פיל בחנות חרסינה

[איש גבעות]

יש לי תחושה עמומה שחלק ניכר מציבור היראים עדיין לא הבין עד כמה הקיום שלנו, כאן בתוככי המדינה הציונית, שברירי.
בואו ניגע בנקודת ההתחלה.
הקיום שלנו מורכב מאין כמוהו. קשה לעיכול לחילוני הממוצע.
קבוצה גדלה והולכת שלא נושאת בנטל הבטחוני, ממעטת לשאת בנטל הכלכלי ויחד עם זאת ניזונת מקרן השפע של המדינה.
אז נכון שאנחנו גם צודקים בנוסף לכל.
אבל את זה רק אנחנו יודעים.
כמה שאנחנו מנסים להסביר זאת כבר שבעים שנה עדיין לא הצלחנו לשכנע.
זוהי כעת הנקודה בה אנחנו עומדים, וממנה צריכה להיגזר דפוס הפעולה שלנו: ניסינו לשכנע את הציבור הישראלי בצדקת דרכנו, לשכנע אותו להצטרף לכוחותינו, אך הוא סירב. מאן לשמוע. תהא הסיבה אשר תהא. כעת הוא מזהה אותנו כקבוצה גדלה והולכת המאיימת על עתידו.
ועוד נקודה קטנה.
אנחנו המיעוט והם הרוב.
אז נכון שעל פי התחזיות העדכניות בתת"כ או בתת"ל בעזרת ה' נהיה כאן רוב. מקווים שעוד הרבה קודם, אי"ה. אבל כעת אנחנו מיעוט. וכמיעוט עלינו להתנהג כמו מיעוט.
להיזהר לבל להחריד את הרוב מרבצו.
לפי איך שזה נראה כעת אנחנו דווקא עושים כל מאמץ לעשות זאת.
"פיל בחנות חרסינה" רשום בכותרת, וזוהי הגדרה עדינה.
דוגמה קטנה:
נגיף קוביד 19, או קורונה בשמה המוכר יותר.
רוב התחלואה מתפתחת בישראל השנייה.
ישראל הראשונה, החילונית, התל אביבית, מתמודדת יפה מאד עם הנגיף. כמעט ירוקה.
אנחנו, בצירוף בני דודינו, מקור הבעיה.
לא סתם בעיה. בעיה אקוטית המאיימת על ההישגים הכלכליים והבריאותיים של המדינה.
בעיה שמשליכה על חייו של כל אזרח במדינה.
ואז, במקום לשתף פעולה עם הרשויות, אפילו למראית עין, אנחנו פותחים במלחמות הזויות על נסיעה לאומן, כאילו שאין מי שיודע כיצד מתנהלים שם הענינים. ממשיכים באירועים המוניים, טישים, חתונות ענק. רומסים את ההוראות ברגל גסה. אדמו"ר צעיר מונה ואלף איש מגיעים לצאת ידי חובת הבדלה, מתי מספר מהם עם מסיכה, כאילו שהנגיף לא משתולל בראש חוצות. אדמו"ר יקר שבק חיים כתוצאה מהנגיף וחסידיו מתעקשים לשאת את מיטתו בידיהם, למרות אזהרת כל הרשויות המוסמכות על כך שגם המתים מדבקים. מקדשים מלחמה על הממונה מטעם הרשויות, כאילו שאם יתפטר המצב ישתפר.
מישהו שכח לרגע את הקיום השברירי שלנו?
את העובדה שהזעם הציבורי יתועל בסופו של דבר לאן שהוא, ואנו עושים את כל המאמצים שזה יהיה לכיוונינו?
אז נכון שכעת אנחנו על הגלגל. מחזיקים היטב במושכות המדינה. אבל מישהו שכח מה היה כאן רק לפני כמה שנים? מפלגה שצצה משום מקום זכתה ל 19 מושבים רק כדי לכווץ את הציבור החרדי.
מישהו תקע לנו כף שזה לא יקרה שוב?
זוהי רק דוגמה קטנה, עכשווית, מעלילות המיעוט החרדי במדינת ישראל.
אפשר להמשיך ולתת דוגמאות. כמדומה שהעיקרון ברור. מיעוט צריך להתנהג כמיעוט, לבל יעורר חמתו של הרוב.
ושוב, לבל יאשימוני בנחיתיות, או גרוע מכך, באנטישמיות, הצדק עימנו, אבל הרוב למרבה הצער מסרב להכיר בכך.
צריך לתת על כך את הדעת.

[קרית מלך]

מבלי להכנס לפרטים ופרטי פרטים, שכמובן מיד תצביע שאינו דומה כלל וכלל וכו' וכו' אך אשאל לגופו של רעיון, מע"כ אורח שבא כאן לגור? כנראה שכחת את התקופה בה מרן הרב שך נאם את נאומו המפורסם והפיל והקים ממשלות, משום מה הוא לא חשש מכל מה שכתבת.

[לכשיבקע]

מה שאתה מציע למעשה, הוא להביא לידי כך שהאש תגיע למסקנה שהמים אינם אויבים אלא ידידים, על ידי שהמים יתנהגו יפה יותר.

[הכתב והמכתב]

לפני הקמת קואליציה ואופוזיציה
אני חושב שיש בדבריך משהו. אם אפשר לעשות משהו כדי שזה לא יקרה - לא נראה לי

[איש גבעות]

מה שאתה מציע למעשה, הוא להביא לידי כך שהאש תגיע למסקנה שהמים אינם אויבים אלא ידידים, על ידי שהמים יתנהגו יפה יותר.

באר דבריך, ידידי.

[דרומי]

ייש"כ הרב איש גבעות.

דבריך פשוטים לכל מי שרוצה לראות את המציאות נכוחה.

אבל כפי שרמזו לך כאן אין הרבה כאלה... או שיש אבל הם לא מעוניינים לעשות את זה רשמי...

[איש_ספר]

הטענה שבסיס דברי האשכול נכונה מאד, והיא נטענה עוד הרבה לפני הקורונה, והיא תקפה גם למכחישי הקורונה.

חוק הגיוס ועוד הקצף שמסביב בא במקביל לתהליך של מגמה רצון ודרישה מצד חוגים שונים לקבל נתח מיניסטריאלי שווה בשווה, והדרישה הקולנית ל"אפליה מתקנת", בחברות ממשלתיות ובכל הפנים של המדינה. וכך החילוני אומר לעצמו, אם אתה החרד חבר ועדה בדירקטוריון פלוני ואשתך נהנית ממשכורת ממשלתית כאן או שם, והילדים שלך נדחפו להיות בחברה זו או בועדה זו, וה"רבנים" שלכם שרים בממשלה ונוהגים ברכבי שרד ממשלתיים, למה לא תיטלו אתם כולכם חלק שווה בשווה בשאר המטלות המונחות כאן לפתחינו, למשל גיוס מלא מלא.

לאמור, קומץ עסקנים שלא מכירים את מקומם, ונפשם השוקקה לא יודעת רוויה, והם אוכלים לשובע והניחו יתרם לעולליהם, הם הם שמממיטים אסון על ציבור שלם שמעוניין להסתגר בקרן זווית ולהמשיך את חייו הצנועים והשקטים, ציבור שלא מעוניין להיות שווה בן שווים, הוא לא יקבל שירמסו אותו ובטח שלא יגבילו או יקשו את אורח חייו, אבל הוא לא מתעקש להשוות את תמיכת המדינה בו ובמוסדותיו עם תמיכתה בציבור החילוני. הוא לא מרגיש חלק מהמשחק, ולכן לא מצפה לקבל תנאים שווים.

כתבתי בל' גוזמא, אבל העקרון נכון לענ"ד.

[תוכן]

נניח שהיינו מושלמים, האם השמאלנים שונאי הדת לא היו מוצאים משהו להשמיץ ולהתלונן? האם אותו מפלגה לא היה מקבל 19 או 29 מושבים? נכון שיש אצלינו המון מה לתקן, ועוד איך, אבל יש לתהות שגם אם נתקן כל מה שדרוש לתקן, אם זה ישנה את דעתם של החילונים? הרי גם ככה, את המעלות שבציבור החרדי הם לא מכירים, אלא אנו מצוירים כגרועים מכל, אז למה שיכירו במעלות אם נשתפר?

[לכשיבקע]

מה שאתה מציע למעשה, הוא להביא לידי כך שהאש תגיע למסקנה שהמים אינם אויבים אלא ידידים, על ידי שהמים יתנהגו יפה יותר.

באר דבריך, ידידי.

נקודת החיכוך בין החרדים לשאינם היא בטבע כדוגמת האש והמים שמטבעם מנוגדים זה לזה, כך שגם אם נעשה כל טצדקי כדי למצוא חן הרי זה כמים שינסו למצוא חן בעיני האש, וזה לא ייתכן. רוצה לומר, אף שהטענות שהעלה מר בענין הקורונה נכונות, אין נראה כי השנאה לחרדים לדבר ה' פרצה אז, אלא מעצם ההויות הסותרות זו לזו.

[לכשיבקע]

הטענה שבסיס דברי האשכול נכונה מאד, והיא נטענה עוד הרבה לפני הקורונה, והיא תקפה גם למכחישי הקורונה.

חוק הגיוס ועוד הקצף שמסביב בא במקביל לתהליך של מגמה רצון ודרישה מצד חוגים שונים לקבל נתח מיניסטריאלי שווה בשווה, והדרישה הקולנית ל"אפליה מתקנת", בחברות ממשלתיות ובכל הפנים של המדינה. וכך החילוני אומר לעצמו, אם אתה החרד חבר ועדה בדירקטוריון פלוני ואשתך נהנית ממשכורת ממשלתית כאן או שם, והילדים שלך נדחפו להיות בחברה זו או בועדה זו, וה"רבנים" שלכם שרים בממשלה ונוהגים ברכבי שרד ממשלתיים, למה לא תיטלו אתם כולכם חלק שווה בשווה בשאר המטלות המונחות כאן לפתחינו, למשל גיוס מלא מלא.

לאמור, קומץ עסקנים שלא מכירים את מקומם, ונפשם השוקקה לא יודעת רוויה, והם אוכלים לשובע והניחו יתרם לעולליהם, הם הם שמממיטים אסון על ציבור שלם שמעוניין להסתגר בקרן זווית ולהמשיך את חייו הצנועים והשקטים, ציבור שלא מעוניין להיות שווה בן שווים, הוא לא יקבל שירמסו אותו ובטח שלא יגבילו או יקשו את אורח חייו, אבל הוא לא מתעקש להשוות את תמיכת המדינה בו ובמוסדותיו עם תמיכתה בציבור החילוני. הוא לא מרגיש חלק מהמשחק, ולכן לא מצפה לקבל תנאים שווים.

כתבתי בל' גוזמא, אבל העקרון נכון לענ"ד.

אמת ויציב וכו'
לענ"ד אין כאן רק רצון להסתגר בקרן זווית ולא לשבוע כסף מהשירות הציבור, אבל יש כאן ציבור שמקדש את קיום המצות והתורה, למול ציבור ששוללן, וכשם שימין עם השמאל לא ישבו איש יחדיו, כן הוא השקפת התורה עם השקפת אחינו התועים.
להסתכל לאחור לראות מה חושב זה שאינו שותו"מ חסר טעם, שהלא טעותו עמו מעיקרא, ומאי שנא קודם המגפה מלאחריה.

