חיימשה כתב:ישמח ישראל. כמו שאדם אוחז בקצה המטה ומרים את כולו. ציטוט מזיכרון.
יוסף בניהו כתב:מה הביאור בהנהגה זו
בוצינא כתב:כללו של דבר הכל הולך אחר החתום (ברכות יב)
והגאון הרב אליהו לאפיאן זצוק"ל אמר בשיחה מוסרית (לב אליהו ג', עמוד שכ"ג)
ידוע מה שאמרו חז"ל 'שאם בא לו לאדם אורח נכבד, עושים סעודה לכבדו עם בשר ודגים, אבל כשהאורח שוהה שנה שלימה אצל מארחו, ודאי אינו עושה לו סעודה עם בשר, והרי הוא נותן לו לאכול גם קטניות, אבל כשמגיע עת הפרידה שהאורח נוסע, עושים לו שוב סעודה גדולה.
וכן לגבי שבת האחרונה של השנה, אם אמנם לא כבדנו כל שבתות השנה כראוי, אבל לפחות שבת זה האחרון שיוצא ונפרד מאתנו, צריך לכבדו ביותר'.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:יוסף בניהו כתב:מה הביאור בהנהגה זו
הובא בספרים להחמיר בשבת זו גם במה שסובר שמותר כגון פתיחת בקבוקים וכדו'. ודמי לפת נכרי בעשי"ת.
לענין כתב:אאל"ט רבי שריה דבליצקי היה מחמיר בשבת זו לא לשטוף כלים.
איזה היכי תמצי יש שיהודי יכבד את השבת וזה יהיה גשמי?יוסף חיים אוהב ציון כתב:בוצינא כתב:כללו של דבר הכל הולך אחר החתום (ברכות יב)
והגאון הרב אליהו לאפיאן זצוק"ל אמר בשיחה מוסרית (לב אליהו ג', עמוד שכ"ג)
ידוע מה שאמרו חז"ל 'שאם בא לו לאדם אורח נכבד, עושים סעודה לכבדו עם בשר ודגים, אבל כשהאורח שוהה שנה שלימה אצל מארחו, ודאי אינו עושה לו סעודה עם בשר, והרי הוא נותן לו לאכול גם קטניות, אבל כשמגיע עת הפרידה שהאורח נוסע, עושים לו שוב סעודה גדולה.
וכן לגבי שבת האחרונה של השנה, אם אמנם לא כבדנו כל שבתות השנה כראוי, אבל לפחות שבת זה האחרון שיוצא ונפרד מאתנו, צריך לכבדו ביותר'.
כונתו כבוד גשמי?
לענין כתב:אאל"ט רבי שריה דבליצקי היה מחמיר בשבת זו לא לשטוף כלים.
אמיר כרמי כתב:לענין כתב:אאל"ט רבי שריה דבליצקי היה מחמיר בשבת זו לא לשטוף כלים.
הוא נהג כן בשבת שבעשי"ת וכמו שנהגו להחמיר בפת עכו"ם ועוד. החומרה נובעת משיטת אחד הפוסקים (אוהל מועד) הסובר שאסור לשטוף כלים בשבת והרב הקפיד לשטוף בעצמו את הכלים במוצאי שבת לפני שיבואו הנכדות.
חיימשה כתב:איזה היכי תמצי יש שיהודי יכבד את השבת וזה יהיה גשמי?יוסף חיים אוהב ציון כתב:בוצינא כתב:כללו של דבר הכל הולך אחר החתום (ברכות יב)
והגאון הרב אליהו לאפיאן זצוק"ל אמר בשיחה מוסרית (לב אליהו ג', עמוד שכ"ג)
ידוע מה שאמרו חז"ל 'שאם בא לו לאדם אורח נכבד, עושים סעודה לכבדו עם בשר ודגים, אבל כשהאורח שוהה שנה שלימה אצל מארחו, ודאי אינו עושה לו סעודה עם בשר, והרי הוא נותן לו לאכול גם קטניות, אבל כשמגיע עת הפרידה שהאורח נוסע, עושים לו שוב סעודה גדולה.
וכן לגבי שבת האחרונה של השנה, אם אמנם לא כבדנו כל שבתות השנה כראוי, אבל לפחות שבת זה האחרון שיוצא ונפרד מאתנו, צריך לכבדו ביותר'.
כונתו כבוד גשמי?
עזריאל ברגר כתב:יישר כח הרב אמיר כרמי.
עכשיו הבנתי שמדובר כאשר יש כלים נוספים שאפשר להשתמש בהם.
ארזי ביתר כתב:אפשר לכבד את השבת בכמה שעות לימוד ובתפילות לוהטות, ואפשר לכבד את השבת בכמה וכמה סוגי מטעמים. כמובן שאפשר לקיים שניהם [בשום שכל לא להרבות באכילה שלא תיפול עליו שינה...], אבל זהו ההבדל בין כבוד גשמי לכבוד רוחני.
הן אמת שידוע מספרים שגם הכבוד הגשמי במיני מטעמים חשוב מאוד בשב"ק, אך ודאי שיש אופנים יותר נכבדים.
חיימשה כתב:ארזי ביתר כתב:אפשר לכבד את השבת בכמה שעות לימוד ובתפילות לוהטות, ואפשר לכבד את השבת בכמה וכמה סוגי מטעמים. כמובן שאפשר לקיים שניהם [בשום שכל לא להרבות באכילה שלא תיפול עליו שינה...], אבל זהו ההבדל בין כבוד גשמי לכבוד רוחני.
הן אמת שידוע מספרים שגם הכבוד הגשמי במיני מטעמים חשוב מאוד בשב"ק, אך ודאי שיש אופנים יותר נכבדים.
מה נכבד היהודי שכל שעות השבת שלו קדש! ולמותר להאריך בזה.
אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים, שומרי שבת וקוראי עונג פי' המענגים את השבת במאכל ובמשתה, מקדשי שביעי - פי' מקדשים על היין ולובשים בגדים נאים, ויברך את יום השביעי היינו בתבשיל שבת, וידועים דברי רש''י על נשמה יתירה.
וע''כ לענ''ד אין מקום לכנות את זה 'כבוד גשמי', ולהעמיד את זה כמשהו נחות דרגה, עד שתישאל השאלה אם להדר בכבוד שבת הכוונה לכבוד גשמי.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים