אחת משתיים - חלות מסופקת

[עושה חדשות]

עשיתי פעם לעצמי רשימה קטנה על הנושא, ונעלמה ממני. אולי בעזרתכם אצליח לשחזר.

ידוע יסוד הגרשש"ק על המקדש אחת מב' נשים, (וכל כה"ג), דאין הכוונה שאשה אחת מקודשת אליבא דאמת וחבירתה איננה מקודשת, אלא שכל אשה מקודשת בקידושין של "אחת משתיים".

וכבר ידוע להביא מהרשב"א יבמות מא: דנקט דשייך בזה בירור ע"י אליהו, ומשמע [לכאו'] דלא כהגרשש"ק.

שאלותי:

1. האם מצינו דין של ספק דרבנן לקולא בכה"ג, ואם אכן מצינו - האם זה מובן להגרשש"ק.
2. האם מצינו בזה הכרעה של חזקה דמעיקרא על כל אחת בפנ"ע, ואם אכן וכו' כנ"ל.
3. האם מצינו בכה"ג ביטול ברוב, ואם אכן וכו' כנ"ל.
והשאלה הרביעית. האם אפשר לעשות כך גם על אשה בודדת - הרי את מקודשת לי בתורת "אחת משתיים"?

עזרתכם חשובה.

[איש טלז]

אגב ראוי להזכיר דהגר"ג נדל זצ"ל נקט דאין דבר כזה חלות מסופקת, אלא דחל על מי שיותר ראויה לו לפי האמת ולפי נתוניו, ומה"ט מהני לזה בירור [נדפס כמדומני בקובץ של ישיבת ויזניץ שהיה שם ר"י]

לגבי כל הספיקות הנ"ל ראה משברי ים על חזקות בסימן ח' שהביא דברי האחרונים שדנו בזה חזקה

[איש טלז]

בפשוטו בגמ' קידושין דנ"א ע"ב נראה דבגוונא הנ"ל דמקדש אחת משתי אחיות ומת ויש לו ב' אחין ומת אם כנס אחד מהאחים אחת מהם השני מותר באחותה, משום דשריא ליה ממנ"פ, הרי שדנים שאחת מהם אשת המת ואי"ז איזה חלות מסוימת שחלה בכ"א [וכמדומני שראיתי בזה מהרה"ג פוגל דברים בזה ] וכן יל"ד בבא על כולם אם וודאי חייב מיתה ואכמ"ל

[ישנו]

עשיתי פעם לעצמי רשימה קטנה על הנושא, ונעלמה ממני. אולי בעזרתכם אצליח לשחזר.

ידוע יסוד הגרשש"ק על המקדש אחת מב' נשים, (וכל כה"ג), דאין הכוונה שאשה אחת מקודשת אליבא דאמת וחבירתה איננה מקודשת, אלא שכל אשה מקודשת בקידושין של "אחת משתיים".

וכבר ידוע להביא מהרשב"א יבמות מא: דנקט דשייך בזה בירור ע"י אליהו, ומשמע [לכאו'] דלא כהגרשש"ק.

שאלותי:

1. האם מצינו דין של ספק דרבנן לקולא בכה"ג, ואם אכן מצינו - האם זה מובן להגרשש"ק.
2. האם מצינו בזה הכרעה של חזקה דמעיקרא על כל אחת בפנ"ע, ואם אכן וכו' כנ"ל.
3. האם מצינו בכה"ג ביטול ברוב, ואם אכן וכו' כנ"ל.
והשאלה הרביעית. האם אפשר לעשות כך גם על אשה בודדת - הרי את מקודשת לי בתורת "אחת משתיים"?

עזרתכם חשובה.

עוד ספק של 'חלות מסופקת' מצינו במקדש שתי אחיות, דלדעת כמה ראשונים לולא דינא דרבה דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו, היה הדין שאחת מקודשת, ואותה אחת הרי אין בה כלפי שמיא גליא, שהרי קידש את שתיהן אלא שאין שתיהן יכולות לחול [ובזה גם לא יועילו דברי ר' גדליה, שבל"ה אין שום פשר בדבריו, שהרי אפי' אם בלב ירצה אחת יותר הוי דברים שבלב, ואין לנו אלא מה שעשה ולא מה שמועיל יותר לפי הנתונים שלו].

וכה"ג מצינו גם בגיטין ע"ח. מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ומוקי לה בגמ' כגון שבאו שניהם בב"א לד"א, והיינו לס"ד דאפשר לצמצם כה"ג, ובאו שניהם בב"א והוי ספק, ובוודאי אין הספק מבורר כלפי שמיא, אלא מה ששניהם צד בספק משווי ליה ספק, ושם מבואר דלא אזלי' בתר חזקה כה"ג, דהוי ספק מגורשת וליכא חזקה, [ולמסקנא מוקי לה בתו"ת דספיקא דרבנן/דאו' ולא אזלי' בתר חזקה, אבל לס"ד לכאו' לא אזלי' בתר חזקה משום דספק כי האי ל"א ביה חזקה וצריך לבדוק בראשונים שם].

עוד מצינו כן ב"מ ע"ט: בספינה זו ויין זה דהוי ספק והמע"ה, ומהני תפיסה כמבואר בראשונים ב"מ ז., והתם הספק הוא מזלו של מי גרם, ובפשטות אין הכוונה ספק כלפי שמיא ממזלו של מי בא הדבר, אלא שאין להפיל העניין בהחלט על מי מהם, שהרי כל אחד יכול להפיל ההפסד על השני, שיכול לומר דל מהכא הפסד דידי לא היית יכול לעשות המלאכה וכאילו אתה ביטלת את השכירות בידיים. ומבואר דהמע"ה שפיר אמרי' בספק כזה. ומאידך בספינה סתם ויין סתם יחלוקו.

עוד מצינו כן בשני שטרות היוצאים ביום אחד, דלרב יחלוקו, וברשב"ם ב"ב ל"ד: וברש"י כתובות צ"ד. מבואר שחל בסוף היום ויחלוקו מספק, וגם שם אין הספק מבורר כלפי שמיא שהרי חל ביחד בסוף היום, ועכ"ז הוי ספק ואמרי' יחלוקו.

והגרחי"ש הביא מתוספתא [הובא בר"ש] בנגעים, דבגד מחציתו צמר גמלים ומחציתו צמר רחלים ספק נגעים להקל.

אגב דברי הרשב"א ביבמות מ"א: מיירי גם על הוכרו ולבסוף נתערבו, ומש"כ יבוא אליהו נראה שכוונתו רק על הוכרו ולבסוף נתערבו ולא על מקדש אחת מב'.

[איש טלז]

עוד מצינו זיקת יבם עושה ספק נשואה
וכעי"ז מצינו בריטב"א יומא גבי קומץ ספק פנים ספק חוץ
ובאמת בעיקר דינא דשני שטרות לדעת הרשב"ם, יל"ע מ"ש משנים שהגביהו מציאה דאי"ז חלוקה של ספיקות אלא הוא מיסוד דינא הוא וכתביעת ירושה להגר"ח [והיה ראוי לדון שזה סברא דכל דברי הרשב"ם רק לגבי שטר כיון שתפיסת קנינם הוא דרך הראיה ואכמ"ל] וצ"ע

[ישנו]

עוד מצינו זיקת יבם עושה ספק נשואה
וכעי"ז מצינו בריטב"א יומא גבי קומץ ספק פנים ספק חוץ
ובאמת בעיקר דינא דשני שטרות לדעת הרשב"ם, יל"ע מ"ש משנים שהגביהו מציאה דאי"ז חלוקה של ספיקות אלא הוא מיסוד דינא הוא וכתביעת ירושה להגר"ח [והיה ראוי לדון שזה סברא דכל דברי הרשב"ם רק לגבי שטר כיון שתפיסת קנינם הוא דרך הראיה ואכמ"ל] וצ"ע

אם כבר אפשר להביא כמובן את דברי הריטב"א הידועים על בין השמשות ספק יום ספק לילה שהספק הוא אמתי.
ההבדל בין שטר למציאה, הוא שקניין של מציאה נעשה דרך החזקת הדבר, וכיוון שא"א שכל אחד יחזיק הכל מתחלקת ההחזקה עצמה ביניהם, ונמצא שכ"א עשה קניין רק בחצי מהחפץ, משאי"כ שטר שנכתב לכ"א בפני עצמו ואין שייכות ביניהם כלל, נמצא שהקניין הוא קניין שלם והחלוקה היא רק בממון עצמו.
אגב, יש להביא כאן מדברי הרמ"ה ב"ב קנ"ז: שהק' מאי שנא שני בע"ח שזמנם שווה שכ"א יכול ליטול כולו, לבין שניים שעשו קניין שכ"א נוטל חצי, ותי' דהתם אדעתא דהכי קנו עיי"ש בדבריו וצע"ג.

[עושה חדשות]

תודה להרה"ג שליט"א על כל הידיעות הנפלאות.

[איש טלז]

ידיעה חשובה בשולי הדברים
בר"מ הלכות מעשה הקרבנות מעשה הקרבנות טז' ח' במקדיש שור משני שוורים שאם נעשה אחד מהם אח"כ בע"מ נעשה חבירו קדוש בוודאי עכ"ד
והחסדי דוד והקר"א במנחות ועוד הבינו דגם בחלות של אחת משניים כל שאחד מהם אינו ראוי כלל מימלא בזה החלות חלה במימלא על השני אף בלא חילול וכמדומה שזה חידוש גדול אטו מקדש אחת משני אחיות ואחת נעשתה עליו ערוה מטעם אחר מימלא יחול הקידושין רק בשניה וצ"ע

[עושה חדשות]

מתוך הקובץ שהעלה ידידנו ר' זאב כאן. התוכן בע"מ.