[איש גבעות]

מי שמוסיף שמן למדורה הם לבלרי העיתונות החרדית הבלתי ממסדית וכתבי האתרים.
אלו בדרך כלל אישים בעלי תודעה היסטורית לחלוטין בלתי מפותחת, גיבורי מקלדת, הסבורים לתומם שעושים שירות למען המגזר ממנו הם מגיעים, כשפועל הם עלולים להמיט עליו אסון.
כך הם מלבים מלחמות מיותרות כמו זו על הנסיעה לאומן או נגד הפרויקטור.
מלבים אש זרה תוך התעלמות מוחלטת מקיומנו השברירי כאן בארץ הקודש.
אז נכון שאנחנו לא בגלות, אבל ההתנהלות הפוליטית שלנו צריכה להכיר בקשיים המובנים שמציאותינו כמיעוט יוצרת כאן.

[פילווישוק]

אז נכון שאנחנו לא בגלות, אבל ההתנהלות הפוליטית שלנו צריכה להכיר בקשיים המובנים שמציאותינו כמיעוט יוצרת כאן.

?? ואוצ"ל 'לא בין הגויים'.

[סגי נהור]

הטענה שהשנאה היא אוטומטית ולא תלויה במעשינו - אינה נכונה עובדתית, ונובעת מחוסר היכרות (מבורך לעתים).
כל ההתנהלות הציבורית מאז פרוץ הקורונה קשה להבנה ומבישה ממש. דעת לנבון נקל שבקרוב יוטלו הגבלות חמורות על הערים החרדיות, ואז שוב יקומו ויתבכיינו כרגיל, ללא שמץ של מודעות עצמית או נטילת אחריות.

[הסקרן_הקטן]

הטענה שבסיס דברי האשכול נכונה מאד, והיא נטענה עוד הרבה לפני הקורונה, והיא תקפה גם למכחישי הקורונה.

חוק הגיוס ועוד הקצף שמסביב בא במקביל לתהליך של מגמה רצון ודרישה מצד חוגים שונים לקבל נתח מיניסטריאלי שווה בשווה, והדרישה הקולנית ל"אפליה מתקנת", בחברות ממשלתיות ובכל הפנים של המדינה. וכך החילוני אומר לעצמו, אם אתה החרד חבר ועדה בדירקטוריון פלוני ואשתך נהנית ממשכורת ממשלתית כאן או שם, והילדים שלך נדחפו להיות בחברה זו או בועדה זו, וה"רבנים" שלכם שרים בממשלה ונוהגים ברכבי שרד ממשלתיים, למה לא תיטלו אתם כולכם חלק שווה בשווה בשאר המטלות המונחות כאן לפתחינו, למשל גיוס מלא מלא.

לאמור, קומץ עסקנים שלא מכירים את מקומם, ונפשם השוקקה לא יודעת רוויה, והם אוכלים לשובע והניחו יתרם לעולליהם, הם הם שמממיטים אסון על ציבור שלם שמעוניין להסתגר בקרן זווית ולהמשיך את חייו הצנועים והשקטים, ציבור שלא מעוניין להיות שווה בן שווים, הוא לא יקבל שירמסו אותו ובטח שלא יגבילו או יקשו את אורח חייו, אבל הוא לא מתעקש להשוות את תמיכת המדינה בו ובמוסדותיו עם תמיכתה בציבור החילוני. הוא לא מרגיש חלק מהמשחק, ולכן לא מצפה לקבל תנאים שווים.

כתבתי בל' גוזמא, אבל העקרון נכון לענ"ד.

אמת ויציב וכו'
לענ"ד אין כאן רק רצון להסתגר בקרן זווית ולא לשבוע כסף מהשירות הציבור, אבל יש כאן ציבור שמקדש את קיום המצות והתורה, למול ציבור ששוללן, וכשם שימין עם השמאל לא ישבו איש יחדיו, כן הוא השקפת התורה עם השקפת אחינו התועים.
להסתכל לאחור לראות מה חושב זה שאינו שותו"מ חסר טעם, שהלא טעותו עמו מעיקרא, ומאי שנא קודם המגפה מלאחריה.

איך כל הטיעונים הללו מצדיקים הפקרות במקום של אפילו חשש פיקוח נפש?

[הרואה]

הבעיה שאנחנו משחקים במגרש שלהם.

עומדים על זכויותינו הדמוקרטיות לחיות על פי אמונתינו בדיוק כפי שבכל מדינה וכו' וכו', במקום לומר את הטענות האמיתיות, שאנחנו מאמינים בתורה שהיא אמת ושגם אנחנו וגם הם חייבים לחיות על פיה ועל פיה בלבד.

ברגע שאנחנו מתחילים עם בסיס של אמונה בדמוקרטיה ובסולם הערכים שלהם - אנחנו שומטים את הקרקע מתחת לרגלינו.

דוגמא בולטת: הטענה הנפוצה שרוב החרדים לא עובדים. יש כאלו שיבואו עם מספרים נכונים שרוב החרדים עובדים ומשלמים מיסים, ויש כאלו שיאמרו שאנחנו מאמינים שלימוד התורה חשוב, ועל כך עונים ברפיסה 'תירוץ' על ה'קושיא' למה לא עובדים. השאלה צריכה להיות הפוך, במה אתם יהודים, ואלו ידיעות יש לכם לגבי העם שלכם? או לפחות לא להתעסק במה אנחנו לא עושים ומדוע, במה אנחנו כן עושים.

רוב החילונים בטוחים שלימוד התורה הוא שם נרדף לבטלנות, הם לא מבינים שבאמת עושים שם משהו, ושאנשים מקריבים את חייהם למען ערך שהם מאמינים בו - דבר שכמעט ואין חילונים שמקריבים את חייהם למען ערך כלשהו.

דוגמא נוספת: תח"צ בשבת. אם בערים חרדיות לא יהיה תחבורה ציבורית בשבת ובערים חילוניות יהיה - אליבא דהמגרש שלהם זו פשרה בין החרדים לבין החילונים, שלרוב תהיה מקובלת עליהם. אליבא דאמת - זה ניצחון מוחלט לצד שלהם, כי מה שניצח הוא הערך של שיוויון הזכויות לעומת הערך של שמירת השבת.

