ראש השנה שחל בשבת

[יוסף חיים אוהב ציון]

[quote="ליטוואק פון בודאפעסט"]פסק בשו"ע (או"ח תקצ"ז א) אוכלים ושותים ושמחים ואין מתענין בר"ה ואל בשבת שובה אמנם לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראשם ותהיה יראת ה' על פניהם.
ספר מגיד מישרים - פרשת נצבים
איכא מ"ד דאית לאכנעא בהו ומיהו לא נהוג עלמא הכי משום דמיכלא בהני יומין הוי כי היכי דליהוי לשטנא חולק בקדושה דילן ולא יקטרג עלן דוגמת שעיר המשתלח ושער עגל בתפילין. ומ"מ איבעי דלא למיכל בהו בשרא ודלא למשתי חמרא ואוף בשאר אוכלין ומשקין למזער בהו. ואע"ג דאמר עזרא אכלו משמנים ההוא לכלל עמא ואנא ממלל ליחידי סגולה. ותו דמשמנים היינו שמן וחמאה וחלב אבל לא בשר וכן בשתיה. ולא אמר שתו יינות אלא משקין אחרים דאינון מתוקים. וכד אתי יום הכפורים מתענין ולא אכלין לפייסא כמו באינך יומי וכן קיימינן מעומד כמלאכי השרת משום דשטנא לא שליט ביה ומשום הכי אמרינן ביה ברוך שכמל"ו בקול רם. ואע"ג דשבת הסמוך לראש השנה רמיז לכתר אכלינן ביה משום דרמיז לכתר דלא אתגליי' אבל יום הכפורים רמיז לכתר דאתגלייא ומשום הכי לא שליט שטנא בהנהו יומא ובכן ואתה שלום:

[לבי במערב]

התם מיירי כשחלה שבת אחר ר"ה.

[איש לוי]

שני דברים בענין מניעת קטרוג השטן

ייש"כ על הדברים.

הוספתי על הענין כמה דברים, והשתמשתי בתחילת דבריך במצ"ב

[זאינץ]

בדרשות חת''ם סופר מדבר ע''ז [לשאלתו של ליטוואק פון בודפעסט] חלק א' ע' קמ''ג[בהוצאתמכון חת''ם סופר].

[מוטוש]

וישנו הנידון הנודע על תקיעת שופר בירושתו"ב בין החומות. אולי יעלו הדברים שנידונו בהרחבה

האריכו בזה הרבה, ובספר "אדרת שמואל" על הגר"ש סלנט מביא קבלה מהגר"א דבשל כך לא עלה לא"י, וצ"ע מדבריו הידועים ד"לא נתנה לי רשות משמים לגלות"

ואגב.
מסופר שהוא הגיע להאזין (מאחורי כותל בית הכנסת.) לתקיעת שופר בשבת!
שתקע ר' עקיבה יוסף שלזינגר...

[מן הדרום]

לעצם ענין גזרת חז"ל על ביטול התקיעה .בקובץ שיעורים ח"ב /קובץ הערות חקר האם זה ביטול המצוה או שזה שוא"ת כי התורה אומרת משהו וחז"ל אומרים משהו ואנחנו לא נדע.. ממילא שוא"ת. ולא זכיתי להבין את הצד השני [שכנראה תואם לרעק"א שמי שתקע בשבת קיים מצוה ]וכי לא פשוט לומר ,שכיון שחז"ל קיבלו כח ע"פ מסורת הבנת הפסוק לא תסור [לפחות לרמב"ם] אז ברור שמקשיבים להם כי זה רצון נותן התורה ,ולא שאנחנו עומדים כביכול מול שתי רשויות שמתווכחות ביניהם?

[שש ושמח]

הצד שרבנן לא עקרו לגמרי את המצוה אינו [רק] משום שנידון כב' רשויות, אלא גם אם היה איסור מדאו' לתקוע בשופר בשבת, בפשטות אי"ז נחשב שמתבטלת המצוה אלא שאסור לקיימה.

