האם מצינו שחכמים הורו לעבור על לאו מפני דבריהם?

[סליחות]

האם מצינו שחכמים הורו לעבור על לאו מפני דבריהם?
אם לא מקיימים נדר עוברים על עשה ול"ת של לא יחל.
ברמב"ם הלכות נדרים פ"ג ה"ט:
הנודר שיצום בשבת או ביום טוב חייב לצום, שהנדרים חלים על דברי מצוה כמו שבארנו, וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום שלישי כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יום טוב או ערב יום הכפורים הרי זה חייב לצום ואין צריך לומר ראש חדש, פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו מפני הימים האלו הואיל ואיסור הצום בהם מדברי סופרים הרי הן צריכין חזוק וידחה נדרו מפני גזירת חכמים.

האם יש כאן עבירה על מוצא שפתיך תשמור (עשה) ולא יחל (ל"ת)?

[במסתרים]

לא קראתי כל המועתק למטה, וכנראה עוסק בעיקר במה שקשה בלא"ה שהרי יש כאן קום ועשה, ובדבריו תתיישב שאלתך ג"כ.

רדב"ז ח"ה א'תסא

...דאכתי קשיא לי היכי מצינן לדחות נדר בקום אכול מפני גזרה דרבנן וליכא למימר שמתירין לו הנדר דא"כ אין זה נדר דחוי וי"ל דהוי כנדרי טעות דכיון דקדמה גזרה דרבנן שלא להתענות בחנוכה ופורים לא חל נדרו על הימים הללו וא"ת א"כ לגבי שבת ויו"ט נמי להוו כנדרי טעות וי"ל דשבת ויו"ט דהוו מן התורה גם ר"ח וחולו של מועד דאית להו עיקר מן התורה אסקינהו אדעתיה ואפ"ה נדר ולא הוו כנדרי טעות ודמיא למי שהיה זכור את התנאי ואפ"ה נדר דבטל נדרו את התנאי אבל חנוכה ופורים לא אסיק אדעתיה שלא יחול עליהם הנדר ולפיכך הוו כנדרי טעות א"נ איכא לתרוצי בעיקר קושיין כאשר כתבו התוספות בפ' ג' מינין וז"ל אף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכ"ע יש כח לעקור ע"כ והכא איכא טעמא שעשו חיזוק לדבריהם. וא"ת בכל גזרות דרבנן נאמר שעשו חיזוק לדבריהם ויעקרו כל דבר תורה אפי' בקום עשה וי"ל דבשני מצות אלו רצו לעשות חיזוק לדבריהם מפני הנסים שנעשו בהם. כל זה כתבתי ליישב לשון הרמב"ם ז"ל ואח"כ ראיתי שהאריך הרבה בבית יוסף באורח חיים סימן תי"ח עיין שם ותראה דעת הפוסקין החולקין על הרב ז"ל ובדרך כלל אני אומר שאין דעתו ז"ל לפרש הא דאמרינן ידחה נדרו מפני גזרת חכמים דע"י פתח והתרה קאמר עוד אפשר לתרץ בעיקר קושיין דנדר קיל כיון דאיתיה בשאלה ומשום הכי יש כח ביד חכמים לעקור אותו אפי' בקום עשה וכיוצא בזה חלקו התוספות במסכת ברכות ועל תירוץ זה אני סומך בקושיא זו:

[אוצרניק]

חז"ל אסרו לאכול קדשים (הנאכלים ליום ולילה) אחרי חצות, להרחיק אדם מעבירת אכילת נותר. ואפי' שהתורה אמרה לא תותירו עד בוקר, ואסרה התורה להותיר
יושב אדם שעה אחר חצות ולפניו בשר קדשים, ואומרת לו התורה תאכל ולא תשאיר כלום, וחז"ל אמרו לו, לא לאכול.

[באר בשדה]

חז"ל אסרו לאכול קדשים (הנאכלים ליום ולילה) אחרי חצות, להרחיק אדם מעבירת אכילת נותר. ואפי' שהתורה אמרה לא תותירו עד בוקר, ואסרה התורה להותיר
יושב אדם שעה אחר חצות ולפניו בשר קדשים, ואומרת לו התורה תאכל ולא תשאיר כלום, וחז"ל אמרו לו, לא לאכול.

זהו בשוא"ת.

[סליחות]

לא קראתי כל המועתק למטה, וכנראה עוסק בעיקר במה שקשה בלא"ה שהרי יש כאן קום ועשה, ובדבריו תתיישב שאלתך ג"כ.

רדב"ז ח"ה א'תסא

...דאכתי קשיא לי היכי מצינן לדחות נדר בקום אכול מפני גזרה דרבנן וליכא למימר שמתירין לו הנדר דא"כ אין זה נדר דחוי וי"ל דהוי כנדרי טעות דכיון דקדמה גזרה דרבנן שלא להתענות בחנוכה ופורים לא חל נדרו על הימים הללו וא"ת א"כ לגבי שבת ויו"ט נמי להוו כנדרי טעות וי"ל דשבת ויו"ט דהוו מן התורה גם ר"ח וחולו של מועד דאית להו עיקר מן התורה אסקינהו אדעתיה ואפ"ה נדר ולא הוו כנדרי טעות ודמיא למי שהיה זכור את התנאי ואפ"ה נדר דבטל נדרו את התנאי אבל חנוכה ופורים לא אסיק אדעתיה שלא יחול עליהם הנדר ולפיכך הוו כנדרי טעות א"נ איכא לתרוצי בעיקר קושיין כאשר כתבו התוספות בפ' ג' מינין וז"ל אף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכ"ע יש כח לעקור ע"כ והכא איכא טעמא שעשו חיזוק לדבריהם. וא"ת בכל גזרות דרבנן נאמר שעשו חיזוק לדבריהם ויעקרו כל דבר תורה אפי' בקום עשה וי"ל דבשני מצות אלו רצו לעשות חיזוק לדבריהם מפני הנסים שנעשו בהם. כל זה כתבתי ליישב לשון הרמב"ם ז"ל ואח"כ ראיתי שהאריך הרבה בבית יוסף באורח חיים סימן תי"ח עיין שם ותראה דעת הפוסקין החולקין על הרב ז"ל ובדרך כלל אני אומר שאין דעתו ז"ל לפרש הא דאמרינן ידחה נדרו מפני גזרת חכמים דע"י פתח והתרה קאמר עוד אפשר לתרץ בעיקר קושיין דנדר קיל כיון דאיתיה בשאלה ומשום הכי יש כח ביד חכמים לעקור אותו אפי' בקום עשה וכיוצא בזה חלקו התוספות במסכת ברכות ועל תירוץ זה אני סומך בקושיא זו:

ייש"כ.
היישוב שכתב הרדב"ז באמת קשה (עיין' בלשון הרדב"ז: 'כל זה כתבתי ליישב לשון הרמב"ם ז"ל') אא"כ נאמר שלרמב"ם אין בזה עבירה על עשה או ל"ת, ואז לא שייך כאן קום ועשה.