סגר בימים נוראים - הראוי לקצר התפלות, ולצמצם המניינים?

[א_צאנזער]

לאור המתפרסם שכנראה יהיה סגר בימים נוראים
השאלה הנשאלת היא, מצד דין תורה (לא מצד דינא דמלכותא...), הכיצד ראוי להתייחס לזה?
זאת אומרת, המהלך של הסגר נועד כדי לשחרר עומס מבתי החולים, שעלולים להגיע לידי קריסה.
לכאורה באמת בהגדרה ציבורית אולי יש לראות כאן קרוב ל"פיקוח נפש".
בגליון הרצו"ב דן בזה

גליון 445 © שמעתא עמיקתא - האם יש חובה מהתורה להכנס בסגר כדי למנוע התפשטות מחלה.pdf

(976.25 KiB) הורד 293 פעמים

יותר מזה, הרי כולנו יודעים שמגיעים לבתי הכנסת בר"ה ויוכ"פ אנשים שמוגדרים "אוכלוסייה בסיכון". והם יבואו! מהם אנשים שמגיעים רק בר"ה ויוכ"פ לביהכ"נ, ולא יוותרו על זה. מן הסתם הם ינסו לשים מסיכה, אבל כמה אפשר? היא תרד פה ושם, ובודאי יש כאלה שעבורם זו סכנה. בתי כנסיות יהיו מלאים מפה לפה. אם בתפלה עצמה, ואם בתפלה שלאחריה!
תפלה במשך שעות במקום סגור, עם מיזוג שלטענתם זה מפיץ את הנגיף וכו'.

כהוראה לציבור בכללות נדמה שבאמת זה קרוב לפיקוח נפש!

תמה אני מדוע אין אנו שומעים על הוראה לבטל את תפלות ימים נוראים ב"רוב עם".
לקצר התפלה במה שאינו חיוב מדינא, כל הפיוטים וכו' וכו'.

מדוע ולמה??

מדוע רעק"א שהיה אקטואלי בתחילת הקורונה, נשכח עתה?!

האם התשובה היא שאנו לא מוכנים לוותר על "ימים נוראים" גם במחיר של פיקוח נפש?!

ודאי שזה קשה, אבל הכריעו פה על סגירת הישיבות, זה פחות קשה? (אולי כן, כי סו"ס אפשר ללמוד בבית).

זו הגדולה של רעק"א שבימים נוראים ידע לחתוך ולקבוע מניינים של בודדים!! לחייב שמי שהתפלל בציבור בר"ה לא יתפלל ביוכ"פ בציבור, או להיפך!!
[לא יודע באמת איך היה ימים נוראים אז, אבל מסתמא גם ברוב עם כמו שמצוי כיום].

גילוי נאות, אינני מאלו שסברו מתחילת הקורונה להשבית את הכל, אדרבא לענ"ד בכללות מוטל על האכלוסייה בסיכון להישמר ולהיזהר, ועלינו להישמר שלא להדביק אותם, אבל ימים נוראים לענ"ד שאני, וכנ"ל, ובפרט שלא באמת מבטלים "תפלה", רק לצמצם מניינים ולקצרם. זה לא נח. זה לא כמו כל שנה. אין מה לעשות. גם מסיכה אנחנו שמים למרות שזה לא נח.

[דרומי]

לאחר שבפסח עשו סגר ולא הועיל מאומה -

רוב הציבור מרגיש, ובצדק מסויים, שהסגר עכשיו הוא מיותר, ואין לדבר סוף.

[ויש אומרים ובצדק: בפסח השכנים שלי צחקו עליי שאני מקשיב למשה"ב, וכנראה הם צדקו... אז למה לי שיצחקו עליי שוב...]

ובכלל, העובדה שכל 'בין הזמנים' לא היה סגר, ונזכרים לעשות סגר דוקא לקראת ימי החגים -

לאחר שבפסח עשו את אותו הדבר -

אומרת דרשני.

ולקצר התפלות לא יועיל כמעט מאומה, כי לאחר שכבר יושבים ביחד שעה שעתיים, מה זה כבר משנה?

ומי שהוא בסיכון מובהק ראוי להורות לו שאכן לא יבוא לבית הכנסת, ותל"מ. וה' ירחם עלינו וישלח רפואה וישועה, בינה ודעת.

[בברכה המשולשת]

א. מצ"ב מאמר על אי התועלת בסגר. כך שאין כאן שום פקו"נ, ואדרבה הסגר הוא פקו"נ גדול בהרבה מכל תועלת שמדמיינים שתצמח ממנו, ונכב"ב
ב. לגבי הגרע"א- העלו את דברי הגרע"א באשכול אחר, ושם מבואר שהוא לא אמר כן. אלא אמר שמי שהתפלל בר"ה בביהכ"נ, יתפלל בציבור במניין קטן שלא בביהכ"נ ביו"כ

[אור עולם]

הציבור מרגיש ש:
א. קצה נפשנו מהחידלון הזה של ניהול הקורונה ע"י הממשלה הכושלת ביותר שהייתה כאן מאז ומעולם, התחושה היא שכשידעו הפוליטיקאים מה הם רוצים מעצמם שיודיעו לנו פעם אחת בצורה מרוכזת.
ב. עד אז, נתנהל בהגיון ודעת בריאה, נשתדל להקפיד על מסכות במרחבים סגורים, לבקר את סבא וסבתא בצורה נורמלית, להתפלל במרווחים וכיוצ"ב, ונפסיק להתפס לקיצוניות לא לקולא ולא לחומרא (אישית, יש לי סבתא בת 90 לאוי"ט שאמרה שאם ימשיכו הנכדים שלא להגיע היא מרגישה שהיא עלולה למות ח"ו, דזה הדבר היחיד שמחזיק אותה בחיים).
ג. חסר לנו כח הכרעה כשל רעק"א, וח"ו מלשנות דברים המסורים מאבותינו בשל סיבות של מה בכך וידוע כמה הקפידו על נוסח התפילה ובפרט בעולם הישיבות.
ד. באמת - גם השימוש בגל הראשון בדבריו של רעק"א היה ציניות לשמה וכחלק מהשיח הרדוד השולט היום. ומלבד זאת, את חורבן הישיבות כתוצאה מסגירתם עוד יבכו שנים רבות כפי הידוע לבקיאים במצב.
ה. את"ל דזה "פיקוח נפש", פוק חזי כמה רופאים רציניים איכא בשוקא המתנגדים לזה בכל תוקף (חלקם הופיעו השבוע בוועדת הקורונה בכנסת, ואף התפרסם השבוע מכתב שכזה).

[דרומי]

בגל הראשון היו באמת מבוהלים, ואיני חושב שהיתה זו ציניות. אני לפחות מכיר אנשים רציניים ויר"ש שהסתמכו על דברי הרעק"א וראו בזה הצדקה להתנהלות.

לאחר שעבר קיץ שלם מבינים שני דברים חשובים. א) ההפחדות היו מוגזמות. ב) אין אפשרות מעשית לעצור לגמרי את הבעיה, או מכיון שהציבור לא משתף פעולה, או מכיון שהממשלה ובאי כוחה מבולבלים ומזגזגים, או משתי הסיבות גם יחד, ובקיצור: אין עצה ואין תבונה ו"זה מה יש" וה' ירחם עלינו.

[יבנה]

א. מצ"ב מאמר על אי התועלת בסגר. כך שאין כאן שום פקו"נ, ואדרבה הסגר הוא פקו"נ גדול בהרבה מכל תועלת שמדמיינים שתצמח ממנו, ונכב"ב

https://en.wikipedia.org/wiki/Mises_Ins ... Criticisms

[סגי נהור]

לאחר שבפסח עשו סגר ולא הועיל מאומה -

רוב הציבור מרגיש, ובצדק מסויים, שהסגר עכשיו הוא מיותר, ואין לדבר סוף.

אתמול שטפתי את הכלים וזה לא הועיל מאומה, כי הנה הכיור שוב מלא כלים...

הסגר בפסח הועיל הפלא ופלא להוריד את התחלואה ממאות רבות ביום לפחות מעשרים (בשפל), ולקח כמה חודשים עד שחזרנו למספרי השיא. מאז המספרים עולים בהתמדה ויש הכרח להוריד אותם שוב לפני קריסה מוחלטת של מערכת הבריאות. נכון שבתום הסגר הם יעלו שוב (ממש כמו הכלים בכיור), אבל המטרה היא להשיג שליטה מסוימת במספר החולים באופן שיהיה ניתן להתמודד עמו. וכל זה פשוט.

[ונתנו ידידים]

לפעמים יש לאדם מושכל ראשון ברור ופשוט, ואח"כ באים כל מיני טענות שמסבכים אותו לגמרי ואינו יודע מה נכון או לא, עד שבא מישהו ואומר משפט קצר ולענין והאדם אומר לעצמי ידעתי את זה והוא פשוט רק לא ידעתי איך להגיד את זה, תודה.
זה מה שקורה לי עם הרב סגי נהור מודה לך מאד, דברים פשוטים וברורים מאירים את העיניים.
הבלבול והשאלות (שאין עליהם לפעמים תשובה ברורה) והקושי והנוחיות והסביבה, מסמא את העיניים ומקשה על הדעת, עד שלפעמים קשה לעשות והתנהג כמו שהשכל הישר אומר להתנהג, אבל השכל הישר נשאר ישר והאלוקים עשה את האדם ישר והחשבונות הרבים מבלבלים, וב"ה שיש קצת שפיות בעולם.

[דרומי]

הכל טוב ויפה, אבל כדי שמשהו יצליח צריך הזדהות מינמילית ושיתוף פעולה מצד הציבור.

בתוך עמי אני יושבת, ולא נראה שהציבור - בחלקו הגדול - הולך לשתף פעולה (אפילו בתוך הממשלה עצמה יש כשליש מהחברים הסבורים שמדובר בטעות), ומשכך התועלת בכל הדבר הזה לא רבה. ואין טעם בגלל זה לוותר ביודעין על מנהגים מקודשים וחשובים הנוגעים לכל השנה כולה [ודי לנו בכל התפילות בציבור וקריאת התורה וכו' שהפסדנו בימי חג הפסח ובסביבתו, כשעכשיו אנו יותר חכמים ומבינים במבט לאחור שזה לא היה כ"כ מוצדק].

כמובן בלי כל קשר לסגר או לא סגר צריך להשתדל ולהיזהר ככל האפשר, וכרגיל לאחרונה.

[נוטר הכרמים]

אעיז להביע את רחשי לבבי מתוך תקוה שיתייחסו אליהם ללא דעות קדומות, לתוכן הבט ואל תפן ליוצר.

דובר כאן הרבה במשך העשור האחרון על סוגיית הימים הנוראים, אופיים, צורת ההנהגה, יראה או שמחה, המלכה או רעדה, וכיוצא בזה,
ובאמת פוק חזי שמנהגי עדות ישראל אינם באותה המתכונת זה בכה וזה בכה, וכולם לשמים נתכוונו.
אם נחפש בכל זאת את הצד השוה של כל תפוצות ישראל, אותם שיש להם מסורת, ואמונים עליה בשלימות - דרך ישראל סבא,
כמדומה שהצה"ש הוא היחס הכללי של הרוממות והנשגבות של התפילות. טרחו והלכו פרסאות, כתתו רגלים מקצה אל קצה, נדחקו,
ויתרו על נוחיות וגשמיות (ועל רווחת המשפחה) העיקר לחוות ולהתעלות את הימים - כל חד לפום דיליה והמקובל בידו.

הפחד מכל הקיצורים והצמצומים אינו הפסד של פיוט או מנגינה מסוימת,
השאלה אם לא מפסידים כאן את הרצף של דורות שעשו הכל הכל בשביל להתפלל בצורה הראויה יותר, והמרוממת יותר,
אינני מכריע מול 'ונשמרתם', (אם כי הדעת נוטה שאנשים רגילים וצעירים יכולים להחמיר פחות בכללי הזהירות, מול קבוצות הסיכון),
אבל האופן הנכון של הצגת השאלה היא בצורה זו.

לפני שנים, היה לי חבר שהיה טורח ונסחב עם ילדיו למנין מרוחק,
כששאלתי את הסיבה, הרי יש לך ליד הבית את המנין הקבוע עם כל ההידורים,
אמר לי שהוא כילד כל חויית הימים נוראים שלו התחילה מזה שלא מתפללים איפה שמתפללים כל השנה,
זה משהו שונה. הוא לא מסוגל להתפלל במקום הקבוע לכל השנה.
הרגש הזה לא הכרחי, אבל הוא משקף את המימד האמיתי בו עם ישראל חווה את הענין.

[איש גבעות]

הרב הנוטר
יש גם צד שני למטבע.
היכולת שלנו לזקק את עבודת ה' שלנו לנקודה הכי פנימית והכי עמוקה.
בלי 400 איש ששואגים "למנצח לבני קורח מזמור".
בלי "יהא שמיה רבא" שמהדהד בחוצות קריה.
רק אתה והבורא עולם. יחד עם עוד עשרה יהודים. אולי עשרים.
ואז מבעד לכל רעשי הרקע אתה מגיע לנקודה האמיתית של רגע ההכתרה. הרגע של "לא ברעש ה'".
החזן לא יסלסל כמו שאתה רגיל. המקרא יהיה יהודי מן השורה. לכאו' האוירה הכי יומחולית.
אבל זהו, שלא.
היום הגדול הזה לא נמדד ברעשי הרקע שהוא מייצר. בצפיפות הספסלים ושאגות ההמונים. הוא נמדד עמוק בליבך פנימה.
כיצד אתה מגיב כשאילצו אותך לסגת לנקודה הכי פנימית שלך?
האם משהו חילחל או שהלב ריקן?
ישנם שבנו את עבודת ה' שלהם על בסיס קול ההמון.
אלו אכן יעמדו השנה בפני שוקת שבורה.
אבל מי שזכה לייסד את עבודתו יתברך על נקודה פנימית אולי יזכה השנה לאור גדול, גדול עוד יותר משנים קודמות.

[נוטר הכרמים]

נכון מאוד - עצם הרעיון, אבל אינו סותר.
דווקא אני הק' כבר שנים מתפלל במנין שאינו עולה על כשלושים טליתות וילדיהם,
והלב מלא וגואה גם בחדרי חדרים.
ומ"מ יש נתונים שקשה להתעלם מהם, לא קשור לכמות או לצעקות.
יש את אוירת הרצינות (במחיצת רבי / צדיק), ויש עוד דברים שקשה להשלים בחצר מאולתרת.
וזה בהנחה שלא יהיו הפרעות מכל סוג שהוא.
אוירה לא ראויה, הפרעה משמעותית בריכוז, בתנאים וכו'.

[לענין]

הרב הנוטר אומר כאן נקודה מאד מאד פשוטה וברורה.
בשביל עבודת השם, או יותר מדויק - בשביל חינוך הילדים לעבודת השם, צריך שתהיה 'אוירה'.
חלק מהאוירה הוא יומיומי, בית כנסת שיעורי תורה וכו', חלק הוא בפרצוף הזמנים, ובפרט בימים נוראים.
כל אחד יסתכל על הדמות של עצמו, ויודה על האמת שה'צורת בן תורה' שלו מורכבת מאוירה שהוא ספג בימי עלומיו, בחיידר בישיבה וכו' וכו' וכו'.
עתה בואו ונחשוב, ילד מתבגר שבמשך חצי שנה כבר מתפלל בחצר הבית, הוא כבר רחוק כמטחוי קשת מאוירה של בית כנסת! למישהו יש מושג איזה השפעה זה יכול להיות לו על כל החיים?! [היום אין לך בחור ישיבה שמסוגל לוותר על ימים נוראים או ליל שבועות בישיבה. ברגע שפעם פעמיים עושים את זה בחצר, אז הולך הרגש הקדוש הזה, ולתמיד].
כל הדיבורים על הנקודה הפנימית והעמוקה - אין מקומם לכאן.
[כמובן שכל זה לא נאמר חלילה כדי להקל בפקוח נפש ח"ו וח"ו, רק צריך להבין מה מונח כאן על כף המאזנים].

[הכתב והמכתב]

הנסתרות [הנקודה הפנימית] - לה' אלוקינו
אבל הנגלות [החיות החיצונית והמצב...] - לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת עד עולם

לא זוכר מי מהצדיקים אמר את זה

[איש גבעות]

הרב הנוטר אומר כאן נקודה מאד מאד פשוטה וברורה.
בשביל עבודת השם, או יותר מדויק - בשביל חינוך הילדים לעבודת השם, צריך שתהיה 'אוירה'.
חלק מהאוירה הוא יומיומי, בית כנסת שיעורי תורה וכו', חלק הוא בפרצוף הזמנים, ובפרט בימים נוראים.
כל אחד יסתכל על הדמות של עצמו, ויודה על האמת שה'צורת בן תורה' שלו מורכבת מאוירה שהוא ספג בימי עלומיו, בחיידר בישיבה וכו' וכו' וכו'.
עתה בואו ונחשוב, ילד מתבגר שבמשך חצי שנה כבר מתפלל בחצר הבית, הוא כבר רחוק כמטחוי קשת מאוירה של בית כנסת! למישהו יש מושג איזה השפעה זה יכול להיות לו על כל החיים?! [היום אין לך בחור ישיבה שמסוגל לוותר על ימים נוראים או ליל שבועות בישיבה. ברגע שפעם פעמיים עושים את זה בחצר, אז הולך הרגש הקדוש הזה, ולתמיד].
כל הדיבורים על הנקודה הפנימית והעמוקה - אין מקומם לכאן.
[כמובן שכל זה לא נאמר חלילה כדי להקל בפקוח נפש ח"ו וח"ו, רק צריך להבין מה מונח כאן על כף המאזנים].

הרב הלענין.
יש לי רצון עז להתפלמס עם כל שורה בדבריך.
דברים שאתה רואה כנצרכים כל כך, בעייני די מיותרים ולפעמים אף מפריעים, מסיטים.
לעת עתה אמנע מכך.
רק זאת אומר:
אוירת הרוממות שכל כך נצרכת לחינוך הילדים וגם לנו עצמנו איננה תלויה במאתיים איש וגם לא בכמות מסוימת של דציבלים.
היא תלויה ביחס הפנימי שלנו ליום הקדוש, ואת זה הילד יוכל לחוש גם השנה.
אני הק' מארגן השנה תפילה בגן ילדים סמוך לביתי לפי הנחיות משרד הבריאות.
ילדיי רואים כבר תקופה כיצד אביהם עסוק בארגון התפילה, מקום, שצי"ם (דווקא בענין של "ביתו ריקן", הסתבכתי קצת. שני השצי"ם שמצאתי הם אברכים כמדרשם וטפלי תלויי ביה, אבל ביתם רחוק מלהיות ריקן. ככה זה בעידן שבו חלק ניכר מנשות האברכים עובדות בתחום ההייטק...), בעל תוקע, ס"ת, וכו' וכו'. כולי תקווה שזה יחבר אותם לאוירת היום לא פחות משאר השנים.
יש לנו השנה הזדמנות לחנך את ילדינו על הצד הפנימי. אפשר וכדאי גם לנצל את סעודות החג הרבות לשם כך. לשוחח איתם על מהות החג. על המלכת ה' שמקבלת השנה מימד חדש בתחושה האבסלוטית שמלא כל הארץ כבודו. נגיף אחד קטן שהביא עלינו חולל מהפכה ביקום כולו.

התחושה היא שהקב"ה מאותת לנו שהוא רוצה השנה לקבל מאיתנו טקס המלכה שונה מהרגיל, ואנו מתעקשים להמשיך ולערוך את הטקס אליו אנו רגילים.

[לעולם יהיה אדם]

זאת אומרת, המהלך של הסגר נועד כדי לשחרר עומס מבתי החולים, שעלולים להגיע לידי קריסה.

ממש לא.
נכון להיות מאושפזים כמעט 500 איש במצב קשה, 138 איש מונשמים.
מדינת ישראל שהקימה בתוך יומיים בית חולים שדה עם מאות מיטות, בקצה העולם, בגלל איזו רעידת אדמה, תדע להתמודד עם 500 חולים וגם עם מספר כפול.
משרד הבריאות הזמין בתחילת המגיפה 15,000 מכונות הנשמה, יותר מאלפיים כבר סופקו.
מערכת הבריאות רחוקה מקריסה.

החגים הם פשוט הזמן הנכון ביותר מבחינת הממשלה לסגר. מצד אחד בחגים אנשים נפגשים הרבה יותר, אוכלים יחד מתפללים יחד מטיילים וכו' ומצד שני החגים הם גם ככה זמן פגרה בחברות גדולות, אנשים לוקחים חופש כדי להיות עם המשפחה.
זה הסיפור של הסגר, ושל "הרמת דגל אדום" על ידי פרופ' גמזו.

אינני מזלזל כלל בשמירת הבריאות, אבל גם השגרה צריכה להישמר.
מי שיכול להתפלל במניין קטן ודאי שעדיף, ומי שלא ישים מסכה, ויתרחק ככל שיכול.
והעיקר - נשאים מאומתים, או מי שחש תסמינים, שיתגבר ולא יבוא, למרות שאני מכיר היטב את הקושי.

[לבי במערב]

במלא הזהירות הנדרשת, לפענ"ד נראה דיל"ע אם אין שייך בנדו"ד גדר (מסוים) ד'שעת השמד', כיון שדחו במכוון הסגר וגרורותיו לתקופת מועדי תשרי. וק"ל.

[קו ירוק]

הרב הנוטר אומר כאן נקודה מאד מאד פשוטה וברורה.
בשביל עבודת השם, או יותר מדויק - בשביל חינוך הילדים לעבודת השם, צריך שתהיה 'אוירה'.
חלק מהאוירה הוא יומיומי, בית כנסת שיעורי תורה וכו', חלק הוא בפרצוף הזמנים, ובפרט בימים נוראים.
כל אחד יסתכל על הדמות של עצמו, ויודה על האמת שה'צורת בן תורה' שלו מורכבת מאוירה שהוא ספג בימי עלומיו, בחיידר בישיבה וכו' וכו' וכו'.
עתה בואו ונחשוב, ילד מתבגר שבמשך חצי שנה כבר מתפלל בחצר הבית, הוא כבר רחוק כמטחוי קשת מאוירה של בית כנסת! למישהו יש מושג איזה השפעה זה יכול להיות לו על כל החיים?! [היום אין לך בחור ישיבה שמסוגל לוותר על ימים נוראים או ליל שבועות בישיבה. ברגע שפעם פעמיים עושים את זה בחצר, אז הולך הרגש הקדוש הזה, ולתמיד].
כל הדיבורים על הנקודה הפנימית והעמוקה - אין מקומם לכאן.
[כמובן שכל זה לא נאמר חלילה כדי להקל בפקוח נפש ח"ו וח"ו, רק צריך להבין מה מונח כאן על כף המאזנים].

הרב הלענין.
יש לי רצון עז להתפלמס עם כל שורה בדבריך.
דברים שאתה רואה כנצרכים כל כך, בעייני די מיותרים ולפעמים אף מפריעים, מסיטים.
לעת עתה אמנע מכך.
רק זאת אומר:
אוירת הרוממות שכל כך נצרכת לחינוך הילדים וגם לנו עצמנו איננה תלויה במאתיים איש וגם לא בכמות מסוימת של דציבלים.
היא תלויה ביחס הפנימי שלנו ליום הקדוש, ואת זה הילד יוכל לחוש גם השנה.
אני הק' מארגן השנה תפילה בגן ילדים סמוך לביתי לפי הנחיות משרד הבריאות.
ילדיי רואים כבר תקופה כיצד אביהם עסוק בארגון התפילה, מקום, שצי"ם (דווקא בענין של "ביתו ריקן", הסתבכתי קצת. שני השצי"ם שמצאתי הם אברכים כמדרשם וטפלי תלויי ביה, אבל ביתם רחוק מלהיות ריקן. ככה זה בעידן שבו חלק ניכר מנשות האברכים עובדות בתחום ההייטק...), בעל תוקע, ס"ת, וכו' וכו'. כולי תקווה שזה יחבר אותם לאוירת היום לא פחות משאר השנים.
יש לנו השנה הזדמנות לחנך את ילדינו על הצד הפנימי. אפשר וכדאי גם לנצל את סעודות החג הרבות לשם כך. לשוחח איתם על מהות החג. על המלכת ה' שמקבלת השנה מימד חדש בתחושה האבסלוטית שמלא כל הארץ כבודו. נגיף אחד קטן שהביא עלינו חולל מהפכה ביקום כולו.

התחושה היא שהקב"ה מאותת לנו שהוא רוצה השנה לקבל מאיתנו טקס המלכה שונה מהרגיל, ואנו מתעקשים להמשיך ולערוך את הטקס אליו אנו רגילים.

גם נוטר וגם לענין אמרו דברים של טעם.
זה שאליך לא נוגעת המהומה, ואך הלב פנימה היכן שהוא - שם דרגתך, זה מעולה (נדיר, הלואי הייתי בדרגתך העצומה..)
לכל עם ישראל זה לא כך!
מעניין שגם מרן הגרח"ע, כשנאלץ לשהות בעיירת מרפא פשוטה בימים נוראים, לא הבין מה עשה לו ה' ככה, עד שהקרה ה' לפניו להציל שם יהודי מחטא נורא.
א"א לדבר מן הפה ולחוץ. מי שלא מבין מה הבעיה בכלל אין מקומו בדיון כזה.

אולי העליתי במקו"א בפורום, שר' גרשון אידלשטיין סיפר שבילדותו ברמת השרון היה מאן דהוא מבוגר מגיע להתפלל בימים הנוראים כולו אומר הוד וקדושה, לבוש כולו לבן, מתמוגג בדמעותיו, ורוכש עליה בדמים מרובים. ר' גרשון שאל את אביו הרב (ר' צבי יהודה זצ"ל) הרי האיש הזה כל השנה בגילוי ראש, פקיד ברשויות המס, מה הענין? והשיבו אביו, נכון הוא התרחק, אבל את הימים הנוראים במחיצת הנצי"ב בוואלוז'ין הוא לא ישכח לעולם!

[דרומי]

מכיון שבכל דבר צריך לראות גם את הטוב, יש לקוות שהסגר יתמקד בהגבלת המעבר מעיר לעיר וכדומה, דבר שיביא בעז"ה לצמצום (והלוואי מניעה מוחלטת) של חילול השבת והחג אצל רבים מאחב"י, ישיבם ה' בתשובה שלימה במהרה.

[מקדש מלך]

.

[דורשי יחודך]

בענין הפולמוס על אוירה\תפאורה כו' לעומת נקודה פנימית שבלב
(שבודאי אלו ואלו דא"ח כו')
יש אולי מקום להוסיף, שהאפשרות לחוות את הימים הנוראים "לבד" ובאופן פנימי, בדרך כלל בא אחרי שכבר חוו את האוירה וכו'.
מי שמעולם לא נחשף לרוממות של הימים הנוראים דרך הציבור\נוסחי התפילה\שהייה במחיצת אדם גדול, לא יוכל מן הסתם לחוות את לבד.
ואילו מי שכבר חווה באופנים הנ"ל, יכול כבר לקחת את הדברים יותר פנימה כשהוא נמצא לבד.
וממילא יוצא שלכו"ע צריך באיזושהי נקודת התחלה, את החוייה הגדולה.

[לעולם יהיה אדם]

אולי העליתי במקו"א בפורום, שר' גרשון אידלשטיין סיפר שבילדותו ברמת השרון היה מאן דהוא מבוגר מגיע להתפלל בימים הנוראים כולו אומר הוד וקדושה, לבוש כולו לבן, מתמוגג בדמעותיו, ורוכש עליה בדמים מרובים. ר' גרשון שאל את אביו הרב (ר' צבי יהודה זצ"ל) הרי האיש הזה כל השנה בגילוי ראש, פקיד ברשויות המס, מה הענין? והשיבו אביו, נכון הוא התרחק, אבל את הימים הנוראים במחיצת הנצי"ב בוואלוז'ין הוא לא ישכח לעולם!

אני שומע בסיפור הזה מסר הפוך ממה שאתה שומע.
כי הנה יהודי ששהה במחיצת הנצי"ב, וספג את האווירה עמוק עמוק, וגם אחרי שנים רבות הרגש עדיין ספוג בתוך ליבו, אבל כל זה לא מביא לשום חיזוק בעבודת ה'.
רגש עצום, שלא משפיע כלום.

אתמול שטפתי את הכלים וזה לא הועיל מאומה, כי הנה הכיור שוב מלא כלים...

העניין הוא שסגר כעת דומה לאדם שמאחר את האוטובוס לעבודה, כי חשוב לו לשטוף את הכלים מארוחת בוקר בדיוק עכשיו.

[קו ירוק]

אולי העליתי במקו"א בפורום, שר' גרשון אידלשטיין סיפר שבילדותו ברמת השרון היה מאן דהוא מבוגר מגיע להתפלל בימים הנוראים כולו אומר הוד וקדושה, לבוש כולו לבן, מתמוגג בדמעותיו, ורוכש עליה בדמים מרובים. ר' גרשון שאל את אביו הרב (ר' צבי יהודה זצ"ל) הרי האיש הזה כל השנה בגילוי ראש, פקיד ברשויות המס, מה הענין? והשיבו אביו, נכון הוא התרחק, אבל את הימים הנוראים במחיצת הנצי"ב בוואלוז'ין הוא לא ישכח לעולם!

אני שומע בסיפור הזה מסר הפוך ממה שאתה שומע.
כי הנה יהודי ששהה במחיצת הנצי"ב, וספג את האווירה עמוק עמוק, וגם אחרי שנים רבות הרגש עדיין ספוג בתוך ליבו, אבל כל זה לא מביא לשום חיזוק בעבודת ה'.
רגש עצום, שלא משפיע כלום.

אין ספק שזה הביא לו, הוא לא בא לבכות מתוך דיסק..
ואף במדרגתו הפחותה רצה להתקרב אל ה', מכח מה שנשאר בעצמותיו.
אה"נ רשעים מלאים חרטות זה יכול להיות בכל אדם ואדם! ה"י

[סגי נהור]

אתמול שטפתי את הכלים וזה לא הועיל מאומה, כי הנה הכיור שוב מלא כלים...

העניין הוא שסגר כעת דומה לאדם שמאחר את האוטובוס לעבודה, כי חשוב לו לשטוף את הכלים מארוחת בוקר בדיוק עכשיו.

ברור שהבחירה לעשות סגר דוקא בימי החגים משקפת סדר עדיפויות שאינו מקובל עלינו.

אבל במאמר מוסגר, לאור ההתנהלות הלא אחראית של חלק מהציבור לאורך כל התקופה, קצת קשה לבוא עכשיו בטענות.

(חוסר האחריות הוא הן מצד הענין כשעצמו, והן מצד העובדה שעקב כך דעת הקהל הופנתה כלפינו, וכרגיל אנו בטיפשותנו פוגעים כך בעצמנו, כי מה הפלא שאח"כ פלוני רוצה לרצות את דעת הקהל.)

[לעולם יהיה אדם]

אין ספק שזה הביא לו, הוא לא בא לבכות מתוך דיסק..
ואף במדרגתו הפחותה רצה להתקרב אל ה', מכח מה שנשאר בעצמותיו.
אה"נ רשעים מלאים חרטות זה יכול להיות בכל אדם ואדם! ה"י

לא, הוא לא בכה מתוך דיסק אלא מתוך הלב, ובדיוק בגלל זה המצב שלו גרוע במיוחד, הלב מנותק לגמרי מהראש שאפילו רגש עצום כל כך כבר לא משפיע.
וזה חבל כי הרגש הוא מניע חזק.
אצל כל אחד יכול להתפתח מצב כזה ברמה מסוימת, אם לא מחברים בין התפעלות רגשית לבין מעשים. וזו סכנה בימים נוראים, אדם מתפלל בין מאות אנשים ומתרגש מהמון ומהחזן, אבל כל זה לא תמיד נקשר למעשים.
לעומת זאת כאשר מתפללים במניין מצומצם, החסר הרגשי יניע אותנו לפעולות, נהיה חייבים להתחזק בקבלה אמתית כדי להרגיש את ראש השנה.

כמובן, זה צד אחד, אני לא מזלזל ברגש ובאוירה, במיוחד אצל ילדים. רק צריך לדעת שלכל כלי עוצמתי יש גם סכנות.

ברור שהבחירה לעשות סגר דוקא בימי החגים משקפת סדר עדיפויות שאינו מקובל עלינו.

אבל במאמר מוסגר, לאור ההתנהלות הלא אחראית של חלק מהציבור לאורך כל התקופה, קצת קשה לבוא עכשיו בטענות.