דוגמא נוספת שונה במקצת: אירועי התרבות החרדיים. יש להם מעלה אחת מעשית לשמור על אנשים שלא ילכו לאירועים חילוניים, ויש לדון אם זה בכלל שומר או שזה מקרב את המושגים החילוניים. מה שנתפס זה שאנחנו גם רוצים אירועי תרבות רק שיהיו כשרים כלומר שיעמדו ב'מגבלות' ההלכה. הדרך הנכונה היא שאנחנו כלל לא מחפשים את זה, אנחנו מחפשים לעבוד את ה' ולעמוד ב'מגבלות' העולם החומרי, ולא להיפך. כלומר הם באים אלינו בטענות מדוע אנחנו לא נוהגים לשיטתם הרי אנחנו נהנים מאותה סעודה, והתשובה היא שאנחנו כלל לא מחפשים את אותו הדבר שהם מחפשים, זו גישה שהרבה יותר ראויה להערכה, כלומר היהדות אינה מגבלה אלא מטרה.

במובן המעשי, אין כיום כמעט דוברים לצד הקדושה בשפה של היום. אלו שמדברים אמת לא מבינים בתקשורת, ואלו שמבינים בתקשורת לא מדברים אמת אלא משחקים במגרש החילוני. ולכן גבולות השיח זזו מאד בין מהתורה ועד הטומאה לבין מהדמוקרטיה ועד הטומאה, כי את הצד של התורה לא שומעים.

(אגב סיפור: קרובת משפחה שלי חילונית ממדינת תל אביב שאינה איזה פעילת שמאל וכדו' (למשל הצביעה לגנץ), ניתקה איתי קשר כי אמרתי שעם ישראל הוא העם הנבחר. הנימוק שלה היה שאני 'מסית'. לענ"ד דווקא בגלל הרשתות החברתיות השיח נהיה יותר מוגבל, כי אין מילים להתנסח בצורה שאינה מכירה בערכי השוויון ובשאיפה לצמצום הפערים ושאר הבלים, קצת מורכב להסביר על רגל אחת).

עוד נקודה - להפסיק להיות 'עורכי הדין' של הציבור החרדי, למשל אין צורך להצדיק את אלו שלא מקפידים על ריחוק בקורונה, כ"ש שאין צורך להצדיק את אלו שטסים לאומן, צריך לעמוד על האמת ורק על האמת. גישה כזו תשדר הרבה יותר אמינות ומודעות מאשר הגישה המגזרית.

נ.ב. שמעתי לפני כמה שנים גאון אחד שליט"א שדיבר בהרחבה על החסרון שאין לנו גישה למדע מדוייק כמו שיש באוניברסיטאות וכו', וכמובן ביאר שהתורה שווה הרבה יותר, אבל הודה בפה מלא שאנחנו לא מבינים במדע ושזה תחום גדול ועמוק. משום מה היה לי קצת מוזר לשמוע מישהו שאומר את מה שבאמת הוא חושב ושאינו מנסה להצדיק את הצד שלנו בכל מחיר.

[איש גבעות]

הטענה שבסיס דברי האשכול נכונה מאד, והיא נטענה עוד הרבה לפני הקורונה, והיא תקפה גם למכחישי הקורונה.

חוק הגיוס ועוד הקצף שמסביב בא במקביל לתהליך של מגמה רצון ודרישה מצד חוגים שונים לקבל נתח מיניסטריאלי שווה בשווה, והדרישה הקולנית ל"אפליה מתקנת", בחברות ממשלתיות ובכל הפנים של המדינה. וכך החילוני אומר לעצמו, אם אתה החרד חבר ועדה בדירקטוריון פלוני ואשתך נהנית ממשכורת ממשלתית כאן או שם, והילדים שלך נדחפו להיות בחברה זו או בועדה זו, וה"רבנים" שלכם שרים בממשלה ונוהגים ברכבי שרד ממשלתיים, למה לא תיטלו אתם כולכם חלק שווה בשווה בשאר המטלות המונחות כאן לפתחינו, למשל גיוס מלא מלא.

לאמור, קומץ עסקנים שלא מכירים את מקומם, ונפשם השוקקה לא יודעת רוויה, והם אוכלים לשובע והניחו יתרם לעולליהם, הם הם שמממיטים אסון על ציבור שלם שמעוניין להסתגר בקרן זווית ולהמשיך את חייו הצנועים והשקטים, ציבור שלא מעוניין להיות שווה בן שווים, הוא לא יקבל שירמסו אותו ובטח שלא יגבילו או יקשו את אורח חייו, אבל הוא לא מתעקש להשוות את תמיכת המדינה בו ובמוסדותיו עם תמיכתה בציבור החילוני. הוא לא מרגיש חלק מהמשחק, ולכן לא מצפה לקבל תנאים שווים.

כתבתי בל' גוזמא, אבל העקרון נכון לענ"ד.

יישר כוח על ההסכמה המפתיעה.
מתלמיד חכם גדול שליט"א שאמנם אינה נמנה ממש על בני "ההשקפה הטהורה" שמעתי כי לדעתו אחד מהדברים המרכזיים הגורמים לחילול ה' בימינו זוהי ההנהגה הציבורית של ציבור החרדים.

[דרומי]

כדאי לציין שקשה לדרוש מהאדם הפרטי בשטח לנהוג בדרך זו או אחרת רק כדי שלא להרגיז אנשים הנמצאים מעבר לתחום שבת שלו (בכלל קשה לאדם מן השורה לעשות משהו רק בשביל אחרים, ובפרט כאשר הוא טרוד ועסוק בעניניו שלו, ועאכו"כ כשמדובר על אחרים שהוא לא רואה אותם ממש ביום-יום).

