הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל

[נוטר הכרמים]

בנו הגאון רבי אליהו שליט"א
:
רבי מאיר אומר כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, נקרא רע נקרא אהוב, המשנה מאריכה שם ונהנים ממנו עצה ותושיה ונעשה כמעיין המתגבר, כבר דיברו על התורה של אבא ועל הכל, אבל החלק של עמלות בתורה השקידה בתורה אהבת התורה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב אבא את התורה בוז יבוזו לו..... והעיקר השמחת התורה כמו שהאגלי טל אומר בהקדמה שהעיקר בלימוד התורה זה בשמחה, מי שראה את אבא חוזר עוד פעם עוד פעם לא היתה לו שמחה בדבר אחר רק בתורה.... כמו שהזכירו זכה והרביץ תורה לאלפים... לקטן וגדול שווה הוא... לא היה אצלו הבדל... כל אחד הוא כיבד ושמע... לא משנה מי שביקש העיקר ללמוד תורה...

ועוד חלק גדול היה בעריכת המבחנים... מי שיודע כמה כוחות וטרחה.... עסק והשקיע במבחנים.. שעי"ז יתרבה הרבה תורה בישראל בפרט בארצות הגולה. הוא שמח כל פעם שעוד אחד לומד ועוד אחד לומד, בזכות המבחנים והתעודות, היה לו בזה טירחה גדולה, והכל היה שלא ע"מ לקבל פרס.

רוכב ערבות שש ושמח בבוא איליו נפש נקי וצדיק, אבא קיים את המסילת ישרים מהתחלה ועד הסוף, בלי חכמות כל מילה ומילה, מי שראה את הנקיות כפיים שלו, את החשש שבחשש... אני לא אשכח כשפעם אחת הייתי איתו בביהכנ"ס הוא נטל ידיים ולא היתה מגבת, הבאתי לו כמה ממחטות, הוא אמר לי לא זה לא מיועד לזה, אמרתי לו זה מהכיס שלי ואז הוא הסכים. וכך כל דבר ודבר אם היו משתמשים קצת יותר ממה שצריך הוא היה אומר זה חשש גזל. הוא לא רצה... אין סוף לסיפורים.... והכל היה בהסתרה בתוך הסתרה...

כמה חומרות ודקדוק הדין ודקדוק ההלכה היה לו, כל מיני חומרות שבחומרות, בסוכה, ובהלכות שבת, דקדוקים ועוד דקדוקים, הכל היה בסתר ואף אחד לא שם לב לזה.

דיברו על הכבוד של אבא כמה שהוא ברח מהכבוד, אבל אבא ידע שאצלו כבוד זה כלום לא, אבל הוא ידע לכבד את השני... איזהו מכובד המכבד את הבריות, כל פעם הוא אמר צריכים לכבד את השני, לתת לו את כל הכבוד.... זכורני לפני שלושים ארבעים שנה, היה מגיע איליו כל צהריים יהודי מר נפש, זה היה לוקח לו הרבה כוחות נפש והוא לא נתן לו מנוחה, ואבא היה צריך לעשות כל מיני תחבולות לברוח ממנו, עד שיום אחד דיברתי עם האיש הזה קצת קשות... אבא הקפיד עלי, ואומר לי מה אתה עושה...?!, רחמנות על היהודי הזה...!, כמה פעמים בבתי דינין היו אנשים מרי נפש שצעקו עליו וזלזלו בו, אבא אמר אוי ואבוי לא לפתוח את הפה ולא לענות להם.... והכל היה בבחינת הנעלבים ואינם עולבים... הכל הוא לא הבין בכלל מה רוצים ממנו....

אוי נקיות כפיים... וכן כל הנקיות של המסילת ישרים... כל המידה. וכך היה בכל המידות. לא זכור לי בכל החיים שפעם אבא כעס... שאלתי לפני כמה שבועות את גיסי אם הוא ראה את אבא פעם כועס....אני לא שמתי לב אף פעם שאבא כועס... הוא אמר לי כן.. פעם אחת הוא שמע את אבא שמדבר עם מישהו בטלפון, הוא הבין שההוא כנראה דיבר בזלזול על האבני נזר, אבא הקפיד מאד, הוא שמע אז פעם יחידה שאבא כועס ומחה בו.

וכך כל המידות שבתורה, היה שונא בצע, היתה לו אהבת הבריות, ודאג לכל אחד די מחסורו,.

אוי רבונו של עולם שאבא יהיה מליץ יושר על כולם ובפרט על אמא האשה הגדולה, אמא של מלכות, ושם אשה גדולה, גדולה במעשים כמו שאמרו, כל המסירות שלה לאבא, וכל הדאגה שלה לכל אחד, לכל הנכדים והנינים, ולא רק אלא גם לכל יהודי,יתן הקב"ה שיהיה לה בריות גופא ונהורא מעליא, ותראה הרבה נחת מכולם, ובילע המות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים , ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

[נוטר הכרמים]

בנו הרה"ג רבי אהרן גולדברג שליט"א :

"הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום בישראל", "תדעו" מלשון עתיד,לכאורה היה צריך להיות מלשון עבר, שיודעים ששר וגדול נפל בישראל, על אבא אפשר לומר ולהסביר את ההסבר, מי שהכיר אותו יודע שלמרות שכל העולם יודע את הגדלות, כולם יודעים מי זה השם הזה כשמזכירים את השם של אבא כולם יודעים מי הוא היה מה הוא היה, איזה גדול בתורה שר התורה גדול בהנהגה במידות ובשאר דברים, אבל למרות כל הידיעה שיש לכולם בכל זאת יש בחינה של "תדעו" כמה שאנחנו נספר וכמה שנתאר וכמה שאנשים יבינו ויחשבו וידברו על מה שהיה על האדם שהיה פה בינינו, תמיד זה יהיה במצב של עתיד, כי כמה שעוד יספרו עדיין יופתעו מאד מהאדם שהיה פה והתהלך בינינו.....

אבא הגיע לארץ בדיוק השבוע לפני שמונים וחמש שנה, ואבא.... זכית פה... להיות ..שר התורה.... זכית להיות גדול בהכל... לא היה דבר אחד שלא ידעת... אם זה שו"ע, קצות, תומים, חת"ס, לא היה מושג שאתה לא יודע רע"א, הייתי בתור ילד יושב ולומד איתך קצות.... אני הייתי קורא ובינתיים אתה היית לומד במשהו אחר... ומתקן אותי תוך כדי אם לא קראתי נכון..... ...היית גדול ביותר... אני זוכר שסבא זכרונו לברכה היה שואל אותי לפעמים אם אבא עכשיו בבית, והייתי עונה שלכאורה כן, הוא היה מחייג איליו ושואל אותו איפה נמצאת הידיעה הזו והזו, כל מיני ידיעות היה שואל אותו לפעמים, וכשהיה גומר את הטלפון, סבא היה אומר לי "וי פאמוקט א מענטש אזוי פיל" הוא היה אומר : הוא חסך לי כעת שעה שעתיים ודאי מלחפש, כך היה כסדר שמידי פעם היה שואל אם אפשר לשאול אותו אם אפשר לדבר איתו.

סבא סיפר לי כמה הוא בחן אותו לפני שעשה איתו את השידוך, הוא ישב איתו ימים שלמים במשך שעות ועברו גמ' אחרי גמ' ראשונים אחרונים ושו"ע, והוא אמר לי שהם הגיעו בדיבור עד המנחת חינוך, אז לפני האירוסין..... הוא היה אומר לי שתמיד אצלו מושג של "עילוי" היה אדם שיודע מאד ללמוד ומוכשר מאד וכו' אבל תמיד יש איזה חסרון או משהו, אבל הוא לא ראה עוד בחיים כזה "עילוי" שהוא עילוי בכל הדברים, עילוי בתורה, עילוי במידות, בכל הדברים הוא היה עילוי... ברמות הכי גבוהות של הבנה, ברמות הכי גבוהות של שכל הישר... תמיד סבא אמר לי המושגים של עילוי אצל אבא זה מושגים אחרים לגמרי, זה עילוי שבחיים לא ידעתי שיכול להיות כזה עילוי, אדם שלא שכח שום דבר... יכול היה לספר סיפורים מגיל שנתיים מגיל שלוש וארבע, ורק את הדברים המהותיים.... ומה שלא מהותי...לא זכר.

