמר עליו ככל אשר עשה יהויקים, לפי שבני דורו הרשיעו לעשות כיהויקים, לפי שחשבו כסברת צדקיהו שהיו אנוסים, וא"כ חטא הרבים תלוי בו.

[מחשב מסלול]

בדעת רשב"א בריש הדרוש

ומכל מקום נ"ל דהרשב"א ומהריק"ו פליגי אהדדי, שהרי כתב הרשב"א אהא דאמרינן מכאן מודעה רבה לאורייתא, וא"ר אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש, והקשו, וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו, אם קודם אחשורוש לא היו מצווין, למה נענשו, ואם נאמר מפני שעברו על גזרת מלכם, א"כ בטלה מודעא זו.
ותירץ, דמתחלה אעפ"י שהיה להם מודעא, מכל מקום לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו התורה, כמו שמפורש בתורה בכמה פרשיות, וכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו23, והם עצמם בתחלה לא עכבו בדבר כלל ולא אמרו במודעא כלום, כאלו ברצון נפשם מעצמם אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מהארץ, ומשגלו יש מודעא על הדבר, דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים24, ולפיכך חזרו וקבלוה בימי אחשורוש, עכ"ד.
למדנו מתורתו של הרשב"א, שקודם שגלו לא היה להם טענת אונס ומודעא, אף שהיו אנוסים, משום דאעיקרא דמלתא לא ניתנה להם הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה.