א. קדמנוך תחילה.
צ''ב תחילה למה. ואולי שהיה מנהגם לעשות אז בחצות, ולכן הוא תחילה? ועיין.
ב.
הדרש למו משמי מעונך
הנה ז' רקיעים יש, והרקיע שנקרא מעון "...בו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" (חגיגה יב, ב) ויש כאן מקום הרגשה, שהסליחות הם בזמן כביכול ששיך למלאכי השרת, ואנו באים בדרישה בזמן שאינו שלנו, ולא בזכות, וזו בקשת הדרישה משמי מעונך. ודוק.
ג. "תראם ניסך עושה גדולות"
אף שאין מבקשם על ניסים, הנה לציבור אפשר לבקש כי אין מוריד להם מזכויותיהם. ואולי כאן אין זה בגדר בקשה על ניסים, אלא בלשון עקיפה, שיראו את ניסי ה'. ובכלל לשון נס שייך גם על דבר שאינו שידוד מערכות, אלא הנהגת העולם אף היא בכלל נס, ומבואר מכ''מ (כמוש''כ 'טנופם מחה נא ויודו פלאך' אף שזה יכול גם להתפרש על הודאה על ה'פלא' של חידוש התשובה, נראה שגם זה בכלל) שהחטא גורם לטמטום הלב ועל ידי זה אין מכירים כראוי בחסדי ה' וממילא אין יכולים גם להודות לו כראוי, וזה שאומרים כאן, שהקב''ה ימחל על החטאים, וממילא יוכל האדם להכיר בחסדי ה' ובניסיו.