סגי נהור כתב:לפענ"ד אין להשוות השוואה גמורה את כבוד התפילה/המצוה להתנהגות כלפי בו"ד. וכי אסור לאדם להתפלל עם חליפה מהאופנה הקודמת, נניח, אם לא יפגוש כך אדם חשוב?! ההתנהגות כלפי בו"ד מושפעת מהרבה גורמים פסיכולוגיים וחברתיים, ואין שום הכרח שיש להביא בחשבון את כל הגורמים האלה גם כשעומדים לפני הקב"ה.
לכן אינני רואה מקום לשלול לחלוטין לבישת חליפה וכובע ע"ג הפיג'מה. אף שביחס לבו"ד זה אכן יוצר מראה נלעג, הרי למעשה הוא לובש בגדים ומעליהם בגד עליון, ולא מצינו חובה להתפלל דווקא במכנסיים חלקים ולא מפוספסים. מובן שצריך להגדיר היטב היכן עובר הגבול, אבל עכ"פ, כאמור, ההשוואה לבו"ד אינה יכולה להיות השוואה גמורה.
כתב השו"ע סי' צא' ס"ה: לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים,
אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים.
ובמשנ"ב ס"ק יב ולא בכובע הקטן שתחת הכובע, כי אין דרך לעמוד כן לפני אנשים חשובים. ושם ס"ק יג או בארצות החמין מאוד שעומדים שם ג"כ בפני גדולים יחף אין לחוש וכו'.
לכאורה הנראה שיסוד ההלכה ללבוש כובע (וכן בתי רגלים) הוא "כי אין דרך לעמוד כן בפני אנשים חשובים". וכן כל שאר פרטי הדינים בהלכה זו הינם ע"פ מנהג המקום בדרך לעמוד לפני אדם חשוב.
לכן לענ"ד כן יש להשוות את הגדרים בזה להתנהגות בפני בו"ד.
העובדה שמנהגינו בחשיבות היא מושפעת מגורמים פסיכולוגיים חברתיים, אינה מגרעת. אותם גורמים הם המגדירים מה נקרא חשוב אף בעיני עצמנו.
ובדברי המחבר והמשנ"ב להדיא שהם הקובעים הדין אף לקולא.