שליחות לדב"ע באופן שקיום השליחות מבטל את מעשה העבירה

[מיללער]

לפי הכלל של אין שליח לדבר עבירה, מה יהי' הדין באופן שקיומה של השליחות גופא מבטלת את דבר העבירה, האם נאמר בזה דמהני שליחות או שדנים בפעולת העבירה טרם קיום השליחות וכיון שהפעולה היא עבירה הרי אשלד"ע

היכי תימצי?

ראובן שאמר לשמעון הכני פצעני ע"מ לפטור דקיימ"ל דפטור (באופן שאנו יודעים שבוודאי כיון ראובן לפטור את שמעון, עי' בהג"ה חו"מ סי' תכ"א סי"ב עפ"י הגמ' ב"ק צג.) לכאורה מלבד שפטור מלשלם גם לא עבר על הלאו דלא יוסיף (עי' במנחת חינוך מצוה מ"ח אות ג' ומצוה מט).

מה הדין אם שמעון לא הכה את ראובן בעצמו אלא שלח את לוי להכותו, היכי לדיינו דייני להאי דינא?

אם נאמר שלוחו של אדם כמותו הרי גם לוי בכלל הפטור, או כיון דאשלד"ע הרי אין כאן שליחות ולוי חייב לשלם, או דלמא כיון דאם מהני השליחות ליכא עבירה בזה לא מיקרי שליחות לדבר עבירה .

בקיצור: השליחות יפעיל לסלק את מעשה העבירה, האם ידונו זה כשליחות שלא בעבירה, או מתחלה רואים את הכאה כמעשה עבירה דלא מהני בזה שליחות, וממילא יתחייב לוי?

(כמובן שכל השאלה הוא רק להשיטות דבשליחות לד"ע כל השליחות בטלה, ולא רק שמעשה העבירה נחשבת השליח אבל אינה מבטלת את פעולת השליחות)

[מיללער]

לעצם הנידון העירנו חכ"א לדברי הקצוה"ח סי' ק"ה סק"א דבמקום שיש עבירה רק להשליח ולא להמשלח א"א אשלד"ע ועיי"ש במילואי חושן ליקוט מאחרונים בנידון.