הדרישה הזו צריכה להיות מופנית בעיקרה לאנשים ציבוריים, אלו שבלאו הכי עסוקים כל היום בלרצות את פלוני ולהתחנף לאלמוני, שבתוך כל הרשימה הזאת יזכרו גם את הענין העקרוני של קידוש שם שמים במובן הכי רחב ויכניסו את זה בתוך מגוון השיקולים שלהם אם לא הראשון שבהם.

[ובענין זה אזכיר שוב מה שהזכרתי בעבר והזכירו כאן כותבים אחרים - ההתגייסות הקולנית של מפלגה חרדית מסויימת לטובת הנוסעים לאומן לאחרונה נראית היתה מוקצה מחמת מיאוס: בדיוק בימים בהם אנשי משרד החינוך שוברים את הראש על כל עניני הקפסולות ועושים שמיניות באויר כדי לאפשר לימודים איכשהו ומוכנים לוותר ולהתפשר ולהגיע להבנות וכו' וכו', באים ומצדיקים אוטומאטית נסיעה לחו"ל שנראית בעיני רוב העם כבילוי בעלמא והסיכון שבה ברור ושקוף לעין, כאילו בזה אין שום פשרות ושום הקלות?! לא צריך להיות שמאלני גדול כדי לראות בזה אנוכיות מכוערת מאוד. והוא כמשל מי שהזמין אמבולנס כדי לקחת יולדת בבהילות לבית היולדות, ובאמצע הדרך הוא אומר לנהג: חכה רגע, אני רק הולך לקנות לי שלגון!. כך זה לפחות בעיני הרואים מהצד].

[יושב הארץ]

אותי מרגיז שאין אחידות ואחדות במסר של הציבור החרדי כל אחד מושך לכיוון שלו וכך א"א לנהל כלום. וגם הציבור מבולבל. אם היו יושבים כל גדולי ישראל או נציגים מטעמם ומחליטים יחד מה צריכים לעשות בשעה הזאת הכל היה נראה אחרת. לא הבעיה שאנחנו מתנהגים כמו מדינה בתוך מדינה אלא כמו 30 מדינות בתוך מדינה... משל למה הדבר דומה, שכל חצר תחליט לשים תמרורים בכבישים לפי הצבע שמתאים לה ולפי הסדר יום של הרב שלו וכו'.

היה איזה אדם חכם מוכר בירושלים בשם ר' יוסל אייכלר שהיה אומר מזל שהמדינה לא בידים שלנו...

[נוטר הכרמים]

הטענה שבסיס דברי האשכול נכונה מאד, והיא נטענה עוד הרבה לפני הקורונה, והיא תקפה גם למכחישי הקורונה.

חוק הגיוס ועוד הקצף שמסביב בא במקביל לתהליך של מגמה רצון ודרישה מצד חוגים שונים לקבל נתח מיניסטריאלי שווה בשווה, והדרישה הקולנית ל"אפליה מתקנת", בחברות ממשלתיות ובכל הפנים של המדינה. וכך החילוני אומר לעצמו, אם אתה החרד חבר ועדה בדירקטוריון פלוני ואשתך נהנית ממשכורת ממשלתית כאן או שם, והילדים שלך נדחפו להיות בחברה זו או בועדה זו, וה"רבנים" שלכם שרים בממשלה ונוהגים ברכבי שרד ממשלתיים, למה לא תיטלו אתם כולכם חלק שווה בשווה בשאר המטלות המונחות כאן לפתחינו, למשל גיוס מלא מלא.

לאמור, קומץ עסקנים שלא מכירים את מקומם, ונפשם השוקקה לא יודעת רוויה, והם אוכלים לשובע והניחו יתרם לעולליהם, הם הם שמממיטים אסון על ציבור שלם שמעוניין להסתגר בקרן זווית ולהמשיך את חייו הצנועים והשקטים, ציבור שלא מעוניין להיות שווה בן שווים, הוא לא יקבל שירמסו אותו ובטח שלא יגבילו או יקשו את אורח חייו, אבל הוא לא מתעקש להשוות את תמיכת המדינה בו ובמוסדותיו עם תמיכתה בציבור החילוני. הוא לא מרגיש חלק מהמשחק, ולכן לא מצפה לקבל תנאים שווים.

כתבתי בל' גוזמא, אבל העקרון נכון לענ"ד.

אכן כן.
בסופו של דבר, הדאגה לתקציבים ולקידום זכויותיהם של החרדים במגוון הצרכים הגשמיים באה על חשבון הייצוג האוטנטי החרדי על עקרונות היסוד הרוחניים,
לא רק מבחינת סדר עדיפויות נכון והתמקדות בפחות חשוב,
אלא כפי שתימצת הרב אי"ס,
בעינים חילוניות, היה מקום לעמידה על העקרונות בשלימות, אפס גיוס, אפס התערבות בתכני החינוך וכו',
תמורת קיצוץ משמעותי בתקציבים. היתה כזאת הצעה מטעמו של חיים רמון.

לא באתי לחוות דעה מה צריך לעשות, אלא לנתח את מה שנעשה - מול העינים.

[דבי אליהו]

חיפשתי ולא מצאתי בכל ההודעות שלעיל את המושג 'דעת תורה'. אילו היה הדיון הזה מתנהל לפני עשרים-שלושים שנה נדמה לי שהוא היה המושג המרכזי בדיון. מה קרה? ברור שהמחנה שלנו השתנה. לטב או למיטב?