התנהלות לא אחראית ראויה לגינוי. אבל זה נושא נפרד.
השאלה שפתחה את האשכל היא האם בגלל זעקת הממשלה אנחנו צריכים לעשות צעדים דרסטיים כמו קיצור תפילות.

[סגי נהור]

ברור שהבחירה לעשות סגר דוקא בימי החגים משקפת סדר עדיפויות שאינו מקובל עלינו.

אבל במאמר מוסגר, לאור ההתנהלות הלא אחראית של חלק מהציבור לאורך כל התקופה, קצת קשה לבוא עכשיו בטענות.

התנהלות לא אחראית ראויה לגינוי. אבל זה נושא נפרד.
השאלה שפתחה את האשכל היא האם בגלל זעקת הממשלה אנחנו צריכים לעשות צעדים דרסטיים כמו קיצור תפילות.

אכן אינני חושב שצריך לקצר את התפילות ולא על נקודה זו כתבתי מלכתחילה (אלא על עצם התועלת בסגר).

[לעולם יהיה אדם]

אין חולק על כך שסגר יוריד את מספר הנדבקים, השאלה האם זה שווה את המחיר (הרוחני, הכלכלי והנפשי), והאם זה צריך להיעשות דווקא עכשיו בחגים.

[איש גבעות]

גם נוטר וגם לענין אמרו דברים של טעם.
זה שאליך לא נוגעת המהומה, ואך הלב פנימה היכן שהוא - שם דרגתך, זה מעולה (נדיר, הלואי הייתי בדרגתך העצומה..)
לכל עם ישראל זה לא כך!
מעניין שגם מרן הגרח"ע, כשנאלץ לשהות בעיירת מרפא פשוטה בימים נוראים, לא הבין מה עשה לו ה' ככה, עד שהקרה ה' לפניו להציל שם יהודי מחטא נורא.
א"א לדבר מן הפה ולחוץ. מי שלא מבין מה הבעיה בכלל אין מקומו בדיון כזה.

אולי העליתי במקו"א בפורום, שר' גרשון אידלשטיין סיפר שבילדותו ברמת השרון היה מאן דהוא מבוגר מגיע להתפלל בימים הנוראים כולו אומר הוד וקדושה, לבוש כולו לבן, מתמוגג בדמעותיו, ורוכש עליה בדמים מרובים. ר' גרשון שאל את אביו הרב (ר' צבי יהודה זצ"ל) הרי האיש הזה כל השנה בגילוי ראש, פקיד ברשויות המס, מה הענין? והשיבו אביו, נכון הוא התרחק, אבל את הימים הנוראים במחיצת הנצי"ב בוואלוז'ין הוא לא ישכח לעולם!

הרב קו ירוק
בוא נעשה לרגע סדר בדברים.
אף אחד לא בחר במצב אליו נקלענו.
זוהי גזירתו יתברך.
אף אחד לא הולך השנה להתפלל כפי שהיה בשנים עברו.
כעת יש בפנינו שתי אפשרויות.
לנסות להילחם במצב הזה
או להירמז שהשנה יש לנו הזדמנות לעבוד בצורה קצת שונה מכפי שהורגלנו עד כה.
לענ"ד כדאי לבחור בדרך השנייה.
להבין שהקב"ה מזמן בפנינו אפשרות מיוחדת, אולי חד פעמית, להתעלות מעט ולהגיע לנקודה פנימית שאנו כה רחוקים ממנה.
מי שמעונין להמשיך לבכות על מר גורלו, ולשכנע את עצמו מראש שהשנה לא יזכה לחוג כראוי, יערב ויבושם לו.

[קו ירוק]

לא עושה לי רושם שמישהו בוכה פה על גורלו
יש מי שהחליט שגורלו יהיה כך, ויש מי שהחליט להתאמץ שגורלו יהיה אחר.
והיה נידון מה עדיף. ועל זה דברתי

[אש משמים]

ממידע שיש בידי קריסת מערכת הבריאות היא תרחיש אפשרי ולא כ"כ רחוק. אסור לזלזל באפשרות הזאת.
אכן, גם לדעתי לא יתכן שגדולי המזלזלים בחיי אדם יבואו עכשיו עם דיעות איך להתפלל וכמה. עליהם קודם כל לעשות חשבון נפש עמוק בגודל יראת השמים שלהם כשהדבר נוגע בין אדם לחבירו ולאכ"מ להורות לציבור בבין אדם למקום. מנסיוני, רוב רובם של המפטפטים עיצות לא למדו את הסוגיה התורנית והמדעית ואין לראות בדעתם דעה.

[עליך עיננו]

למי כונתך "גדולי המזלזלים בחיי אדם"? האם לרבנים מסוימים?
או למי שנראה בעיניך כמזלזל כי אתה לא מסכים עם דעתו?
לענ"ד דוקא גדולי המזלזלים הם ראשי המדינה שכופים סגר דוקא בערב ר"ה וליום כיפור...
הרי בחופשה לא היה מתאים לעשות סגר?
הרי זה ברור שאין כל שיקול מקצועי ובריאותי בכל הנושא הזה (שהרי רוב רובם של הרופאים נגד זה בצורה מוחלטת) אלא הכל הוא ענין פוליטי...ובהחלט שמערבים פוליטקה עם חיי אדם אין לך זילזול גדול מזה!
היום כבר כולם מסכימים שסגר לא מועיל רק מזיק!
וודאי רצון התורה הוא לא כך (כן גם מבחינה בריאותית לא חושב שיש רב אחד שסובר שזה הדרך..) א"כ זה המקום והזמן לשמוע "דעות" אחרות!

