יש לנהוג כבוד ברב בן אליהו שניכר מכתיבותיו שת"ח הוא.
הסיפור של הרה"ר גורן הוא לא רלוונטי ולכן אין שום טעם לעסוק בו, במיוחד אם זה גורם צער למישהו מהכותבים כאן. אבל כיון שעלה אוסיף רק שניכר מדברי הרב בן אליהו שס"ל, שעד היתר הממזרים היה היחס לרב גורן גדול שבגדולים, ולא כך הוא. כידוע לכל. ואילו לימים, אחרי שהגשים את שיטתו הידועה כי 'ההלכה מלאה בפטנטים' כלשונו הזהב, עד שכתבו עליו לשונות שלא נראה כדוגמתם, הרי שפשוט שאנו שומעים לרבותינו לא רק במי לקרב, אלא גם במי לרחק.
כבר העירו לרב בן אליהו על כך שהוסיף את ההסתייגות מההיתר רק לצד שמו של הגר"ש ישראלי בשעה שלפחות כמה מן הרבנים שנזכרו בדבריו גם הם התנגדו להיתר או למסגרתו. לגבי הגרי"א הענקין באמת איני יודע דבר ע"כ, ונשמח אם יש כאן מי שיכול לכתוב דברים ברורים.
לייטנר כתב:לגבי הרב גורן, קשה לחשוד באי"ס שיזלזל בפועלו של הרב גורן, משום שזקנו של אי"ס מימן את לימודי הרב גורן, ואם יש אמת בזלזולו של אי"ס, יש חשש לזכויות צאצאי המממן...
מענין שבנו של המממן,
כשבא למנות את זכויותיו של אביו, השמיט ענין חשוב זה. ולהעיר שיש בזה מחלוקת קדמונים אם מחזיק תורה שהחזיק בכספו לומד שאינו מהוגן אם יש לו שכר מ"מ ועליו הכתוב אומר שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול, או דילמא הו"ל כעניים שאינם מהוגנים. ראה בכל המצ"ב
בשולי הדיון: כידוע לכל כי מן המעלות היותר גדולות שנצטיינו בה החוג הנקרא דתי-חרדי- לאומי, היא הסובלנות, המתינות והארת הפנים לכל. אכן אם התפיסה הזו מביאה לאי הוקעת טיפוסים כמו הנזכר וכיו"ב, איך נדונה. מאידך בפרשת הרב אבינר ראינו שיש קנאות מן הסוג הזה גם בציבור הלאומי, אלא שיודעי דבר אומרים שהחטא הקדמון של הרב אבינר הוא בענינים לאומיים, (או ליתר דיוק: הרוח שבאופני המערכה נגדו) וא"כ הכל א"ש.