[מן הדרום]

לעיל הבאתי דברי המשך חכמה והמשנה שכיר שויתור על תקיעת שופר בר"ה הוא מסירות נפש של עם ישראל כי בלי השופר עלול להיות ' מריעין לה' , ובכל אופן למען כבוד השבת/ כבוד חכמים אנחנו נמנעים.
על כך שתי תוספות 1. אחרי שרואים את מאבקו של רע"י שלזינגר [מסוכם בעיר הקדש והמקדש ובמועדים לשמחה- פריינד] מבינים שזה היה חלק מחשבונו, להציל את עם ישראל מחשש המריעין לה, ועם כל זה שהיה צד כמותו וכמה גדולי ירושלים נתנו מקום לדעתו, כלל ישראל העדיף את המסירות נפש הנ"ל ,ולא לחפש צדדים לתקוע ,אף אם אולי יש צד כזה ,וזה מעצים את המס"נ המיוחדת כאן
2. השנה ,[מעט בדרך דרוש] המס"נ יותר גדולה , הרי המריעין לה ל"ע כבר כאן, והיה מקום שנחפש את השופר כמגן, ואעפ"כ איננו נעים ונדים, הרי שזה מגדיל את זכותנו בויתור על הגנתנו למען כבוד ה', וכוחם של חכמים

[אור עולם]

וישנו הנידון הנודע על תקיעת שופר בירושתו"ב בין החומות. אולי יעלו הדברים שנידונו בהרחבה

האריכו בזה הרבה, ובספר "אדרת שמואל" על הגר"ש סלנט מביא קבלה מהגר"א דבשל כך לא עלה לא"י, וצ"ע מדבריו הידועים ד"לא נתנה לי רשות משמים לגלות"

ואגב.
מסופר שהוא הגיע להאזין (מאחורי כותל בית הכנסת.) לתקיעת שופר בשבת!
שתקע ר' עקיבה יוסף שלזינגר...

גם בזה עיי"ש

[שאלוני]

שלום רב,
ידוע נוסח התפילה אותה ליקט הרי"ח הטוב זצ"ל ומופיע בין היתר בספרו לשון חכמים ח"א, סימן יד'. נוסח זה נועד לשנה בה אין תקיעות ביום הראשון, כשר"ה חל בשבת.
זכה בית המדרש בו אנו מתפללים לקבץ את הוראותיו, ולערכן כמעין ברכון, והרי הוא לפניכם לזיכוי הרבים.
בברכת שנה טובה ומבורכת בכתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.

[גל של אגוזים]

וישנו הנידון הנודע על תקיעת שופר בירושתו"ב בין החומות. אולי יעלו הדברים שנידונו בהרחבה

האריכו בזה הרבה, ובספר "אדרת שמואל" על הגר"ש סלנט מביא קבלה מהגר"א דבשל כך לא עלה לא"י, וצ"ע מדבריו הידועים ד"לא נתנה לי רשות משמים לגלות"

ואגב.
מסופר שהוא הגיע להאזין (מאחורי כותל בית הכנסת.) לתקיעת שופר בשבת!
שתקע ר' עקיבה יוסף שלזינגר...

גם בזה עיי"ש

האם יש איזשהו מקום בין החומות שתוקעים בזה"ז בר"ה שחל בשבת?

שמעתי שבעבר היה מתקיים תק"ש כותיקין במנהרות הכותל

[יוסף חיים אוהב ציון]

הרב צבי עידן יתקע שם.

[דרופתקי דאורייתא]

זכרון תרועה / יום זכרון תרועה

[דרופתקי דאורייתא]

הזכרת שבת ביעלה ויבוא

[נחומצ'ה]

בליל שבת באמירת ויכולו הבזיק לי, הרי 'נעשה שותף למעשה בראשית'. ו'זה היום תחילת מעשיך'.
אז אמנם השבת גוברת על תקיעת שופר, אותם תקיעות שבו אנו רוצים לחדש המלכתו ית' עלינו,
ושיחזור למחשבה הראשונה בבריאת העולם, והרצון הקדום בעבודת האדם.
אך בשנה זו, כבר באמירת ויכולו נעשים 'שותפים' למעשה בראשית..

[ש. ספראי]

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

[דרופתקי דאורייתא]

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

הספרדים אומרים.

ובר"ה שחל בשבת זוכים לפ"ז למחילה מצד אמירת ויכולו, כמבואר בשבת קיט: דשני מלאכי השרת אומרים וסר עוונך וחטאתך תכופר.

[בן אדם]

זכרון תרועה / יום זכרון תרועה

למה זה קטוע באמצע?

אם כבר עוסקים במאמרי הרב גולדהבר, האם יש איזשהו פלטפורמה בו מתפרסם מאמריו ומחקריו?