[עליך עיננו]

ועוד פרט חשוב..
כיהודים מאמינים אנו עומדים עוד ימים מועטים למשפט עם כל העולם יחד הכלל והפרט ..
וצריכים אנו להאמין בלב שלם שכמו שהגיע הוירוס הזה ברגע אחד..כך יעלם ברגע אחד..ובאמת המאמין האמיתי הוא זה שבטוח שלמחרת ר"ה נשמע שפשוט הכל נעלם ואין זכר לכל מה שהיה..הבעיה שניזונים מעיתונות וכלי תקשורת שכל מטרתם זה ההיפך מזה ורק להכניס פחד וחוסר בטחון לאנשים!
וכל הזמן מדברים על החורף ותפוסה בבית חולים וכ'ו..

[אש משמים]

כוונתי לא היתה לאיזה רב ח"ו אלא לציבור שלא נשמע לרבנים ולרופאים ופעם לזה ופעם לזה. לציבור שחושב שהוא הכי חכם ומבין מה כן ומה לא. לציבור שמשתדל בכח לעשות הכל להיפך ובדוקא. לאנשים שמכריזים בלי בושה שעושים מה שנוח להם ואיך שנוח להם בלי טיפת התחשבות בסובבים אותם.
כל נושא הפוליטיקה לא רלוונטי לאנשים רציניים, יש כאן שאלה בריאותית/הלכתית שצריכה ליבון והכרעה ותו לא.
להיפך! כו"ע מודים שסגר זה הדבר שהכי יעיל ע"מ להוריד את כמות הנדבקים אם כי ברור שישנם עוד סיכונים כלכליים וכדו' שיש לקחת בחשבון.

[סגי נהור]

אין חולק על כך שסגר יוריד את מספר הנדבקים, השאלה האם זה שווה את המחיר (הרוחני, הכלכלי והנפשי), והאם זה צריך להיעשות דווקא עכשיו בחגים.

או, אז זה כבר כן קשור להתנהלות של הציבור.
כשהציבור שמציג דרישות לגבי הזמנים המתאימים והלא מתאימים לסגר הוא הציבור ש(למרבה הצער) מוביל את טבלת ההדבקות בפער ניכר - בגלל התנהלות מביישת ולא אחראית של חלקים ממנו - אך טבעי שדבריו פחות יישמעו.

[דרומי]

הציבור שבא להתפלל בר"ה וביוהכ"פ אינו רק המוגדר 'חרדי', והוא מתגורר גם בערים צהובות או ירוקות.

לא הכל קשור לחוסר האחריות של חלק מסויים מהציבור החרדי.

ואגב, ר' ליצמן שי' מייצג את חסידי גור שבעיניי ראיתי כיצד הם מקפידים מאוד על כל ההנחיות, באופן די קיצוני (מניינים בחוץ בשרב כבד, ועוד כהנה). והוא זה שהוביל את הסגר בפסח. ועכשיו הוא טוען בצדק רב שאין הגיון בכל מה שמתרחש כאן.

והוא לא היחיד. וכמו שכתבתי לעיל, לאחר שחלק גדול מהציבור לא מזדהה עם הסגר (בשונה מפסח שאז רוב הציבור הזדהה והשתתף), הוא פשוט לא יעיל וחבל על כל האנרגיה.

[לעולם יהיה אדם]

אין חולק על כך שסגר יוריד את מספר הנדבקים, השאלה האם זה שווה את המחיר (הרוחני, הכלכלי והנפשי), והאם זה צריך להיעשות דווקא עכשיו בחגים.

או, אז זה כבר כן קשור להתנהלות של הציבור.
כשהציבור שמציג דרישות לגבי הזמנים המתאימים והלא מתאימים לסגר הוא הציבור ש(למרבה הצער) מוביל את טבלת ההדבקות בפער ניכר - בגלל התנהלות מביישת ולא אחראית של חלקים ממנו - אך טבעי שדבריו פחות יישמעו.

מי דיבר על הציבור והם דבריו ישמעו?
דיברתי על חומרת המצב ומה אני צריך לעשות.

[לעולם יהיה אדם]

וצריכים אנו להאמין בלב שלם שכמו שהגיע הוירוס הזה ברגע אחד..כך יעלם ברגע אחד..ובאמת המאמין האמיתי הוא זה שבטוח שלמחרת ר"ה נשמע שפשוט הכל נעלם ואין זכר לכל מה שהיה..

ומה יעשה "המאמין האמתי" הזה אם אחרי ראש השנה הכל ימשיך כמו עכשיו?

[לעולם יהיה אדם]

ממידע שיש בידי קריסת מערכת הבריאות היא תרחיש אפשרי ולא כ"כ רחוק.

שמא תסכים לחשוף בפנינו את המידע הסודי הזה?

[עליך עיננו]

וצריכים אנו להאמין בלב שלם שכמו שהגיע הוירוס הזה ברגע אחד..כך יעלם ברגע אחד..ובאמת המאמין האמיתי הוא זה שבטוח שלמחרת ר"ה נשמע שפשוט הכל נעלם ואין זכר לכל מה שהיה..

ומה יעשה "המאמין האמתי" הזה אם אחרי ראש השנה הכל ימשיך כמו עכשיו?

לא הבנתי את השאלה..מאמין לא עושה, הוא מאמין! והוא לא חושב מה יהיה אם... אלא אנו מאמינים ומצפים ומקוים שיהיה שנה של בשורות טובות של מלכות ה' במלואה על כל יושבי תבל..ובשביל כך צריך רק להתפלל ולהאמין..

[לעולם יהיה אדם]

לקח לי זמן להבין שאתה ציני.