חכם באשי כתב:חביבי,
ועוד רגע אדבר: ישנו ספר ששמו 'שאילת שלום', ולזכרוני הוא מצוי באוצר.
ישבב הסופר כתב:חכם באשי אלופינו, מנין לך שספר האורה ניקודו בסגול? הרי לשם כך ניקדת כה, להוציא מליבנו שמא חשבנו שהוא נקוד בקמץ. האם כוונת המילה היא הוראה?
נוטר הכרמים כתב:חכם באשי כתב:חביבי,
ועוד רגע אדבר: ישנו ספר ששמו 'שאילת שלום', ולזכרוני הוא מצוי באוצר.
מהרב בן דוד, ספר מקיף מאוד.
סא. בפרק קמא דברכות (ו ב): אמר רב חלבו אמר רב הונא, כל הרגיל ליתן שלום לחבירו, ויום אחד לא נתן, עובר משום 'בקש שלום ורדפהו' (תהלים לד, טו), ואם נתן לו שלום, ולא החזיר לו שלום, נקרא גזלן, שנאמר (ישעיה ג, יד) 'ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם'*. על כן יהא רגיל האדם תמיד לומר לחבירו: צפרא טבא, או בטוב תלין, או אסותא, או רפואה שלמה, וכיוצא בזה. ואמרינן נמי התם פרק היה קורא (ברכות יז א): מרגלא בפומיה דאביי, לעולם יהא ערום ביראה ובמענה רך משיב חימה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו [ועם כל אדם], ואפילו עם גוי בשוק.
שי אבי דוד כתב:זכורני כי בזמנו הוציא הרב רצאבי שליט"א לחתונת בנו כמזכרת רשימה מכובדת של אמרות שפר המוקבלים אצל התימנים. אינה נמצאת כרגע תחת ידי. אולי ניתן להשיגה במכון 'פעולת צדיק'. ביטוי אחד זכור לי משם, למסתפר אומרים 'ישפר גיזך', ומה הוא משיב איני זוכר. יש שם דברים מענינים.
הפוגש חבירו אחרי שגילח את ראשו אומר "שפר גזך", וחברו משיב: "גזך ישפר".
חכם באשי כתב:ראה גם ספר חסידים (מרגליות), אמצע סימן יח:
"שאלת שלום של חכמים. השואל אומר צפרא דמרי טב, והמשיב אומר צפרא דמרא טב ואריך לעולם. המשיב כופל השלום".
חכם באשי כתב:הנהגתו של ר"ח זוננפלד תמוהה לכאורה, שהרי במנחה של ערב ראש השנה אומרים 'ברך עלינו את השנה הזאת', כשלא נשאר מה'שנה הזאת' אלא מספר שעות!
וכבר בספרי מוסר הוכיחו מכך, שאפשר לתקן בכמה שעות את כל השנה. אם כי, שבאמת הסיבה היחידה שאומרים כך כי זו מטבע הברכה, ולא תיקנו נוסח מיוחד עבור ערב ראש השנה.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: לענין ו־ 200 אורחים