[רציני]

אולי זה בעיה בכל צבור שהוא מעוט שהרוב מנסה להכריח אותו להיות כמותו והמעוט נלחם למען מהותו. היהודים אצל הגויים שמה אולי יש בעיה יותר רצינית כי יש הלכה עשו שונא ליעקב ויש הרבה שיטות בדיוק איך להתנהג. כשזה דתיים וחילונים בפשטות זה כמו כל מיעוט שיש בתוך רוב אולם גם יש חזל שעם האר שונא תלמידי חכם ואם כן אולי צריך להתייחס אחרת. אבל אם נאמר שזה כמו מיעוט רגיל שמה דוקא הלא לפחד ולהתנהג בצורה שלו דוקא זה מוצא חן בעיני הרוב בדרך כלל.

[איש גבעות]

אולי זה בעיה בכל צבור שהוא מעוט שהרוב מנסה להכריח אותו להיות כמותו והמעוט נלחם למען מהותו. היהודים אצל הגויים שמה אולי יש בעיה יותר רצינית כי יש הלכה עשו שונא ליעקב ויש הרבה שיטות בדיוק איך להתנהג. כשזה דתיים וחילונים בפשטות זה כמו כל מיעוט שיש בתוך רוב אולם גם יש חזל שעם האר שונא תלמידי חכם ואם כן אולי צריך להתייחס אחרת. אבל אם נאמר שזה כמו מיעוט רגיל שמה דוקא הלא לפחד ולהתנהג בצורה שלו דוקא זה מוצא חן בעיני הרוב בדרך כלל.

הבעיה מתחילה כשהמיעוט חושב בטעות שהוא הרוב ושוכח שהוא מיעוט.
סביר להניח שלא ירחק היום שהרוב הדומם יקטע את הדממה ויבהיר למיעוט שהוא אכן מיעוט.

[איש גבעות]

חיפשתי ולא מצאתי בכל ההודעות שלעיל את המושג 'דעת תורה'. אילו היה הדיון הזה מתנהל לפני עשרים-שלושים שנה נדמה לי שהוא היה המושג המרכזי בדיון. מה קרה? ברור שהמחנה שלנו השתנה. לטב או למיטב?

למה כוונתך?
שצריך לשאול דעת תורה לפני שפותחים אשכול כזה?
או שמא שנציגי הציבור צריכים לשמוע דעת תורה כיצד לנהל את מלחמותיהם?

[דבי אליהו]

חיפשתי ולא מצאתי בכל ההודעות שלעיל את המושג 'דעת תורה'. אילו היה הדיון הזה מתנהל לפני עשרים-שלושים שנה נדמה לי שהוא היה המושג המרכזי בדיון. מה קרה? ברור שהמחנה שלנו השתנה. לטב או למיטב?

למה כוונתך?
שצריך לשאול דעת תורה לפני שפותחים אשכול כזה?
או שמא שנציגי הציבור צריכים לשמוע דעת תורה כיצד לנהל את מלחמותיהם?

לא לזה ולא לזה. הבעיה איננה נציגי ציבור אלא הציבור כולו. לפני דור כל דיון התחיל והסתיים בדעת תורה. זה היה מושג מכונן של החברה החרדית. העובדה שייתכן דיון העוסק ביחודה של החברה החרדית בלי שאיש יזכיר את המושג דעת תורה מצביע שהוא כבר איננו חשוב כשהיה. אם אני צודק השאלה הנשאלת היא מדוע זה קרה והאם צריך להשיב את מושג דעת תורה לגדולתו המקורית. נדמה לי שהתשובה לשאלה הראשונה פשוטה. ולגבי השאלה השניה, האם זה אפשרי כלל?

[לבי במערב]

ולפני שני דורות, המושג 'דעת תורה' לא הי' קיים כלל...

[בן אליהו]

מבלי להכנס לפרטים ופרטי פרטים, שכמובן מיד תצביע שאינו דומה כלל וכלל וכו' וכו' אך אשאל לגופו של רעיון, מע"כ אורח שבא כאן לגור? כנראה שכחת את התקופה בה מרן הרב שך נאם את נאומו המפורסם והפיל והקים ממשלות, משום מה הוא לא חשש מכל מה שכתבת.

הרב ש"ך זצ"ל, דווקא התחשב מאוד עם טענות מסוג זה.

[איש גבעות]

הרב ש"ך זצ"ל, דווקא התחשב מאוד עם טענות מסוג זה.

אכן כן.

מרן הרב שך זצוק"ל היה אבי התפיסה הגלותית.

בניגוד גמור לחכי"ם של היום הדורשים להיות שווים בין שווים, גרס הרב שך כי למעשה אנו עדיין בגלות, ועלינו להרכין את ראשינו בפני ההגמון.
כך לדוגמא כשהציע רה"מ המנוח מ. בגין להשוות מהבחינה התקציבית את הישיבות למוסדות הכלליים להשכלה גבוהה, הצעה שקרצה למנהלי הישיבות שכן אלו חיו תחת עול כספי כבד מנשוא, סירב הרב שך בכל תוקף.

[תוכן]

ולפני שני דורות, המושג 'דעת תורה' לא הי' קיים כלל...

שטויות.

[דבי אליהו]

ולפני שני דורות, המושג 'דעת תורה' לא הי' קיים כלל...

יפה אמרת, הרב ל"ב. ואם נדייק בדבר אולי נאמר שלושה דורות ויותר. המושג דעת תורה מפציע לאחר מלחמת העולם השניה. ולכן אפשר לומר שאנחנו חוזרים היום למקום שהיינו בו לראשונה.

אם כן, נהפוך את השאלה. כיצד ייתכן שמושג שלא עלה על לב ולא צווינו עליו הפך להיות האבן הראשה של החרדיות שכל הכופר בו כאילו כפר בעיקר? ועוד נשאל, האם יש עקרונות שנתחדשו בזמננו והם מקובלים על הכל ושגם הם עתידים להתבטל בעוד דור.

