שאלה מת"ח אחד:
אני לומד כעת מחלוקת רמב"ן ורא"ש לענין ראובן ושמעון שהיו שותפים, וראובן לווה סכום כסף מלוי לצורך השותפות, ושמעון מודה לכך שההלוואה היתה לצורך השותפות, האם לוי יכול לתבוע את סכום ההלוואה משמעון?
דעת הרמב"ן שעצם השתתפותם יחד מחייבת ומשעבדת את שניהם, האחד למעשה חבירו, והרי הם כשלוחים זה לזה, וממילא ראובן הוא בע"ד של לוי, ודעת הרא"ש אינה כן, אלא כיון שראובן לא שעבד במפורש את גופו וממונו ללוי, אינו משועבד לו.
שאלתי היא: מהי החובה שלי לדון בפסקים אלו, כשאינם באים לפרש דבר מהתורה או מהתלמוד, אלא פסקים אישיים של הרמב"ן והרא"ש, שכך עלה לפי דעתם לפסוק, ומדוע אני מחוייב לנהוג לפי הפסקים הללו?
בקיצור: מהי סמכותם של הראשונים לעניין פסק הלכה, כשהדבר איננו פרשנות לדברי התורה או התלמוד.
אשמח לעזרה