[מן הדרום]

האם מישהו יכול להפנות אותי למקור בכלי חמדה בו הוא דן בביטול התקיעה מחמת גזירה דרבה?

[זאינץ]

כלי חמדה חלק מהדיון

[מן הדרום]

תודה רבה

[עושה חדשות]

תורת העולה.jpg (141.35 KiB) נצפה 9046 פעמים

[אור עולם]

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

אמנם אי"ז תשובה על השאלה אבל תוס' בפסחים קו. ד"ה זוכרהו כותב "ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת".

[נחומצ'ה]

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

הספרדים אומרים.

לא רק ספרדים אלא מנהג ספרד. רבים מקהילות החסידים אומרים. [זה מובא כמעט בכל המחזורים נוסח ספרד].
אך בליל הסדר שחל בשבת, נמנעים מלומר משום שזה ליל שימורים.

[דרופתקי דאורייתא]

הספרדים אומרים.

לא רק ספרדים אלא מנהג ספרד. רבים מקהילות החסידים אומרים. [זה מובא כמעט בכל המחזורים נוסח ספרד].
אך בליל הסדר שחל בשבת, נמנעים מלומר משום שזה ליל שימורים.

וממה שביררתי קצת, גם מנהג אשכנז אינו במוחלט, יש נוהגים לומר ויש שאין נוהגין לומר.

[אור עולם]

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

הספרדים אומרים.

לא רק ספרדים אלא מנהג ספרד. רבים מקהילות החסידים אומרים. [זה מובא כמעט בכל המחזורים נוסח ספרד].
אך בליל הסדר שחל בשבת, נמנעים מלומר משום שזה ליל שימורים.

מה נוגע ליל שימורים לאמירת ויכולו בשמו"ע, בקידוש הם ג"כ לא אומרים מטעם זה?

[נחומצ'ה]

ידידי. דובר כאן על אמירת ויכולו לאר התפילה המכונה 'מעין שבע'

[אור עולם]

ידידי,
א. מי מכנה "ויכולו" ע"ש ברכת "מעין שבע"?
ב. נא הראה לי היכן דובר ע"כ, כי לענ"ד "שמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת" כלשונו הזהב דלעיל של הרשב"ג הכוונה ל"שמונה עשרה"!
ג. ולטעמיך, אתה מכיר מנהג שלא לומר "ויכולו" ו"מעין שבע" לאחר התפילה בר"ה שחל בשבת?

[עושה חדשות]

היכן יש מקור לכך שהביטול של תקיעת שופר בשבת הוא רק משום שעכ"פ יש שופר ביום השני של ר"ה?

[נחומצ'ה]

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

הספרדים אומרים.

לא רק ספרדים אלא מנהג ספרד. רבים מקהילות החסידים אומרים. [זה מובא כמעט בכל המחזורים נוסח ספרד].
אך בליל הסדר שחל בשבת, נמנעים מלומר משום שזה ליל שימורים.

מה נוגע ליל שימורים לאמירת ויכולו בשמו"ע, בקידוש הם ג"כ לא אומרים מטעם זה?

ידידי. דובר כאן על אמירת ויכולו לאר התפילה המכונה 'מעין שבע'

ידידי,
א. מי מכנה "ויכולו" ע"ש ברכת "מעין שבע"?
ב. נא הראה לי היכן דובר ע"כ, כי לענ"ד "שמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת" כלשונו הזהב דלעיל של הרשב"ג הכוונה ל"שמונה עשרה"!
ג. ולטעמיך, אתה מכיר מנהג שלא לומר "ויכולו" ו"מעין שבע" לאחר התפילה בר"ה שחל בשבת?

מודה ועוזב ירוחם. אכן טעיתי. אך אני התכוונתי ל'ויכולו' אחר שמו"ע, ולא דקדקתי בתגובות שאחריי.
[עכ"פ מה שהבזיק לי, ראה לי היה בויכולו אחר התפילה]

[אור עולם]

היכן יש מקור לכך שהביטול של תקיעת שופר בשבת הוא רק משום שעכ"פ יש שופר ביום השני של ר"ה?