[איש גבעות]

זה שהמושג דעת תורה איבד את מקומו הראוי לו זו עובדה.
השאלה היא כיצד זה קרה?
לדעתי התשובה היא פשוטה.
כשרואים שוב ושוב כיצד העסק מתנהל, לא פלא שהציבור מאבד אימון.
הציבור איננו טיפש.
ישנו תיאור של אחד מגדולי הדור הקודם שמתאר ישיבה של חכמי הדור שדנה באחת משאלות הזמן.
הוא מתאר את החכמה העצומה ואת הראייה למרחוק שראה שם.
ואני הקטן תמה: לו היה משתתף בישיבה כזו כיום, האם גם היה יוצא אחוז התפעלות מהחכמה והתבונה והראייה למרחוק?
אני כותב זאת בכאב רב. אבל לצערי זו האמת.

[הרואה]

ולפני שני דורות, המושג 'דעת תורה' לא הי' קיים כלל...

יפה אמרת, הרב ל"ב. ואם נדייק בדבר אולי נאמר שלושה דורות ויותר. המושג דעת תורה מפציע לאחר מלחמת העולם השניה. ולכן אפשר לומר שאנחנו חוזרים היום למקום שהיינו בו לראשונה.

אם כן, נהפוך את השאלה. כיצד ייתכן שמושג שלא עלה על לב ולא צווינו עליו הפך להיות האבן הראשה של החרדיות שכל הכופר בו כאילו כפר בעיקר? ועוד נשאל, האם יש עקרונות שנתחדשו בזמננו והם מקובלים על הכל ושגם הם עתידים להתבטל בעוד דור.

???
אולי בעיתון

[דבי אליהו]

זה שהמושג דעת תורה איבד את מקומו הראוי לו זו עובדה.
השאלה היא כיצד זה קרה?
לדעתי התשובה היא פשוטה.
כשרואים שוב ושוב כיצד העסק מתנהל, לא פלא שהציבור מאבד אימון.
הציבור איננו טיפש.
ישנו תיאור של אחד מגדולי הדור הקודם שמתאר ישיבה של חכמי הדור שדנה באחת משאלות הזמן.
הוא מתאר את החכמה העצומה ואת הראייה למרחוק שראה שם.
ואני הקטן תמה: לו היה משתתף בישיבה כזו כיום, האם גם היה יוצא אחוז התפעלות מהחכמה והתבונה והראייה למרחוק?
אני כותב זאת בכאב רב. אבל לצערי זו האמת.

שמא על זה אמר החכם באדם אַל תֹּאמַר מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה כִּי לֹא מֵחָכְמָה שָׁאַלְתָּ עַל זֶה

[קרית מלך]

הרב ש"ך זצ"ל, דווקא התחשב מאוד עם טענות מסוג זה.

אכן כן.

מרן הרב שך זצוק"ל היה אבי התפיסה הגלותית.

אכן נכון, אך יחד עם זאת לא ראה כל פסול בכך שהרעיש והרגיז ממלכות כידוע, וכשסבר שזו הדרך בה עליו לנקוט בכדי להציל את עולם התורה לא היסס לרגע וניהל מלחמות רועשות למרות שעורר בכך את רוגזם של כל שדרות הציבור החילוני.

[הכתב והמכתב]

לענ''ד קשה להאשים אי מי מהחכי''ם וכדו' במציאות המתוארת.

למעשה הציבור ונציגיו מתנים מול הרשויות כמעט כמו היהודי אצל הפריץ. זקוקים להם כדי לקמל כסף כמו אויר לנשימה בשביל מוסדות חינוך. הם קובעים קריטוריונים ככל העולה על רוחם, ושוב שתדלתנות וחוזר חלילה.

לכן המציאות של מריבות על כל דבר הם תוצאה פשוטה של המציאות המורכבת. מה לעשות. לא מדובר באיזו הצגה שאפשר לתכנן אותה מראש ולהחליט מה להגיד ואיך לדבר וכדו'.


נ.ב. מנסיון, הכרויות עם הפרט משנות את ההסתכלות של החילוני הממוצע.
מי שיש לי יחסי אנוש בינונים או יותר, יכול לפתוח בשיחה כשיוצא לו להפגש עם אנשים שאינו שומתו''צ, לדבר בגובה העיניים, ולא לרוץ מיד לנושא של גיוס או חילול שבת.
מפגש בלתי אמצעי וכנה עם אדם, היה ויהיה תמיד הדרך הכי טובה להשפיע לטובה מבחינת ההסתכלות. ולכן אני ממליץ לכל מי שיכול לעשות את זה. ויוכח ברצון העז של החילוני להכיר את החרדי שהוא שומע עליו בתקשורת כל היום.

[איש גבעות]

כבוד הרב הכתב והמכתב
לי הקטן ישנו קשר בלתי אמצעי עם כמה וכמה מאחינו הטועים.
בענווה הראויה אוכל לומר שאלו אכן שינו את דעתם על הציבור החרדי.
הבעיה מתחילה כשצצים שאלות על ההנהגה הציבורית שלנו במיוחד בזמן הקורונה.
לצערי הרב אין בפי מענה.
אני משער שאינני היחיד.
כל שמתבקש הוא שקובעי המדיניות יקחו זאת בחשבון.

[עליך עיננו]

הסיבה היא פשוטה אבל מאד מעציבה...
הבעיה היא לא בהנהגה אלא בציבור... ואבאר..
זה ברור שאם כל הרבנים היו אומרים לפתוח את הישיבות ללא יוצא מו הכלל, בכל מקום היו זועקים שזה חילול ה' וכ'ו
אם כולם היו אומרים לא לפתוח היו אומרים חילול התורה והישיבות..
הרי פשוט שהציבור ניזון בעיקר מהעיתונות והתקשורת ששם מראים גרפים מפחידים ודיבורים על סגר וכ'ו..
ברגע שהציבור כולו (או לפחות רובו) יהיה חזק ובטוח בדרכו לא משנה מה יהיה הדרך ומה יהיו התוצאות ( הרי יש דברים שנמסור עליהם את הנפש..)
זה בכלל לא תלוי במיעוט או רוב יש דרך אחת שאדם חרדי צריך לבחור בה והיא דרך התורה, וכמו שכ' בפרשה ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם...זה לא משנה עד כמה הוא גדול ..
יש לנו גדולים והציבור צריך להחליט למי הוא שומע באמת לטוב ולמוטב.. וממש לא חשוב מה יחשבו עלינו החילונים..