...בחצי פה ממלמל לי ר' יוסף טומבאק, כאשר נפגשנו באקראי, על בן זכר שנולד לו במז"ט ועל השלום זכור שיתקיים בביתו בליל שבת. את ר' יוסף הכרתי מהישיבה, וכאשר עבר ל'מעלות' לבקש תורה מרבי שמואל אויערבאך התחזקה בינינו הידידות. בישיבה, גילה אותו 'שמוליק ברטלר' כבר בשיעור א', היה זה בסיום חבורה שר' יוסף מסר, אף אחד לא הבין אותו חוץ משמוליק שיצא מהתפעלות וטען שר' יוסף הוא נדיר בכושר ההבחנה שלו. אולם ר' יוסף היה תמיד מהנסתרים, וכך יישאר לעולמי עד. ר' יוסף חי מנעוריו עם לחם צר ומים לחץ, פשוטו כמשמעו, וחזותו מוכיח עליו שהיצר פשוט דילג עליו וכי אין לו בעולמו אלא ד' אמות של תורה, עבודה, חומרות ופרומקייט, המתובלים בקרטוב של פקחות. ר' יוסף נדבק איכשהו לאנשי היישוב הישן שבירושלים, ושנים שהוא מפציר בי לערוך אתם היכרות. כעת כאשר הזמין אותי לשלום זכור, הוסיף לי בלחישה שישמח לשדך במקום ביני לבין 'משה הולצמן' הארי שבחבורתם.
בימים כתיקונים הייתי מתכונן לסוג מפגש כזה בדחילו ורחימו, אבל רוח אחרת נשאתי עמי בתקופה זו, רוח של נינוחות ושל קבלת המציאות כפי שהיא, לכן הרשיתי לעצמי להיפגש עם 'האחר' בספונטניות ללא תכנון מראש. בכל זאת כאשר הגעתי בליל שבת לביתו של ר' יוסף ושמעתי את 'קול הענות' בוקעים מהחלונות, חששתי שמא זה לא בשבילי החגיגה הזאת. נכנסתי בהיסוס, ר' יוסף שם לב לכך, ומיד הושיבני ליד 'משה הולצמן' ועשה בינינו היכרות. 'משה' גדל אצל 'הרבי רבי לייב מינצברג' והושפע ממנו רבות, אבל כדברי אחד החברים שם, יש לו נשמה גבוהה משל עצמו. מה שבלט לי בשיחה שלי אתו, זה 'אידיאליזציה של מערכת הרגשות', כלומר הוא נותן משקל רב לתחושה הפנימית של האדם, הוא גם סקרן עצום, בעל תפיסה מהירה, אך מתנהל לאיטו כדי לא לפספס שום ניואנס.
'משה' פנה אלי מיד בשאלה איך אני מבין את הדיון בקידושין דף נא על "המקדש אחת משתי נשים" מדין קידושין שאין מסורין לביאה. לשאלתי אם כוונתו ליסוד של 'רבי שמעון' שזה חלות של ספק - בעצם, אמר שמתחיל מבראשית ורוצה להבין למה התכוון המקדש, וכי אטו בשופטנא עסקינן?", אמרתי לו שזה דיון הלכתי עקרוני גם אם המקרה לא היה ולא יהיה ואפילו מָ שָ ל אינו. 'משה' עמד על שלו, שגם דיון עקרוני חייב להתייחס למציאות קיימת ולא על מילים שנפלטו מפי חסר דעת, אחרי מו"מ קצר הסכמתי שחייב להיות משמעות למילים "אחת מכם מקודשת לי", אם כי המשמעות יכולה להיות משמעות הלכתית ולאו דווקא תוכן פרקטי מחיי היום יום, ואילו 'משה' טען שהגמר' יכולה לדון על מקרים נדירים, אבל המקרה עצמו חייב שיהיה לו הגיון פנימי משלו. אמרתי ל'משה' שעם התקדמות הדיון, אני מרגיש חובה להדגיש בפניו שזה לי לראשונה דיון מסוג זה, וליבי נוקפי אם מקומו של דיון כזה בבית המדרש או בשיחה ליד האח הבוער. השיחה התפתחה, מספר המשתתפים בה גדל, היא עברה מעניין לעניין שלא באותו עניין, אבל תחילה אסכם את הדיון על 'המקדש אחת מתוך שתים' כפי שרשמתי לעצמי מיד בצאת השבת.
"התפיסה הישיבתית הקלאסית מתעלמת במודע מהדיון על כוונותיו ורצונותיו של המקדש, מה שחשוב ללומד הוא העובדה שנעשה חלות של קידושין על אחת משנים וכאן מתחיל הדיון התורני מה התוצאה של מעשה זה. ישנם אנשים שרואים בהבנת המעשה חלק בלתי נפרד – ואפילו תהליך הכרחי, מלימוד התורה וזה מצריך דיון בפני עצמו. עכ"פ שתי דעות נאמרו באותו מעמד: 'משה הולצמן' סבור שיש מצב כזה בנפש האדם שרוצה אחת משנים, לא שהוא מסתפק את מי הוא רוצה, אלא הוא רוצה את המצב המורכב הזה, ואת זה הוא מקבע בקידושין. בכך הוא מסכים עם רבי שמעון שלא שייך כאן 'כלפי שמיה גליה' אבל בניגוד לרבי שמעון שמדבר על חלות של מעשה קידושין שנזרק כלפי 'אחת משנים', סבור 'משה' שמדובר במצב קיים מבחינת נפש האדם, ולתפיסה זו השלכות רבות על הבנת הסוגיה. את התפיסה השנייה ייצג ר' יוסף בשם 'אברהם קלמנוביץ' (תלמידו של רבי גדליה נדל. ב.ז.) ועיקרה שרק חמור יכול להיות בספק שקול וכאשר אדם אומר 'אחת מכם' יש לו עדיפות על אחת מסוימת, עדיפות שלא התבשלה לכדי הכרעה פומבית, לכן יש מקום לדון עליו כספק רגיל ודלא כרבי שמעון.
השיחה התפתחה על נפש האדם, על רצונות מוזרים, על הצורך בטקסים, היה שם אחד בשם 'גוטפרב' שהרבה לצטט את ר' שלמה, (אחד הנוכחים לחש לי שמדובר בשלמה זיגמּונד פרויד), משם התגלגלה איכשהו השיחה על נשים ועל ההבדל בין החשיבה הפרטקית הנשית, לבין החשיבה המופשטת של הגברים שגולת הכותרת שלה היה איישטיין, ומתברר לי תוך כדי שיחה שתורת אנישטיין נלמדה בחבורה זו הדק היטב, ומי שפיצח את העניין היה משה הולצמן...