בנוסף לכל זה היה "אבא".... וכמו שהזכירו "אבא מתוק", האדם הכי מאושר בעולם שיש אני חושב.... היה אבא שלנו.... הוא לא היה צריך שום דבר... לא היה צריך כבוד... לא כסף... לא צריך שיכבדו אותו... נקי.... נקי מכל דבר.... הוא מעולם לא עשה דבר רק בגלל חנופה או משהו כזה... מה שהוא עשה זה היה רק בגלל שהוא חשב שזה מה שצריך לעשות... תמיד בתור ילדים הוא היה משכנע אותי אנחנו אנשים הכי מאושרים בעולם.... לא חסר לנו שום דבר.... גם אם אתה רוצה כעת משהו ואין לך, אין בעיה , אתה צריך להבין שלא צריך את זה... ואם תחשוב כך אז בכלל לא תצטרך את זה...

כבוד... הוא היה אומר לי, אתה חושב שאני לא רוצה שיכבדו אותי... אבל יש לי כללים מה זה כבוד... כבוד זה כשמכבדים אותי לא בגלל שעשיתי משהו בשביל שיכבדו אותי.
אני לא יכול לשכוח ששבת אחת שהיה צריך ללכת לבקר נכדים בשכונה אחרת לא רחוק מאתנו, והוא שאל אותי איפה יש ביכנ"ס בשביל להתפלל מנחה, אח"כ שאלתי אותו מה היה בביהכנ"ס, הוא אמר שלא תשאל אני ממש מתפלא, באתי לביהכנ"ס וכיבדו אותי שם וגם נתנו לי עלייה, ונו מילא אדם עם זקן לבן אז מכבדים אותו בעליה, הפלא הכי גדול שלי היה שהם ידעו את שמי ואני לא הכרתי אף אחד מהם, איך הם ידעו את השם שלי?... מעניין איך הם יודעים ?... איך הם יודעים מי אני?.... זה היה הענוה שלו.... כך הוא גדל... וככה הוא חי...

לימוד התורה שלו הגדלות שלו הגדולה לא באה עלח חשבון שום דבר אחר, בבית מעולם לא היו צריכים להיות בשקט... בבית מעולם לא חשבנו שאבא שלנו משהו מיוחד.... הוא ישב ולמד ... והיה אבא טוב.... והוא הלך איתנו... וסיפר לנו... והתנהל איתנו.... הוא היה הכל.... והוא היה האבא הכי מאושר....

מעולם לא שמענו אצלו מילה לא של קנאה ולא של שנאה, ולא שום מילה שמוריד מעולם הבא... תמיד היה אצלו חשבון כל מילה אם מוריד מעולם הבא.... מוריד מעולם הבא.... ועוה"ז? אסור לעשות כ"כ הרבה עוה"ז... קצת יותר סוכר בכוס תה הי' כבר עוה"ז.... כל דבר הוא נלחם עם העוה"ז.

פעם אחת בחיים שמעתי ממנו משהו על קנאה, הוא אמר לי כשנפטר איזה ת"ח גדול, אוי איך אני קינאתי באיש הזה , אין לך מושג איך קינאתי בו, והוא סיפר לי מה קרה, אבא הרי היה ביישן גדול מאד, והוא בצעירותו ישב ולמד בבית כנסת בברוידעס' ולא היה אז כמעט ספרים בבתים ובבתי כנסת, והי' שם ארון ספרים בביהכנ"ס שהיו בו רשב"א ופנ"י ועוד כמה ספרים, וזה היה נעול, וישב שם איזה בחור שהגבאי הכיר בו שהוא תלמיד חכם, אז הוא נתן לו את המפתח בלילה כדי שהוא יוכל ללמוד מהספרים, ואני... נפשי יצאה מקנאה... למה אני לא יכול ללכת ולהסתכל ג"כ בספרים..., זה היה אצלו קנאה.... רק בדברים כאלה....

מושגים של שנאה... לא היו אצלו... כשפעם אחת היה איזה אדם שרדף אותו, ובייש אותו באכזריות, אז הוא ישב וחשב איך זה יכול להיות שהגיע לי כזה דבר, מה יכול להיות שקרה לי כזה דבר... ואחרי הרבה הרבה זמן הוא אמר לי, חשבתי לעצמי שפעם הרהרתי על איזה אדם גדול ואני בטוח שזה הסיבה שלכן זה קרה לי.

היה פעם שנסע לקבר הרמב"ם, ומיד שבא לשם כינס את האנשים סביבו ואמר שרוצה לבקש מחילה מהרמב"ם.... היה נראה לו שאולי פעם הוא התבטא משהוא לא יפה על הרמב"ם.... כולנו הרי לומדים רמב"ם ומקשים עליו... וכו' וכו'... אבל זה היתה הנקיות שלו... הוא חשש מאיזה ביטוי וביקש מחילה...

הכישורים שלו היו מדהימים.... הוא היה הראשון להתמצא בשאלות של כל דבר חדש שהיה.. עוד לפני שאנשים ידעו מה זה תוכנות ומה זה חומרות וכו' הוא כבר כתב תשובות אם מותר להעתיק את זה או לא. אני זוכר כמה אנשים אז בכלל לא הבינו את השאלה. כשהתחילו מכשירי הנשמה, ואנשים עוד לא ידעו מה זה, הוא מיד כתב לפני 40 שנה את הקדימה זה מפני זה... את כל השאלות הכי חמורות שישנם עד היום הוא כבר חשב וכתב עליהם לפני עשרות שנים.

אבא.... התורה שלך תישאר לעולם....ואנחנו נשתדל לנהוג בדרכיך כמה שאפשר, תמיד כשהיית מספיד אחרים היית אומר שלהספיד את האדם שנפטר זה כלום, כל החכמה היא לסביר מה חסר לנו, ולהקנות את זה לאחרים, ללמוד מהנפטר, היית מזכיר תמיד את התלמידים של רב שכ"א לקח איזה דבר ע"ע , והיית אומר שזה מה שצריך לעשות בהספד, וללמוד ממנו. אבא... ללמוד ממך א"א... אבל היית כ"כ גדול... שאפי' הרבה אנשים... כ"א יכול לקחת איזה משהו אפי' הכי קטן.... להתנהג יותר יפה... ללמוד יותר חזק... להבין את השני... להתחשב בשני... אם כל אחד יקח משהו הכי קטן, זה יהיה השכר של ההספד. תמיד היית מספר את המשל.... ומדבר על זה שאדם בסוף הולך לבית עולמו ורק הוא יכול לעזור לעצמו, אתה כל החיים דאגת ליום הזה כשתגיע לבי"ד של מעלה... ורצית לצבור עוד דברים... וזה היה מהדברים היחידים שהיית כך מתבטא ואומר: הרי נגיע יום אחד לשמים ומה יהיה עם עולה"ב, וזה וזה מוריד לנו מהעולם הבא....

אני בטוח שכעת שאתה נמצא לפני הדין בטוח שכל התורה כל המידות וכל הענוה וכל השקט שלך כל מה שהבאת לעולם, כל מה שלימדת לתלמידים, כל ההשפעה שהיתה לך על העולם, בין אם אנחנו יודעים את זה בין אם נדע זאת בעתיד, הכל הולך לפניך, עם כל מה שצברת וחסכת כל החיים... כל ההון שצברת בחיים... הכל בשביל הרגעים האלה.... אז אתה בטוח תזכה בדין... ותזכה גם לראות את האבא שלך.... שכל החיים השקיע בך..... ....היה לך בית לא פשוט... הורים שסבלו מאד.... אתה נשארת יחיד בבית כי אחותך נהרגה... וההורים היו שבורים מאד... ועם כל התורה שלך... איזה כיבוד אב היה לך... לא גמרת לעזור להם... לא היה לך יום אחד בחיים שלא נכנסת לבית של ההורים... .....גם בבית של סבא אויערבאך, שאמא היתה נושאת בעול של הבית הזה כל החיים, אתה ויתרת ונתת ושלחת אותה תמיד לכי לאבא לכי לאמא, כל החיים זה מה שראינו בבית... וכאמא היתה הולכת אתה היית נושא בעול של הבית, לפעמים הייתי חושב מתי אבא למד כ"כ הרבה תורה, מתי הוא הספיק ללמוד כ"כ הרבה, אנחנו היינו רואים אותו לפעמים עוזר לאמא ג"כ, עם כ"ז שאמא שמרה שלא יעשה שום דבר, לפעמים הלך גם למכולת, וכו' וכו'...