נב.כל המושג חילול ה' הנאמר כל כך הרבה בזמן האחרון איבד את ערכו לגמרי...( מי החליט שחילול ה' שהחילוני חושב שאני מדביק אותו...אבל איו חילול ה' לסגור ישיבות?? )

[נחומצ'ה]

אל לכם להלין על נציגי הציבור החרדים. בסוף הם משדרים לאומה, את כאבי הבטן של הציבור החרדי, שעמו הם חיים בשטיבלאך ובשווקים.
ח"כ ועסקן משלנו, חרד יותר מעקיצה שנוונה שיקבל בשטיבל או ב'יש', מאיזה שאלת מראיין חדה ברדיו, אף שיאלץ לגמגם בה.

אתן לך דוגמא. מתווה הכותל היה צריך לעבור מתחת לראדאר של הציבור החרדי העסקנית כולל ה'יומונים', כולל שדה הנהגה הרבנית [בידיעה אישית...]
רק פתאום קפצו להם לבלברי אתרים משיקולים לא טהורים... והקפיצו את העסק יחד עם רבנים לא מפלגתיים, ואז ח"כינו הרגישו את הציבור שזה לא ילך.... והכל התמוסס לשמחת יראי ה'. [דעתי שזה היה באמת חרפה להכרה במנגחי ה', רק הבאתי דוגמא להתנהלות].

וכן ע"ז הדרך בקורונה. בסוף הם לא יכולים לשתוק על הסגרים, אף שבחדרי ליבם הם מבינים טוב טוב את התנהלות הבעייתית של ציבור אנ"ש, [השבוע, הקב"ה עשה עמם חסד עם דברי 'הגמזו לטובה', כך שיכלו להוציא את תחושת ה'גלות'יות של הציבור [אנטישמי וכדו'].

אך לעצם פתיחת האשכול, זה נכון. בסוף אנחנו הבעיה של המדינה. הציבור החרדי הוא כמשל האשה הפולנית או המרוקאית. 'קשה איתה אך אי אפשר בלעדיה....'. אם לא רצו לתקצבינו בחינוך ובתרבות וכדו', הם יוציאו זאת בקורונה עם המלוניות והמענקים.
אך אם לא היה אותנו, כל הבסיס הפשוט לצדקת דרכם הציונית לא היתה בלעדינו. אנו הגחלת התורנית לארץ ישראל, או הפרצוף לדוגמא של יהודי בכל העולם.

[נחומצ'ה]

נ.ב. כל המושג חילול ה' הנאמר כל כך הרבה בזמן האחרון איבד את ערכו לגמרי... ( מי החליט שחילול ה' שהחילוני חושב שאני מדביק אותו... אבל אין חילול ה' לסגור ישיבות?? )

מצוטרף לדברים. לחילול ה' וקידוש ה' יש 'מתווה' ברור ברמב"ם להגדרות. ובעיקר הוא, בין אדם הפרטי לבין קונו.
היה פעם יהודי שהתמודד על ראשות אחת הערים. הגיע לבקש ברכה מאחד צדיקי דורנו שליט"א והוסיף לו: "יהא זה קידוש ה' שאיש חרדי יעמוד בראשות". ענה לו הצדיק: "קידוש ה'?! זה קדש עצמך במותר לך...".

היום גם מחרפינו יודעים לצעוק בכל הפגנה זה חילול ה'.. [לפיד, פעם אמר זאת בטבעיות...].

אז אולי שת"ח הולך עם רבב על בגדו יש בזה חילול ה', איך החרדים נראים ולא מכבדים עצמם,
אך לא בכל מפגן על קדושת שמו זה נהפך כבר לחילול ה'.
לצעירנו זה נהיה סיסמא שחוקה, בפי כל מנגד לשני במה שמאמין.

[דרומי]

הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ובהלכות דיעות - מעניין שבשניהם זה בדיוק בסוף פרק ה - כותב דברים ברורים מאוד על ההגדרה של 'קידוש השם'. אחד מהמלים שזכורים לי היא שתלמיד חכם צריך להיות אחד כזה שהמון העם "מקלסים את מעשיו".

המודד הוא כמובן לא לפיד וחבריו, אלא נהג המונית הפשוט ברחוב.

[עליך עיננו]

יש לי ב' דוגמאות מהשבוע עד כמה הציבור מושפע ממב שנאמר "בחוץ"..
א.פגשתי יהודי ת"ח ותינה בפניי עד כמה כואב לו שבגלל קומץ אנשים "רעים" בב"ב יהיה סגר וביטול תורה וחילול ה' וכ'ו
שאלתי אותו האם אתה רואה אנשים מסביבך שלא נזהרים?
הוא ענה לי שלא, א"כ למה אתה כועס? כי כך היה כתוב בעיתון.....
ב.השבוע כל "התקשורת" געשה על הוראת מרן הגר"ח שליט"א בנוגע לישיבות..ולפתע כולם באים להסביר הוא כן התכוון הוא לא התכוון זה השמש זה המקורב וכו'
באמת עד היכן הגענו? צריך להתנצל על דברי גדול הדור???
צריך להסתיר את דבריו??
רק משום שיש כאלה שזה לא מוצא חן בעינהם?
הרי אם זה דעתו זה דעת תורה (וברור באלף אחוז שזה דעתו מתחילה לא לסגור כלום כידוע..) וזהו!! לא צריך להתבייש מזה!
ושאחרים יחשבו מה שירצו..