מקדש מלך כתב:יואל שילה כתב:מחמת ריבוי השאלות על ייצור מקוואות פרטים - כתבתי מדריך עם עיקרי דיני מקוואות, שבסופו התייחסות למקוואות בחביות.
אני מתחיל לקרוא ולפני הכל מרגיש צורך לציין את הקטע הראשון הפותח במילים "חשש סכנת נפשות".
כמובן נכנסים מיד לכוננות קורונה... מן הסתם עוד הרצאה נדושה בנושא. אך לא, אזהרה נחוצה מאין כמותה על חשש טביעת ילדים. ובלשון המחבר "מוטב ישאר בלי טבילה כל ימיו ולא יגרום לסכנת נפשות!".
כל הכבוד!
ועל של תורה:
אך אם בית הקיבול של הצינור לא נעשה כדי לקבל את הצרורות אלא הוא רק נמצא שם ממילא כחלק
מצורתו הטבעית של הצנור - אינו פוסל (מקואות ד' ג'), והראב"ד פוסלו למקוה כי יש לו תורת כלי קיבול,
וההגהות מרדכי אף פסל את המים העוברים בצינור עץ שנוצר בו חקק כלשהו מחמת רקבון, אף שלא
עשוי לכך
האם יש חילוק בין דעת הראב"ד להגהות מרדכי?
תודה רבה
את החשש הדגיש לי מו"ר הגרז"מ קורן שליט"א, והכבוד מגיע לו
אחד מהמכותבים שלי כתב לי שהתרגש מהקטע הזה - מאחר והוא בילדותו טבע במקוה...
מאמר זה הוא תמצית מזוקקת של חומר רב, ובין היתר של מאמר המבאר את השיטות בדין שאובין שלא לכוונת שאובין, וכאן קיצרתי ביותר רק כדי להכניס את הציבור לנושא.
הראב"ד (מקואות ח' ז') מיירי בסילון כפוף, שאף שהוא טהור אך הוא פסול למקוה כי יש לו תורת כלי קיבול, כמו כלי גללים, כלומר הוא מדבר על כלי גמור אלא שלא התכוונו שיקבל מים או צרורות, ואילו הג' מרדכי (קדושין תק"ס) פסל את המים העוברים בצינור עץ שנוצר בו חקק כלשהו מחמת רקבון, אף שלא עשוי לכך [וכתב החת"ם סופר (יו"ד ר"א) שהוא גרס במשנה 'ואם היו המים (ולא 'הצרורות') מתלחלחים בתוכו פסול בכל שהו' - כלומר שכלל לא מיירי בכלי אלא באיזשהו בית קיבול לא משמעותי.