אין לי ספק שהאבא שלך והסבא שלך, וכל גדולי עולם שהזכירו פה באים לקראתך, אתה עומד כעת לפני כסא הכבוד, ואני בטוח שאתה תזכה בדין... כי אתה חיית תשעים שנה בלי קנאה, בלי שנאה, בלי תחרות, בלי לפגוע באף אדם.....

אנחנו באופן אישי ... אנחנו התייתמנו יותר... אני יכול לומר, אני באופן אישי....מיום שנולדתי עד היום זכיתי לחיות בבית של גדולי עולם... אבא גדול עולם... סבא גדול עולם... גם הסבא גולדברג היה צדיק יסוד עולם.... עד כעת היה לנו את החברת ביטוח ששמרה עלינו.... האבות האלו הגדולים.... וכעת נשארנו יתומים כפולים... יתומים יותר מאשר כל אחד... זה לא פשוט.... היה לנו בית מדהים... בית מדהים... איזה אבא מדהים שהיה לנו... ונכון שכעת שאתה בשמים הגדלות נעלמה... הכתר נעלם.... הכתרים נעלמו במשך השנים...זה הדרך של העולם... אנשים לא חיים לעולם... אבל אנחנו נשארנו עוד פה בחיים.... תעמוד בשמים .... ותדאג לכל המשפחה.... ובפרט לאמא.... שתמשיך להיות בריאה... ולכולם.... לכל... אחד... מה... שהוא... צריך.... ושנוכל לעשות לך אך ורק נחת רוח... ובילע המות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן.

[בן ירושלים]

ייש"כ גדול הנוטר על הבאת ההספדים הנפלאים.
דברים מדהימים וכל כך אמיתיים.
אותי הכי תפס האהבה הטבעית של הבנים לאביהם. עם כל הגדלות של רז"נ בתורה ובעמלה, הוא היה אבא טבעי, לא מרוחק.
ראשו מגיע השמימה ורגליו ניצבות בתוך ירכתי ביתו. הכל טבעי והכל בפשטות.
גם עליו שייכת האימרה : הוא לא עניו כי הוא ממש לא מבין בזה. עניו הוא מי שמבין מהי גאוה וומתנהג בענווה.


ראוי לחדד נקודה נוספת : לגרז"נ היו נקודות מאד מקוריות במבט על שאלות חמורות. הרבה פעמים היו לו הברקות שבנויות על היקף עצום של ידיעות מתוך מבט מאד מקורי.

בישורון הוא פרסם מאמר על עצות מקוריות איך אפשר להתיר בזה"ז נישואי ממזר לשפחה כנענית.

שמעתי מרעו לבי"ד יבלח"א הגר"ש פישר שליט"א ולרפו"ש שהיה מקרה של ממזרים ודאיים שהגיע לבי"ד. והבי"ד פסק שהם ממזרים וכך נרשם. אך הגרז"נ העלה טענה שאחרי הפסק עדיין הם אמריקאים וודאי יסעו לאמריקה ויתחתנו שם. לכן חיפש דרך להקל על הממזרות כלפי שמיא (ובפסק דין ישאר כתוב שהם פסולי חיתון), אך לא איסתיעא מילתא ועצתו לא צלחה. תגובתו היתה חדה : בשמיים כנראה לא אוהבים את ה'התחכמות' שלי.

[מבקש חכמה]

בנוסף לדברי הבנים כיהודה ועוד לקרא אפשר גם לומר שהתלמידים של הרב הרגישו את הנעימות והחיבה והסבלנות של הרב אליהם הוא היה נענה לכל בקשה של תלמיד בכל עניין. אצל הרב היה מושג של תלמידים כבנים כפשוטו.

[כדכד]

נכון
ולדוגמא אפשר להביא את ענין ההסכמות שהיה נותן כמעט לכל מבקש (כתבתי "כמעט" לשם הזהירות...

[מודה ומהלל]

באסיפת גדולי ישראל.

[עושה חדשות]

ייש"כ גדול להרב הנוטר על הבאת ההספדים הנפלאים.
דברים מדהימים וכל כך אמיתיים.

גא"מ, יש"כ.

ומפורסם בעולם הסיפור שהרב מבריסק בשעתו הי' הולך ברחוב דוד ילין, ועבר פעם בא' מימי החנוכה ליד הבית של השווער שהי' גר, והשווער הי' אז בערך בשנות 20-30 , והרב מבריסק ראה את החנוכיה שלו איך שהיא מונחת, ובלי לדעת מי גר פה, הוא אמר למלוויו זאת חנוכיה של ת"ח.

מעניין מאד, אולי מישהו יכול להשלים פרטים?

הי' פעם איזה גר צדק, שאפי' הוא לא זכר שהוא גייר אותו... ואחרי 13 שנה מהגירות... הגר צדק בא ונתן לו איזה ספרים שהוא תרם להוצאתם, ואח"כ הוא אמר לנו מי יודע אם זה לא שוחד... עברו כבר 13 שנה... וזה לא הי' דין תורה... ואעפ"כ פחד משוחד...

יש בזה שאלה אליבא דאמת?

[תוכן]

בנוסף לדברי הבנים כיהודה ועוד לקרא אפשר גם לומר שהתלמידים של הרב הרגישו את הנעימות והחיבה והסבלנות של הרב אליהם הוא היה נענה לכל בקשה של תלמיד בכל עניין. אצל הרב היה מושג של תלמידים כבנים כפשוטו.

לא רק לתלמידים, אלא לכל אחד. אני לא נחשב בין תלמידיו, והוא התייחס אלי שוה בשוה ממש, בנועם ובסבלנות. כמו שכבר אמרתי, הענווה והנוחות שלו היו שלא מעלמא הדין.

[לייטנר]

מהספדו של הרב דוד בן זזון:

