תולדות כתב:סיפר לי ישראל שפר. [לטבריינים לא צריך להגיד מי זה, ולמי שאינו טברייני, אומר שהוא אחיהם של אברום שפר ממירון ואליעזר שפר יור איגוד הגבאים שנפטר השנה].
בראש השנה תש"ט, הוא היה מוצב עם קבוצה גדולה של חיילים בטבריה.
ורצה ללכת להתפלל בבית הכנסת שהוא רגיל בו.
עבר דרך ביתו לקחת חלאט, אך לא מצאו במקומו.
והלך עם המדים לבית הכנסת.
בפתח עמד ר' אברהם ויינברג [לימים הרבי], שתמיד היה דרכו לעמוד על יד הפתח.
ובראותו אותו עם המדים, אמר לו, ישראל ס'פאסט נישט.
הוא יצא החוצה,
ומישהוא יצא אליו, ושאל מה קרה, ואמר לו שלא הרשה לו להיכנס, וקרא לאביו החוצה, בקיצור, היתה התרחשות.
הרב ורנר שם ליבו לאירוע, ויצא לבדוק מה קורה.
וכששמע את הסיפור, הכניס אותו עם המדים, לשבת על ידו.
והוסיף, שלפני תקיעת שופר, דפק הרב ורנר על הבימה ונתן דרשה, ובתוך הדברים הרחיב כמה צריך לכבד את החייל הישראלי. אחרי שנהרגו לנו ששה מליונים. [בהכירי את ישראל, הייתי מפקפק מעט בתוספת הזו, כי הוא רגיל להזכיר הרבה את הששה מליונים].
גם אני שמעתי את ישראל שפר מספר את הסיפור הזה בשינויים קטנים ממש... לא זכור לי הסיום על הדרשה למחרת...