[דודי צח]

לפי השפה, מדובר בפיליטון שאין בינו לבין המציאות כלום.

יש כאן יותר תיאור של טיפוסים ירושלמיים (צ'אלמרס) מאשר תלמידים של הגר"ל

[עושה חדשות]

דוקא מה שהוא שם בפיו של 'משה הולצמן' נדבק לא רע על ר' אורי הולצמן, כך לטעמי. אבל מיהו הנמשל של אברהם קלמנוביץ, איני יודע.

רק צריך לשים לב שהמציאות של אחת משתיים לא נאמרה דוקא לגבי עשיית חלות, אלא גם בב' זכרים שילדה בהמה מבכרת בב"א (למ"ד אפשר לצמצם) להאי מ"ד שקדוש 'אחד מהשניים'. ושם לכאו' לא שייך הרעיונות המובאים בפיליטון דלעיל.

[מעיין]

לאור לימוד חו"ר בפרשה העבר בפסוק אל תפן אל מנחתם שחלקם לא יקובל לפניך תניחנו האש ולא תאכלנו שתהיתי האם שייך חלק ודיני ברירה כלפי שמיא
וכשעשיתי חיפוש עליתי לדברות משה יבמות בחלק ההערות פ"ד הערה ו' שהאריך העמיק בענין עמוק זו ובתוך דבריו אומר דברים מחודשים במקדש אחת משתי נשים דלא כר' שמעון

אחת משתי נשים.JPG (194.71 KiB) נצפה 2078 פעמים

[עושה חדשות]

בגליון אהלי זרעים מס' 80 כ' הגרמ"ז איתן -
ומזה ימים רבים שאלתי להג"ר שמואל בירנבוים זצ"ל ר"י מיר באמריקה, האם לדברי הגרש"ש הבא על שתי נשים שנתקדשו אחת משתיהם לאדם אחד חייב חטאת, כדין הבא על אשת איש, ואמר לי שפשוט שלא, שהרי אין כאן אחת שהיא אשת איש, ואין ידוע מיהי, אלא קיים בשניהם חלות ספק א"א, וביאת כל אחת מהם מחייבת אשם תלוי, והבא על שניהם חייב בשני קורבנות אשם תלוי, אחר שכל אחת מהן ספק אשת איש היא, אבל אין בביאת שניהם חיוב חטאת, שהרי לא בא על ודאי אשת איש, (אלא שא"כ אין כאן איקבע איסורא וראוי שלא יהא חייב אשם תלוי כלל).
עי"ש.