אתמול הלך לעולמו מורי ורבי הרב החכם והגאון והאהוב הרב זלמן נחמיה גולדברג זצוק"ל. לפני כשלושים שנה בהיותי בישיבת אור עציון. זכיתי להכיר את מורי הרב זלמן נחמיה, הרב היה מכתת את רגליו ומגיע לישיבות הסדר רבות ומלמד בהן את שיעוריו המופלאים. על אף היותו רב חרדי, ר"מ בישיבת סדיגורא, הוא הפיץ ולימד תורה לכל דורש ומבקש את דבר ה', ולא משנה מאיזה מגזר הוא. כמדומה לי שבימים ההם הרב היה מגיע לכ 15 ישיבות הסדר בכל שבוע, שידענו עליהם. מישיבת אור עציון הוא היה נוסע לשעלבים, לכרם ביבנה ועוד ישיבות, ואולי היו יותר שלא ידענו עליהם.
כשהרב היה מגיע לשיעור הוא היה שואל: היכן אתם אוחזים. כלומר, באיזו סוגיה אתם נמצאים, על מה למדתם היום, וכשהיינו עונים לרב, מיד הוא מתחיל את השיעור מהמקום בו היינו נמצאים, ומיד נכנס לעומקה של הסוגיה עם כל הפרשנויות שהיו כספר הפתוח לפני הרב. במיוחד זכור לי שיעור בו הרב אהוד ברזילי זצ"ל התחיל להתווכח עם הרב על דבר שהוא אמר בשיעור. הרב אהוד טען שהרב לא צודק, והביא הוכחה מספר קצות החושן במקום אחר. הרב זלמן נחמיה הסביר לרב אהוד שיש להבין אחרת את הקצות שהוא הביא. הרב אהוד המשיך להקשות מקצות נוסף, ושוב הרב זלמן נחמיה הסביר לו את הקצות, ושוב הרב אהוד ציטט מקום אחר מהקצות, ושוב הרב ענה לו, כך זה המשיך עד לסוף אותו שיעור מרתק שהפך לפינג-פונג בין שני חכמים ענקיים, במרחבי הספר קצות החושן. ולי שהייתי אז בתחילת דרכי זה היה מאיר עיניים ופוקח לב ושכל, לראות את החכמה, העמקות, השליטה בתורה, והיכולת לדעת כל כך הרבה סוגיות שונות על בורין ולשלוט בהן בו זמנית. חשוב לציין, שגם באותו השיעור, זה לא שהרב הכין במיוחד את השיעור וטרח לבדוק מראש את כל המקומות שעליהם נסוב הוויכוח, אלא גם אז הוא שאל בתחילת השיעור באיזו סוגיה אנו אוחזים, והתחיל לרדת לעומקה.
השיעורים של הרב עשו סדר בהבנת יסודות התורה, בהלכות שבת, נזיקין, כשרות, נידה, יסודות בהלכה ועוד ועוד. הרבה פעמים, סוגיות שהאחרונים הסתבכו והתפלפלו בהם ולא תמיד הגיעו לדברים ברורים, הרב היה מציג את היסוד ההלכתי ומסביר את הסוגיות, ומאליהן כל הקשיים והתסבוכות שבסוגיה היו נופלים כאילו לא היו. תוך כדי הרב היה שוזר בדבריו עוד כעשרה-עשרים סוגיות שונות שמכולן עולה ומתברר היסוד ההלכתי עליו הוא מדבר, וכך בעצם נוצרת התמונה הרחבה והמלאה של העניין המדובר ותפיסה לעומק של היסודות ההלכתיים. הרבה פעמים, בגלל רוחב התמונה, רק אחרי כמה שיעורים הובן בעצם שהתובנות שהרב עוסק בהן מקיפות כל כך הרבה, ומשתלבות זו בזו.
כך, למשל מהי דרך אכילה בהלכות שבת ומה ההשלכות שלה. מה התוקף של תקנות חז"ל כשהטעם בטל, והתקנה עדיין קיימת (במקרה זה הרב עבר על עשרות תקנות של חז"ל והראה את היסודות המשותפים שמהם ניתן להבין מתי התקנה מתבטלת ועוד). או מה קורה כששני דברים הלכתיים שמצטרפים יחד יוצרים דבר שלישי, מה הדבר השלישי שנוצר בהלכה ומה היחס בינו לדברים שיצרו אותו, ועוד ועוד.
לפעמים בשיעורים היו קטעים משעשעים. לדוגמה, בשנה אחת אחרי שלמדנו ב"ק (בבא קמא) עברנו ללמוד ב"מ (בבא מציעא), ובטעות נתתי לרב בתחילת השיעור מסכת ב"ק. הרב שאל מה לומדים, והתחיל להיכנס לעומק ליסודות הראשונים של ב"מ. לקראת סוף השיעור אחרי שהרב דיבר על מושגים רבים ושונים שקשורים לחזקה ולבעלות, הוא רצה לקרוא משהו מדברי הרא"ש שבסוף הגמרא. הוא התחיל לחפש, ולא מצא (כי בטעות הבאתי לו ב"ק) הוא חיפש וחיפש בדברי הרא"ש ולא מצא. אז הוא אמר: "זה לא יכול להיות, הרא"ש לא נמצא היכן שהוא צריך". הרב סגר את הגמרא, וציטט את הרא"ש בעל פה, ואנו היינו המומים מזה שהרב לא מצא את הציטוט. לפתע, הרב הסתכל ואמר, זה ב"ק...
או למשל, פעם נכנס מישהו לשיעור ובתחילתו הצביע ושאל את הרב האם ניתן לשאול שאלה לא קשורה. הרב אמר כן. והוא שאל, האם באמת המשיח יגיע על חמור לבן? תשובת הרב הייתה מפתיעה, אך לא אכתוב אותה כאן.
כשהפכתי לרב הקיבוץ "עין צורים" בכל שאלה ציבורית או פרטית שלא ידעתי או לצורך התייעצות נוספת פניתי לרב. עשרות שאלות שאלתי את הרב. בדרך כלל פניתי לרב רק אחרי שהכנתי שיעורי בית. כלומר, למדתי את הסוגיה, קראתי את דברי הפוסקים שקשורים ואז התקשרתי לשאול. פעמים רבות הרגשתי שהספרים כמו פתוחים לפניו אפילו שהוא לא ידע על מה אני הולך לשאול. וכשהערתי למשל על דברי הרב במילים כמו: "אבל בספר הנודע ביהודה כתוב ש..." אז הרב אמר: "לא, הנודע ביהודה שאתה מדבר עליו התכוון למצב אחר, אבל במה שאתה שואל זה הדין שונה...", וכדו'. אציין שאלה אחת שעזרה לי מאוד בתור רב קיבוץ. בסוגיית לפני עיוור שאלתי את הרב לגבי משאיות התובלה של הקיבוץ האם הן יכולות לספק מי ים מלוחים לצורך גידול סרטנים למחקר. אבל בעצם נראה שהמטרה של המגדלים הייתה לא רק למחקר. אחרי שדיברנו בגדרי לפני עיוור לא תיתן מכשול אם יש כאן "תרי עברי" או "חד עברא" ובדברי המשנה למלך בסוגיה זו, הרב אמר לי "אבל באמת זה לא ראוי שקיבוץ דתי יטול חלק בדבר כזה". זה היה עבורי סוג של מצפן והתווית דרך כיצד נכון וראוי לפסוק בקהילה. כמובן, שביטלנו את העסקה בעקבות זאת.
אציין דוגמאות של שאלות שהרב לא ענה בהן, אבל התשובה שלו היא עצמה הצריכה אותנו לימוד. למשל, האם ללבוש תכלת ומה כדאי, הרב לא ענה אלא הפנה אותנו קודם לקרוא את ספרו של הרדזינר ואח"כ לדון איתו. או למשל, מה הוא אומר בסוגיות פוליטיות, על כך הוא אמר לכו לשאול את ראש הישיבה, או למשל אם כדאי להינשא לאישה שמטופלת בתרופה מסוימת, על כך הוא אמר שצריך לשאול שני רופאים ולפי זה להחליט, ועוד ועוד.
אספר מעט על חכמתו הרבה של הרב, הידע העצום, והמהירות בה הוא חשב. כשפגשתי את הרב אלישיב קנוהל זצ"ל הבאתי אותו לשיעורים של הרב זלמן נחמיה. בסוף השיעור, היינו נשארים לשוחח עם הרב על שאלות הלכתיות מעשיות. זכורה לי פעם ששאלנו את הרב שאלה בהלכות נידה, והוא אמר, "או, בדיוק כזאת שאלה החוות דעת דן עליה", והפנה אותנו לסימן המתאים. בחוות דעת שהוא עצמו ספר גדול מימדים, שמעטים באים בשעריו ובקיאים בדבריו, זה הופיע באיזו הערה קטנה בחצי משפט בתוך נושא אחר, אי שם. אותנו זה הדהים. אגב, הרב גם כתב הסכמה לספרו של הרב אלישיב איש ואישה.
בהמשך, פנינו הרב אלישיב קנוהל זצ"ל ואני אל הרב להתייעץ עמו בנוגע ל"הסכם לכבוד הדדי" שחיברנו עם הטוענת הרבנית רחל לב מור. עצם הרעיון לעשות את ההסכם לכבוד הדדי כמוכוון למנוע עגינות עלה מתוך שיחות שעשינו עם הרב, שאמר על כך: לא דחוף לעסוק בענייני הכסף, יותר חשוב לפתור את בעיית העגינות. היינו מגיעים אל הרב אחרי שעות רבות של דיונים על ניסוח ההסכמים עם מספר עורכי דין, שופטים, טוענים-רבניים, והראינו לרב את מה שכתבנו. הרב שהיה גם דיין בבית הדין הרבני העליון, היה קורא ותוך שנייה או שתיים אומר: "אבל זה לא צודק", כלומר, אתם עושים עוול בהסכם אם תכתבו כך, כי במקרה כזה וכזה (שלא חשבנו עליו) זה עלול לגרום עוול. חשוב להדגיש, שלרב הגענו רק אחרי שעות של וויכוחים ודיונים על כל מילה בהסכם, ועל כל פסיק, עם כל החברים החכמים שאיתם עבדנו על ההסכמים.
המהירות בה הרב מיד תפס את שורש העניין ואת ההשלכות, הגאונות, והחדות היו כל פעם מדהימים אותנו מחדש. ואז היינו שואלים את הרב מה הוא חושב שיהיה נכון לעשות, והוא היה ממליץ לנו. וכך הכנסנו מספר מנגנונים הלכתיים להסכמים לכבוד הדדי לפי דבריו של הרב. (מצורף צילום האישור שהרב כתב לנו על התוקף ההלכתי להסכמים).
זכיתי להגיע מספר פעמים אל ביתו של הרב, קבלת הפנים הייתה תמיד לבבית. הרב האיר פניו, לכל אדם והתייחס בסבלנות, עם כל הזמן שצריך, בחכמה לכל שאלה קטנה גדולה. ואפשר שיש לרב חלק (ללא ידיעתו) בהחלטתי להתחתן. זכיתי שהרב בא במיוחד לחתונה, וכיבד אותנו בנוכחותו, ואף בירך אותנו.
בהמשך, כשהייתי רב הקיבוץ, לקראת שנת השמיטה עשינו בקיבוץ חלקת שמיטה אותה זרענו לפני השמיטה במספר גידולים (גזר, תפוחי אדמה, שומר, שום, ועוד). בשנת השמיטה הפקרנו את החלקה כדי לקיים את מצוות התורה: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". הזמנתי את הרב שיבוא לבקר בחלקת השמיטה. הרב הגיע לחלקה, ומיד בכניסתו הוא אמר: "שבת שלום" לאדמה. הוא סיפר שכך היה נוהג החזון אי"ש לומר בחלקות השומרות את "שבת הארץ". מצורפת תמונה מהביקור של הרב בחלקת השמיטה.
הרב כתב מאות (אולי אלפי?) תשובות לשואלים בהלכה, ולא משנה מי השואל, בכל תחומי התורה, לדוגמה, מה דינם של עוברים מוקפאים, דיני צוואות, התרת עגונות, ריבית, נשים בבניין המקדש. זכיתי שהרב הרשה לי להעתיק למחשב מספר קלסרים. כשהבאתי לרב בחזרה את הקלסרים ודיסק עליו נמצאים הקבצים של כל השאלות. הרב שאל אותי בצחוק: וכל זה נכנס בדיסק הקטן הזה?... (כולי תקווה שהמשפחה תפרסם את התשובות).
לאחרונה, בזכות הקורונה, והיותי בבית, לקחתי עשרות הקלטות של שיעורים של הרב (לצערי לא הכל נשמר באיכות טובה כי זה היה על קלטות ישנות מלפני מעל עשרים שנה) והעליתי אותן לאתר שבניתי לכבודו של הרב. ב"ה שהספקתי להביא לבית הרב את הקלטות הישנות, ולהביא לידיעת הרב. והקישור לאתר
https://benzazondavid.wixsite.com/hagarzen
מי שרוצה מעט להכיר מגדלותו, די היה לו לראות אותו יוצא מהמונית שלו בשעה שהוא היה מגיע אל הישיבה. בדרך מהמונית עד לחדר השיעורים, אפשר היה לראות שהרב היה כולו עסוק בסוגיה האחרונה אותה הוא למד, וכך הוא הולך ראשו ורובו חוזר על הדברים שהוא עסוק בהם. ורגליו רק נושאות אותו אל המקום של השיעור, כשהוא מרחף בדרך בעולמות הלימוד והחכמה. ובחזור אל המונית, הרב מוקף בעננת תלמידים המתאבקים באבק רגליו, ומנסים לגמוא בצמא עוד מפירורי חכמתו.
על צניעותו של הרב אוסיף, שלפעמים היו שאלות הלכתיות בהן הצעתי סברות משלי לפסיקת ההלכה. היו מקרים שהרב הסכים שיש היגיון בסברה. והיו פעמים שהרב לא הסכים, אך למרות זאת הרב היה מוכן לשמוע, לבדוק, לשאול איך אתה מסביר אז את... וזה לא מובן מאליו, שאדם בגדלותו לא פוסל על הסף דעות שלא נראות לו, זאת למרות הידע העצום שהיה לו. חלק מענוותנותו הגדולה של הרב.
כששאלתי פעם את הרב איך זוכרים את הכל, ואיך עושים חזרות כדי להיזכר במה שלומדים. הוא הסביר לנו שהשאלה הזו היא טעות בתפיסה. התפיסה הנכונה היא ללכת לפי מה שכתוב בספר תולדות אדם. המטרה של החזרות על הלימוד היא לא כדי להיזכר במה שלמדת. אם שכחת, נכשלת... החכמה הגדולה היא לא לתת לעצמך בכלל אפשרות לשכוח את מה שלמדת. שתדע את הדברים כך שלא תוכל לשכוח אותם. וכן, חשוב לזכור אותם באותה הלשון כפי שחז"ל ניסחו, ולא במילים אחרות. לכן, הרב אמר שצריך לעשות חזרות מיד על החומר שלמדת. הרב גם הוסיף שזה דבר קל... לחזור 300 400 פעם על מה שלמדת. ניקח לדוגמה, למדת סוגיה במשך שעה. לחזור עליה מיד כשאתה עוד זוכר לוקח חצי שעה. לחזור מיד שוב לוקח קצת פחות. ושוב לחזור עליה, ושוב ושוב. בפעם החמישים זה כבר מספר דקות מועט. בפעם ה100 זה הרבה פחות. עד מתי? עד שאתה יודע את הסוגיה בעל פה על בוריה בלשונם של חז"ל... (גם אם ייקח לזה 200 חזרות...)
חסרונו של הרב לעם ישראל הוא גדול. הרב ענה לשואלים רבים, ולציבורים רבים בכל מקצועות התורה וההלכה. חכמתו, צניעותו, ענוותנותו וגדולתו העצומה בתורה הם מקור להשראה, להתמדה בתורה, ולענווה. חבל חבל על דאבדין, ובאמת לא משתכחין. אוצר החכמה, יראת שמים, וצניעות.
דיין אמת שדינו אמת.
זכותו וקדושתו יעמדו לנו ולכל עם ישראל.

[סגי נהור]

פורסם היום.

הגרזן.jpg (186.1 KiB) נצפה 9927 פעמים

[ווידער]

עצרת הספד על הרב גולדברג זצוק"ל, מחר בשעה 7 בערב, ביהמ"ד בית רמח"ל רח' קצנלבוגן 73.

[יוסף חיים אוהב ציון]

פורסם היום.

הגרזן.jpg

הרבה הרבה יש ללמוד ממכתב זה על שני האישים.

[איש_ספר]

מזיכרונותיו של נכדו הרה"ג ר"י שטראוס שליט"א, מכותבי האנצ"ת

פִּנַת יִקְרַת.pdf

(663.23 KiB) הורד 608 פעמים

[גלאגוזים]

הגדרה מעניינת של הרב מפוניבז' על הגרז"נ זצ"ל, במכתבו של רה"י יבלח"א.

a.jpeg (82.76 KiB) נצפה 9629 פעמים

[ארי שבחבורה]

מזיכרונותיו של נכדו הרה"ג ר"י שטראוס שליט"א, מכותבי האנצ"ת

פִּנַת יִקְרַת.pdf

מפעים ומרגש.
יישר כוח לנכד שליט"א ולכל מי ששיתף בזכרונותיו על הגאון זצ"ל.

[בן ירושלים]

לפני שנים שמעתי מתלמיד חכם זקן שהוא 'מבין' גדול (לא קבלתי עכשיו רשותו לומר בשמו): בזמננו בישיבת חברון היו שני בחורים בולטים, רבי זמן נחמיה גולדברג והדיין ר' חיים גדליה צימבליסט, הראשון היה נחשב לגדול הבקיאים בישיבה והרח"ג היה נחשב לגדול המעיינים.

[פלוריש]

שמעתי מרעו לבי"ד יבלח"א הגר"ש פישר שליט"א ולרפו"ש שהיה מקרה של ממזרים ודאיים שהגיע לבי"ד. והבי"ד פסק שהם ממזרים וכך נרשם. אך הגרז"נ העלה טענה שאחרי הפסק עדיין הם אמריקאים וודאי יסעו לאמריקה ויתחתנו שם. לכן חיפש דרך להקל על הממזרות כלפי שמיא (ובפסק דין ישאר כתוב שהם פסולי חיתון), אך לא איסתיעא מילתא ועצתו לא צלחה. תגובתו היתה חדה : בשמיים כנראה לא אוהבים את ה'התחכמות' שלי.

מה הכוונה?

[יצז]

מתוך פרסום לקראת עצרת הזכרון בישיבת קדומים:

...הקשר המיוחד בין הרב לבין הישיבה הוליד גם את ספר "חזון קדומים", סיכומי שיעורים שכתב הרב ישראל בן שחר שליט"א, מתוך שיעורי הגרז"ן על מסכתות כתובות וקידושין.

בהמשך השנים הוקם בישיבה מכון "משפט ערוך". הגרז"ן העביר לצוות המכון סיכומים מכתב ידו על חלקים מתוך חושן משפט. הכתבים כללו ביאורי שיטות, הרחבות וביאורים על מספר סימנים בחושן משפט. רבני הישיבה שהשתתפו בצוות המכון, בראשות הרב ישראל בן שחר, ערכו את הכתבים והכינו אותם לדפוס. עד היום יצאו שבעה כרכים בסדרה.

בנוסף, הוציא המכון מתוך כתב ידו של הרב את הספר "נתיב מצוותיך", ביאורים על טעמי המצוות.

זכינו להכיר ולפגוש גדול בישראל, משרידי דור דעה. אנו תפילה שהיסודות שבנה ושנטע בנו ימשיכו להיבנות ולעשות פירות, בהמשך בניין התורה והגאולה בישראל.

עצרת זכרון

'שר וגדול נפל בישראל'

הגאון הגדול הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל
אשר טרח לבוא מרחוק מדי שבוע וללמד בישיבתנו במשך עשרות שנים מאז השנים הראשונות להתיישבות.
יהיה זכרו ברוך ותעמוד לכל ישראל זכותו הגדולה.

עצרת זכרון והספד -
ביום חמישי הקרוב, ז' באלול
בשעה 18:45 בבית המדרש בישיבה
בשעה 18:30 תתקיים תפילת מנחה ב'משכן בנימין'

לשאלת רבים - מצורף קישור לשידור בזום לעצרת.
https://edu-il.zoom.us/j/3707068062
כמו כן יעלה הקלטה בערוץ היוטיוב של הישיבה.
https://www.youtube.com/channel/UCYaMfM ... RUE1jpbRVw

[פרנקל תאומים]

הגדרה מעניינת של הרב מפוניבז' על הגרז"נ זצ"ל, במכתבו של רה"י יבלח"א.

a.jpeg

מכתב מדהים.

[מן הדרום]

הוזכרה לעיל בשם הגרב"ד פוברסקי הגדרת הרב מפוניבז' על הגרז"נ- מוחו מנגן ככינור, מה אתם מבינים מזה? חשבתי אולי הכוונה שבאופי החשיבה , המו"מ וכו' יש איזו זרימה טבעית , כאילו הדברים מובילים למה שבא בעקבותיהם. אשמח לשמוע כי זו באמת הגרה מיחודת מפי אדם גדול

[פרנקל תאומים]

מזיכרונותיו של נכדו הרה"ג ר"י שטראוס שליט"א, מכותבי האנצ"ת

מפעים ומרטיט. יש''כ גדול.

וכל ב''י יבכו את השריפה אשר שרף ה'.



נ''ב:
חידוש היה עבורי שהמעבר של הגרז''נ זצוק''ל אחרי (כמדומה) כחמש שנים בפוניבז' לישיבת חברון, היה עקב מותה הטראגי של אחותו.

נ''ב 2:
גם בתוך הדברים היקרים הללו מובאת עובדה הממחישה את השיטה (המוכרת) של "ראשי הפרוייקט בדיון הלכתי עם הגרז"נ גולדברג" גם אם בסה''כ הוא קיבל את פניהם כהרגלו בספ''י וענה אמנם על שאלותיהם.. אך בשלילה..

[נוטר הכרמים]

הוזכרה לעיל בשם הגרב"ד פוברסקי הגדרת הרב מפוניבז' על הגרז"נ- מוחו מנגן ככינור, מה אתם מבינים מזה? חשבתי אולי הכוונה שבאופי החשיבה , המו"מ וכו' יש איזו זרימה טבעית , כאילו הדברים מובילים למה שבא בעקבותיהם. אשמח לשמוע כי זו באמת הגרה מיחודת מפי אדם גדול

לטעמי, הבנת ההגדרה היא 'סברא חלקה'. המצוי אצל כתבי הגרז"נ זצ"ל יווכח שאין תסבוכות. כנעימות של כינור עריבות ללא עקולי ופשורי.

[יבנה]

לטעמי, הבנת ההגדרה היא 'סברא חלקה'. המצוי אצל כתבי הגרז"נ זצ"ל יווכח שאין תסבוכות. כנעימות של כינור עריבות ללא עקולי ופשורי.

מצינו תיאור כעי"ז בסנהדרין, אך במובן אחר.
סנהדרין צג:
דוד, דכתיב ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו וגו', ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע ידע נגן שיודע לישאל גבור שיודע להשיב איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה (איש תאר שמראה פנים בהלכה ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר) +מסורת הש"ס ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר איש תואר שמראה פנים בהלכה+ וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום

[חרסון]

פורסם היום.

הגרזן.jpg

מעניין. כנראה שהגר"ע יוסף חשב שכל מי שמתפלל בשיכון חב"ד יש לו גם קשר עם חסידי חב"ד בניו יורק ורבם. מוזר...

[לייטנר]

נו נו.
אני מזכיר לך שהרב עבדיה עצמו התגורר בשיכון חב"ד...

[נהר שלום]

מעניין. כנראה שהגר"ע יוסף חשב שכל מי שמתפלל בשיכון חב"ד יש לו גם קשר עם חסידי חב"ד בניו יורק ורבם. מוזר...

הוא כותב במפרוש שהגר"י גרוסמן אמר לו שיש לגרז"ן קשר עם חסידי חב"ד בניו יורק
אגב מכתב מעניין וחשוב ייש"כ למעלה

[עזריאל ברגר]

הוזכרה לעיל בשם הגרב"ד פוברסקי הגדרת הרב מפוניבז' על הגרז"נ- מוחו מנגן ככינור, מה אתם מבינים מזה? חשבתי אולי הכוונה שבאופי החשיבה , המו"מ וכו' יש איזו זרימה טבעית , כאילו הדברים מובילים למה שבא בעקבותיהם. אשמח לשמוע כי זו באמת הגרה מיחודת מפי אדם גדול

לטעמי, הבנת ההגדרה היא 'סברא חלקה'. המצוי אצל כתבי הגרז"נ זצ"ל יווכח שאין תסבוכות. כנעימות של כינור עריבות ללא עקולי ופשורי.

מצינו תיאור כעי"ז בסנהדרין, אך במובן אחר.
סנהדרין צג:
דוד, דכתיב ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו וגו', ואמר רב יהודה אמר רב כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע ידע נגן שיודע לישאל גבור שיודע להשיב איש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה (איש תאר שמראה פנים בהלכה ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר) +מסורת הש"ס ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר איש תואר שמראה פנים בהלכה+ וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום

ואולי יש לקשר (עכ"פ ע"ד הרמז) לכך שדוד היה מנגן בכינור.

[חרסון]

מעניין. כנראה שהגר"ע יוסף חשב שכל מי שמתפלל בשיכון חב"ד יש לו גם קשר עם חסידי חב"ד בניו יורק ורבם. מוזר...

הוא כותב במפרוש שהגר"י גרוסמן אמר לו שיש לגרז"ן קשר עם חסידי חב"ד בניו יורק
אגב מכתב מעניין וחשוב ייש"כ למעלה

מסתבר שהיכולת האירונית שלי צריכה שיפור דחוף. אקח לתשומת ליבי.

[עושה חדשות]

https://benzazondavid.wixsite.com/hagarzen

[לבארי_ב]

זכיתי והייתי משתתף קבוע בשיעור שבועי במשך כמה שנים בישיבת אור עציון. אנקדוטה ממש קטנה המראה על סגנונו והבריחה מן החשיבות:
כשהתארסתי, באתי לספר לרב זצ"ל על כך, והוא אמר לי "מזל טוב!". אז שאלתי: "הרב, אפשר ברכה?", ותגובתו הייתה בחיוך: "נו, אמרתי לך מזל טוב...".

[חרסון]

מזיכרונותיו של נכדו הרה"ג ר"י שטראוס שליט"א, מכותבי האנצ"ת

פִּנַת יִקְרַת.pdf

כבר מזמן לא קראתי "הספד" כה משקף ומבטא. נפלא ממש.

[דרומי]

מדהים לראות כיצד יש חילוקי גירסאות בין המעידים זמן כה קצר לאחר פטירתו...
אלו טוענים בלהט שהוא מעולם לא עבד באנציקלופדיה התלמודית ולא כתב שם מאומה, ואלו טוענים שבוודאי הוא הכין ערכים רבים...
אלו טוענים שהוא הטיל תכלת, ואלו טוענים שמה פתאום לא היה ולא נברא...
לתומי חשבתי שאנשים מן השורה יותר מדייקים בדבריהם.

[בן ירושלים]

בענין התכלת : לפני שנים שמעתי מאחד מחסידי התכלת (אני מקוה שבריחוק השנים אני מדייק) שניגש לדבר עם הגרז"נ על הענין ואמר לו שזה ספק ולכן יתכן שיש ענין אם אפשר להטיל תכלת . סיפר על עצמו שהטיל אצלו תכלת אבל אחרי שהציציות התקלקלו בכביסה לא טרח לחפש עוד תכלת

[דודי צח]

הוזכרה לעיל בשם הגרב"ד פוברסקי הגדרת הרב מפוניבז' על הגרז"נ- מוחו מנגן ככינור, מה אתם מבינים מזה? חשבתי אולי הכוונה שבאופי החשיבה , המו"מ וכו' יש איזו זרימה טבעית , כאילו הדברים מובילים למה שבא בעקבותיהם. אשמח לשמוע כי זו באמת הגרה מיחודת מפי אדם גדול

פשטות הכוונה, שהיה יכול להגדיר סברות דקות מן הדקות, סברות שנשמעים ומובנים רק לאוזן מוסיקלית.

כיוצא בזה, מוסרים בשם הגר"ח מבריסק, שאמר על רבי איסר זלמן, שכאשר ז'וניע (כך היה כינויו) פוצה את פיו לדבר, יש להכין טוב את הנימים (די סטרונעס). ומשמעו כאמור, שהוא משמיע סברות וחילוקים דקים ביותר.

[יצז]

בענין התכלת : לפני שנים שמעתי מאחד מחסידי התכלת (אני מקוה שבריחוק השנים אני מדייק) שניגש לדבר עם הגרז"נ על הענין ואמר לו שזה ספק ולכן יתכן שיש ענין אם אפשר להטיל תכלת . סיפר על עצמו שהטיל אצלו תכלת אבל אחרי שהציציות התקלקלו בכביסה לא טרח לחפש עוד תכלת

שמעתי באזני ששאלו אותו אם יש עניין של ספיקא דאורייתא בזה (וממילא יש חיוב על כולם להטיל תכלת) וענה שכיוון שהגדולים לא הסתפקו (אם אינני טועה הכיר את שמו של הרב אלישיב כדוגמא) א"א אפשר להגדיר כספיקא דאו' שמחייב את כולם. המשיך השואל ושאל אם לי התעורר ספק - וענה לו הרב, אם למדת את הסוגיא והתעורר לך ספק אמיתי לכאו' יש לך חיוב להטיל תכלת.
(כ"ז כתבתי מהזיכרון במרחק של כ10 שנים אני מקוה שאני מדייק בהעברת הדברים)

[פלוריש]

מקצת דרכיו של מו"ר הגאון הגדול הרב זלמן נחמיה (הגרז"ן) גולדברג זצוק"ל

הלב עדיין מסרב להאמין המוח אין בכוחו להבין מי יורה דעה ומי יבין שמועה ואת הדבר הקשה אל מי נגיש. והעיניים לא מפסיקות לזלוג דמעות עוד ועוד. מו"ר בעיני היה האדם השלם, שלם בתורתו, שלם במידותיו, שלם במאור פניו. שלם בבין אדם למקום ושלם בבין אדם לחברו.

א. תולדותיו
מו"ר נולד במינסק י' שבט התרצ"א לאביו הגה"צ ר' אברהם גולדברג מגדולי גידולי ישיבת נובהרדוק ולאימו מרת פריידל ממשפחת זייצי'ק גם הם מגדולי נובהרדוק, אבל למעלה בקודש ממשפחת רודנסקי המעטירה מוולוזין.

את אביו הגלו לסיביר בגלל שלימד תורה ברוסיה הקומוניסטית ונשארו הוא לבדו עם אימו ואחותו וניסו לשחרר את אביו ולצאת מארץ זו. בשכנותם גר הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל וכאשר אימו של מו"ר חזרה מהשוק עם קניות ר' משה היה רואה אותה מחלון ביתו ורץ לעזור לה וסחבו יחד את סל הקניות. וגם כשהאב שוחרר גלו לעיר ריגה. בעלייתו ארצה ביום ג' אלול תרצ"ה יום פטירת הרב קוק, אחר שקיבלו סרטיפיקט בזכות השתדלותו של מרן הראי"ה קוק.

עלה והתעלה בת"ת מאה שערים ולאחריו בישיבת תפארת צבי ועבר ללמוד אצל מרן הרב מפוניבז' ששנים לא רבות קודם לכן פתח את ישיבתו. התחבב מאוד על הרב כהנמן זצ"ל והתפעל מאוד מדקות מחשבתו ומהתמדתו המופלאה ובחרו ללמוד בכולל מיוחד לעילויים עם תנאים מיוחדים ובשנה אחת סיימו את כל הש"ס בבלי ירושלמי. באותם ימים התחבב מאוד על מרן בעל החזו"א.

לאחר שאחותו נהרגה במלחמת תש"ח עלה וחזר ללמוד בישיבת חברון למד בחברותא עם ראשי הישיבה, כידוע הגר"ח ברלין זצ"ל רבה של ירושלים הלך לבית עולמו והשאיר ספרייה עצומה כתרומה לישיבת עץ חיים, בזכות קשר משפחתי זכה מו"ר למפתח לאותה ספריה ובימים שרק יכל שהה בה ושינן ספרים על גבי ספרים מתוך שקיקה מופלאה.

באחד הימים בין תפילת מנחה למעריב הזדמן מרן הגרשז"א להתפלל מנחה במאה שערים (בבית הכנסת ישועות יעקב), ושמע והאזין לשיעורו של מגיד השיעור והתלהבותו רבה מאוד ונשאר לשמוע את כל השיעור. לימים כאשר הוצעה הצעת שידוך לביתו הגדולה מרת רחל את מו"ר, נזכר וקישר שהוא בנו של אותו מגיד שיעור שהיה לו מתיקות כל כך גדולה ללמד תורה. ובכך בא ונכנס לבית משפחת אויערבאך, ואת חופתו ערך הרב הראשי הגאון הרב הי"א הלוי הרצוג זצ"ל. עלה ונתעלה עד שבא בכור המבחן לדיינות והתמנה לעמוד בראשות כולל שבט ומחוקק. עד שלבסוף גם נתמנה לדיין בבית דין מיוחד ולבסוף בבית הדין הגדול.

ב. לימוד עימו סגירת מעגל
אביו הגה"צ ר' אברהם חי בעוני ובדחקות גדולה עד כדי כך שבקידוש של שבת האופרופ שלפני החתונה נתנו ככיבוד קופסאות סרדינים שחסכו מפיהם בנקודות של שנות הצנע. והתבטא אז הגרש"ז בפני רעייתו שלא ידע עד כדי כמה הם עניים.

אביו שימש כרב בית הכנסת בבית החולים ביקור חולים ומכיוון שמו"ר אבי שליט"א היה גר בסמוך, זהו בית הכנסת שבו הוא התפלל וזכה ללמוד עם הגה"צ ר' אברהם בחברותא וגם לאחר שנים סיפר על הבהירות והמתיקות שהייתה בלימוד זה, ובזכות זה מו"ר סייע למו"ר אבי להמשיך את לימודיו בישיבת קול תורה ולאחר שנים אף זכה לקבל סמיכה ממרן הגרש"ז זצ"ל.