איני יודע למה בדיוק אתה מכוון, אבל ברמב"ם יש משמעות מעניינת בנושא הזה, שלאחר שכתב את הדין שאין תוקעין בשופר בשבת, כתב "בזמן הזה שאנו עושין שני ימים בגלות כדרך שתוקעין בראשון תוקעין בשני. ואם חל יום ראשון להיות בשבת ולא היה במקום בית דין הראויין לתקוע תוקעין בשני בלבד". וצ"ע מה החידוש בסייפא של דבריו, ומה היה ההוו"א שמכיוון שלא תקעו ביום הראשון גם לא יתקעו בשני?

[לבי במערב]

כבר כתבו בזה, כמובן, בנושאי־כליו.


ב'מגיד משנה' תירץ בפשיטות: "ולא כתב יום שני, לפי שא"א להיות יום ראשון בערב שבת כדי שלא יבא יוה"כ באחד בשבת".

הכס"מ כ' ליישב בשני אופנים:

שלא תאמר, הואיל ובקיאינן בקביעא דירחא - יום ראשון עיקר, ואין צריך לתקוע בשני; או אם תמצי לומר שצריך, הני מילי בשתקעו בראשון שהוא העיקר, אבל אחר שלא תקעו בראשון - מה מועיל תקיעת השני. קמ"ל - תוקעין בשני בלבד [ב'ליקוטי חבר בן חיים' הוסיף: "וי"ל, אם לא יתקעו רק בשני - יאמרו שני עיקר, ויעשו יוה"כ בי"א. קמ"ל דלא גזרו"].
ויותר נכון לומר, שרבינו כתב הדין לזמן שהיו מקדשין ע"פ הראי', כמו שכתב דיני טומאה וטהרה ודיני הקרבנות אע"פ שאין נוהגין עכשיו. וזה עיקר.

וב'ישועות מלכו' ביאר: "אי נימא כדעת הסוברין דביום שני שחל בשבת כיון דהוא מדרבנן לא היו תוקעין אפי' בבי"ד - ניחא דברי רבינו בפשיטות".

[אור עולם]

לא הבנתי, נראה לי שחוץ מהכס"מ עד "ויותר נכון לומר", שאר המ"מ שהבאת מדבים על שאלה אחרת, למה לא כתב הרמב"ם שאם חל היום השני בשבת לא תוקעים בו. אבל אני התייחסתי לשאלה מה החידוש שתוקעים ביום השני אם היום הראשן חל בשבת, ולזה מועיל הכס"מ בריש דבריו.

[בברכה המשולשת]

ויעויין עוד במש"כ הרש"ח קוק ז"ל במאמרו על זה.

[עזריאל ברגר]

כל עיר שהיא קרובה לירושלים ושומעת ורואה ויכולה לבוא - תוקעת בר"ה שחל בשבת.
הא עיר שאין בה חלק מאלו - איננה תוקעת, אע"פ שהם יודעים את קביעות החודש ולא יתקעו מחר.

[אשרי יושבי ביתך]

וע"ע שו"ת תורה לשמה סי' תלו.

ועי' ג"כ שער הציון תקפא,לה.

בדברי השער הציון הנ"ל דכיון שאומרים זכרון תרועה (בר"ה שחל בשבת) - הוי כמו תקיעה. ולכן גם כשחל ר"ה בשבת אין לתקוע בשופר ביום ו' - שהוא ער"ה.

ראה מצו"ב מאמר שהתפרסם בגליון "אספקלריא" (החלק ראשון בגליון נצו"י תש"פ, והשני בגליון סוכות תשפ"א):

[מה שנכון נכון]

היכן יש מקור לכך שהביטול של תקיעת שופר בשבת הוא רק משום שעכ"פ יש שופר ביום השני של ר"ה?

עי' תוס' סוכה מג, ב ד"ה לא איקלע.

[עזריאל ברגר]

יישר כח. יפה.

[עושה חדשות]

תודה! ז"ל "כי מיקלע יום ראשון בשבת אין שופר בטל לגמרי דתוקעין בשני".
(ויש גם במדרש רבה סו"פ אמור "ידחה במקדש שהן מכירין זמנו של חדש ואל ידחה בגבולין שאינן מכירין זמנו של חדש" ויל"פ).

שאלני בחור בישיבה הבוקר למה לא אומרים ויכולו בשמונה עשרה דליל ר"ה שחל בשבת.

ובני נ"י שאלני עמש"כ שיש ענין לומר ג"פ ויכולו, שזה אינו מתקיים בר"ה ושאר יו"ט החלים בשבת.

[מוטוש]

אפשר לחפש מאריך בתפילה,
ולומר איתו...