פרק ב
אך הסיבות אשר בהן ייתכן הביטחון מהבוטח על הברואים הן שבע.
אחת מהן, הרחמים והחמלה, כי האדם כשהוא יודע בחברו שהוא מרחם וחומל עליו, יבטח בו ותנוח נפשו עליו כל מה שיטריחהו מענייניו.
והשנית שיהיה יודע בו עם אהבתו שאיננו מתעלם ממנו ולא מתעצל בחפצו, אבל הוא יודע בו שהוא משתדל ומסכים לעשותו. כי אם לא יתברר לו ממנו כל זה, לא יהיה ביטחונו עליו שלם, מפני שהוא יודע התעלמותו ורפיונו בחפצו. וכאשר יתקבצו לבוטח ממי שבטח בו שתי מידות אלה: גודל רחמיו עליו ורוב השגחתו על ענייניו - יבטח בו מבלי ספק.
והשלישית שיהיה חזק לא ינוצח באשר הוא חפץ, ולא ימנעהו מונע מעשות בקשת הבוטח. כי אם יהיה חלש - לא ישלם הביטחון עליו, אף על פי שנתברר שהוא מרחם ומשגיח, מפני המנע דברים ממנו ברוב העניינים.
וכאשר יתקבצו בו שלוש המידות האלה, יהיה הביטחון עליו יותר ראוי.
והרביעית שיהיה יודע באופני תועלת הבוטח עליו, ולא יעלם ממנו מה שהוא טוב לו בנסתר ובנראה, ומה שייטב בו עניינו.
כי אם לא ידע כל זה, לא תנוח נפש הבוטח עליו. וכאשר יתקבצו לו בו דעתו בתועלותיו ויכולתו בהם, ורוב השגחתו עליהם, וחמלתו עליו - יחזק ביטחונו בו מבלי ספק.
והחמישית שיהיה מתייחד בהנהגת הבוטח עליו מתחילת הוויתו וגידולו וינקותו ונערותו ובחרותו וישישותו וזקנתו עד תכלית עניינו.
וכשיתברר כל זה ממנו לבוטח, יתחייב שתנוח נפשו עליו, וישען עליו, בעבור מה שקדם לו עליו מן הטובות העודפות והתועליות המתמידות. ויהיה זה מחייב חזקת ביטחונו בו.
והשישית שיהיה עניין הבוטח מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו, ולא להטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו.
וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על העניין הזה - יהיה יותר ראוי לבטוח עליו.
והשביעית שיהיה מי שבטח עליו בתכלית הנדיבות והחסד למי שראוי לו, ולמי שאינו ראוי לו, ותהיה נדיבותו מתמדת וחסדו נמשך לא ייכרת ולא יפסק.
ומי שנקבצו בו כל המידות האלה עם כל מה שהזכרנו קודם לזה, נשלמו תנאי הביטחון בו, והתחייב היודע ממנו לבטוח בו ושתנוח נפשו עליו בגילויו ובנסתרו, בלבו ובאבריו, ולהימסר אליו ולרצות בגזרותיו, ולדון אותו לטוב בכל דיניו ומפעליו.
ויש לעיין בכוונת החוה״ל בשינוי הלשונות.
אשמח בביאור בזה.