לאחר שנים לא מעטות זכיתי ללמוד כמה וכמה שנים עם מו"ר הרב זצ"ל בחברותא, ולשמוע את שיעוריו ולהוציא חלקם לאור בספר "גנזי התורה" ואף להסמך ממנו לרבנות ודיינות. ובכך גם לי ישנה אזושהי סגירת מעגל. בשנות הבחרות נסענו איתו נסיעות רבות ומידי פעם היינו שואלים שאלות המופיעות בשו"ת רע"א שכביכול אנו לא יודעים שזה נכתב שם, ותשובת מו"ר היתה "הרי זה פשוט, זו תשובה של רע"א", ואומר את תשובה מילה במילה בעל פה. וכן בתשובות חת"ס ונוב"י שאגת אריה וכו'. שנים רבות זכיתי ללמוד עמו, כשש עשרה שנים ולינוק ממנו תורה ומידות. ועוד אותה כמות שנים של שאלה תושיה עצה הכוונה בכל תחום ובכל עניין.


ג. מידות
כשנולדו בני התייעצתי עימו על הדרך לבחירת שם, ואמר לי שגם הוא התלבט על שם איזה גדול לקרא את בניו, ולא יכל להחליט מי גדול ממי רע"א, חת"ס, הקצוה"ח או הנתיבוה"מ, והרבנית החליטה ששמות על אנשי המשפחה קודמים וכך היה.

כאשר הגיע בני הבכור לגיל ג' שנים ועשינו לו חאלקה באנו אל ביתו של מו"ר שיגזור חלק מהשיער למרות שלא כ"כ רצה אבל אמרתי לו שאומרים בשם חותנו "צדיק גוזר", אז התרצה. באנו אל ביתו והרבנית שתחיה הכינה עוגה ומשקה לחיים, ומו"ר ניגש מיד וגזר, והרבנית העירה שלא הספקנו לצלם ושיעשה כאילו הוא גוזר שוב, וזה הפריע לו כי זה יראה שגזר ולא גזר וזו גניבת דעת ולכן גזר עוד קבוצת שערות קטנה. תוך כדי ישיבתנו בביתו בני שיחק בצעצוע שהתגלגל מתחת לארון הספרים ובני התכופף להוציאו, ורק מו"ר שם לב לכך ונעמד כדי לשמור על ראשו של בני של ינזק מהארון כשהוא יוצא.

יגיעתו בתורה והתמדתו היו לשם דבר, ופעמים אין ספור חזר ואמר שחזרה על הנלמד אינה כדי להיזכר, אלא כדי לא לשכוח ולכן צריך לחזור כאשר עדיין זוכרים, וציטט את דברי הגמרא "כל לא ידענא פשיעותא", עד כמה אדם מחוייב לשנן את תלמודו וכידוע.

בביקורי אצלו בחדר מיטתו לאחר הניתוח בברכו ראיתי שלמרות שסבל כאבים גדולים החזיק בלימודו, והיה שקוע בלימוד תומים או מנחת חינוך. עד כדי שהרבנית אמרה לי פעם שהיא לא זוכרת את הרב מכין שיעור אלא הכל נובע ממנו.

בעלייתי באחת הפעמים לפני מו"ר ברגל בחול המועד פסח ידע הוא על מנהגנו שלא לאכול מחוץ לביתנו אצל אנשים זרים אבל רצה בכל מאודו להגיש בפנינו איזשהו כיבוד ולכן הניח על השולחן בקבוק יין, ואגוזים לא מקולפים כאומר את זה וודאי אפשר לאכול אבל לא אמר מילה.


תוך כדי ישיבתנו הגיעו גבאי בית הכנסת חב"ד שבסמוך לביתו שהוא היה כבר אמור להתחיל את השיעור הקבוע ביום ראשון של חול המועד אבל הוא טען בפניהם שלא קבעו איתו שעה ולכן לא ירד. מיד התעטף בבגדו והחל למסור את שיעורו בעניין ביעור חמץ בשריפה במחלוקות שבתוכו ובדיון בדברי השאגת אריה והגר"ח מבריסק, כאילו ממשיך לשוחח עם היושב לצידו ולא כאומר שיעור בפני מאות שומעים.

ענוותנותו הרבה לשם דבר היא, ורבו הסיפורים עליה אם בנסיעתו באוטובוס ולא במונית אם בכך שאפילו באמצע שיעור כאשר היה זקוק לספר מסוים היה קם בעצמו להביאו. היאך כמעט לא אכל בימי השיעורים כמעט כלום, חוץ מפלחי פרי שהרבנית הכינה, וכמה כוסות תה. כמה וכמה שיחות טלפון היו לביתי כאשר מזדהה כזלמן נחמיה או כגולדברג מירושלים.

גם לאחר שעברתי לשמש ברבנות וביושבי על מידין בבית הדין לממונות דירבן ייעץ וענה על כל שאלה במאור פנים בהסתכלות הרואה את כל מרכיבי המציאות עודד וניסה לסייע במילים טובות כדאגה באופן אישי במאור פנים שאין כדוגמתו. עד כדי שבחוג המשפחה החליטו בשנה מסויימת לחוג לי יום הולדת עגול ומו"ר שלח בכתב ידו ברכה אישית היוצאת מהלב.

זיכני הקב"ה להוציא לאור את ספר שיעוריו על כמה מסכתות, וכאשר הבאנו אליו את השיעורים שנערכו מתוך הקלטות, הוסיף והרחיב ותיקן והגיה באופן כזה שכביכול אנו נרגיש שאנחנו כתבנו את ההוספות. וכן זכות גדולה נפלה בחלקי שנתן לי שני קלסרים מלאים בכתב ידו, האחד חידושים על הש"ס, והשני תוספות על הפרי מגדים בפתיחה הכוללת. על מנת שאערוך אותם ונוציאם לאור.

ישנם עוד סיפורים עובדות והנהגות לרוב ובעת שנוכל לכותבם בישוב הדעת נעשה זאת. מיתתם של צדיקים מכפרת, נזכה להמשיך לעסוק בתורתו ובכך ימשיכו חיי חיותו בעולם הזה, ויהיו הדברים לזכותנו ולעילוי נשמתו שיהיה מליץ יושר על הרבנית ועל משפחתו עלינו ועל כל ישראל.

==
הרב נתנאל ברקוביץ' הוא רב במושב בני ראם ואב"ד בית הדין לדיני ממונות

[ר_חיים_הקטן]

אלו טוענים בלהט שהוא מעולם לא עבד באנציקלופדיה התלמודית ולא כתב שם מאומה[/

???

[נחומצ'ה]

סיפורים מפעימים על גאונות שפשטות.

1. אחד מתלמידיו שאלו פעם [היום קוראים לזה 'בעידנא דחדוותא'], האם כשרונותיו מולדים או 'עבודים'?
ענה לו הגרז"ן, הזיכרון כולו מ'חזרות'. שאלו שוב כמה פעמים חזר? ענה לו, לא יודע, אבל יותר מ250 פעמים.
[השיחה נסבה בעיקר על בקיאותו בקצות ונתיבות].

2. ושוב מעשה בתלמיד ששאלו על סדר שינתו. וסיפר לו הגרז"ן שהולך לישן עם ספרים 'קלים'.
כגון שו"ת נודע ביהודה וחי' רעק"א. התמיה התלמיד, ר' עקיבא אייגר זה ספר 'קל'?
ענה לו הגרז"ן, ראה, למה זה נראה קשה, כי מביא על אתר תוס' כאן ורמב"ם שם,
ואז צריך לירד מהמיטה ולחפש את הגמרא או את הרמב"ם,
אך אחד שיודע את המקורות והמובאות, זה פשוט תענוג, כי הכל 'רץ'.....

3. מפי השמועה: הרבנית תליט"א סיפרה, שמעולם היתה תמהה מתי הספיק הרב לדעת הכל,
בבית הוא היה כאבא רגיל עזר ושימח הילדים בכל מה שצריך......

[דרומי]

ואולי סברא פשוטה היא שהוא באמת אחז שהמחלוקת לא ראויה.

אך למה לנו ללכת בסברות פשוטות של 'בעלי בתים' כשאפשר לבלבל את השכל בפלפולים עקומים.

[אלטנוישול]

קרובים אליו מעידים שהוא פשוט לא היה בעל מחלוקת. וזו בפשטות הסברה הפשוטה ביותר. וחבל שהיא נשמעת סברה מחודשת.

להעיר שבאופן כללי מחלוקות "הציקו" לו עד שכתב קונט' לירד לשרשן של מחלוקות בחז"ל.