בדברי רש"י בפרשתנו (טו ב), זה אלי - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים. ומקורו בדברי חז"ל (מכילתא כאן ועוד).
והנה רבים מבעלי המוסר והחסידות ביארו שאף שאותה ראיה לה זכתה השפחה בהתגלות זו בעת קריעת ים סוף, לא זכה לזה אף יחזקאל בן בוזי, מ"מ השפחה נשארה בדרגתה הראשונה כ'שפחה', כי היתה זו השגה של ראיית נבואה שלא קדמה לזה עבודת הכנה בעמל וביגיעה, ולכן לא עשתה ראיה זו רושם, ו'כבולעו כך פולטו', כך מובא בשיחות מוסר מהגר"ח שמואלביץ (ח"א מאמר כז, תשל"ג מאמר יא), המוסר והדעת לר"א יפהן (ח"א עמ' 71), דרכי החיים מפי הגרמ"י ליפקוביץ בשם המשגיח ר"י לוינשטיין, אור לישרים לר"א קלרמן (מועדים עמ' קי) בשם ר"א מישקובסקי, ובדומה לזה כתב ר' צדוק הכהן מלובלין בכמה מקומות, (פרי צדיק פרשת שקלים, ליקוטי מאמרים עמוד קסח).
ולכאורה יש קצת יסוד לזה בדברי הזוה"ק בפר' יתרו (דף צד עמוד א) המחלק בין המדרגות שזכו להם ישראל בעת מתן תורה למדרגת ראיה זו בעת קריעת ים סוף, חמאן עינא בעינא זיו יקרא דמריהון מה דלא הוה כההוא יומא מיומא דאתברי עלמא דקודשא בריך הוא אתגלי ביקריה על טורא דסיני, ואי תימא הא תנינן דחמאת שפחה על הים מה דלא חמא יחזקאל נביאה יכול כההוא יומא דקאימו ישראל על טורא דסיני, לאו הכי, בגין דההוא יומא דקיימו ישראל על טורא דסיני אעבר זוהמא מנייהו וכל גופין הוו מצחצחן כצחצחא דמלאכין עלאין כד מתלבשן בלבושי מצחצחן למעבד שליחותא דמריהון ובההוא מלבושא מצחצחא עאלין לאשא ולא דחלין, כגוונא דההוא מלאכא דמנוח כד אתחזי ליה ועאל בשלהובא וסליק לשמיא דכתיב (שופטים יג) ויעל מלאך יי' בלהב המזבח, וכד אעבר מינייהו ההוא זוהמא אשתארו ישראל גופין מצוחצחין בלא טנופא כלל ונשמתין לגו כזוהרא דרקיעא לקבלא נהורא, הכי הוו ישראל דהוו חמאן ומסתכלן גו יקרא דמריהון מה דלא הוי הכי על ימא דלא אתעבר זוהמא מנייהו בההוא זמנא, והכא בסיני דפסקא זוהמא מגופא אפילו עוברין דבמעי אמן הוו חמאן ומסתכלן ביקרא דמריהון וכלהו קבילו כל חד וחד כדקא חזי ליה.
אולם מו"ר הגר"ש אויערבאך שליט"א הביא כמה ראיות מלשונות הראשונים לא כן, אלא שמדרגת ראיה זו לא היתה לשעה קלה, אלא נתנה את רישומה לאורך זמן, מלשון הרמב"ם בשמונה פרקים (פרק ד) דמיירי מנבואת משה לדור המדבר, וז"ל, וזה שהוא לא היה מדבר עם אנשים המוניים, ולא עם מי שאין להם מעלה, אלא עם אנשים שהקטנה שבנשיהם היתה כמו יחזקאל בן בוזי, כמו שזכרו החכמים, עכ"ל. הרי שמצב זה של השגה כמו יחזקאל הנביא נמשך כל ימי היותם במדבר עד פטירת מדשה.
וכן מלשון הרמב"ן בפירושו עה"ת להלן (טז, ו) בענין מדרגת אוכלי המן, וז"ל, ודע כי יש במן ענין גדול, רמזוהו רבותינו במסכת יומא (עה ב) לחם אבירים אכל איש (תהלים עח כה), לחם שמלאכי השרת אוכלין... ואמרו במכילתא היום אין אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו לעולם הבא. וזה יסבול שני פירושים, שנאמר שיהיה בבני העולם הבא מי שלא הגיעה מעלתם ליהנות תמיד מזיו השכינה, ויהיה קיומם בדבר המתגשם מן הזיו ההוא, כמעלת דור המדבר שהשיגו לזיו השכינה בים, כמו שאמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, ומאותה שעה נתעלית נפשם להתקיים בתולדותיו שהוא המן.
ושנה דבריו בשער הגמול, וז"ל, והנה ראינו כי זכי הנפש קיום גופם בדברים הדקים, והזכים מהם בדקים מן הדקים, כי אנשי המן נתקיימו במן הנבלע באברים שהוא מתולדת האור העליון המתגשם ברצון בוראו יתברך וזכו בדבר משעה שנתעלית נפשם במה שהשיגו בנפלאות הים, כמו שאמרו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא.