אוהב ציון כתב:בס"ד
וַיַּעֲשׂוּ כָל הַקָּהָל הַשָּׁבִים מִן הַשְּׁבִי סֻכּוֹת וַיֵּשְׁבוּ בַסֻּכּוֹת כִּי לֹא עָשׂוּ מִימֵי יֵשׁוּעַ בִּן נוּן כֵּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַהוּא וַתְּהִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. (נחמי' פרק יח).
כך לשון־קדשו שם (ריש עשה נד):זאינץ כתב:הרמב׳׳ם מונה שמחה דסוכות כמצווה בפני עצמה במנין המצוות או שכוונתו לכל הרגלים [מסה׳׳מ שציטט מר]?
וכן מוכח מהמשך הדברים, דכוונתו לכל הרגלים.שצונו לשמוח ברגלים, והוא אמרו יתעלה "ושמחת בחגך". והיא המצוה השלישית מן השלוש מצוות הנוהגות ברגל.
זאינץ כתב:אך מפרט שם גם הענין דשמחת בית השואבה?
זאינץ כתב:לפ׳׳ז שאלתי כבר למעלה מדוע אינו נמנה במנין המצוות כמצווה בפני עצמה?
. . וכולל באמרו "ושמחת בחגך" מה שאמרו גם כן "שמח בכל מיני שמחה", וּמִזֶּה לאכול בשר בימים טובים, ולשתות יין, וללבוש בגדים חדשים, ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ונשים, ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה - זה כולו נכנס תחת אמרו "ושמחת בחגך". ומה שיתחייב מהם יותר - שתיית היין לבד, כי הוא יותר מיוחד בשמחה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 278 אורחים